קטגוריה:במדבר כח יא

<< | ספר במדבר • פרק כ"ח • פסוק י"א | >>

ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם.

וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיהֹוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.

המהדורה המוטעמת:

וּבְרָאשֵׁי֙ חׇדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַיהֹוָ֑ה פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֙יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּבְרָאשֵׁי֙ וּ - ו' החיבור
בְ - מילת יחס
רָאשֵׁי֙ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: c/b/7218 a
מורפ': HC/R/Ncmpc חָדְשֵׁיכֶ֔ם חָדְשֵׁי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
כֶ֔ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 2320
מורפ': HNcmpc/Sp2mp תַּקְרִ֥יבוּ תַּקְרִ֥יבוּ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 7126
מורפ': HVhi2mp עֹלָ֖ה עֹלָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5930 a
מורפ': HNcfsa לַיהוָ֑ה לַ - מילת יחס
יהוָ֑ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: l/3068
מורפ': HR/Np פָּרִ֨ים פָּרִ֨ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 6499
מורפ': HNcmpa בְּנֵֽי בְּנֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־בָקָ֤ר בָקָ֤ר - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1241
מורפ': HNcbsa שְׁנַ֨יִם֙ שְׁנַ֨יִם֙ - תואר, מספר מונה, זכר, זוגי, נפרד

צורת יסוד: 8147
מורפ': HAcmda וְאַ֣יִל וְ - ו' החיבור
אַ֣יִל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/352 a
מורפ': HC/Ncmsa אֶחָ֔ד אֶחָ֔ד - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 259
מורפ': HAcmsa כְּבָשִׂ֧ים כְּבָשִׂ֧ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 3532
מורפ': HNcmpa בְּנֵי בְּנֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־שָׁנָ֛ה שָׁנָ֛ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8141
מורפ': HNcfsa שִׁבְעָ֖ה שִׁבְעָ֖ה - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 7651
מורפ': HAcmsa תְּמִימִֽם תְּמִימִֽם - תואר, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 8549
מורפ': HAampa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּבְרָאשֵׁי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

חָדְשֵׁיכֶ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

תַּקְרִ֥יבוּ מרכא (משרת, דרגא 5) עֹלָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

לַיהוָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

פָּרִ֨ים קדמא (משרת, דרגא 5) בְּנֵֽי־בָקָ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) שְׁנַ֨יִם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

וְאַ֣יִל מונח (משרת, דרגא 5) אֶחָ֔ד זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כְּבָשִׂ֧ים דרגא (משרת, דרגא 5) בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)

שִׁבְעָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

תְּמִימִֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיהוָה, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם, וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּבְרֵישֵׁי יַרְחֵיכוֹן תְּקָרְבוּן עֲלָתָא קֳדָם יְיָ תּוֹרֵי בְּנֵי תּוֹרֵי תְּרֵין וּדְכַר חַד אִמְּרִין בְּנֵי שְׁנָא שִׁבְעָא שַׁלְמִין׃
ירושלמי (יונתן):	וּבְרֵישֵׁי יַרְחֵיכוֹן תִּקְרְבוּן עֲלָתָא קֳדָם יְיָ תּוֹרִין בְּנֵי תוֹרֵי דְלָא עֵירוּבִין תְּרֵין וּדְכַר חָד אִמְרִין בְּנֵי שְׁנָא שַׁבְעָא שַׁלְמִין:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' - למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני אף ראשי חדשים בכלל היו? - שנאמר ואת הכבש האחד, הרי הכתוב מוציאו מכללם להחמיר עליהם, ולדון במוספים. וילמדו משבת! והדין נותן: או מה שבת שני כבשים, אף בראשי חדשים שני כבשים? - ת"ל ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', במנין אחד הכתוב מדבר:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ובראשי חדשיכם. לא אמר ובראש שאלו כן הייתי מבין ראש חדש ניסן שנקרא ראש חדשים (שמות יב), לכך אמר ובראשי חדשיכם כלומר לכל חדש וחדש תקריבו מחדשי השנה. ועוד שיש לכל חדש שני ראשים, בערב נראית הירח ובבקר היו מקריבין הקרבן, וקרבן ראש חודש לא היה בלילה בעת שיראה הירח כי אין קרבן בלילה אלא קרבן פסח, ולאחר קרבן התמיד היו קריבין.

פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. דרשו רז"ל פרים כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם, איל אחד כנגד יצחק דכתיב (שם כב) והנה איל אחר נאחז בסבך, כבשים כנגד יעקב דכתיב (שם ל) והכשבים הפריד יעקב, ושעיר עזים אחד לחטאת כנגד השבטים דכתיב (שם לז) וישחטו שעיר עזים.

וראוי להתעורר במה שהיו י"א, שני פרים ואיל אחד שבעה כבשים ושעיר, הרי י"א קרבנות שהיו מקריבין בראש חדש וזה כנגד י"א שעות שהחמה גדולה מן הלבנה, שהחמה נבראת ביום רביעי והלבנה בו ביום אחר י"א שעות, וכנגד י"א ימים שיתרים ימות החמה על ימות הלבנה שהרי ימות החמה שס"ה וימות הלבנה שנ"ד. ומה שהיו מקריבין פרים כנגד אברהם, לפי שהיה כשני אנשים טומטום ואדרוגינוס וזכר, אברם אברהם. ומה שהיו מקריבין איל כנגד יצחק שהיה המיוחד שבעדר ואילו היה מששת ימי בראשית. שבעה כבשים כנגד יעקב לפי שצורתו חקוקה בכסא הכבוד למעלה משבעה רקיעים. ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד כנגד שלש פעמים שכתוב בו וירא ה' אל אברהם. ושני עשרונים סלת בלולה בשמן לאיל האחד כנגד שני פעמים שכתוב וירא ה' אל יצחק. ועשרון עשרון לכבש האחד היה לו לומר שני עשרונים ואמר עשרון כנגד פעם אחת שכתוב בו (בראשית לה) וירא אלהים אל יעקב, ומה שכפל ואמר עשרון עשרון כנגד שני שמות שיש לו יעקב וישראל, ועוד כנגד שתי עשיריות של ברכות שקבל, עשר ברכות כשנקרא יעקב ועשר ברכות כשנקרא ישראל, וכן כתוב בו (שם כח) עשר אעשרנו לך, זה לוי בנו העשירי בבנים, וחלקו של לוי מעשר, והלוי נותן לכהן מעשר מן המעשר. ואמר הנביא (ירמיה לא) ואפרים בכורי הוא, מאפרים ולמעלה עד לוי עשרה הרי מעשר, גרשון קהת ומררי לבני שמעי עמרם יצהר חברון ועזיאל אהרן הרי עשרה, לכך כתיב (דברי הימים א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ובראשי חדשיכם" הנה יום ראש חדש היה מנהג לישראל שיהיה יום קודש בצד מה כמו שהעיד באמרו אשר נסתרת שם ביום המעשה וזה יורה שלא היה יום ראש חדש אצלם יום מעשה ולכן ייחס אותו לישראל באמרו ראשי חדשיכם ולא כן כתב במועדים שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם ולא ביום סוכותיכם וטעם מנהגם זה היה כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לענין הירח אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות לעולם הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד כמו שאר האומות אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו כמו שיקרה ללבנה כשלא תקכל אור השמש כי אין מזל לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון. ובכן נקרא האל יתברך אצל הנביאים אור ישראל כאמרו והיה אור ישראל לאש וכן העיד באמרו ה' אורי וישעי וכאשר היו החטאים מבדילים כאמרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות. ובהיות מזה נמשך חלול ה' בלי ספק באמור להם עם ה' אלה היה באופן מה בכל צרתם לו צר כאמרם ז"ל כביכול עלי ועליך בא שוד שודד ובהיות חטאת ר"ח כפרה על ישראל הגורמים מניעת האור או מעוטו כמו שהתקינו ז"ל באמרם שעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא ובכפרה זו תהיה תשועה מה לחלול השם לפיכך אמרו שלכך נאמר בשעיר ר"ח חטאת לה' מפני שכפרתו מועילה לקדוש שמו יתברך וזה רצו באמרם (חולין פרק אלו טרפות) אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח רצונו לומר הביאו כפרה בשבילי להשיג קדוש שמי המחולל בגוים בסבת מה שמעטתי את הירח כשהגליתי את ישראל והסתרתי פני מהם:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

