חוק רישוי עסקים
(הופנה מהדף פקודת השעשועים הציבוריים)
חוק רישוי עסקים מתוך
חוק רישוי עסקים, תשכ״ח–1968
2001189
חוקים קודמים: פקודת המלאכות והתעשיות (הסדרתן): חא״י כרך ב׳ פרק קמ״ג, עמ׳ 1427; ע״ר 1937, תוס׳ 1, 107; 1939, תוס׳ 1, 10; 1941, תוס׳ 1, 36; 1945, תוס׳ 1, 113. פקודת המשקאות המשכרים והשעשועים הצבוריים: חא״י כרך ב׳ פרק ע׳, עמ׳ 762. פקודת מכירת המשקאות המשכרים: ע״ר 1935, תוס׳ 1, 33; 1938, תוס׳ 1, 16; 1941, תוס׳ 1, 129; 1943, תוס׳ 1, 27; 1946, תוס׳ 1, 120; 1947, תוס׳ 1, 101; ס״ח תשט״ו, 5. פקודת השעשועים הצבוריים: ע״ר 1935, תוס׳ 1, 49; 1939, תוס׳ 1, 149; 1943, תוס׳ 1, 43; 1947, תוס׳ 1, 303.
חוק חדש: ס״ח תשכ״ח, 204; תשל״ב, 154; תשל״ג, 5; תשל״ד, 100; תשל״ז, 120; תשל״ח, 40; תשמ״ג, 48; תשמ״ח, 96; תש״ן, 91, 156; תשנ״ד, 111, 276; תשנ״ה, 16, 129, 206; תשנ״ח, 164, 329; תשנ״ט, 70; תש״ס, 193; תשס״ב, 190, 414; תשס״ד, 91, 502; תשס״ה, 331, 751; תשס״ו, 127; תשס״ח, 888; תש״ע, 644; תשע״א, 40; תשע״ב, 582, 741, 747; תשע״ג, 59, 59; תשע״ו, 174; תשע״ז, 79, 501; תשע״ח, 503, 778, 816; תשע״ט, 102; תשפ״ב, 88, 209, 222, 223, 833; תשפ״ד, 156, 948.
דחיית וקביעת תחילה: ק״ת תשס״ו, 526; תשע״ו, 1184.
תוכן עניינים
[תיקון: תשנ״ה]
פרק א׳ – רישוי עסקים
צווים בדבר עסקים טעוני רישוי [תיקון: תשל״ב, תשל״ד, תשנ״ד־2, תשע״ב־2, תשע״ח־2]
(א)
שר הפנים, רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן:
(1)
איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים;
(2)
מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות;
(3)
בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו;
(4)
מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות;
(5)
בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים;
(6)
קיום תכליות דיני התכנון והבנייה;
(7)
קיום הדינים הנוגעים לכבאות.
(ב)
היתה אחת ממטרות הרישוי מטרה כמפורט להלן, טעון הצו התייעצות –
(1)
בסעיף קטן (א)(1) – עם השר לאיכות הסביבה;
(2)
בסעיף קטן (א)(2) – עם השר לביטחון הפנים;
(3)
בסעיף קטן (א)(3) – עם שר העבודה והרווחה;
(4)
בסעיף קטן (א)(4) – עם שר החקלאות;
(5)
בסעיף קטן (א)(5) – עם שר הבריאות;
(6)
בסעיף קטן (א)(7) – עם השר לביטחון הפנים.
מכירת משקאות משכרים [תיקון: תש״ן, תש״ע, תשע״ג, תשע״ח־2, תשפ״ב־2, תשפ״ד־2]
(א)
בעסק שבו נמכרים או מוגשים משקאות משכרים תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה רשאית להשתמש בסמכותה גם לענינים אלה:
(1)
התאמת החצרים לאפשרויות של פיקוח יעיל מצד המשטרה, הן מבחינת המבנה והן מבחינת המקום;
(2)
התחשבות בצרכיהם של תושבי האזור שבו נמצא העסק;
(3)
מניעת רשיונות מאנשים שאינם ראויים להם בשל עברם הפלילי או מהימנותם, או שלדעת המשטרה אינם ראויים להם בשל אופיים.
(א1)
(1)
בעסק כאמור בסעיף קטן (א) לא ימכור אדם, לא יגיש ולא יספק משקה משכר מהשעה 23:00 עד השעה 6:00 למחרת.
(2)
הוראת פסקה (1) לא תחול על –
(א)
עסק המנוי בתוספת הראשונה, לגבי מכירה, הגשה או הספקה של משקה משכר לצורך שתייה במקום העסק; שר הפנים לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לשנות, בצו, את התוספת הראשונה;
(ב)
מכירה של משקה משכר במחסן רשוי שהוא מחסן למכירה ליוצאים מישראל, כמשמעותו לפי פקודת המכס;
(ג)
מכירה של יין, בהתקיים כל אלה:
(1)
המכירה היא בחנות גדולה;
(2)
המכירה נעשית בין השעות 23:00 ו־2:00 למוחרת, בימי חמישי בשבוע או ביום שלפני ערבו של אחד ממועדי ישראל המנויים בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948;
(3)
באותה עסקת מכירה נמכרו לרוכש, מלבד יין, מצרכים בסכום אשר בתוספת מס ערך מוסף החל על המכירה הוא 300 שקלים חדשים לפחות.
(ב)
בסעיף זה –
”חנות גדולה“ – עסק טעון רישוי שהוא עסק לממכר קמעונאי של מזון ומוצרי צריכה שמתקיימים בו כל אלה:
(1)
כל אלה נמכרים בו דרך קבע: ירקות ופירות טריים, חלב ומוצריו ומוצרי ניקיון;
(2)
שטח העסק כפי שמצוין ברישיון שניתן לו הוא 280 מ״ר לפחות;
”יין“ – משקה משכר שהוא משקה מותסס העשוי ממיץ ענבים טריים;
”משקה משכר“ – משקה תוסס או אלכוהולי שנועד לצריכת אדם והמכיל, בבדיקת מדגם ממנו, שני אחוזים או יותר אלכוהול לפי הנפח, למעט סמים ותרופות המוכנים או נמכרים על ידי רוקח כדין; צויינה תכולת האלכוהול שבמשקה הנמצא במיכל, ישמש ציון זה הוכחה לכאורה למידת התכולה.
(ג)
(יבוטל ביום 1.12.2024): בעסק כאמור בסעיף קטן (א) תוצג במקום בולט הודעה המפרטת את ההוראות כמפורט להלן:
(1)
הוראות סעיף קטן (א1); לעניין זה, יקבע השר לביטחון הפנים בהתייעצות עם שר הפנים, הוראות לעניין נוסח ההודעה, צורתה ואופן הצגתה;
(2)
הוראות סעיפים 193(ג) ו־193א לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין);
(3)
אזהרה בדבר הנזקים האפשריים של צריכת משקאות משכרים, בנוסח, בצורה, בגודל, בצבע, בעיצוב ובמיקום שיקבע שר הבריאות באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
(ד)
הוראות לפי סעיפים קטנים (א1) ו־(ג) הן תנאי מתנאי הרשיון של אותו עסק.
(החל מיום 1.12.2024): הוראות לפי סעיף קטן (א1) הן תנאי מתנאי הרשיון של אותו עסק.
(ה)
(החל מיום 20.6.2025): שר הפנים, לאחר התייעצות עם השר לביטחון לאומי ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו, אם נוכח כי מכירה של יין כאמור בסעיף קטן (א1)(2)(ג)(1) עלולה להביא לפגיעה בשלום הציבור, כי מכירה של יין תותר רק בחנות גדולה ששטחה גדול מ־280 מ״ר, כפי שיקבע.
עסקי רוכלות [תיקון: תשל״ח, תשנ״ד־2, תשנ״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
בעסק של רוכלות תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה רשאית להשתמש בסמכותה גם לענינים אלה:
(1)
איסור רוכלות באזורים מסויימים, הגבלת מספר הרשיונות לרוכלות בהם, איסור סוגים מסויימים של רוכלות או הגבלת מספר הרשיונות בסוגי רוכלות מסויימים, הכל באופן קבוע או מזמן לזמן, לשם מניעת פגיעה בפרנסתם של רוכלים ובעלי עסקים אחרים, או מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי;
(2)
ייחוד סוגי רוכלות מסויימים והקצאת מספר מסויים של רשיונות בכל סוגי רוכלות לאנשים הזקוקים לשיקום או לסעד מכוח חוק.
(ב)
כל החלטה של רשות הרישוי לפי סעיף קטן (א) –
(1)
דינה יהא כדין תנאי שהוסף ברשיון לפי סעיף 7;
(2)
הודעה עליה תישלח בדואר לבעלי רשיונות לרוכלות הנוגעים בדבר בתחום רשות הרישוי לפי המען שמסרו לאחרונה – ויראוה כאילו הגיעה לתעודתה שבעה ימים לאחר המשלוח – ותפורסם ברשומות ובכל מקום שנוהגים לפרסם בו הודעות פומביות בתחום הרשות.
(ג)
רשות הרישוי, בהתייעצות עם מפקד משטרת המחוז, תפרסם הצעת החלטה לענין סעיף קטן (א)(1) בשני עתונים יומיים הנפוצים בתחומה וכל אדם הרואה עצמו נפגע מהצעה זו רשאי תוך שלושים יום להשיג עליה בכתב לפני –
(1)
מועצת העיריה או המועצה המקומית – אם הצעת ההחלטה היא מאת רשות רישוי בתחום עיריה או מועצה מקומית (להלן – רשות מקומית);
(2)
שר הפנים – אם הצעת ההחלטה היא מאת רשות רישוי מחוץ לתחומה של רשות מקומית;
החלטה בהשגה כאמור תהא סופית.
(ד)
רשות רישוי שפרסמה הצעת החלטה לפי סעיף קטן (ג), רשאית לסרב לתת רשיון או היתר זמני לרוכלות בהתאם להצעה החל מיום פרסומה וכל עוד לא נתקבלה השגה עליה.
(ה)
בחוק זה, ”רוכלות“ – עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור שלא בתוך מבנה קבע.
מקומות לעריכת משחקים [תיקון: תשמ״ג]
(א)
בעסק של עריכת משחקים תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה רשאית להשתמש בסמכותה, באופן קבוע או מזמן לזמן, גם מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי, שלום הציבור או טעמים חינוכיים, אף לעניינים אלה:
(1)
איסור פתיחת מקום לעריכת משחקים באזורים מסויימים;
(2)
הגבלת מספר הרשיונות באזורים מסויימים;
(3)
איסור סוגים מסויימים של משחקים;
(4)
הגבלת מספר הרשיונות לסוגי משחקים מסויימים;
(5)
הגבלת שעות הכניסה למקום לעריכת משחקים;
(6)
הגבלת גיל המותרים בכניסה למקום האמור;
(7)
איסור או הגבלה של פעילות נוספת באותם חצרים.
(ב)
לענין סעיף זה, ”משחקים“ – משחקים באמצעות מכונות המופעלות באופן מכני או חשמלי או בדרך אחרת וכן משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה.
קייטנות [תיקון: תש״ן־2, תשנ״ח־2]
(א)
לא יינתן רשיון או היתר זמני לפי חוק זה לקייטנה אלא אם כן ניתן אישור לכך גם מאת מי ששר החינוך והתרבות הסמיכו לכך ויראו אותו כאילו היה הוא נותן האישור לפי סעיף 6.
(ב)
השר, באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, רשאי לפטור בצו מחובת רישוי לפי חוק זה סוגים של קייטנות המנוהלות על ידי ארגונים או גופים שייקבעו.
(ג)
לענין חוק זה, ”קייטנה“ – כמשמעותה בחוק הקייטנות (רישוי ופיקוח), התש״ן–1990.
[תיקון: תשנ״ד, תשנ״ח־2, תשפ״ב־2]
(בוטל).
עסק של אבזרי מין [תיקון: תשנ״ט]
(א)
בעסק של אבזרי מין, תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה, רשאית להשתמש בסמכותה, לשם הגנה על שלומם של קטינים ומניעת פגיעה ממשית בסדר הציבורי, גם לענינים אלה:
(1)
מניעת רשיונות לפתיחת עסק של אבזרי מין במקום שיש בו משום פגיעה ממשית בקטינים או בדיירי המקום;
(2)
איסור כניסה לעסק האמור לקטינים מתחת לגיל 17;
(3)
הגבלת צורת הפרסומות לעסק האמור בחזית הפונה לרשות הרבים.
(ב)
לענין סעיף זה –
”אבזר מין“ – מכשיר המשמש לגירוי או לסיפוק מיני, למעט מכשיר כאמור הנמכר בבית מרקחת;
”עסק של אבזרי מין“ –
(1)
עסק שעיסוקו העיקרי הוא מכירה או השכרה של אבזרי מין;
(2)
עסק שמאפשר הצצה על אדם העושה מעשה מיני או הנותן שיעשו בו מעשה כאמור.
[תיקון: תשס״ב, תשס״ו, תשפ״ב־2]
(בוטל).
עסק של כתובות קעקע וניקוב חורים בגוף לצורך ענידת תכשיטים [תיקון: תשס״ב־2, תשס״ד־2]
(א)
בעסק שהוא כולו או חלקו מקום לעשיית כתובות קעקע, לא יעשה אדם כתובת קעקע בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנים, אלא בהסכמת אחד מהוריו או אפוטרופסו; לענין סעיף זה, ”הסכמה“ – הסכמה בכתב בפני אותו אדם.
(א1)
בעסק שהוא כולו או חלקו מקום לניקוב חורים בגוף לצורך ענידת תכשיטים, לא ינקב אדם חור כאמור בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנים, שלא בתנוכי האוזניים, אלא בהסכמת אחד מהוריו או אפוטרופסו.
