קטגוריה:דברים כב א
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜י/ךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂי/וֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְ/הִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵ/הֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖/ם לְ/אָחִֽי/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | לָא תִחְזֵי יָת תּוֹרָא דַּאֲחוּךְ אוֹ יָת אִמְּרֵיהּ דְּטָעַן וְתִכְבּוֹשׁ מִנְּהוֹן אָתָבָא תָּתִיבִנּוּן לַאֲחוּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תֶחְמוּן יַת תּוֹרָא דַּאֲחוּכוֹן אוֹ יַת אִמְרֵיהּ טַעֲיָין וּתְפַלְגוּן דַּעְתְּכוֹן מִנְהוֹן אָתָבָא תְּתִיבִינוּן לֵיהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"והתעלמת" - כובש עין כאלו אינו רואהו
"לא תראה והתעלמת" - לא תראה אותו שתתעלם ממנו זהו פשוטו ורבותינו אמרו (ב"מ ל.) פעמים שאתה מתעלם וכו'רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
השב תשיבם לאחיך. תצוה התורה שנהיה זהירים בהשבת אבדה לבעלים. ומכפל ההשבה דרשו רז"ל אפילו מאה פעמים, וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכלנו עם אחד ראוים שיהיה לנו אב אחד ושירצה כל אחד בתועלת חברו ושיחמול על ממונו, ובין שתהיה האבדה בעל חי בין שלא תהיה בעל חי חייב הוא להחזירה לרשותו, וזהו שאמר וכן תעשה לחמורו, שהוא בעל חי ובהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אע"פ שאינו חשוב כבעל חי וכן תעשה לכל אבדת אחיך, אחד משאר כלים אע"פ שאינן חשובין כשמלה, לא תוכל להתעלם, שלא תחזירו לידו. וזה שאמר לא תוכל להתעלם אין להבין אותו בהשבת אבדה בלבד, אלא הוא הדין בשאר כל הפרטים ושאר כל התועלות שביד האדם להביאם לחברו או להסיר ולדחות נזקו ממנו הרי הוא חייב בכלן, וכענין שאמר הכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. ודרשו רז"ל והתעלמת מהם וכתיב לא תוכל להתעלם, כיצד, זקן ואינו לפי כבודו והתעלמת, הא שאר בני אדם לא תוכל להתעלם.
וע"ד המדרש והתעלמת מהם מבני אדם, לא תוכל להתעלם מהקב"ה, שהוא היודע את הכל, וכענין שכתוב (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד נאם ה'.
ואם תשכיל עוד במצות השבת אבדה תמצא כי יש בה רמז והתעוררות לענין תחית המתים, שהקב"ה מחזיר אבדה לבעליו באחרית הימים, שישוב כל אחד לגורלו הראשון ועם מי שיזכה בו ראשון, ואז יהיה האחרון מחזיר אבדה לבעליו אע"פ שיש סוברים כי בעליו הוא האחרון, ושם תשוב לזמן התחיה, וזהו שכתוב (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך, כלומר הכח המשכיל שלי ראו עיניך, ועל ספרך כל הגלמים יכתבו, והימים שנוצרו בהם ולאותו כח אחד בהם, והוא אחרון שתהיה חוזרת אל אישה הראשון או אל האחרון, או שתתחלק להם כהתחלק הנר, או שיתגבל עפרם אליה. ומפני שהזכיר כאן בענין האבדה לשון נדחים, לכך אמר וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם, אינך רשאי להתעלם מהקב"ה, לבלתי ידח ממנו נדח.כלי יקר (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
"לא תראה את שור וגו'".
פרשת זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה', והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים, כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם, (שמות רבה נ"ב) ואותם צוה ה' "כי תראה את שור" אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה, "אחיך" שהוא הקדוש ברוך הוא, ויחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם הצדיקים כמו שכתבנו:
ואומרו "נדחים" על דרך אומרו (לעיל ד') ונדחת והשתחוית להם וגו' שהעובר פי ה' יקרא נדח, ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלהי עולם וכפל לומר השב תשיבם, נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב ובזה יתקרבו אל אביהם שבשמים, והוא אומרו "תשיבם לאחיך":
ואומרו (להלן ב) "ואם לא קרוב אחיך וגו'". בזה העיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון כי לא קרוב כדרך אומרו (במדבר כ"ד) אשורנו ולא קרוב, עוד לו ולא ידעתו שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות, וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל כאשר עינינו רואות בדורות הללו, עם כל זה יצו ה' ואספתו אל תוך ביתך זה בית המדרש וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות כי אור תורה תצילהו, וזה יהיה עד שיתרצה ה' וידרשהו, והוא אומרו "עד דרוש אחיך אותו", והשבותו לו פירוש מעלה עליו הכתוב כאילו הוא משיבו מני אובד:
או ירצה שצריך החכם להשתדל עם בני ישראל בכח התורה והמוסר עד יום פקודה שידרוש ה' נשמתו ואז הרוח תשוב אל האלהים, ודקדק לומר "והשבותו לו" שאם ימעדו קרסוליו לא תשוב הנפש אל האלהים ותלך לחרפות:
מדרש ספרי (כל הפרק)
מב.