ובראשי חדשיכם עד בחדש הראשון מאחר שאמר וביום השבת שני כבשים בלשון יחיד וכן ובחדש הראשון וכל שאר המועדים זכר כל אחד מהם בלשון יחוד לא בלשון רבים היה ראוי לומר ג"כ ובראש החדש בלשון יחיד לא בלשון רבים ובראשי חדשיכם. אבל הסבה בזה היא לפי שראש החדש יאמר לכל התחלה לכל אחד מהחדשים בכלל ובפרט יאמר על ר"ח ניסן שהוא ראש החדשים ראשון לחדשי השנה. ואם יאמר הכתוב ובראש החדש אולי נחשוב שהיתה המצוה הזאת מקרבן המוסף הזה מייחד לר"ח ניסן לבד ולא לשאר החדשים ומפני זה אמרה התורה ובראשי חדשיכם בלשון רבים לכלול כל התחלות חדשי השנה. ועוד שיש לכל ר"ח שני ראשים שבערב היה נראה הירח ובבקר היו מקריבין קרבן מוסף החודש כי קרבן ר"ח לא היו מקריבי' בלילה בעת הראות הירח כי אין קרבן בלילה כ"א קרבן הפסח בלבד. ולכך אמר ובראשי חדשיכם. וכבר פירשתי שכאשר יחובר אל החדש ראש יהיה כמשמעו ר"ח ימים. אבל כשיאמר חדש סתם פעמים יהיה הכוונה ימי החדש כלם כמ"ש עד חדש ימים מבן חדש ומעלה. ופעמים יאמר על ראש החדש בלבד כמו חדש ושבת חדשיכם ומועדיכם. ועל זה הדרך נאמר כאן זאת עולת חדש בחדשו. ואמנם על מה היו מורים הפרים האלים והכבשים הנקרבים בר"ח כבר העירו עליו חז"ל ואמרו שהיו כנגד האבות הפר כנגד אברהם שנ' ואל הבקר רץ אברהם. והאיל כנגד יצחק כמ"ש והנה איל אחד. והכבשי' כנגד יעקב שנאמר והכבשים הפריד יעקב. והשעיר עזים היה כנגד השבטים כמ"ש בהם וישחטו שעיר עזים. האמנם לא נתנו חז"ל טעם למה לא היו במוסף ר"ח פרים בני בקר שנים ואיל אחד וכבשים בני שנה שבעה והשעיר אחד שהם כלם י"א בהמות נקרבו' במוסף ההוא. ויש מי שפי' שאותם י"א היו כנגד י"א שעות שהחמה גדולה מן הלבנה שהחמה נראת אחריה י"א שעות. ויש מי שפי' שהוא כנגד י"א ימים שימות החמה בשנה יתרים על ימות הלבנה שהרי ימות החמה הם שס"ה וימות הלבנה שנ"ד. ויהיה כפי הדרך הזה ענין מוסף ר"ח שבעבור שבחדוש הלבנה יש הוראה רבה על מה שיקרה בחדש ההוא לבני אדם צוה ית' שיזכרו לפניו זכות האבות כדי שבעבורם יזכרו בניו וזרעם לטוב. וינצלו מן הרעות שתורה עליהם המערכה אבל מה שנר' לי עוד ברמז המוסף הזה הוא ג"כ בשני דרכים אחרים. הדרך הא' הוא תורני וענינו לזכור לישראל מצות החדש שצוה להם במצרים שיקדשו חכמי ישראל ומנהיגיהם את החדש והיא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל ונאמרה יחד למשה ולאהרן ולכן צוה ית' שיקריבו אז שני פרים כנגד משה ואהרן שעשו פרי התורה והקדושה בקרב ישראל שאליה' נצטוה ראשונה קדוש החדש. ואיל אחד לרמוז לראשון ית' שהוא בעל האילות והכח הבב"ת שצוה להם המצוה ההיא שמה ושבעת הכבשים היו רמז לשבעת אבותיהם הצדיקים שמהם יצאו משה