סמ"ג לאו קנח
כתוב בי' הדברות לא תחמוד וכתוב שם עוד לא תתאוה והכל אחד. ותניא במכילתיה [יתרו פ' ד'] לא תחמוד, יכול אפילו בדברים? ת"ל לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך עד שיעשה מעשה.
ובב"מ [דף ה'] גרתי' דא"ר הונא שומר שאמר הריני משלם ואיני נשבע משביע' אותו שבועה שאינה ברשותו ומקשה היאך ישבע והלא חשוד הוא לעבור על לא תחמוד, ומתרץ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו פי' רבינו משה והר' אליעזר ממיץ ואינו חשוד על לא תחמוד לפי דעתו ואע"פ שעיקר לא תחמוד בדמים לפי' זה משמע אע"פ שנתן לו דמים יקרים הר"ז עובר בלא תחמוד. וקשה לפי' זה שהרי בפ' זה בורר [דף כ"ה וכל הסוגיא בתוספת שם] אומר דחמסן שנותן דמי אינו פסול אלא מד"ס ויש לפרש בלא דמי משמע להו וכך הוא אמת.
כתב רבינו משה [כל הסוגיא מוע"ס בפ"א דהלכו' גזילה] לא תתאוה, אין תאוה אלא בלב ומשעת שהתאוה בלבו עובר בלאו דלא תתאוה אע"פ שלא עשה מעשה. התאוה מביאו לידי חימוד והחימוד לידי גזל כמו שנ' וחמדו בתי' וגזלו שאם לא יתננה לו ברצון יגזלנה בחזקה. וגזל מביא לידי שפיכות דמים כמו שמצינו במעשה אחאב ונבות.
הנה למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד. עשה מעשה כגון שהפציר ברעים ובקש שיתננה לו ונתנה לו, עובר בב' לאוין, לא תתאוה ולא תחמוד. ואם גזל, עובר בשלשה לאוין עכ"ד. ולא יתכן לומר כן כי כן כתוב בדברות לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך ולפי דבריו החמיר בבית מבאשת איש אלא החמוד והתאוה הכל אחד וכן פירשו אונקלוס לא תרוג, וכן ונחמד למראה מתרגמינן דמרגג' למיחזי וכן פי' רבינו שלמה כי הכל אחד [בפי' חומש פרשה ואתחנן].