לאחר 41 פרקים של סבל, ולאחר שאיוב קיבל מה' את המסרים הנובעים מהייסורים שבאו עליו, ה' החזיר אותו למצבו הראשון, ובין השאר נתן לו שלוש בנות יפות.

יופיין של בנות איוב נחשב, לפי חלק מהמפרשים, כפיצוי לאיוב. כל מה שהיה לאיוב לפני הייסורים, חזר אליו כפליים אחרי הייסורים, פרט לבנות, שהיו שלוש ונשארו שלוש; ועל כך אמר ר' יוחנן:  "  "נהי דלא נכפלו בשמות, אבל נכפלו ביופי"  "  ( בבלי בבא בתרא טז ב ) . כביכול, שלוש בנות יפות "שוות" כמו שש בנות רגילות. אולי הסיבה היא, שבנות יפות מושכות מחזרים, והדבר מביא כבוד לאביהן.

אדם עשיר נושא לעצמו אישה יפה כרצונו, והיא כקישוט לו, ולכן בנותיו גם הן תהיינה יפות כאמם.

על שמותיהן של בנות איוב ראו בנותיו היפהפיות של איוב .

בזמן התנ"ך, רק בנים היו יורשים את נחלת אביהם. התורה חידשה, בפרשת בנות צלפחד, שאם לאב אין בנים אלא רק בנות - נחלתו עוברת לבנותיו,  (במדבר כז ח): "ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו - והעברתם את נחלתו לבתו". לאיוב היו בנים, ובכל זאת הוא החליט לתת חלק מנחלתו לבנותיו היפות. מדוע?

1. ייתכן שזה היה אחד המסרים שאיוב למד במענה ה' מן הסערה - להמשיך את התהליך שהתחילה התורה, ולהשוות את הבנות לבנים (אראל).

אולם, לא כתוב שבנותיו קיבלו נחלה שווה לנחלת בנים. וגם הכתוב, איוב מב טז: "וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה..."  מראה שלא מדובר ב"נחלה" במובן "ירושה" אלא מתנה, אולי "מתנת עצמאות". וזה היה תמיד מקובל אצל כל היכול להרשות לעצמו (דוד אקסלרוד).

2-4. ייתכן שזה ביטוי לשביעות רצונו מהן;  ייתכן שזו צורה להדגיש את גודל עיזובנו - לומר, היה מספיק לכולם. ייתכן גם שזה המשך של  איוב מב ו: "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר": אדם מוריש - פירושו שהרכוש, אשר הוא ממילא לא צריך יותר, נמסר לא לסתם מישהו, אלא לפי העדפת המוריש, כלומר, עד הרגע האחרון הוא רוצה ליהנות מרכושו. המנחיל את בניו בעודו בחיים - מאס וניחם על עפר ואפר (דוד אקסלרוד).

5. הספר החיצוני "דברי איוב" מספר בהרחבה על בנותיו של איוב (ראו בסוף הספר, פרקים מו - נא): לאחר שה' החזיר לאיוב את בריאותו ואת רכושו, הוא חילק את כל רכושו לבניו הזכרים בלבד. בנותיו באו והתלוננו על כך שלא נתן להן רכוש, אך הוא אמר להן ששמר עבורן את הרכוש הטוב ביותר - שלוש חגורות שקיבל מה' כאשר דיבר עמו מן הסערה:

• (איוב לח ג): "אזר נא כגבר חלציך, ואשאלך והודיעני"
• (איוב מ ז): "אזר נא כגבר חלציך, אשאלך והודיעני"

חגורות אלו, מלבד העובדה שריפאו אותו מכל מחלותיו והגנו עליו ממחלות נוספות ומהצקות נוספות של השטן, גם אפשרו לו להתעלות לגמרי מעל חיי החומר. ברגע שבנותיו חגרו את החגורות הללו, גם הן התעלו מעל חיי החומר, מאסו בכל תאוות העולם הזה, והקדישו את ימיהן לתפילות ולשירי תהילה לה'. הרוח חרתה את השירים על שמלותיהן, והם גם נכתבו בספר. כך זכו הבנות לנחלה רוחנית, שמעלתה גבוהה אף יותר מזו שקיבלו הבנים.

6. חלוקת רכוש שווה לכל צאצאיו, בחייו. (אילן סנדובסקי)
"נַחֲלָה" היא:

• ירושה במקרקעין - "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו" (דברים י ט).
• כל רכוש (אבל בעיקר אדמה), המעניק זכות ובעלות - "יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (דברים י ט).

איוב היה איש "בְאֶרֶץ עוּץ" (איוב א א), ועוץ היה בכורו של נחור אחי אברהם (בראשית כב כא). איוב פעל כשם שהאבות פעלו לפי חוקי חמורבי מלך בבל, שנכתבו באכדית, ושהיו תקפים בחרן וארם. לפי חוקי חמורבי מספר 184 אב צריך לתת נדוניה לבתו. אם הוא לא נתן אז במותו הבנים יתנו לה את חלקה במטלטליו כאילו שהיא בן. אב יכול לתת בחייו לכל אדם כרצונו חוקי חמורבי 150, 165.
לפי הכתוב:

• "וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם" - כלומר הוא נתן בחייו, וזכותו לתת כרצונו ואין עליו עוררין.
• "נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם" - מהמטלטלין היה מגיע להן שווה, אבל הוא נתן להן בנוסף גם שדה ואדמות - דלא ניידי, נחלה.

למה? --- מבחינת האב כל נכדיו שווים בעיניו, והרי נאמר "וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם" (איוב א ג) ולא היה בעל שהיה מביא לבנותיו רכוש כירושתן ממנו. כלומר, אם הוא לא יתן נחלה לבנותיו אז לנכדיו מבנותיו יהיה רכוש הרבה יותר קטן מלנכדיו מבניו. ובזכות זאת איוב "וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת" גם מבנותיו, וכולם אהבו אותו בשווה.

וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ = אֲחֵיהֶם

וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן [ככתוב בסוף ספר במדבר]

-- daian moshe, 2010-02-21 21:33:05

כל חקירה בתולדות איוב מחייבת להסתמך על חקירת מעללי השטן שהתעלל באיוב ועל מציאת קשר האמת אל "זמנו של איוב"... גם רבי יהושע בן קרחה הבין עקרון זה וניסה לפענח את "זמנו של איוב", אולם טעה (רבי יהושע) לחשוב כי "זמנו של איוב" חופף לזמנו של אחשוורוש כמביזס, כי מצא אחשוורוש את יופיה של אסתר (שהאפיל על יופיה של ושתי) להתפאר בו לפני כל ולהסתמך על יופיה של אסתר ולהוכיח כי מלך גדול הוא ולא היה כמוהו לפניו ולא יהיה כמוהו אחריו "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא"... והלא על זה נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּוֹפִי אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל"...

-- ramin, 2010-02-22 07:48:45