מצוה:לא להעלים עין מאבידה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.
(דברים כב, א)
וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.
(דברים כב, ג)
הזהירנו מהתעלם מן האבדה, אבל נקחה ונחזירה לבעלים. והוא אמרו לא תוכל להתעלם.
וכבר בארנו (מ"ע ר"ד) באמרם במכילתא בענין האבדה נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ולא תעשה. ולשון הגמרא (מציעא ל"ב) השבת אבדה עשה ולא תעשה ובמשנה תורה כפל האזהרה בזה הענין ובא בו לאו, והוא אמרו לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים. ובספרי לא תראה זו מצות לא תעשה ולהלן הוא אומר כי תפגע השב תשיבם זו מצות עשה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשני ממציעא.
הערות
קישורים
שלא להתעלם מן האבדה
שלא נעלים עין מאבדת אחינו (בבא מציעא כו ב), אבל נקחה ונשיבה אליו, ועל זה נאמר (דברים כב ג) לא תוכל להתעלם.
כל ענין המצוה כתוב במצות עשה שלו (מצוה תקלח) שבסדר זה.
כתוב בפרשת תצא "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" (דברים כב, ג), וכתיב "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם" (דברים כב, א), והרי עניין זה אם תראה לא תתעלם.
ופי' רבא בפ' אלו מציאות [דף כ"ו] ראובן שראה סלע שנפלה משמעון ונטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה, עובר בכולן משום בל תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם. ואפילו החזיר לו הסלע לאחר הייאוש, זו מתנה היא וכבר עבר על האיסורין. נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגוזלה, עובר משום השב תשיבם. המתין עד שנתייאשו הבעלים ונטל, אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד. וכל דיני השבת אבדה יתבארו בסמ"ע [מ"ע ע"ד].
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.