(ב)
אדם העומד לעשות כתובת קעקע או ניקוב חור לצורך ענידת תכשיטים שלא בתנוכי האוזניים בגופו של אחר, רשאי לדרוש ממי שמבקש לעשות בגופו כתובת קעקע או ניקוב חור כאמור, שיציג לפניו תעודה שבה ניתן לודא את גילו ורשאי הוא לדרוש גם תעודה מהורהו או מאפוטרופסו המעידה על הקשר ביניהם.
(ג)
בעסק כאמור בסעיפים קטנים (א) או (א1) תוצג, במקום בולט לעין, הודעה המפרטת את הוראות סעיפים קטנים (א), (א1) ו־(ב), לפי הענין.
(ד)
הוראות סעיפים קטנים (א), (א1) ו־(ג) הן תנאי מתנאי הרישיון של עסק כאמור.
(ה)
שר הפנים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע הוראות לענין סעיף זה לרבות בענינים אלה:
(1)
נוסח ההסכמה בכתב כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(א1) ומשך הזמן הנדרש לשמירתה בעסק;
(2)
נוסח ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג), צורתה ואופן הצגתה.
מיתקני ספורט [תיקון: תשס״ח]
(א)
לא יינתן רישיון או היתר זמני לפי חוק זה למיתקן ספורט, אלא אם כן ניתן אישור לכך גם מאת מי ששר התעשיה המסחר והתעסוקה הסמיכו לכך.
(ב)
שר התעשיה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם שר המדע התרבות והספורט, יקבע, בצו, סוגים של מיתקני ספורט שעליהם תחול חובת אישור לפי סעיף זה.
עינוג ציבורי [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
(1)
בעסק של עינוג ציבורי תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה רשאית להשתמש בסמכותה גם להתאמת החצרים מבחינת המבנה.
(2)
(החל מיום 1.1.2022 או במועד שבו הורשה מורשה בטיחות, לפי המאוחר): לא יינתן רישיון או היתר זמני לעסק של עינוג ציבורי שהוא אירוע מרובה קהל המתקיים תחת כיפת השמיים או שלא במבנה של קבע, אלא אם כן אישרה המשטרה כי לאירוע ניתן אישור לעניין קיום סידורי הבטיחות הדרושים לקיומו, מאת מורשה בטיחות שהרשה לעניין זה שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, בהתאם להוראות שקבע השר האמור לפי חוק זה או לפי כל דין.
(ב)
”עינוג ציבורי“ – הצגות של תיאטרון או קולנוע, קונצרט, דיסקוטק, מופעי מחול, ריקודים, קברט, קרקס, משחק או ספורט, וכל עינוג כיוצא באלה, בין שהם בתמורה ובין שלא בתמורה, למעט הרצאה או ויכוח שמטרתם העיקרית היא חינוכית, אף אם הם מלווים לצורך הדגמה הצגת תמונות או השמעת צלילים.
הוראות לענין מפעלי ים המלח [תיקון: תשנ״ה־2]
(א)
בחוק זה –
”בעל הזכיון“, ”בעל זכיון משנה“, ”חוק הזכיון“, ”יום התחילה“, ”שטח הזכיון“ ו”שטר הזכיון“ – כהגדרתם בסעיף 255א [צ״ל: 255ז] לחוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965;
”העבודות“ – כהגדרתן בחוק זכיון ים המלח (תכנון ובניה) (הוראות שעה לעבודות מסוימות), התשנ״ד–1994.
(ב)
על אף הוראות חוק זה, יראו את העסקים טעוני הרישוי של בעל הזכיון, הקיימים ביום התחילה, וכן את עסקי העבודות, כעסקים שניתן לגביהם רשיון עסק על פי חוק זה.
(ג)
דין רשיון על פי סעיף קטן (ב) כדין רשיון שניתן על ידי רשות הרישוי על פי חוק זה.
(ד)
רשות הרישוי או נותן אישור על פי סעיף 6, רשאים לקבוע תנאים מיוחדים לרשיון על פי סעיף קטן (ב); תנאים שייקבעו תוך שלוש שנים מיום התחילה, ולגבי עסקי העבודות תוך שש שנים מיום התחילה, יראו אותם כתנאים ברשיון.
(ה)
תנאי שייקבע לאחר שלוש או שש השנים האמורות בסעיף קטן (ד), לפי הענין, יראו אותו כתנאי נוסף כמשמעותו בסעיף 7.
(ו)
לא יוצא צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 20, נגד בעל הזכיון בענין עסק הטעון רישוי בשטח הזכיון אלא אם כן אושרה הוצאתו על ידי הממשלה או ועדת שרים מטעמה.
רישיון עסק, היתר זמני והיתר מזורז [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו; עסק שאיננו נייד, לא יעסוק בו אדם, אלא אם כן ברישיון, בהיתר הזמני או בהיתר המזורז, שבידו מתוארים החצרים שבהם הוא עוסק.
רשויות הרישוי [תיקון: תשל״ח, תשע״א]
(א)
רשות הרישוי לעסק טעון רישוי היא –
(1)
בתחום רשות מקומית – ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו לכך (בחוק זה – רשות הרישוי המקומית);
(2)
מחוץ לתחומה של רשות מקומית – מי ששר הפנים הסמיכו לכך.
(ב)
היה העסק הטעון רישוי עסק נייד, שעוסקים בו גם בתחום רשות מקומית פלונית וגם מחוצה לה, תהא רשות הרישוי לגביו – רשות הרישוי המקומית שבתחומה נמצא מרכז העסק.
תחום עיסוק ברוכלות [תיקון: תשל״ח, תשנ״ח־2]
(א)
רשיון או היתר זמני שקיבל רוכל מרשות רישוי בתחום רשות מקומית לא יהיה לו תוקף מחוץ לתחום אותה רשות מקומית.
(ב)
רשות רישוי מחוץ לתחומה של רשות מקומית תקבע ברשיון או בהיתר זמני לרוכלות את תחומי השטח שבו יהיה הרוכל רשאי לנהל את עסקו.
אישור מוקדם ואישור על יסוד תצהיר [תיקון: תשנ״ד־2, תשנ״ח־2, תשע״ז, תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
רשיון או היתר זמני לפי חוק זה לעסק שקביעתו כעסק טעון רישוי נעשתה בהתייעצות עם שר אחד או יותר, לשם הבטחת המטרות כאמור בסעיף 1 – לא יינתן אלא אם כן נתן אישור כל אחד מהשרים או מי שהם הסמיכו לכך (להלן – נותן האישור); לענין סעיף זה רשאים השרים להסמיך, בין היתר, עובד של הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק או עובד של רשות מקומית אחרת.
פורסמה הסמכה לפי סעיף 6(א) המסמיכה את בעלי התפקידים במשטרת ישראל, לענין מתן אישור לרשיון או להיתר זמני לגבי עסק טעון רישוי (י״פ תשס״א, 3841).
פורסמה הסמכה לפי סעיף 6(א) המסמיכה את המהנדס המחוזי למזון במחוז הדרום של משרד הבריאות לענין מתן אישור לפי הסעיף האמור (י״פ תשס״ז, 3555).
(ב)
הבקשה לרשיון או להיתר זמני תוגש לרשות הרישוי, ורשות הרישוי, אם לא החליטה לדחותה, תעבירנה לכל מי שצריך לאשר את מתן הרשיון או ההיתר הזמני לפי סעיף קטן (א).
(ג)
(1)
על אף האמור בסעיף קטן (א), שר הפנים, בהסכמת שר שקביעתו של עסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו (בחוק זה – השר נותן האישור), רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי שרשות הרישוי תראה אותם כמאושרים על ידי נותן האישור שנקבע בצו, על יסוד תצהיר מאומת כדין שהגיש בעל העסק לרשות הרישוי ובו הצהיר כי –
(א)
מתקיימים בעסק או במבקש, לפי העניין, התנאים למתן רישיון, שפורסמו במפרט האחיד או לצד המפרט האחיד לעניין חלקו של אותו נותן אישור, ואם לא פורסם מפרט אחיד – התנאים כאמור שהתנה אותו נותן אישור לגבי סוגי עסקים לפי החוק ואשר פורסמו באתר האינטרנט של נותן האישור;
(ב)
לא מתקיימים הסייגים המונעים מתן אישור על יסוד תצהיר לפי הוראות סעיף 6א2, כפי שהוחלו לעניין אישור כאמור בפסקה (3) לסעיף קטן זה;
(ג)
ידועה לו חובתו להבטיח כי התנאים ברישיון שפורסמו במפרט האחיד, לצד המפרט האחיד לעניין חלקו של נותן האישור או באתר האינטרנט של נותן האישור, יתקיימו בעסק בכל עת.
ואולם בצו כאמור לא ייקבעו סוגי עסקים שרישוים על יסוד תצהיר כאמור עלול לפגוע בהשגת המטרות המפורטות בסעיף 1(א).
(2)
(א)
תצהיר לפי סעיף קטן זה יוגש לרשות הרישוי בנוסח שיפרסם נותן האישור באתר האינטרנט שלו; נוסח התצהיר כאמור יכלול מידע לעניין המשמעות של הגשת תצהיר כוזב או מסירת פרטים לא נכונים בתצהיר או במסמך הנלווה לו;
(ב)
בלי לגרוע מתנאי המפרט האחיד, מהתנאים שלצד המפרט האחיד או מהתנאים לרישיון שקבע נותן האישור אם לא פורסם מפרט אחיד, בעל העסק רשאי לציין בתצהירו כי בכל הנוגע לעניין פלוני שאינו בתחום מומחיותו, תצהירו ניתן בהתאם לאישור שקיבל מאיש מקצוע, ובלבד שצירף לתצהירו אישור זה.
(3)
(א)
על מתן אישור על יסוד תצהיר יחולו הוראות סעיף 6א2, בשינויים המחויבים, למעט מתן אישור על יסוד תצהיר לעניין שמירה על דיני הכבאות, שלגביו יחולו הוראות פסקה (א)(2) של אותו סעיף בלבד, בשינויים המחויבים;
(ב)
על רישיון או היתר זמני שניתנו על יסוד תצהיר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיפים 7ב1(ה) ו־7ג(ד1), בשינויים המחויבים.
(ד)
אין בהוראות סעיף קטן (ג) כדי לגרוע –
(1)
(נמחקה);
(2)
מסמכויותיו האחרות של נותן האישור, לגבי העסקים שנקבעו בצו לפי פסקה (1) של הסעיף הקטן האמור.
(ה)
נכלל עסק בצו כאמור בסעיף קטן (ג), לא תוגש לגביו בקשה לקבלת רישיון או היתר זמני לפי חוק זה אלא אם כן צורף לבקשה תצהיר כאמור באותו סעיף קטן, למעט אם מתקיימים לגבי העסק הסייגים לפי סעיף 6א2, כפי שהוחלו לעניין אישור על יסוד תצהיר בסעיף קטן (ג)(3)(א), או שיש מניעה אחרת לצירוף תצהיר כאמור לפי הוראות חוק זה.
רישוי ללא אישור [תיקון: תשנ״ד־2, תשנ״ח־2, תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
על אף האמור בסעיף 6(א), רשאי שר הפנים, בהסכמת כל אחד מן השרים נותני האישור, לקבוע בצו סוגי עסקים טעוני רישוי שלגביהם מתן הרשיון או ההיתר הזמני, או חידושם, אינם טעונים אישורם של נותני האישור, כולם או מקצתם.
(א1)
(1)
בצו כאמור בסעיף קטן (א) רשאי שר הפנים לקבוע סוגי עסקים שרישוים אינו טעון אישור כאמור באותו סעיף קטן, ורשות הרישוי תראה אותם כעומדים בתנאים כאמור בסעיף 6(ג)(1)(א) שהתנה נותן האישור שנקבע בצו, על יסוד תצהיר מאומת כדין שהגיש בעל העסק לרשות הרישוי ובו הצהיר כאמור בפסקאות משנה (א) עד (ג) של סעיף 6(ג)(1).
(2)
הוראות סעיפים 6(ג)(2), (ד) ו־(ה), 6א2, 7ב1(ה) ו־7ג(ד1) יחולו, בשינויים המחויבים, על הגשת תצהיר ועל רישיון או היתר זמני לפי סעיף קטן זה.
(א2)
בצו כאמור בסעיף קטן (א) לא ייקבעו סוגי עסקים שרישוים אינו טעון אישור או סוגי עסקים שרישוים יינתן על יסוד תצהיר כאמור בסעיף קטן (א1) אם הדבר עלול לפגוע בהשגת המטרות המפורטות בסעיף 1(א).
(ב)
קביעה כאמור בסעיף קטן (א) או (א1) אין בה כדי לגרוע מסמכויותיו האחרות של נותן האישור לפי חוק זה לגבי אותו עסק, ובכלל זה הסמכות להוסיף תנאי לרשיון או להיתר הזמני שניתן, כאמור בסעיף 7(א)(1) סיפה.
היתר מזורז [תיקון: תשע״א, תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
(1)
שר הפנים, בהסכמת כל אחד מהשרים נותני האישור ובכפוף להוראות סעיף קטן (ב), רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי שרשות הרישוי תיתן היתר לעסוק בהם, בהליך מזורז בכפוף להוראות לפי סעיף זה, לפני מתן רישיון (בחוק זה – היתר מזורז); ואולם בצו כאמור לא ייקבעו סוגי עסקים שרישוים בהליך מזורז כאמור עלול לפגוע במטרות המפורטות בסעיף 1(א).
(2)
בצו כאמור בפסקה (1) יקבע שר הפנים, בדרך האמורה באותה פסקה, כי היתר המזורז כאמור באותה פסקה יינתן באחד מהמסלולים האלה:
(א)
היתר מזורז במסלול בלא תקופת בדיקה, בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ד) עד (ז) (בחוק זה – היתר מזורז א׳);
(ב)
היתר מזורז במסלול הכולל תקופת בדיקה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ז1) (בחוק זה – היתר מזורז ב׳).
