(איוב יד יט): "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ, וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ"

א. הפסוק, על-פי פשוטו, מבטא את ייאושו של איוב:

1. לפי חלק מהפירושים, האבנים הנשחקות לנצח מסמלות את אבדן התקוה: "וכמו אבנים, אשר המים שוחקים מה מהם כאשר יעברו עליהם בתמידות, הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו;   וכמו הספיחים של עפר הארץ, אשר המה ממעל, הנה בבוא שטף מים הלא בקל תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם;   ודומה להם האבדת תקות האדם, כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה" ( מצודות ), "אין תקווה ואין סיכוי לאדם כנגד כוחות הבלאי שבטבע, והוא יאבד ויכלה כאבן זו המתפוררת מפני המים הזורמים עליה" ( הרב יעקב מדן, דף קשר מספר 756 - פרשת אמור ה'תש"ס ).

2. לפי פירושים אחרים, דווקא לאבנים יש תקווה (כמו לעץ בפסוקים הקודמים), והן נזכרות כאן כניגוד לאדם: "אבנים אשר שחקו מים - בעברם עליהם תמיד, השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפר ולצמוח בו דבר... ותקות אנוש אינה כן, אשר מִשֶּיָּמוּת - אבדה" ( רש"י , וכן מלבי"ם ).

ב. אולם, בסיפורו של רבי עקיבא, הפסוק מבטא דווקא את ההיפך הגמור - דווקא את התקווה! "מה היה תחלתו של ר' עקיבא? אמרו, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא אבנים שחקו מים? מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי, למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה. תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה". (אבות דרבי נתן נוסח א', פרק ו') .

אילו רבי עקיבא היה יודע תנ"ך, ייתכן שהיה יודע את סוף הפסוק "אבנים שחקו מים... ותקוות אנוש האבדת", ומתייאש. כיוון שלא ידע תנ"ך, למד משחיקת האבנים, שתמיד יש תקווה.  " "איוב הביט על האבן הנשחקת, וממנה שאב את יאושו. עקיבא  הביט על כוחם של המים ששחקוה, ומהם שאב את תקוותו ואת כוחו." "ולא רק לעצמו שאב רבי עקיבא תקווה, אלא גם לעמו. שהרי כשם שהייתה האבן חזקה וקשה, כך הייתה מלכות רומי חזקה וקשה לעמים הנאנקים תחת עול שעבודה. ישראל, לעומת זאת, חלשים ורכים כמים הם; וכמים הזורמים ממקום גבוה למקום נמוך, אף ישראל נפלו מרום תפארת מלכות בית חשמונאי אל תהום השעבוד וחורבן המקדש. ועדיין מאמין רבי עקיבא בכוחם..." " ( הרב יעקב מדן, דף קשר מספר 756 - פרשת אמור ה'תש"ס ).

גם אדם שליבו קשה כאבן, יכול בסופו של דבר להתרכך ולהבין את התורה שנמשלה למים: "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) - משכהו לבית המדרש; אם אבן - הוא נימוח; אם ברזל הוא – מתפוצץ; אם אבן הוא נימוח - דכתיב (ישעיהו נה א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וכתיב אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם; אם ברזל הוא מתפוצץ - דכתיב (ירמיהו כג כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע". (תנא דבי רבי ישמעאל, בבלי סוכה נב ב ).

אשר חג'בי , יהודי , לא צדיק , לא מצליח לקיים הכל אך מאמין בהכל . לדעתי אם הגעת למשפט שצדו עיני " אילו רבי עקיבא היה יודע תנ"ך", אז אני אומר : כל דבר בעיתו, ויתכן שבזמן ראייתו את האבן והשחיקה עדיין לא שנה ולא ידע את כל התורה ואת דברי איוב , אז יתכן שכך היה צריך להיות על מנת ללמוד רק את ו-מהחלק הראשון של הפסוק על מנת להיות ר' עקיבא , ואם גדול התנאים שאחד מקטני תלמידיו התנאים הוא ר' שמעון בר יוחאי והיה דורש כל את ואת שבתורה , ולא תיקן את עצמו יותר מאוחר בפירוש פסוק זה כאשר בטוח היה שלמד אותו, הרי שכך צריך ללמוד מהפסוק של איוב ולא כמו איוב שהרי אנחנו יודעים שאחרי בערך 40 פרקים שאיוב רק מטיח דברים, בפרק ל"ח באיוב הקב"ה גם לא הסכים עם איוב ועם הרבה מדבריו כמו שכתוב שם : " וַיַּעַן יְהוָה אֶת אִיּוֹב מן הסערה [מִן הַסְּעָרָה] וַיֹּאמַר. ב מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת. ג אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי. ד אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה. ה מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו. ו עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ. ז בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. ח וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא. ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ. י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. יא וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ. יב הְמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ. והכל בסימן שאלה ??? הקב"ה שואל אותו : אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה" ורואים כאן שדרך חשיבתו של איוב לא מצאה חן ממש בעיני הקב"ה אז ברור שר' עקיבא בהמשך גם הוא לא קיבל את תוכו של איוב ואכל רק את קליפתו , גם אני לא פוסק שום הלכה , תודה אראל , מקווה שהבנתי אותך ומעניין מה תחשוב על דבריי .

-- Asher Hadjbi, 2016-04-11 09:50:47

הסבר יפה, תודה

-- Erel Segal-Halevi, 2016-04-12 20:18:54