לא תראה . (ב"מ לג) יכול אפילו הוא רחוק ממנו מלא מיל? תלמוד לומר (שמות כג) כי תפגע . אי כי תפגע , שומע אני כמשמעו! תלמוד לומר לא תראה . הא כיצד? שערו חכמים אחד משבעה [ומחצה] במיל, שהוא ריס. (נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. עזב תעזוב עמו , זו פקידה. הקם תקים עמו , זו טעינה, דברי רבי יהודה בן בתירא).
לא תראה את שור אחיך . מצות לא תעשה. ולהלן הוא אומר כי תפגע , מצות עשה. [נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה].
מג.
שור אחיך . אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין? תלמוד לומר " שור אויבך ", מכל מקום. אם כן למה נאמר " אחיך "? אלא מלמד, שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.
מד.
או את שיו נדחים . כדרך הנדחים. מכאן אתה אומר, איזהו אבדה? מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים, הרי זו אבדה.
מה.
והתעלמת . פעמים שאתה מתעלם (,ופעמים שאי אתה מתעלם). כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. לכך נאמר " והתעלמת ", פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאין אתה מתעלם.
מו.
השב תשיבם . החזירה וברחה החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - [חייב להחזירה,] שנאמר השב תשיבם . החזירה למקום שראוה אחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה - חייב באחריותה, עד שיכניסה לרשותו. לכך נאמר השב תשיבם לאחיך .מלבי"ם - התורה והמצוה
מב.
לא תראה את שור אחיך . ובפ' משפטים כי תפגע שור אויבך . וה"ראיה" הוא מרחוק, ו"פגיעה" הוא שפגע בו ממש. ותפסינן דבר ממוצע, אם פגע בקרוב רס"ו (=266) אמות.
ומאמר זה כולו במכלתא משפטים ר , ושם בארתיו בפרטות עיי"ש.
והמוקף שייך אח"כ, ומחקו הגר"א מפה.
מג.
שור אחיך . ופ' משפטים אמר " שור אויבך ". ויש שם דעות במכלתא, שר' יאשיה אומר שהוא עובד גלולים שמותר לשנאותו. וי"א ישראל עבריין. ור' נתן אומר שם, שמה שאמר שם " אויבך ", הוא עצמו מ"ש פה " אחיך ". רק הוא אויב לו שלא כדין, רק היצר הטיל איבה בינו לחברו. ע"י שהכה את בנו, או שעשה עמו מריבה. וזה דעת הספרי.
מד.
או את שיו נדחים . ושם אומר כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה , שהוא חוץ לתחום, כמש"ש משפטים רג . ופה מדבר שהם בתוך התחום, רק שנדחו ממקומם. והסימן לזה, אם החמור - כליו הפוכים.
ומ"ש, במשנה ב"מ לד ע"ב; ובגמ' לא, מפרש לה.
מה.
והתעלמת מהם . כבר בארתי בהתו"ה משפטים רז , שבמה שכתב שם וחדלת מעזוב לו , ופה אמר והתעלמת מהם , נתקשו המפרשים עיי"ש. ומזה הכריחו חז"ל, שיש מציאות שיוכל לחדול ולהתעלם. ועל פי זה אמר, שמא תרצה להתעלם תמיד - זה "לא תעשה".
ושם באר מ"ש וחדלת מעזוב לו , שיצויר שיוכל לחדול בחמור של כותי. ופה באר מ"ש והתעלמת , כי יצויר שיכול להתעלם בכהן והיא בבית הקברות, ובזקן ואינה לפי כבודו. ועי' בב"מ ל, שעקר צריך לזקן ואינה לפי כבודו.
מו.
השב תשיבם לאחיך . מה שכפל המקור על הפעל, מורה שישיב אפי' כמה פעמים, כמ"ש ב אילת השחר לח .
ומ"ש " לאחיך ", היינו שאין די אם משיב למקום שראוה אחרים, שאז עדיין היא באחריותו. עד שיכניסנה לרשותו, במקום המשתמר, שעז"א " לאחיך ". וכמ"ש בב"ק נז "וא"צ שישיב לידו", דוקא שהמקור הנלוה אל הפעל, מציין ג"כ כל השבה שיהיה; כמ"ש בהתו"ה בא מב ו משפטים קעט .
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן, וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם.
- ^ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן, וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם.
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ד
ה
- השבת אבידה (8 דפים)
דפים בקטגוריה "דברים כב א"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.