(ב)
קביעת עסק מסוג העסקים המפורטים בסעיפים 2 עד 3 כטעון רישוי בצו לפי סעיף קטן (א), טעונה גם הסכמת כל אחד מהשרים שמתן רישיון או היתר זמני לעסק מאותו סוג טעון אישור מטעמו לפי סעיפים אלה, ויחולו לגבי אותו עסק הוראות הסעיפים האמורים החלים לעניין אותו סוג עסק, בשינויים המחויבים.
(ג)
המבקש לקבל היתר מזורז א׳ או היתר מזורז ב׳ (בסעיף זה – המבקש) יגיש בקשה לקבלת היתר כאמור לרשות הרישוי בצירוף כל המסמכים הדרושים לגבי אותו עסק, שפורסמו במפרט האחיד, או לצד המפרט האחיד, ובצירוף הצהרה שבה יצהיר המבקש –
(1)
כי ניתן היתר לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965 (להלן – חוק התכנון והבנייה), לבנייתו של המקום שבו עתיד לפעול העסק, או שהוא לא הצליח, בשקידה סבירה, לאתר את ההיתר האמור שניתן למקום;
(2)
כי הוא לא ביצע בעסק עבודה הטעונה היתר לפי חוק התכנון והבנייה, בלא היתר כאמור.
(ד)
הוגשה בקשה לקבלת היתר מזורז א׳, תודיע רשות הרישוי למבקש ההיתר המזורז, בתוך 21 ימים מיום הגשת הבקשה, על אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
על פי המידע שהגיש המבקש או על פי מידע נוסף שבידי רשות הרישוי לא ניתן לתת היתר מזורז א׳ לעסק לפי חוק זה;
(2)
על המבקש להשלים מסמכים חסרים, הדרושים לגבי אותו עסק, שפורסמו לפי הוראות סעיף 7ג2;
(3)
על המבקש להגיש מסמכים ולמלא אחר התנאים שפורסמו במפרט הרשותי לפי סעיף 7ג3; לא מסרה רשות הרישוי למבקש הודעה כאמור בפסקה זו בתוך התקופה האמורה, יראוה כאילו לא דרשה מסמכים ומילוי תנאים מטעמה.
(ד1)
רשות הרישוי רשאית, בהודעה למבקש בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ד), להאריך את התקופה למתן הודעה כאמור באותו סעיף קטן, בתקופה נוספת שלא תעלה על שבעה ימים.
(ה)
לא נמסרה למבקש הודעה כאמור בסעיף קטן (ד)(1), ימסור המבקש לרשות הרישוי את המסמכים שנדרשו כאמור בסעיף קטן (ד)(2) או (3), ככל שנדרשו, וכן תצהיר מאומת כדין לפי הוראות סעיף קטן (ו); המבקש ימסור את המסמכים והתצהיר כאמור בתום התקופה האמורה בסעיף קטן (ד) או (ד1), או לאחר שרשות הרישוי הודיעה לו, לפי הוראות סעיף קטן (ד), על המסמכים והתנאים הנדרשים לפי העניין; ואולם רשאי המבקש למסור את המסמכים והתצהיר כאמור עד תום 120 ימים מתום התקופות האמורות, ובלבד שלא יעסוק בעסק בטרם הגיש את התצהיר כאמור.
(ו)
(1)
תצהיר כאמור בסעיף קטן (ה) יוגש בטופס שיקבע שר הפנים, ובו יצהיר המבקש –
(א)
כי מתקיימים בעסק או במבקש, לפי העניין, התנאים למתן הרישיון שפורסמו במפרט האחיד או לצד המפרט האחיד, התנאים כאמור שדרשה רשות הרישוי לפי סעיף קטן (ד)(3), ככל שדרשה, הוראות לפי חוק זה, וכן עניינים נוספים שקבע שר הפנים בטופס התצהיר;
(ב)
כי לא מתקיימים הסייגים המונעים מתן היתר מזורז לפי סעיף 6א2;
(ג)
כי ידועה לו חובתו להבטיח כי התנאים ברישיון שפורסמו במפרט האחיד, או לצד המפרט האחיד וכן התנאים שדרשה רשות הרישוי כאמור בפסקת משנה (א) יתקיימו בעסק בכל עת.
(1א)
טופס כאמור בפסקה (1) יכלול מידע לעניין המשמעות של הגשת תצהיר כוזב או מסירת פרטים לא נכונים בתצהיר כאמור באותה פסקה או במסמך הנלווה לו.
(2)
המבקש רשאי לציין בתצהירו כי בכל הנוגע לעניין פלוני שאינו בתחום מומחיותו, תצהירו ניתן בהתאם לאישור שקיבל מאיש מקצוע, ובלבד שצירף לתצהירו אישור זה.
(ז)
(1)
הוגשה בקשה להיתר מזורז א׳, והגיש המבקש את התצהיר ואת המסמכים האמורים בסעיף קטן (ה), ככל שנדרשו, תמסור לו רשות הרישוי אישור בכתב על קבלתם, ויראו את העסק שלגביו הוגשה הבקשה כעסק שניתן לו היתר מזורז א׳ עד למתן היתר כאמור לפי הוראות פסקה (2), והאישור ישמש אסמכתה לכך.
(2)
רשות הרישוי תיתן למבקש, בתוך חמישה ימים ממועד קבלת התצהיר והמסמכים כאמור בפסקה (1), היתר מזורז א׳, ותודיע על כך לנותני האישור; להודעת רשות הרישוי כאמור יצורפו העתק מהבקשה ומההיתר המזורז וכל צרופותיהם.
(ז1)
(1)
הוגשה בקשה להיתר מזורז ב׳, יצרף המבקש לבקשה נוסף על המסמכים האמורים בסעיף קטן (ג), את המסמכים הנדרשים מטעם רשות הרישוי שפורסמו במפרט הרשותי לפי הוראות סעיף 7ג3; רשות הרישוי תמסור העתק של הבקשה להיתר עם כל צרופותיה לנותני האישור עם קבלתם מהמבקש.
(2)
מצאה רשות הרישוי, על פי המידע שהגיש המבקש או על פי מידע נוסף שבידיה כי, על פני הדברים, לא ניתן לתת היתר מזורז ב׳ לעסק, תודיע על כך למבקש ולנותני האישור בתוך שבעה ימים מיום הגשת הבקשה.
(3)
לא הודיעה רשות הרישוי למבקש כאמור בפסקה (2), יחולו לגבי הבקשה להיתר מזורז ב׳ הוראות סעיף קטן (ד) ו־(ד1), בשינויים המחויבים, ולעניין סעיף קטן (ד) גם בשינויים אלה:
(א)
ברישה, במקום ”בתוך 21 ימים“ יקראו ”בתוך 14 ימים“;
(ב)
בפסקה (1), בסופה יקראו ”הודיעה רשות הרישוי למבקש כאמור, תמסור רשות הרישוי הודעה על כך גם לנותני האישור“;
(ג)
בפסקה (2), בסופה יבוא ”השלים המבקש את המסמכים כאמור, תמסור רשות הרישוי העתק שלהם לנותני האישור עם קבלתם מהמבקש“.
(4)
(א)
הוגשה בקשה להיתר מזורז ב׳, יגיש המבקש לרשות הרישוי גם תצהיר מאומת כדין לפי הוראת סעיף קטן (ו); תצהיר כאמור יכול שיוגש עם הגשת הבקשה לקבלת היתר מזורז ב׳ או עד תום 120 ימים מתום התקופות האמורות בסעיפים קטנים (ד) ו־(ד1), כפי שהוחלו בפסקה (3); עם קבלת התצהיר תמסור רשות הרישוי למבקש אישור בכתב על קבלתו, שבו יצוין מועד סיומה של תקופת הבדיקה כמשמעותה בפסקת משנה (ב).
(ב)
רשות הרישוי תמסור לנותני האישור הודעה על הגשת התצהיר כאמור בפסקת משנה (א) בצירוף העתק של התצהיר, לא יאוחר משלושה ימים מיום קבלתו מהמבקש, לשם בדיקת הבקשה להיתר מזורז ב׳; נותני האישור יבדקו את הבקשה בתוך 49 ימים מהמועד שבו נשלח להם העתק מהתצהיר כאמור (בסעיף זה – תקופת הבדיקה); בהודעה כאמור תציין רשות הרישוי גם את מועד תחילתה ומועד סיומה של תקופת הבדיקה.
(ג)
לא היה באפשרותו של נותן אישור לבדוק את הבקשה להיתר מזורז ב׳ בתוך תקופת הבדיקה בשל כך שהתצהיר הגיע לידיו בחלוף יותר מ־14 ימים מיום שנשלח אליו, יודיע על כך נותן האישור לרשות הרישוי ותקופת הבדיקה תוארך ב־14 ימים; הוארכה תקופת הבדיקה כאמור, תודיע על כך רשות הרישוי למבקש.
(5)
הגיש המבקש את המסמכים כאמור בפסקה (1), את המסמכים כאמור בסעיף קטן (ד) כפי שהוחל בפסקה (3), וכן את התצהיר כאמור בפסקה (4), יראו את העסק שלגביו הוגשה הבקשה לקבלת היתר מזורז ב׳ כעומד בתנאים הנדרשים מטעם רשות הרישוי לשם קבלת היתר כאמור.
(6)
(א)
נותן אישור שאינו מסכים למתן היתר מזורז לעסק, רשאי להודיע לרשות הרישוי ולמבקש, בתוך תקופת הבדיקה, על אחד מאלה:
(1)
כי הוא מתנגד למתן היתר מזורז ב׳ לעסק;
(2)
כי היתר מזורז ב׳ יינתן לעסק רק אם יתקיימו בעסק תנאים מסוימים שיפרט בהודעה, ובלבד שתנאים אלה הם תנאים שפורסמו במפרט האחיד או לצד המפרט האחיד או שהם נדרשים לפי הוראות חוק זה.
(ב)
על אף האמור בפסקת משנה (א), ראה נותן האישור כי העסק אינו עומד בתנאי לקבלת היתר מזורז ב׳, ואולם אין בהפעלת העסק בהעדר התנאי כאמור כדי להביא לפגיעה ממשית במטרות החוק לפי סעיף 1(א), רשאי הוא להודיע לרשות הרישוי ולמבקש, עד תום תקופת הבדיקה, כי הוא מסכים למתן היתר מזורז ב׳ לאותו עסק, ובלבד שהמבקש יתקן את הליקוי בתוך תקופת ההיתר המזורז, במועד שיקבע נותן האישור באותה הודעה.
(7)
מסר נותן האישור לרשות הרישוי, בתוך תקופת הבדיקה, הודעה כאמור בפסקה (6), תודיע רשות הרישוי למבקש על דחיית הבקשה להיתר מזורז ב׳, או על חובתו לקיים את התנאים שנקבעו בהודעת נותן האישור לשם קבלת היתר מזורז ב׳, או לאחר מתן היתר מזורז ב׳, לפי העניין.
(8)
נתנו כל נותני האישור שאישורם נדרש לשם מתן היתר מזורז ב׳ לעסק מסוים, את הסכמתם למתן ההיתר המזורז, בתוך תקופת הבדיקה, תיתן רשות הרישוי לבעל העסק את ההיתר המזורז, בתוך חמישה ימים מהמועד שבו ניתנה לה ההסכמה כאמור ותודיע על כך לנותני האישור; להודעת רשות הרישוי כאמור יצורפו העתק מהבקשה ומההיתר המזורז וכל צרופותיהם; לעניין זה, יראו הודעה של נותן אישור כאמור בפסקה (6)(ב), כהסכמה למתן ההיתר המזורז.
(9)
חלפה תקופת הבדיקה ולא נמסרו הודעות כאמור בפסקה (6)(א) מטעם נותני האישור שאישורם נדרש לשם מתן היתר מזורז ב׳ לעסק מסוים, כולם או חלקם, יראו את העסק שלגביו הוגשה הבקשה להיתר מזורז ב׳, כעסק שניתן לו היתר מזורז ב׳ ביום שבו הסתיימה תקופת הבדיקה; עד למתן היתר כאמור לפי הוראות פסקה (10), ישמש האישור על קבלת התצהיר שניתן למבקש לפי הוראות פסקה (4)(א) אסמכתה לכך.
(10)
התקיים האמור בפסקה (9), תיתן רשות הרישוי למבקש היתר מזורז ב׳, בתוך חמישה ימים מתום תקופת הבדיקה ותודיע על כך לנותני האישור; להודעת רשות הרישוי כאמור יצורפו העתק מהבקשה ומההיתר המזורז וכל צרופותיהם.
(ח)
בקשה לקבלת היתר מזורז לעסק, שהוגשה לפי הוראות סעיף זה, יראו אותה כבקשה לקבלת רישיון לפי חוק זה לאותו עסק ויחולו עליה ההוראות החלות על בקשה לקבלת רישיון, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או לפיו; ניתן היתר מזורז לפי סעיף זה לאותו עסק, יימשכו ההליכים לבדיקת הבקשה לקבלת הרישיון לגביו.
(ט)
נכלל עסק בצו כאמור בסעיף קטן (א), לא יהיה ניתן להגיש לגביו בקשה לקבלת רישיון או היתר זמני לפי חוק זה במקום בקשה לקבלת היתר מזורז, אלא אם כן מתקיימים לגבי העסק הסייגים למתן היתר מזורז לפי סעיף 6א2 או שיש מניעה אחרת להגשת בקשת היתר מזורז לפי הוראות חוק זה.
(י)
מתן היתר מזורז לפי סעיף זה אינו טעון אישור מאת נותני האישור, גם אם אישורם נדרש לצורך מתן רישיון או היתר זמני לאותו עסק, ואולם אין בכך כדי לגרוע מסמכויותיהם האחרות של נותני האישור לפי חוק זה, לגבי אותו עסק, ובכלל זה סמכויותיהם לפי סעיפים 6ד ו־7, והכל בכפוף להוראות לפי סעיפים 7ג1 ו־8ד.