ואהרן והם נח אברהם יצחק יעקב לוי קהת ועמרם כדי שזכותם יעמוד להציל ולמלט את ישראל מהוראת החדש אם רעה היא. ואפשר לומר כפי הדרך הזה התורני שהיה מוסף ר"ח לזכור המצוה הראשונה שצוה ישראל בפרשה כמו שביארתי ולכך צוה להביא שני פרים כנגד שני המאורות הגדולים שמש וירח בשנוי אורם בראיי' הירח שהאור הקנוי לה הוא מהשמש ויען הם מולידי הפירות בעולם צוה שיבואו במקומם פרי' שיעשו פרי הרבה ורב תבואות בכח שור. ולפי שבאותה מצוה מהחדש צוה על הפסח היה בא לזכרונו האיל. ולפי שבאותו דבור גם כן צוה על חג המצות ז' ימים צוה שיקריבו ז' ימי החג ז' הכבשים. זהו הדרך הא' התורני. ואמנם הדרך הב' הוא מדעי עיוני וענינו שידע ויזכור האדם ביום החדש שלא לבד הירח תפעל בעולם השפל כי הנה יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. והיו שני הפרים כנגד המניע הראשון יתברך והמתנועע הראשון עליון על כל הגלגלים ומקיף בהם. ולפי שמהם התחלת ההויות כלם נרמזו הפרים שהם עושי פרי והאיל האחד הוא פועל אחר למטה מהם שהוא רמז לגלגל השמיני שבו הכוכבים הקיימים. והז' כבשים היו רמז לפועלים אחרים למטה מהשמיני שהם שבעת כוכבי לכת. ואלה כלם הם הפועלים העליונים שיפעלו בעולם השפל וצוה יתברך שיהיו כלם עולה לה'. ולרמוז שהיו כלם כלים לרצונו יתברך כמו שאמר השמים שמים לה' והארץ וגומ' וגם רמז בזה שהשמים ושמי השמים המה יאבדו וכלם כבגד יבלו ולזה היו העולות ההם נקרבים ונשרפים על מזבח השם. ואמנם שעיר החטאת שהיה נקרב בכל ר"ח ובכל מועדי ה' לא היה לרמוז כשאר העולות אבל היה בא כמו שארז"ל לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. וכן אמרו במסכ' שבועות חטאת לה' חטאת שאין מכיר בו אלא ה'. שזה היה מכפר על מי שנכנס למקדש בטומאה והוא בשגגה. האמנם למה לא יהיה נקרב גם כן עם התמידין ולא עם מוסף שבת אתבאר סבת' בסוף הסדר הזה. והנה בשעיר ר"ח נאמר לחטאת לה' ולא נאמר כלשון הזה באחד משאר המועדים אלא חטאת לבד או לכפר ולכן דרשו עליו אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר ר"ח דכתיב ביה חטאת לה'. אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהא כפרה וכו'. ופירש הרב האלפסי שענינו הביאו אלי כפרה. אבל הרב המורה כתב בכתוב טעם נכבד כפי פשוטו והוא שבעבור שהיו המצריים בחדוש הלבנה מקריבים קרבנות אליה. צוה יתברך שהשעיר עזים אשר יביאו בר"ח יהיה לחטאת לה' לא ללבנה כדרכם. ואמרו זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. אפשר לפרשו זאת עולת כל חדש מחדשי השנה. ואפשר לפרש זאת עולת חדש בחדשו שזאת עולת התחלת החדש וראשיתו כי חדש יאמר אם על כל ימי החדש ואם על ראשיתו: