קטגוריה:בראשית כג ה

הניקוד בתנ"ך הוא פרשנות - הניקוד הוסף לתנ"ך מאות שנים לאחר שהתנ"ך נכתב ונחתם בתקופת המשנה, על כן, המנקדים הם אינם הפוסקים המוחלטים ביחס לטקסט.

הניקוד במילה "ַּעֲנו"ּ מחייב אותנו להבין שאנשי חת 'ענו' לאברהם ולא גם באותו הזמן 'עינו' אותו. בהמשך המשפט נכתב שבני חת אמרו דבר-מה לאברהם, לכן אין צורך במילה "ַַּעֲנו" שבראש המשפט. ניתן היה לכתוב: 'ויענו בני חת לאברהם' או 'ויאמרו בני חת לאברהם'. כפי שנכתב: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, ועֲַבָדוםּ וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (ביאור:בראשית טו יג).

"ויַַּעֲנו בְּנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם". השימוש במילת היחס 'את' במקום 'ל' מעידה על כך שבני חת לא רק עֲנו לאברהם, אלא גם עִינו את אברהם. ייתכן שהם חשבו ארוכות והתעכבו עם מתן תשובתם, כך שבינתיים אברהם התענה. בהמשך הסיפור נכתב: "ויַַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ" (ביאור:בראשית כג יד). ניתן לראות שמבנה המשפט זהה בדיוק למבנה במשפט הנוכחי, עם זאת, במקרה השני לא ניתן לטעות במובן המילה "יַַּעַן".

בני חת ענו לאברהם בלשון רבים. לבטח רק ראש השופטים דיבר, אך הוא דיבר בשם כל השופטים. כנראה היה דיון בעניין, וייתכן שהדיון היה ארוך ושהיו מתנגדים ובנתיים אברהם סבל. בני חת למעשה היו צריכים להחליט אם אברהם הוא תושב ואם מגיעות לו זכויות של חיתי, כמו כן אם הם מעוניינים שהוא יקבור את מתיו עמם, דבר שיעניק לו זכות להיכנס לעיר ולהישאר בה כרצונו. כך נמשך הדיון וכך הם עינו את אברהם.