(יא)
לעניין ההיתר המזורז, יראו את התנאים שנקבעו במפרט האחיד לפי הוראות סעיף 7ג1(א) המתייחסים לעסק מסוגו כתנאים בהיתר המזורז.
סייגים למתן היתר מזורז [תיקון: תשע״א, תשע״ח־2, תשפ״ב־4]
(א)
על אף האמור בסעיף 6א1, לא יינתן היתר מזורז לעסק אם הובא לידיעת רשות הרישוי כי מתקיים אחד מאלה, בתחום רשות הרישוי:
(1)
(אינה חלה כהוראת שעה ל־4 שנים מיום 1.12.2021): בעת הגשת הבקשה המבקש או העסק פועל בלא רישיון או היתר זמני בניגוד להוראות סעיף 4;
(2)
היתר מזורז שניתן לעסק, למבקש, למי ששולט בעסק או במבקש או למי שנשלט על ידי מי מהם, בוטל לפי סעיפים 7ב1(ה) או 7ג(ד1), בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה;
(3)
מתנהל נגד העסק או המבקש הליך פלילי או מינהלי לפי חוק זה, למעט הליך כמפורט להלן:
(א)
הליך בקשר לעבירה מינהלית או עבירת קנס שלא הוגש בשלה כתב אישום לפי סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985, או לפי סעיף 228(ד) לחוק סדר הדין הפלילי, לפי העניין;
(ב)
הליך להטלת עיצום כספי לפי פרק ב׳1;
(4)
העסק, המבקש, מי ששולט בעסק או במבקש או מי שנשלט על ידי מי מהם, הורשע בעבירה לפי חוק זה, בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה; ולעניין הרשעה בעבירת קנס – רק אם הורשע לאחר שהוגש בשל העבירה כתב אישום לפי סעיף 228(ד) לחוק סדר הדין הפלילי;
(5)
בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, התקיים לגבי העסק, המבקש, מי ששולט בעסק או במבקש או מי שנשלט על ידי מי מהם, שלוש פעמים לפחות, האמור בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן או בשתיהן יחד, למעט לעניין עסק כאמור בפסקה (6):
(א)
נמסרה דרישה לתשלום עיצום כספי, בקשר להפרת תנאי מתנאי רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בקשר להפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה;
(ב)
נמסרה הודעת תשלום קנס או הודעה על הטלת קנס מינהלי, בקשר להפרת תנאי מתנאי רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בקשר להפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה, למעט הודעה כאמור שנמסרה בשל עבירת קנס שעניינה הפרת הוראה כאמור שנקבעה בחוק עזר שהתקינה רשות מקומית, והתקיים אחד מאלה:
(1)
הקנס שולם;
(2)
חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הקנס או להגשת הודעה על בקשה להישפט ולא הוגשה בקשה או הודעה כאמור או שנדחתה בקשה לביטול הקנס;
(6)
התקיים בעסק שהוא סניף ברשת שיש לה יותר מעשרה סניפים בתחומי אותה רשות רישוי, בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, לגבי העסק, המבקש, מי ששולט בעסק או במבקש או מי שנשלט על ידי מי מהם, אחד מאלה:
(א)
שלוש פעמים לפחות האמור בפסקה (5)(א);
(ב)
שש פעמים לפחות האמור בפסקה (5)(ב) או האמור בפסקה (5)(א) ו־(ב) יחד.
(א1)
בתקופה של שלוש שנים מיום שפורסם מפרט אחיד לגבי סוג עסק מסוים –
(1)
(אינה חלה כהוראת שעה ל־4 שנים מיום 1.12.2021): הוראות סעיף קטן (א)(1), לרבות כפי שהוחלו בסעיפים 6(ג)(3), 6א(א1)(2), 6א3(ה), לא יחולו לגבי אותו סוג עסק;
(2)
הוראות סעיף קטן (א)(4), לרבות כפי שהוחלו בסעיפים 6(ג)(3), 6א(א1)(2), 6א3(ה), יחולו לגבי אותו סוג עסק רק אם ההרשעה כאמור באותו סעיף קטן היתה בשל עיסוק בלא רישיון או היתר זמני בעסק טעון רישוי.
(ב)
בסעיף זה –
”הורשע“ – לרבות מי שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה;
”המבקש“ – כמשמעותו בסעיף 6א1;
”רשת“ – אישיות משפטית האחראית להספקת טובין דומים או שירותים דומים או עוסקת באותו סוג עיסוק, בשני מקומות לפחות שלהם סימני היכר זהים או דומים (בפסקה זו – סניפים), והכול ובלבד שפעולות אלה נעשות בסניפים לפי אותה מדיניות או קווים מנחים;
”שליטה“ – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981, בשינויים המחויבים.
רישוי על יסוד תצהיר [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
שר הפנים, בהסכמת כל אחד מהשרים נותני האישור ובכפוף להוראות סעיף קטן (ב), רשאי לקבוע, בצו, סוגי עסקים טעוני רישוי שרשות הרישוי תיתן להם רישיון על יסוד תצהיר שהגיש מבקש הרישיון (בסעיף זה – המבקש), לפי הוראות סעיף זה (בסעיף זה – רישיון על יסוד תצהיר); ואולם בצו כאמור לא ייקבעו סוגי עסקים שרישוים על יסוד תצהיר כאמור עלול לפגוע במטרות המפורטות בסעיף 1(א).
(ב)
קביעת עסק מסוג העסקים המפורטים בסעיפים 2 עד 3 כטעון רישוי, בצו לפי סעיף קטן (א), טעונה גם הסכמת כל אחד מהשרים שמתן רישיון לעסק מאותו סוג טעון אישור מטעמו לפי סעיפים אלה, ויחולו לגבי אותו עסק הוראות הסעיפים האמורים החלים לעניין אותו סוג עסק, בשינויים המחויבים.
(ג)
על בקשה לקבלת רישיון על יסוד תצהיר יחולו הוראות סעיף 6א1(ג) עד (ו), בשינויים המחויבים.
(ד)
(1)
הגיש המבקש את התצהיר ואת המסמכים האמורים בסעיף 6א1(ג) עד (ו), כפי שהוחלו בסעיף קטן (ג), תמסור לו רשות הרישוי אישור בכתב על קבלתם, ויראו את העסק שלגביו הוגשה הבקשה כעסק שניתן לו רישיון עד למתן רישיון לפי הוראות פסקה (2), והאישור ישמש אסמכתה לכך.
(2)
רשות הרישוי תיתן למבקש, בתוך חמישה ימים ממועד קבלת התצהיר והמסמכים כאמור בפסקה (1), רישיון, ותודיע על כך לנותני האישור; להודעת רשות הרישוי יצורפו העתק מהבקשה ומהרישיון וכל צרופותיהם.
(ה)
הוראות סעיפים 6א2, 7ב1(ה) ו־7ג(ד1) יחולו, בשינויים המחויבים, על הגשת תצהיר לפי סעיף זה ועל רישיון על יסוד תצהיר שניתן לפי סעיף זה.
(ו)
נכלל עסק בצו כאמור בסעיף קטן (א), לא יהיה ניתן להגיש לגביו בקשה לקבלת רישיון או היתר זמני לפי חוק זה במקום בקשה לרישיון על יסוד תצהיר, אלא אם כן מתקיימים לגבי העסק הסייגים למתן היתר מזורז לפי סעיף 6א2 או שיש מניעה אחרת להגשת בקשה לרישיון על יסוד תצהיר לפי הוראות חוק זה.
(ז)
מתן רישיון על יסוד תצהיר לפי סעיף זה אינו טעון אישור מאת נותני האישור, גם אם אישורם נדרש למתן היתר זמני לאותו עסק, ואולם אין בכך כדי לגרוע מסמכויותיהם האחרות של נותני האישור לפי חוק זה, לגבי אותו עסק, ובכלל זה סמכויותיהם לפי סעיפים 6ד ו־7, והכול בכפוף להוראות לפי סעיפים 7ג1 ו־8ד.
מסמכי הבקשה [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ח־2, תשפ״ב־2, תשפ״ב־4]
(א)
לבקשה לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז יצורפו תרשים סביבה, מפה מצבית ותכנית עסק, כפי שיקבע שר הפנים; בתקנות לפי סעיף זה, רשאי השר לקבוע בין היתר, מהם תרשים סביבה, מפה מצבית ותכנית עסק, את הפרטים שיש לכלול בכל אחד מהם ואת קנה המידה שלהם.
(ב)
המסמכים המפורטים בסעיף קטן (א) ייערכו וייחתמו בידי בעל מקצוע ששר הפנים הסמיכו לכך בהתאם להוראות סעיף זה.
(ג)
שר הפנים יקבע את המקצועות לענין סעיף זה ורשאי הוא לקבוע בתקנות את ההכשרה המקצועית, הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים מבעלי המקצועות.
פורסמה הסמכת בעלי מקצוע, לפי סעיף 6ב(ב) המסמיכה מהנדסים ואדריכלים מוסמכים לחתום על תרשים סביבה, מפה מצבית ותכנית עסק (י״פ תשס״א, 818).
(ג1)
החובה לצרף את המסמכים האמורים בסעיף קטן (א) לא תחול על עסק שהשר הממונה על רשות האסדרה פרסם או שינה מפרט אחיד לעסקים מסוגו, למעט מפרט אחיד ששונה בשל קביעת תנאי אחיד לפי סעיף 7(א2)(1) או מפרט אחיד חלקי, אלא אם כן נקבע במפרט האחיד כי יש לצרף לבקשה לרישיון או להיתר את המסמכים האמורים באותו סעיף קטן, כולם או חלקם; לעניין חוק זה, ”רשות האסדרה“ – הרשות כהגדרתה בחוק עקרונות האסדרה, התשפ״ב–2021.
(ד)
שר הפנים רשאי לקבוע סוגי עסקים טעוני רישוי שלא יידרשו לצרף לבקשה כאמור בסעיף קטן (א) את המסמכים האמורים באותו סעיף קטן, כולם או חלקם.
מסמכי בקשה נוספים לפי קביעת שרים [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
(א)
בסעיף זה ובסעיף 6ד –
”מסמכים נוספים“ – לרבות אישורים, דוחות, חוות דעת, תכניות ותרשימים;
”השרים“ – השרים המנויים בסעיף 1(ב), כל אחד לענין העסקים שקביעתם כעסק טעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו.
(ב)
(1)
שר הפנים וכן השרים בהסכמת שר הפנים, רשאים לקבוע מסמכים נוספים על אלה האמורים בסעיף 6ב שיש לצרף לבקשה לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז ואת הפרטים שיש לכלול בהם.
(2)
עמדת שר הפנים תינתן בתוך 45 ימים מיום פניית השר אליו; לא העביר שר הפנים את עמדתו בתוך המועד האמור, יראו כאילו נתן שר הפנים את הסכמתו.
(ג)
שר הפנים, בהסכמת שר התחבורה, יקבע מסמכים נוספים שיש לצרפם לבקשה לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז לגבי עסק שיש לו השלכה על בטיחות המשתמשים בדרך או על בטיחות הרכב ואת הפרטים שיש לכלול בהם.
(ד)
(1)
בתקנות לפי סעיף זה, רשאים שר הפנים או השרים בהסכמת שר הפנים, הכל לפי הענין, או שר הפנים בהסכמת שר התחבורה, לקבוע כי המסמכים הנוספים ייערכו וייחתמו בידי מי שקבעו; קבעו כי מסמכים נוספים ייערכו וייחתמו בידי בעלי מקצועות, יקבעו את המקצועות ורשאים הם לקבוע את ההכשרה המקצועית, הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים מבעלי המקצוע.
(2)
הותקנו תקנות לפי פסקה (1) סיפה, ייערכו וייחתמו המסמכים הנוספים בידי בעל המקצוע שיסמיך לכך שר הפנים או השרים בהסכמת שר הפנים או שר הפנים בהסכמת שר התחבורה, הכל לפי הענין.
מסמכים נוספים לפי דרישת רשות הרישוי או נותן הרישוי [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
רשות הרישוי או נותן האישור, רשאים לדרוש ממגיש הבקשה לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז, מסמכים נוספים שלא נקבעו לפי סעיף 6ג הדרושים לדעתם לצורך בדיקת הבקשה, ורשאים הם לדרוש כי המסמכים האמורים ייערכו וייחתמו בידי מי שנקבע בסעיף 6ג לפי הענין והכל בכפוף להוראות סעיפים 7ג1 ו־7ג3.
חוות דעת מקדמית [תיקון: תשנ״ח־2]
(א)
רשות הרישוי או נותן האישור יתנו, לבקשת פונה, חוות דעת מקדמית, על התאמת עסק מוצע לדרישות החוק והתקנות אשר בתחום סמכותם של רשות הרישוי או נותן האישור, ועל התנאים המוקדמים שיש לקיימם לפני שיינתן אישור, רשיון או היתר זמני, לעסק המוצע.
(ב)
(1)
לבקשה לחוות דעת מקדמית, יצורפו המסמכים המפורטים בסעיף 6ב; ואולם רשאים רשות הרישוי או נותן האישור לפטור פונה מהגשת מסמך לפי סעיף 6ב, אם אינו דרוש למתן חוות הדעת המקדמית.
(2)
רשות הרישוי או נותן האישור רשאים לדרוש מסמכים נוספים הדרושים להם לצורך מתן חוות הדעת המקדמית.
בדיקות עזר [תיקון: תשנ״ח־2]
רשות הרישוי או נותן האישור רשאים להסתייע בבעלי מקצוע שקיבלו הסמכה לפי חוק זה, שאינם עובדי מדינה או עובדי הרשויות המקומיות, לענין עמידתו של עסק בתנאים שנקבעו לפי סעיף 7 ובדרישות החוק והתקנות החלים עליו.
