קטגוריה:קהלת ז כו
נוסח המקרא
ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.
וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃
וּ/מוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִ/מָּ֗וֶת אֶת־הָֽ/אִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַ/חֲרָמִ֛ים לִבָּ֖/הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑י/הָ ט֞וֹב לִ/פְנֵ֤י הָ/אֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔/נָּה וְ/חוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽ/הּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"וחרמים לבה" - לשון מכמורת כמו (חבקוק א) יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו
"אסורים ידיה" - ומשהחזיקה באדם הרי הוא כנקשר בקשורי עבותות
"אסורים" - שם דבר של קשורים כמו (שופטים טו) וימסו אסוריו קשריו כן פירשו מנחםאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלשיך
- פרשנות מודרנית:
מתי הנישואין מרים ממוות
קהלת טוען טענה קשה מאד נגד נשים:
(קהלת ז כו): "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלהים ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה"
מצד שני, קהלת עצמו כתב:
(קהלת ט ט): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש, כל ימי הבלך, כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש"
וגם בספר משלי:
(משלי יח כב): "מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מה'"( פירוט ).
אז מה היא האישה - מרה ממוות או טובה כמו החיים?
לענ"ד, הפסוק בקהלת ז אינו מדבר על כל אישה, אלא רק על אישה מסויימת - "האשה אשר היא מצודים, וחרמים לבה, אסורים ידיה": האישה הדומה למלכודת (מצודים), שליבה דומה לרשתות דייגים (חרמים), וידיה דומות לכבלים ואזיקים (אסורים). יש כמה סוגים של נשים שמתאימות לתיאור זה:
א. אישה שמתייחסת לבן-זוגה כמו אל עבד או אסיר, לא נותנת לו לצאת מהבית בלי רשותה, נותנת לו פקודות והוראות, ו"קושרת" אותו אליה בכל דרך אפשרית. במצב כזה (וכמובן גם במצב ההפוך שבו האיש "קושר" את אשתו), הנישואין הם אכן מרים ממוות; אבל כאשר הקשר מתבסס על אהבה ולא על שיעבוד, על כך נאמר "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" ו"מצא אשה מצא טוב".
ב. אישה שמנסה לפתות גבר שאינו בעלהּ לזנות או לניאוף, ו"קושרת" אותם אליה בכבלי התשוקה: " "ומוצא אני מר ממות את האשה - כי המות יסירהו מחיי עולם קטן, אבל האשה תאבד הנפש לעולמי עד... אשר היא מצודים - האדם, כיון שמביט באשה, נלכד ברשתה אשר היא מצודה, ולא יוכל להימלט ממנה. כי האיש רואה את אשר חשקה ליבו, ואינו רואה את אשר יהיה לו עליה באחרית הימים... וחרמים לבה - כשהיא חושקת האדם בליבה, בוודאי ייכשל בה אפילו לא יחשוק אותה, ומזלו הרע של זה האיש גרם שתחשוק היא בו. אסורים ידיה - שאם אחזתו בידיה, כבר הוא לקוח בבית האסורין, ושוב אין לו תקנה. טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה - שהצדיק, הקב"ה שומרו, ואינו מזמן לו דבר שיוכל להיכשל בו, אבל החוטא, שאינו מתרחק מדרכי הרע, ואין ליבו שלם, מזדמן אליו עניין כזה" " (ר' יונה גירונדי על משלי ו כד) . מובן שלא תמיד האישה אשמה ב"קשירה" זו - לפעמים האיש הוא ש"קושר" את עצמו לאישה שהוא חושק בה, "וחוטא ילכד בה". פירוש זה עשוי להתאים גם לקטע שבו הוא מופיע בספר קהלת, המדבר ( לפי אחד הפירושים ) על חטאו של שלמה עם הנשים הנכריות.
פירושים נוספים
1. גם הפסוק מספר משלי "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", על-פי פשוטו, אינו בא ללמד שכל אישה היא טובה, אלא שאדם שמצא אישה כמו שחיפש, מצא דבר טוב כי הוא כבר לא לבד, ו"לא טוב היות האדם לבדו" ( פירוט ).
2. ישנו מדרש עממי המסתמך על גימטריה: "איש " בגימטריה 311, ו" אשה " בגימטריה 306, מעט פחות מהאיש; כאשר האשה באה ממעמד כלכלי מעט נמוך מזה של האיש, היא מודה לו על כך ששיפר את רמת חייה, והקשר ביניהם יהיה טוב - "מצא אשה מצא טוב", "ראה חיים עם אשה אשר אהבת"; אבל " האשה " בגימטריה 311 - שווה לאיש; כאשר האשה באה ממעמד כלכלי שווה לזה של האיש, היא תדרוש ממנו לעבוד קשה כדי לשפר את רמת חייה, ואז הנישואין יהיו מרים ממוות - "מוצא אני מר ממוות את האשה".
ייתכן שהעצה הזאת אכן מתאימה למציאות (צריך לעשות מחקר בנושא), אבל היא כמובן לא הפירוש הפשוט לפסוק, כי:
- אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לכתוב בפירוש "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא שוה לאיש..." או "מצא אשה עניה ממנו מצא טוב" וכד'.
- מבחינה דקדוקית, המילה "אשה" בכל הפסוקים היא אותה מילה, והאות ה היא אות נוספת, שרק מבחינה גרפית נכתבת בסמוך למילה הבאה.
3. מדרש עממי אחר מסתמך על סדר המילים בפסוק: "מצא אשה" - כשאדם מוצא קודם-כל את האישה, ומתייחס קודם-כל לצרכים ולרצונות שלה, אז הקשר ביניהם הוא טוב - "מצא טוב ויפק רצון מה' "; כך גם כשהאדם אוהב את אשתו - "ראה חיים עם אשה אשר אהבת "; אולם, כאשר " מוצא אני" - כאשר אדם שם את עצמו, את ה"אני" שלו במרכז, אז הקשר הוא " מר ממוות ". זו כמובן עצה טובה ומתאימה למציאות, אולם גם היא לא הפירוש הפשוט לפסוק, כי:
- הפועל "מצא" מציין, בדרך כלל, את המפגש הראשון של אדם עם הדבר שמצא (כמו אדם שמוצא אבידה או מוצא רעיון חדש), ולא את ההתייחסות הקבועה והרציפה; לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "אוהב אשה מצא טוב" או "נוצר אשה מצא טוב" (מלשון נצר = השגיח ), ו"אוהב אני - מר ממוות".
- מבחינה דקדוקית, המשפט בקהלת ז "מוצא אני מר ממוות את האשה" אינו משפט של תנאי - התנאי בא רק אחר-כך "אשר היא מצודים וחרמים לבה...". אילו הכוונה היתה לתנאי, היה ראוי לכתוב "כאשר מוצא אני, אז מרה ממוות היא האשה".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-25.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "קהלת ז כו"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.