תנאי רשות הרישוי ונותני האישור [תיקון: תשל״ד, תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ב־3, תשע״ח־2, תשפ״ב־2, תשפ״ב־4]
(א)
(1)
רשות הרישוי או נותן אישור רשאים להתנות את מתן הרישיון, ההיתר הזמני, ההיתר המזורז או האישור, לפי העניין, בתנאים שיש לקיימם לפני שיינתן הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז (בחוק זה – תנאי מוקדם), או להתנות את הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז (בחוק זה – תנאי ברישיון), ורשאים הם להוסיף תנאים לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז שניתן (בחוק זה – תנאי נוסף ברישיון), והכל כדי לקדם את מטרות הרישוי ובכפוף להוראות לפי סעיפים 7ג1 ו־7ג3.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), לעניין עסקים שלפי הוראות חוק זה יש לקבוע לגביהם מפרט אחיד, תהיה הסמכות להתנות תנאים כאמור באותה פסקה, במפרט האחיד, נתונה לשר הממונה על רשות האסדרה, בהתאם להוראות לפי סעיף 7ג1 ובסייגים האמורים בו.
(3)
אין בהוראות פסקה (2) כדי לגרוע מסמכותם של רשות הרישוי או נותני האישור להתנות, ברישיון או בהיתר, לעניין עסקים כאמור באותה פסקה, תנאי מוקדם, את תנאי הרישיון או תנאי נוסף ברישיון, בהתאם לסמכות הנתונה להם בחוק זה.
(א1)
תנאים כאמור בסעיף קטן (א) לגבי עסק מסוים, שבמפרט האחיד נקבעו תנאים לגבי עסקים מסוגו, ייקבעו רק על ידי שינוי במפרט האחיד או במפרט הרשותי, אלא אם כן חל שינוי בדין המחייב שינוי בתנאי רישוי העסק, ואולם רשאי גורם מוסמך ארצי לקבוע תנאי כאמור לעסק מסוים אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
(1)
קיים חשש משמעותי לשלום הציבור, לבריאותו או לבטיחותו או קיימת סכנה לפגיעה באיכות הסביבה או הפרעה בלתי סבירה לאדם פלוני או לציבור;
(2)
נתגלו או נוצרו עובדות או נסיבות חדשות לגבי העסק המסוים או סביבתו או לגבי טכנולוגיות משמשות בו, המחייבות שינוי בדרישות הרישוי לשם השגת מטרות חוק זה;
(3)
מתקיימות לגבי העסק, המבקש או בעל הרישיון או ההיתר נסיבות מיוחדות שבשלהן נדרש לקבוע תנאי כאמור, ובכלל זה נסיבות הנוגעות למבנה שבו פועל העסק או למיקומו.
(א2)
(1)
קבע גורם מוסמך ארצי תנאי כאמור בסעיף קטן (א1), תהא תחילת תוקפו של התנאי במועד שיקבע בהתחשב בנסיבות קביעתו, בהחלטה מנומקת ובכתב; מצא גורם מוסמך ארצי כי תנאי כאמור בסעיף קטן (א1)(1) או (2) נדרש באופן דחוף לעניין שיעור ניכר של עסקים מאותו סוג (בחוק זה – תנאי אחיד), יקבע את התנאי לתקופה שלא תעלה על שנה מיום תחילת תוקפו, אלא אם כן התנאי נקבע עד המועד האמור בחיקוק, במפרט האחיד או במפרט הרשותי, לפי העניין, ובהתאם להוראותיו.
(2)
גורם מוסמך ארצי כאמור בפסקאות (2) עד (4) להגדרה ”גורם מוסמך ארצי“ שבסעיף קטן (ה), שקבע תנאי אחיד כאמור בפסקה (1), יודיע לוועדה לאסדרה על קביעת התנאי האחיד בתוך שבעה ימים ממועד קביעתו; הודעה על קביעת התנאי האחיד כאמור תפורסם באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“, בצמוד למפרט האחיד.
(א3)
התקיים האמור בפסקה (1) שבסעיף קטן (א1), רשאי גם מי שגורם מוסמך ארצי הסמיך לעניין זה, בתחום המחוז שבו נמצא העסק, לקבוע תנאי נוסף לעסק מסוים לתקופה שיקבע ושלא תעלה על 60 ימים מיום קביעתו, אלא אם כן התנאי בוטל או הוארך על ידי הגורם המוסמך הארצי, ובלבד שלא יעשה כן יותר מפעם אחת בשל אותן נסיבות; נקבע תנאי נוסף כאמור, רשאי גורם מוסמך ארצי לבטלו, לשנותו או להאריך את תוקפו לתקופה שיורה בכפוף לאמור בסעיף קטן (א2).
(א4)
גורם מוסמך ארצי כאמור בפסקאות (2) עד (4) להגדרה ”גורם מוסמך ארצי“ שבסעיף קטן (ה), לא יקבע תנאי אחיד שמחייב שינוי במבנה שבו פועל העסק אלא באישור הוועדה לאסדרה; לא קיבלה הוועדה לאסדרה החלטה בתוך 30 ימים מיום שהועבר לאישורה תנאי כאמור, יראו את התנאי כאילו אושר על ידה; סירבה הוועדה לאסדרה לאשר תנאי כאמור, תודיע על סירובה לשר הממונה על רשות האסדרה ולשר נותן האישור הנוגע בדבר.
(א5)
אחת לשישה חודשים יעביר כל נותן אישור הודעה לוועדה לאסדרה שבה יפרט את התנאים שקבע גורם מוסמך ארצי מטעמו לעסק מסוים, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף קטן (א1), בצירוף הנימוקים לקביעתם; הדיווח יועבר במועדים ובמתכונת שעליהם יורה יושב ראש הוועדה לאסדרה.
(ב)
תוקפו של תנאי נוסף כאמור בסעיף קטן (א), לגבי עסק שלא נקבעו לגביו תנאים במפרט האחיד, כאמור בסעיף 7ג1, יהיה בתום שלוש שנים מיום שהודע עליו לבעל הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז, או במועד מוקדם מזה, אם קבע כך גורם מוסמך ארצי, ובהתקיים אחד מהמקרים האמורים בסעיף 7ג4; קביעת מועד מוקדם כאמור תהיה מנומקת ובכתב.
(ג)
הוסיף נותן האישור תנאי נוסף ברשיון בהיתר זמני או בהיתר מזורז שניתן, יעביר את ההודעה על התנאי הנוסף לרשות הרישוי וזו תעבירנה לבעל הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז.
(ד)
מבקש או בעל רישיון, היתר זמני או היתר מזורז רשאי לבקש הנמקה לכל תנאי לפי סעיף זה, למעט לתנאי המפרט האחיד והמפרט הרשותי שנקבעו לפי הוראות סעיפים 7ג1 ו־7ג3.
(ה)
בחוק זה, ”גורם מוסמך ארצי“ – כל אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
ראש רשות הרישוי שבתחומה נמצא העסק או עובד בכיר אחד מקרב עובדיה שהוא הסמיך לעניין זה;
(2)
המנהל הכללי של המשרד נותן האישור או לכל היותר שני עובדים בכירים מקרב עובדי משרדו שהוא הסמיך לעניין זה;
(3)
נציב כבאות והצלה או לכל היותר שני קציני כבאות והצלה בכירים שהוא הסמיך לעניין זה;
(4)
המפקח הכללי של משטרת ישראל או לכל היותר שני קציני משטרה בכירים שהוא הסמיך לעניין זה.
תוקפו של רשיון [תיקון: תשל״ד, תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ח־2]
(א)
רשיון יינתן לתקופה של 15 שנים.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר הפנים –
(1)
לקבוע תקופת תוקף קצרה יותר לרשיון של סוג עסקים פלוני, דרך כלל או בנסיבות שיפרט, ובלבד שהתקופה לא תפחת מחמש שנים; ואולם שר הפנים רשאי, מטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, לקבוע תקופת תוקף קצרה מחמש שנים, לרישיון של סוג עסקים פלוני;
(2)
לקבוע סוגי עסקים שבהעברת הבעלות או השליטה בהם לא יהיו טעונים רשיון חדש לפי חוק זה.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאית רשות הרישוי לקבוע תקופת תוקף קצרה יותר לרשיון לעסק, ובלבד שהתקופה לא תפחת, בכל פעם, משנה, ולא תעלה, בכל פעם, על תקופת התוקף שנקבעה לאותו סוג עסקים לפי הוראת סעיף קטן (ב)(1), אם נקבעה; היה העסק זמני מטבעו רשאית רשות הרישוי לקבוע לו תקופה קצרה יותר.
(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (א), תקופת תוקפו של רישיון שניתן לפי הוראות סעיף 7ב1(ג), לא תעלה על עשר שנים או על התקופה שנקבעה לפי סעיף קטן (ב)(1) או (ג), הקצרה מביניהן.
(ה)
על אף האמור בסעיף קטן (ב), שר הפנים לא יקבע תקופת תוקף לרישיון שניתן לעסק מסוג שנכלל בצו לפי סעיף 6א3, שהיא קצרה מעשר שנים; ואולם רשאי הוא, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע תקופת תוקף קצרה מעשר שנים לרישיון של סוגי עסקים שנכללו בצו כאמור, אם התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.
שינוי בצו הטעון אישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת [תיקון: תשע״ח־2]
שינוי בצו שנקבע לפי חוק זה שהוא אחד מאלה, טעון אישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת:
(1)
קביעת עסק מסוג חדש כעסק טעון רישוי;
(2)
קיצור תקופת תוקף רישיון לסוג עסקים מסוים;
(3)
הוספת מטרה שלשם הבטחתה נקבע העסק כטעון רישוי לפי חוק זה;
(4)
קביעה כי סוג עסקים מסוים טעון הליך רישוי שהדרישות לפיו מחמירות יותר; לעניין זה יראו כהחמרת דרישות בהליך רישוי כל אחד מאלה:
(א)
ביטול קביעה בצו שלפיה מתן רישיון או היתר לסוג עסק מסוים ייעשה בהליך רישוי מקוצר; ואולם אם נקבע לגבי אותו סוג עסק כי הרישיון או ההיתר יינתנו לו בהליך רישוי מקוצר אחר, שהוא קצר יותר, לא יראו בכך החמרת דרישות לעניין הוראות פסקה זו;
(ב)
היתר זמני וקבלת רישיון לאחריו [תיקון: תשל״ד, תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ח־2]
(א)
(1)
רשות הרישוי רשאית לתת לעסק מסוים היתר זמני לעסוק בו לפני שניתן לו רישיון או עד לחידוש רישיונו (בחוק זה – היתר זמני), ובלבד שאין בהפעלת העסק כאמור כדי לגרום לפגיעה משמעותית במטרות החוק לפי סעיף 1(א), והכול בכפוף להוראות סעיף 6(א); רשות הרישוי תקבע את תקופת תוקפו של ההיתר הזמני, והיא רשאית להאריכה לתקופות נוספות, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על שנה אחת.
(2)
על אף האמור בפסקה (1) –
(א)
רשות הרישוי רשאית לתת היתר זמני כאמור באותה פסקה אף אם לא ניתן אישורו של נותן אישור שנקבע בצו לגבי אותו עסק, והכול בהתאם להוראות לפי חוק זה;
(ב)
רשות הרישוי רשאית להאריך את תקופת תוקפו של ההיתר הזמני לתקופות נוספות, ובלבד שסך התקופות לא יעלו על שנה אחת נוספת, אם ראתה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת, ובכלל זה הנסיבות האמורות בסעיף קטן (א1)(1).
(א1)
(1)
הוגשה בקשה לרישיון לפי חוק זה ונותן האישור לא השיב לבקשה בתוך התקופה שנקבעה לכך, רשאית רשות הרישוי לתת לעסק היתר זמני לתקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1); לא השיב נותן האישור לבקשה לרישיון עד תום שנה מהמועד שבו ניתן לעסק היתר זמני, רשאית רשות הרישוי להאריך את תקופת תוקפו של ההיתר הזמני לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה אחת נוספת (בסעיף זה – תקופת השנה הנוספת); האריכה רשות הרישוי את תוקפו של היתר זמני לפי הוראות פסקה זו, תפרט בהיתר הזמני שתיתן למבקש את האמור בסעיף קטן (א2).
(2)
האריכה רשות הרישוי את תוקפו של היתר זמני לפי הוראות פסקה (1), ונותן האישור לא השיב לבקשה לרישיון עד תום תקופת השנה הנוספת, תראה רשות הרישוי את העסק שלגביו הוגשה הבקשה כאילו ניתן לו אישור על ידי אותו נותן אישור לשם מתן הרישיון; רשות הרישוי תמסור לנותן האישור הודעה על האמור בפסקה זו לא יאוחר מ־90 ימים לפני תום תקופת השנה הנוספת.
(א2)
(1)
לא החליטה רשות הרישוי בבקשה לרישיון עד תום השנה הנוספת, בשל כך שנותן האישור לא השיב לבקשה עד אותו מועד כאמור בסעיף קטן (א1), יראו את העסק שלגביו הוגשה הבקשה כעסק שניתן לו רישיון, עד למתן הרישיון לפי הוראות פסקה (2), וההיתר הזמני ישמש אסמכתה לכך.
(2)
התקיים האמור בפסקה (1), תיתן רשות הרישוי רישיון לעסק, בתוך חמישה ימים מתום התקופה הנוספת, שתקופת תוקפו תהיה מהמועד שבו ניתן לגבי העסק ההיתר הזמני לראשונה ותודיע על כך לנותני האישור; להודעת רשות הרישוי יצורפו העתק מהבקשה ומהרישיון וכל צרופותיהם.
(א3)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (א2), תקופת תוקפו של היתר זמני לא תעלה על תקופת תוקפו של רישיון שנקבעה לאותו סוג עסק לפי חוק זה.
(א4)
רשות הרישוי תודיע לנותני האישור על הארכת תוקפו של היתר זמני לפי סעיף זה.
(ב)
היתר זמני יפקע, אף לפני תום תקופת תוקפו, אם לא מולאו התנאים שנקבעו לפי סעיף 7(א), במועד שנקבע לקיומם.
(ג)
מצאה רשות הרישוי כי פקע תוקפו של היתר זמני לפני תום תקופת תוקפו, כאמור בסעיף קטן (ב), תודיע על כך לבעל ההיתר הזמני; אין באי מתן הודעה כדי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב).
תוקפו של היתר מזורז, קבלת רישיון לאחריו ובטלות היתר מזורז [תיקון: תשע״א, תשע״ח־2]
(א)
היתר מזורז יעמוד בתוקפו עד תום 180 ימים ממועד נתינתו.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), לגבי עסק שבתוך תקופת ההיתר המזורז נמסר לבעליו דוח ליקויים כמשמעותו בסעיף 8ד, רשאים רשות הרישוי או נותן האישור לקבוע כי ההיתר המזורז יעמוד בתוקפו לתקופה נוספת שתקבע בו (בסעיף זה – התקופה הנוספת), שלא תעלה על 90 ימים, אם מצאו כי אף שיש עדיין בעסק ליקויים שפורטו בדוח ובשלהם לא ניתן לתת רישיון לעסק, אין בהם כדי להביא לפגיעה ממשית במטרות החוק לפי סעיף 1(א); קבעו רשות הרישוי או נותן האישור כי ההיתר המזורז יעמוד בתוקפו לתקופה נוספת כאמור, יודיעו על כך למבקש ולנותני האישור הנוספים, לפי העניין; חלפה התקופה הנוספת ולא תוקנו הליקויים כאמור, לא תוארך עוד תקופת תוקפו של ההיתר המזורז.
(ב1)
לא יינתן רישיון לעסק אם רשות הרישוי או נותן האישור מצאו בתום תקופת ההיתר המזורז או בתום התקופה הנוספת, כי העסק אינו מקיים את התנאים למתן הרישיון.
(ג)
חלפה תקופת ההיתר המזורז או התקופה הנוספת, ולא התקיים לגבי העסק האמור בסעיף קטן (ב1) או (ה) או בסעיף 7ג(ד1), תיתן רשות הרישוי רישיון לאותו עסק, בתוך חמישה ימים מתום תקופת ההיתר המזורז או התקופה הנוספת, לפי העניין, גם בלא אישורם של נותני האישור לפי סעיף 6(א), ויראו את העסק כעסק שניתן לו רישיון, עד למתן הרישיון כאמור, וההיתר המזורז ישמש אסמכתה לכך; ניתן רישיון כאמור, תחל תקופת תוקפו במועד נתינתו של ההיתר המזורז; אין במתן הרישיון בלא אישורם של נותני האישור כאמור כדי לגרוע מסמכויותיהם האחרות לפי חוק זה, לגבי אותו עסק, ובכלל זה סמכויותיהם לפי סעיפים 6ד ו־7, והכול בכפוף להוראות לפי סעיפים 7ג1 ו־8ד.
(ד)
רשות הרישוי תודיע לנותני האישור על מתן רישיון לפי סעיף קטן (ג).
(ה)
(1)
על אף האמור בסעיף זה, מצאה רשות הרישוי, ביוזמתה או על פי פנייה מאת נותן אישור, או מצא נותן אישור, כי ההיתר המזורז ניתן או הוארך כאמור בסעיף זה על יסוד תצהיר כוזב או מסמכים כוזבים, יודיעו על כך רשות הרישוי או נותן האישור, לפי העניין, לבעל ההיתר המזורז, ורשות הרישוי תודיע על כך גם לנותני האישור, ויראו את ההיתר המזורז כאילו לא ניתן מלכתחילה, ובלבד שנתנו לבעל ההיתר המזורז הזדמנות להשמיע את טענותיו.
(2)
ניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן זה, ייפסקו ההליכים למתן הרישיון לאותו עסק על סמך הבקשה שהוגשה להיתר המזורז, כאמור בסעיף 6א1(ח).
ביטול רישיון, היתר זמני או היתר מזורז [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ז, תשע״ח־2]
(א)
רשות הרישוי רשאית לבטל או להתלות רשיון או היתר מיוזמתה היא או מיוזמת נותן האישור.
(ב)
(1)
לא יבוטל רשיון או היתר מיוזמתה של רשות הרישוי אלא לאחר התייעצות עם נותן אישור המופקד על קיום מטרה מן המטרות האמורות בסעיף 1(א) שאי קיומה משמש עילה לביטול.
(2)
(א)
פנה נותן אישור לרשות הרישוי בבקשה כי רישיון או היתר שניתן לעסק יבוטל, תפעל רשות הרישוי לקיום ההליכים הנדרשים לביטול הרישיון או ההיתר כאמור בסעיף זה, ותעדכן את נותן האישור בדבר התקדמות ההליך בתוך 30 ימים ממועד פנייתו אליה, ואם ניתן לגבי העסק צו הפסקה מינהלי כאמור בסעיף 20 – בתוך 14 ימים ממועד הפנייה כאמור.
(ב)
בחלוף התקופה כאמור בפסקת משנה (א), רשאי נותן האישור, לאחר שבחן את ההליכים שנקטה רשות הרישוי כאמור באותה פסקה, לבטל בעצמו את הרישיון או ההיתר שניתן לעסק.
(ג)
הוראות פסקה זו לא יחולו על היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים האמורה בסעיף 29ב.
(ג)
לא יבוטל רשיון או היתר זמני אלא לאחר שניתנה לבעל הרשיון או ההיתר הזמני הזדמנות להשמיע טענותיו.
(ד)
בוטל רישיון או היתר לפי סעיף זה, ישלחו רשות הרישוי או נותן האישור, לפי העניין, בתוך שבעה ימים ממועד החלטה על הביטול, הודעה על כך לבעל הרישיון או ההיתר, ורשות הרישוי תשלח הודעה כאמור גם לנותני האישור; ביטול הרישיון או ההיתר ייכנס לתוקפו בתום 30 ימים מיום ההודעה כאמור.
(ד1)
(1)
(א)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ד), מצא נותן אישור בתקופת תוקפו של היתר מזורז כי התקיים אחד מאלה, רשאי הוא להודיע לרשות הרישוי ולמבקש על ביטול אישורו להיתר המזורז, ובלבד שניתנה לבעל ההיתר המזורז הזדמנות להשמיע את טענותיו:
(1)
הופר או חדל להתקיים תנאי מהתנאים שניתנו לפי סעיף 7 לעניין ההיתר המזורז ונותן האישור סבר כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה של ההפרה יש לבטל את ההיתר המזורז;
(2)
חלו בעסק שינויים מהותיים מהמצב שהוצג במסמכים שהוגשו כאמור בסעיף 6א1;
(3)
לבעל ההיתר המזורז נמסרה דרישה לתיקון ליקויים לפי סעיף 8ד, והליקויים לא תוקנו בהתאם לדרישה.
(ב)
הודיע נותן האישור לרשות הרישוי על ביטול אישורו כאמור בפסקת משנה (א), תבטל רשות הרישוי את ההיתר המזורז באופן מיידי; לא ביטלה רשות הרישוי את ההיתר, רשאי נותן האישור לבטל את ההיתר בעצמו; מצאה רשות הרישוי מיוזמתה כי התקיימו לגבי העסק אחת מהנסיבות הקבועות באותה פסקת משנה, רשאית היא לבטל את ההיתר המזורז באופן מיידי, ובלבד שניתנה לבעל ההיתר המזורז הזדמנות להשמיע את טענותיו; התקבלה החלטה על ביטול היתר מזורז לפי הוראות פסקת משנה זו, יודיעו על כך רשות הרישוי או נותן האישור, לפי העניין, לבעל ההיתר המזורז והביטול ייכנס לתוקפו מיד עם מתן ההודעה כאמור.
(ג)
שר הפנים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע נסיבות נוספות שבהתקיימן יהיה ניתן לבטל את ההיתר המזורז כאמור בפסקה זו.
(2)
ביטלה רשות הרישוי היתר מזורז לפי הוראות פסקה (1), ייפסקו ההליכים למתן הרישיון לאותו עסק על סמך הבקשה שהוגשה להיתר המזורז, כאמור בסעיף 6א1(ח).
(3)
מצאה רשות הרישוי מיוזמתה או על פי פנייה של נותן האישור כי קיימים טעמים אחרים מאלה המנויים בפסקה (1) לביטול היתר מזורז, יחולו לעניין הביטול הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), בשינויים המחויבים.
(ה)
7ג1.
המפרט האחיד [תיקון: תשע״א, תשע״ב־3, תשע״ח, תשפ״ב־2, תשפ״ב־4]
(א)
(1)
השר הממונה על רשות האסדרה יפרסם, בדרך שנקבעה לפי סעיף 7ג2, מפרט המאחד את כל המסמכים והתנאים הנדרשים מטעמו או מטעם נותני האישור לפי סעיפים 6ד ו־7, לפי סוגי עסקים (בחוק זה – מפרט אחיד).
(2)
על אף האמור בפסקה (1), השר הממונה על רשות האסדרה, לפי הצעת הוועדה לאסדרה ובהסכמת כל אחד מהשרים נותני האישור, ביוזמתו או לפי בקשתו של שר כאמור, רשאי לקבוע בצו סוגי עסקים שלגביהם לא יפורסם מפרט אחיד או שלגביהם יפורסם מפרט אחיד חלקי הכולל רק חלק מהמסמכים והתנאים הנדרשים מטעמו או מטעם נותני האישור; בצו כאמור יפורטו, לצד כל סוג עסק שנקבע בו, נותני האישור שרשאים לדרוש מסמכים ותנאים לגבי אותו סוג עסק, ואם נקבע בצו סוג עסק שלגביו יפורסם מפרט אחיד חלקי – נותני האישור שרשאים לדרוש מסמכים ותנאים נוספים על אלה המפורטים במפרט האחיד החלקי הנוגע לעניין.
(3)
שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין האופן שבו יקבעו נותני האישור המפורטים בצו לפי פסקה (2) מסמכים ותנאים הנדרשים מטעמם לגבי סוגי העסקים המפורטים באותו צו, וכן לעניין אופן השינוי, ההוספה והגריעה של מסמכים ותנאים שיקבעו נותני האישור כאמור.
(ב)
(1)
במפרט אחיד יובאו כלל התנאים המוקדמים והתנאים ברישיון או בהיתר הנדרשים לעניין כל סוג עסק וכן המסמכים הנדרשים לבחינת בקשה לרישיון או להיתר לעסק מסוגו, לרבות אישורים, דוחות, חוות דעת, תכניות ותרשימים, וניתן לקבוע בו מסמכים או תנאים שונים לאזורים שונים בארץ או לעסקים שמתקיימות לגביהם נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות זאת.
(2)
המפרט האחיד יכלול גם תנאים או מסמכים כאמור בפסקה (1) שהחובה לעמוד בהם או להגישם, לפי העניין, נקבעה לפי חיקוק לגבי עסק מאותו סוג (בחוק זה – תנאים או מסמכים לצד המפרט האחיד) אולם אין באי פרסומם במפרט האחיד כדי לפטור אדם מהחובה כאמור.
(3)
במפרט האחיד יצוינו מועד פרסומו ומועד כניסתם לתוקף של התנאים במפרט ושל החובה להגיש מסמכים כמפורט בו, ולעניין עסק שבמועד הפרסום היה לו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז – מועד הכניסה לתוקף לפי סעיף 7ג4.
(ג)
השר הממונה על רשות האסדרה יפרסם את המפרט האחיד וכל שינוי בו, לפי הצעה שתגיש לו הוועדה לאסדרה, והכול בכפוף להוראות סעיף זה.
(ד)
על הצעה של הוועדה לאסדרה לפרסום המפרטים האחידים או לשינוים יחולו הוראות אלה:
(1)
הוועדה לאסדרה תקבע, בתיאום עם נותני האישור הנוגעים לעניין, את סדר הדיון במפרטים האחידים שבהם תדון לשם גיבוש הצעה לפרסום או שינוי מפרט אחיד, לרבות שינוי שביקש נותן אישור, בהתחשב, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן:
(א)
ההשפעה הכלכלית והמשקית של סוג העסק;
(ב)
מספר העסקים הקיימים שלמפרט האחיד או לשינויו צפויה להיות השפעה עליהם;
(ג)
עלות האסדרה המוטלת על עסקים מסוג מסוים בהיעדר פרסום מפרט אחיד או בשל המפרט האחיד החל עליהם;
הוועדה לאסדרה תפרסם מדי שנה, עד סוף חודש נובמבר, את תכנית העבודה השנתית שלה לשנה העוקבת לעניין סעיף קטן זה; התכנית האמורה תפורסם באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה;
(2)
הוועדה לאסדרה תקבע את סדר הדיון במפרטים כאמור בפסקה (1), כך שעד יום י״ט בטבת התשפ״ד (31 בדצמבר 2023) יפורסמו או ישונו מפרטים אחידים שיש להם השפעה על 50% מהעסקים במשק לפחות; השר הממונה על רשות האסדרה רשאי, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, להאריך בצו את התקופה האמורה לשתי תקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת;
(3)
בטרם תקיים הוועדה לאסדרה דיון במפרט אחיד לסוג עסק מסוים, תודיע הוועדה לשרים נותני האישור לעניין אותו סוג עסק, כי בכוונתה לדון במפרט האחיד כאמור; השר נותן האישור רשאי להגיש לוועדה את הצעתו לחלקו במפרט האחיד בתוך 4 חודשים מיום הודעת הוועדה לפי פסקה זו;
(4)
בלי לגרוע מהמטרות שלשמן נקבע עסק כטעון רישוי, בגיבוש הצעתה לפרסומו או לשינויו של מפרט אחיד, רשאית הוועדה לאסדרה לבחון גם את אלה:
(א)
הסיכונים והנזקים שקביעת סוג העסק כטעון רישוי נועדה למנוע, ובכלל זה בחינת חלופות שונות להתמודדות עם הסיכונים והנזקים כאמור;
(ב)
העלויות החלות על עסקים קיימים וחדשים בשל יישום האמצעי שנקבע או שמוצע לקבוע במפרט האחיד להשגת המטרה שלשמה נקבע העסק כטעון רישוי, והתועלת הצפויה מיישום האמצעי האמור, לרבות התועלת מהפנמת עלויות חיצוניות על ידי העסק;
(ג)
האפשרות להשיג את המטרה שלשמה נקבע העסק כטעון רישוי, על ידי קביעת חלופה שעלותה לעסק נמוכה יותר או על ידי קביעת תוצאה שאם תתקיים תושג המטרה האמורה, וכן האפשרות לקבוע במפרט דרישות מותאמות לפי גודל העסק או מידת הסיכון הכרוך בפעילות העסק;
(ד)
דרישות מעסקים דומים במדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) שלהן מאפיינים דומים לישראל;
(ה)
השפעת התנאים המוקדמים או התנאים ברישיון כפי שייקבעו, על עסקים המשלבים כמה סוגי עיסוקים הטעונים רישוי; הוועדה לאסדרה תציע הוראות ייעודיות לעסקים כאמור, אם הדבר דרוש לדעתה;
(5)
טיוטה של הצעת הוועדה לאסדרה למפרט אחיד או לשינויו בליווי דברי הסבר, תפורסם באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“ ותעמוד לעיון הציבור במשרדי רשות האסדרה; בפרסום כאמור יצוינו האופן והמועד להגשת הערות להצעה; לעניין הצעה לשינוי במפרט האחיד, יכלול הפרסום גם את ההוראה הקיימת במפרט שמוצע לשנותה;
(6)
כל אדם רשאי להגיש לוועדה לאסדרה הערות לטיוטת הצעה למפרט האחיד או לשינויו בתוך 30 ימים ממועד פרסומה; הוועדה לאסדרה תדון בהערות שהוגשו כאמור, תחליט האם לערוך שינוי בטיוטת ההצעה שפרסמה ותגיש לשר הממונה על רשות האסדרה את הצעתה למפרט האחיד או לשינויו.
(ה)
(1)
הוגשה לשר הממונה על רשות האסדרה הצעת הוועדה לאסדרה למפרט אחיד לגבי סוג עסק או לשינויו, והיה בכוונת השר לפרסם את המפרט האחיד או את שינויו, לפי העניין, יודיע על כך לכל אחד מהשרים נותני האישור לעניין אותו סוג עסק.
(2)
התנגד השר נותן האישור לחלקו במפרט האחיד בהתאם להודעה כאמור, רשאי הוא להביא לפני הממשלה בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה, הצעה חלופית לחלקו במפרט האחיד והממשלה תדון בחלופות ותקבל החלטה; הממשלה תהיה רשאית להפעיל את סמכותה לפי סעיף קטן זה באמצעות ועדת שרים, כפי שתחליט.
(3)
הממשלה תחליט בעניין בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לה הצעת השר נותן האישור, אלא אם כן האריכה תקופה זו ב־30 ימים, ובהתקיים טעמים מיוחדים לכך ב־30 ימים נוספים.
(4)
המפרט האחיד יפורסם או ישונה בידי השר הממונה על רשות האסדרה לפי סעיף קטן (א), בהתאם להחלטת הממשלה.
(5)
לא החליטה הממשלה בתוך התקופה הקבועה בפסקה (3), יראו את הצעת השר נותן האישור כאילו התקבלה, אלא אם כן יחזור בו השר הממונה על רשות האסדרה מהודעתו לפי פסקה (1), טרם סיום התקופה האמורה; לא חזר בו כאמור, יפרסם השר הממונה על רשות האסדרה את המפרט האחיד או השינוי בו לפי הצעת השר נותן האישור.
פרסום המפרט האחיד ומסמכים ותנאים נוספים [תיקון: תשע״א, תשע״ח־2, תשפ״ב־2, תשפ״ב־4]
(א)
המפרט האחיד יפורסם באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“; הפרסום כאמור יהיה במיקום ייעודי, במתכונת אחידה ובאופן בולט לעין ויאפשר מעקב אחר שינויים ותיעודם לאורך זמן; כמו כן יועמד המפרט האחיד לעיון הציבור במשרדי רשויות הרישוי ונותני האישור; שר הפנים רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסומו; הוועדה לאסדרה רשאית לפרסם באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה הנחיות לעניין מתכונת הפרסום לפי סעיף קטן זה.
(ב)
הודעה על פרסום הוראות במפרט אחיד ומועד תחילתן כפי שנקבע במפרט תפורסם ברשומות על ידי השר הממונה על רשות האסדרה, ובלבד שמועד תחילתן של ההוראות לא יקדם ליום פרסום ההודעה.
(ג)
(בוטל).
מפרט רשותי [תיקון: תשע״א, תשפ״ב־2]
(א)
(1)
ראש רשות הרישוי יפרסם מפרט המאחד את המסמכים הנדרשים מטעם רשות הרישוי לפי סעיף 6ד, התנאים הנדרשים מטעמה לפי סעיף 7 וכל החלטה או הוראה אחרת מטעמה לפי חוק זה לעניין סוג מסוים של עסקים, לרבות החלטות לפי סעיפים 2 עד 3, 8 ו־8א וחוקי עזר לפי סעיף 11ג, בכל הנוגע לעסקים הכלולים במפרט האחיד (בחוק זה – מפרט רשותי).
(2)
המפרט הרשותי טעון אישור של מועצת הרשות המקומית.
(3)
בקביעת תנאי במפרט הרשותי, תשקול רשות הרישוי חלופות שונות להשגת המטרה שלשמה נקבע התנאי, והכול בהתחשב בעלויות הנובעות מיישום אותן חלופות ובמאפייני הרשות המקומית.
(4)
טיוטה של הצעת המפרט הרשותי או הצעה לשינויו בליווי דברי הסבר, תפורסם באתר האינטרנט של רשות הרישוי ותעמוד לעיון הציבור במשרדי הרשות; בפרסום כאמור יצוינו האופן והמועד להגשת הערות להצעה.
(5)
כל אדם רשאי להגיש לרשות הרישוי הערות לטיוטת ההצעה למפרט רשותי או לשינויו בתוך 30 ימים ממועד פרסומה; רשות הרישוי תדון בהערות שהוגשו כאמור ותחליט האם לערוך שינוי בהצעה למפרט רשותי או לשינויו.
(6)
המפרט הרשותי יפורסם באתר האינטרנט של רשות הרישוי במיקום ייעודי, באופן בולט לעין ויאפשר מעקב אחר שינויים ותיעודם לאורך זמן.
(א1)
ראש הרשות יפרסם ברשומות הודעה בדבר פרסום המפרט הרשותי ומועד כניסתו לתוקף כפי שנקבע בו, ובלבד שמועד כניסתו לתוקף לא יקדם ליום פרסום ההודעה האמורה.
(א2)
פורסמה הודעה כאמור בסעיף קטן (א1), יעבירה ראש רשות הרישוי לוועדה לאסדרה; קיבלה הוועדה לאסדרה הודעה כאמור, תפרסמה הוועדה באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“, לצד המפרט האחיד שנקבע לעניין סוגי העסקים שהמפרט הרשותי חל עליהם; לעניין זה יראו הפנייה למפרט הרשותי כפי שפורסם באתר האינטרנט של רשות הרישוי כפרסום בפורטל כאמור בסעיף קטן זה.
(ב)
רשות הרישוי לא תדרוש מסמכים ותנאים כאמור בסעיף קטן (א)(1) שאין פרסום לגביהם באתר האינטרנט ושלא פורסמה לגביהם הודעה ברשומות; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מסמכים ותנאים שנקבעו בחוקי עזר.
תוקפם של שינויים במפרט האחיד ובדרישות רשות הרישוי [תיקון: תשע״א, תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
שונו דרישות הכלולות במפרט האחיד, או דרישות שפורסמו לפי סעיף 7ג3, יחול השינוי לגבי עסק שבמועד השינוי היה לו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, מתום חמש שנים ממועד השינוי, לפי המוקדם, אלא אם כן קבע גורם מוסמך ארצי מועד אחר, בהתקיים אחד מאלה:
(1)
לשינוי השלכה מועטה על העסק;
(2)
התקיים אחד התנאים המנויים בסעיף 7(א1)(1) או (2);
(3)
בעל העסק מבקש לערוך את השינוי במועד מוקדם יותר;
(4)
ביצוע השינוי בתום תקופת הרישיון או ההיתר אינו סביר בנסיבות העניין, בין השאר בשל העלויות הכרוכות בו או בשל ההליכים הנדרשים לביצועו.
(ב)
קביעת גורם מוסמך ארצי כאמור בסעיף קטן (א) תהיה מנומקת ובכתב ותפורסם בדרך האמורה בסעיף 7ג2 או 7ג3, לפי העניין.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א), לעניין שינוי דרישות הכלולות במפרט האחיד, ניתן לקבוע במפרט האחיד מועד מוקדם או מאוחר מהמועד הקבוע באותו סעיף קטן.
(ד)
שונו דרישות כאמור בסעיף קטן (א), לגבי עסקים או סוגי עסקים כאמור בסעיף 12ב(ט)(4) ו־(5), יקראו את סעיף קטן (א) כך שבמקום ”מתום חמש שנים ממועד השינוי“ יבוא ”מתום תקופת הרישיון או ההיתר כאמור או מתום שלוש שנים ממועד השינוי לפי המוקדם“, וסעיף קטן (ג) – לא ייקרא.
השגה [תיקון: תשע״א, תשפ״ב־2]
(א)
המבקש רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה או בעל רישיון או היתר כאמור, הרואה את עצמו נפגע ממסמך או מתנאי שדרשו ממנו רשות הרישוי או נותן אישור לפי חוק זה, לרבות תנאי שנקבע במפרט האחיד, ולמעט תנאי או מסמך שנקבע בחיקוק, רשאי להגיש השגה על כך או על סירוב לתת לו רישיון או היתר לרשות הרישוי או לנותן האישור, לפי העניין.
(א1)
השגה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי להגיש גם ארגון מעבידים שהעסק שבשמו מוגשת ההשגה, חבר בו, ואם העסק אינו חבר בארגון כאמור – ארגון מעבידים שהוא צד להסכם קיבוצי כללי־ענפי שהורחב בצו לפי סעיף 28 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז–1957; השגה כאמור בסעיף קטן זה יכול שתוגש בשם כמה עסקים, ובלבד שהיא נוגעת לאותו תנאי או מסמך, בהתייחס לנסיבות הפרטניות של כל עסק.
(ב)
הגשת השגה כאמור בסעיף קטן (א) אינה מתלה את תוקפה של ההחלטה, כל עוד לא החליטו רשות הרישוי או נותן האישור אחרת, לפי העניין.
(ג)
שר הפנים יקבע הוראות לעניין השגה לפי סעיף זה, ובכלל זה לעניין אופן הגשתה, הגורם ברשות הרישוי או אצל נותן האישור המוסמך לדון בה, סדרי הדיון בה והמועדים למתן ההחלטה בהשגה.
(ד)
שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע אגרות לעניין הגשת השגה לפי סעיף זה, לרבות שיעורי האגרה, אופן ומועד תשלומה, הצמדתה ודרכי גבייתה.
מרכז שירות משותף [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
רשות רישוי רשאית להקים בתחומה מרכז שירות משותף לכלל נציגי רשות הרישוי המקומית הפועלים מטעם הרשות, שעמדתם נדרשת לשם מתן רישיון או היתר לפי חוק זה, ולנותני האישור (בסעיף זה – מרכז שירות משותף), כדי לייעל את הליכי הרישוי לפי חוק זה ולסייע לבעלי עסקים טעוני רישוי ולמבקשי רישיון או היתר לפי חוק זה בעניינים אלה, והכול בהתאם לסמכויות הנתונות להם לפי חוק זה:
(1)
מתן שירותי מידע וייעוץ למבקשים לעסוק בעסקים טעוני רישוי בתחום רשות הרישוי, ובכלל זה מתן חוות דעת מקדמית לפי סעיף 6ה;
(2)
קיום דיון משותף לנציגי הרשות ולנותני האישור כאמור בבקשות שהוגשו לרישיונות או להיתרים, וביצוע ביקורות משותפות בעסקים, לשם בדיקת עמידתם בתנאים למתן רישיונות או היתרים לפי חוק זה;
(3)
קיום התכנסויות משותפות לנציגי הרשות ולנותני האישור כאמור לשם מסירת דיווחים על שינויים במצבם של עסקים, ליקויים שנמצאו בהם וכן על הליכים מינהליים שננקטו לגבי עסקים טעוני רישוי לפי הוראות חוק זה, ובכלל זה דרישות לתיקון ליקויים, צווי הפסקה מינהליים והליכים לביטול רישיונות או היתרים;
(4)
קיום הליכי שימוע משותפים בטרם קבלת החלטות בדבר ביטול רישיונות או היתרים לפי חוק זה.
(ב)
במרכז שירות משותף לא יידונו עניינים הנוגעים להליכי רישוי של העסקים האמורים בסעיף 12ב(ט)(4) או (5).
(ג)
נקבע דיון משותף במרכז השירות המשותף, ישלח נציג רשות הרישוי לנותני האישור שהשתתפותם נדרשת באותו דיון את נושאי הדיון, זמן סביר לפני מועד הדיון שנקבע.
(ד)
(1)
נמסר לבעל עסק או למבקש רישיון או היתר, במסגרת פעילותו של מרכז השירות המשותף, מידע מאת נציג רשות הרישוי או נותן האישור לגבי תחום שבסמכותם, יוכל בעל העסק או המבקש כאמור להסתמך על המידע בעת הליכי הרישוי לפי חוק זה, ובלבד שאותו מידע נמסר לו בכתב.
(2)
על אף האמור בפסקה (1), נמסר לבעל עסק או למבקש מידע כאמור באותה פסקה מאת עובד רשות הרישוי שהסמיך נותן אישור לפי סעיף 6(א) או מאת נציג רשות הרישוי, רשאי גורם מוסמך מחוזי כהגדרתו בסעיף 8ד(ה)(3), או גורם מוסמך ארצי כאמור בפסקה (1) להגדרה ”גורם מוסמך ארצי“ שבסעיף 7(ה), לפי העניין, לשנות מההנחיות שניתנו במסגרת המידע שנמסר כאמור, בהתקיים נסיבות המחייבות זאת, ובלבד שהגורם המוסמך כאמור הודיע על כך לבעל העסק או למבקש בתוך זמן סביר מיום שנודע לו על המידע שנמסר.
(ה)
הוקם מרכז שירות משותף –
(1)
תקבע רשות הרישוי, בשיתוף עם נותני האישור המשתתפים בו, את היקף העבודה של מרכז השירות, בהתחשב במספר העסקים הפועלים בתחומה של הרשות ובמספר הבקשות לרישיונות או להיתרים המוגשות לרשות בכל שנה בממוצע;
(2)
יפעל נותן האישור ככל האפשר כדי להשתתף בפעילות מרכז השירות במספר ימים ושעות שיהיה בהם כדי לתת מענה מספק לעסקים הפועלים בתחום רשות הרישוי או המבקשים לפעול בתחומה, כפי שנקבע לפי פסקה (1), ורשאי נותן האישור לפעול כאמור גם באמצעות עובד אותה רשות רישוי שהסמיך נותן האישור לפי סעיף 6(א).
(ו)
(1)
בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (ה), הוקם מרכז שירות משותף על ידי רשות מקומית שמספר תושביה עולה על 100,000, יהיה על נותן האישור להשתתף בפעילות מרכז השירות המשותף 12 פעמים בשנה לכל הפחות, במועדים שיתואמו עמו מראש (בסעיף זה – חובת ההתייצבות), ורשאי נותן האישור להסמיך, לפי הוראות סעיף 6(א), עובד מעובדי אותה רשות רישוי שישתתף בפעילות מרכז השירות המשותף במקומו; נותן האישור יהיה רשאי שלא להשתתף בפעילות מסוימת במרכז השירות שנקבעה, בהתקיים נסיבות דחופות ובלתי צפויות, ואם הודיע על כך מראש, בהודעה מנומקת, לנציג רשות הרישוי במרכז השירות המשותף.
(2)
הוראות פסקה (1) לעניין חובת ההתייצבות, לא יחולו לגבי נותן אישור שביקש להסמיך, לפי הוראות סעיף 6(א), עובד מעובדי רשות הרישוי שישתתף במקומו במרכז השירות המשותף, ורשות הרישוי לא נתנה את הסכמתה להסמכת העובד כאמור.
(3)
ראש רשות מקומית כאמור בפסקה (1) שהוקם בתחומה מרכז שירות משותף, יודיע על כך לשר הפנים.
(4)
ראה שר הפנים כי הוקמו 25 מרכזי שירות משותפים, שבהם חלה על נותני האישור חובת התייצבות במרכז השירות המשותף כאמור בפסקה (1), רשאי הוא לקבוע הוראות לעניין חובת ההתייצבות כאמור, לרבות תנאים וסייגים לאותה חובה.
(5)
בסעיף קטן זה, ”רשות מקומית שמספר תושביה עולה על 100,000“ – לרבות מספר רשויות מקומיות המקיימות ביניהן שיתוף פעולה לשם הפעלתו של מרכז שירות משותף, ומספר התושבים בכולן יחד עולה על 100,000.
[תיקון: תשנ״ח־2, תשס״ה]
(בוטל).
[תיקון: תשנ״ח־2, תשס״ה]
(בוטל).
עסקים טעוני רשיון לפי חיקוק אחר [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
עסק טעון רישוי שנקבעה לו חובת רישוי בחיקוק אחר, רשאית רשות הרישוי שלא לתת לו את הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז לפי חוק זה כל עוד לא הורשה העסק לפי החיקוק האחר; ורשאי שר הפנים לקבוע בצו סוגי עסקים שלא יינתן עליהם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה כל עוד לא הורשה העסק לפי החיקוק האחר.
עסק שעוסקים בו במלאכה טעונה רישוי [תיקון: תשל״ז, תשנ״ח־2, תשע״א]
רשות הרישוי לא תתן רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה לעסק שעוסקים בו במלאכה טעונה רישוי לפי חוק רישוי בעלי מלאכה, תשל״ז–1977, אלא אם נתמלאו בבעל העסק התנאים הקבועים בחוק האמור והתקנות על פיו.
קיום תכליות דיני התכנון והבנייה [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
רשות הרישוי לא תיתן רישיון או היתר לעסק שאינו מקיים את דיני התכנון והבנייה, ואולם רשאית היא לתת רישיון או היתר כאמור אם סברה כי אין בהפרת דיני התכנון והבנייה בעסק כדי לפגוע במטרות המפורטות בסעיף 1(א)(1) עד (5) ו־(7) ומהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישר כי אין בהפרה פגיעה מהותית בתכליות דיני התכנון והבנייה, בין השאר בשל טיבה, מיקומה או היקפה של ההפרה; לעניין סעיף זה, ”פגיעה מהותית בתכליות דיני התכנון והבנייה“ – לרבות כל אחד מאלה:
(1)
העסק נמצא בבניין שבנייתו טעונה היתר לפי חוק התכנון והבנייה (בסעיף זה – היתר בנייה) שנבנה כולו בלא היתר בנייה או שלא ניתן לגביו אישור לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה או תעודת גמר לפי הוראות אותו חוק;
(2)
בעסק נעברה עבירה לפי חוק התכנון והבנייה שמתנהל בשלה הליך אכיפה פלילי או מינהלי, ובכלל זה תלוי ועומד בשלה צו הריסה בלא הליך פלילי, צו הפסקה שיפוטי להפסקת שימוש אסור, צו הריסה מינהלי או צו מינהלי להפסקת שימוש, או שניתן בשלה פסק דין, והכול לפי אותו חוק;
(3)
הפעלת העסק תהווה שימוש במקרקעין בניגוד לייעוד או לשימוש שנקבע בתכנית;
(4)
הפעלת העסק או עמידתו בתנאי הרישיון או ההיתר מתאפשרת בשל עבירה של עבודה אסורה כהגדרתה בסעיף 203א לחוק התכנון והבנייה שנעברה בעסק ושטחה עולה על 15% משטחו של העסק;
(5)
העסק פועל או עתיד לפעול בבניין שיותר מ־30% משטחו נבנה בלא היתר בנייה או בניגוד לתנאי היתר כאמור, אף אם החלק שבו העסק פועל או עתיד לפעול נבנה כדין; הוראות פסקה זו לא יחולו אם החלק שבו פועל או עתיד לפעול העסק נבנה כדין, והשטח שנבנה בלא היתר בנייה או בניגוד לתנאיו כאמור אינו בבעלותו או בשליטתו של העסק שלגביו הוגשה הבקשה לרישיון או להיתר לפי חוק זה;
(6)
בעסק נעברה עבירה של עבודה אסורה או שימוש אסור לפי סעיף 243(א) או (ד) לחוק התכנון והבנייה, לפי העניין, ולגבי עבירה של עבודה אסורה – שטחה עולה על 5% משטח העסק או יש בה השפעה מהותית על אופיים של המקרקעין האמורים באותם סעיפים, והכול אלא אם כן העבירה היא במקום הפטור מקבלת אישור הוועדה לשמירת הסביבה החופית בהתאם לסעיף 4(ה) בתוספת השנייה לחוק התכנון והבנייה.
(ב)
נתן מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישור כאמור בסעיף קטן (א) לגבי עסק מסוים, ובכוונת רשות הרישוי לתת רישיון או היתר לאותו עסק, תודיע לנותני האישור על קיומה ומהותה של ההפרה לפי דיני התכנון והבנייה בעסק ועל כך שבכוונתה לתת לעסק את הרישיון או ההיתר; קיבל נותן האישור הודעה כאמור, רשאי הוא להודיע לרשות הרישוי כי הוא לא נותן את אישורו לבקשה לרישיון או להיתר, ובהליכי רישוי למתן היתר מזורז או למתן רישיון על יסוד תצהיר – כי הוא מתנגד למתן הרישיון או ההיתר, אם הוא סבור כי בהפרה לפי דיני התכנון והבנייה יש פגיעה במטרה מהמטרות המפורטות בסעיף 1(א)(1) עד (5) ו־(7) שהוא מופקד על קיומה.
(ג)
ניתן רישיון לעסק על סמך קיומו של היתר לשימוש חורג לפי חוק התכנון והבנייה, ובוטל ההיתר לשימוש חורג, יבוטל הרישיון.
(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (א)(3), רשות הרישוי רשאית לתת לעסק היתר זמני עד לקבלת היתר לשימוש חורג שיאפשר את פעילות העסק, בהתקיים התנאים האלה:
(1)
העסק פועל במקום שלגביו ניתן בעבר היתר לשימוש חורג לעסקים מסוגו של העסק, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה להיתר זמני לעסק, לא חלפה יותר משנה מתום תקופת תוקפו של ההיתר לשימוש חורג שניתן לאותו המקום;
(2)
הוגשה בקשה להיתר לשימוש חורג לגבי המקום שבו פועל העסק, שתאפשר את פעילות העסק;
(3)
מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיווה את דעתו כי לא צפויה להיות מניעה תכנונית למתן ההיתר לשימוש חורג למקום שבו פועל העסק.
(ה)
הוגשה בקשה לרישיון עסק, לעניין עסק שהשימוש המבוקש בו הותר בתכנית החלה על המקום שבו הוא עתיד לפעול אך לא הותר בהיתר שניתן לאותו מקום, יודיע על כך מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה למנהל המחוז של המשרד להגנת הסביבה שבתחומו נמצא העסק, ומנהל המחוז יהיה רשאי, בתוך 30 ימים מיום שניתנה לו הודעה כאמור, למסור למהנדס הוועדה מידע שיש בידיו הנוגע לאותו העסק ולסביבתו.
(ו)
על אף האמור בסעיף 7(א1), נותן אישור או רשות הרישוי, באישור גורם מוסמך ארצי, רשאים לקבוע לעסק שהוגשה לגביו בקשה לרישיון או להיתר ואינו מקיים את דיני התכנון והבנייה תנאים למתן הרישיון או תנאים ברישיון השונים מהתנאים שנקבעו במפרט האחיד, ככל שהדבר נדרש בשל אי־קיום דיני התכנון והבנייה על ידי העסק כאמור.
(ז)
אין במתן רישיון או היתר לפי סעיף זה כדי למנוע נקיטת הליכים לפי דיני התכנון והבנייה.
(ח)
למונחים בסעיף זה תהיה המשמעות הנודעת להם בחוק התכנון והבנייה.
סירוב למתן רישיון [תיקון: תשע״ח־2]
בעסק שנקבע כטעון רישוי כדי להבטיח את המטרה המנויה בסעיף 1(א)(2), רשאית משטרת ישראל, להשתמש בסמכויותיה לפי חוק זה כדי למנוע מתן רישיון או היתר לעסק, אף אם מתקיימים בעסק או במבקש הרישיון או ההיתר התנאים הנדרשים למתן הרישיון או ההיתר לפי סעיף 7, אם מצאה כי קיימות נסיבות שבשלהן אין לתת לעסק או למבקש רישיון או היתר, מטעמים של שלום הציבור או ביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש.
נגישות לאנשים עם מוגבלות [תיקון: תשס״ה, תשע״א, תשע״ח־2]
(א)
בסעיף זה ובסעיף 8ג –
”הוראות הנגישות“ – הוראות הנגישות לפי פרק ה׳1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;
”חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות“ – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998;
”מורשה לנגישות השירות“ – כמשמעותו בסעיף 19מא1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;
”מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה“ – כמשמעותו בסעיף 19מא לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;
”מקום ציבורי“ – מקום מהמקומות המפורטים בתוספת הראשונה לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, או חלק ממנו, העומד לשימוש כלל הציבור או חלק בלתי מסוים ממנו;
”נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות“ – הנציב כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;
”שירות ציבורי“ – שירות המפורט בתוספת השניה לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, המיועד לכלל הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו.
(ב)
רשות הרישוי לא תיתן רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לעסק טעון רישוי שהוא מקום ציבורי או שירות ציבורי, אלא אם כן קוימו בעסק הוראות הנגישות; מבקש הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז, לפי העניין, ימציא לידי רשות הרישוי חוות דעת של מורשה לנגישות השירות וחוות דעת של מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה שלפיהן מתקיימות בעסק הוראות הנגישות, ורשאית רשות הרישוי לתת למבקש רישיון, היתר זמני או היתר מזורז על סמך חוות הדעת כאמור.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב) –
(1)
שר המשפטים, בהסכמת שר הפנים, לאחר התייעצות עם נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו, לגבי סוגי עסקים טעוני רישוי שהם מקום ציבורי או שירות ציבורי, כי המבקש יהיה רשאי להמציא לצורך מתן רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כאמור באותו סעיף קטן אחד מאלה:
(א)
רק אחת מחוות הדעת המנויות בסעיף קטן (ב), ואולם רשאי הוא לקבוע כי אותה חוות דעת תינתן לאחר התייעצות עם מי שמוסמך לתת את חוות הדעת האחרת המנויה באותו סעיף קטן, שהמבקש פטור מהגשתה;
(ב)
במקום כל אחת מחוות הדעת המנויות בסעיף קטן (ב), תצהיר מאומת כדין ובו הצהיר המבקש כי קוימו בעסק הוראות הנגישות; נקבע כאמור, יחולו על הגשת תצהיר לפי סעיף זה ועל רישיון, היתר זמני או היתר מזורז שניתן על יסוד תצהיר לפי סעיף זה הוראות סעיפים 6א2, 7ב1 ו־7ג(ד1), בשינויים המחויבים;
(2)
המבקש רשאי לבקש מרשות הרישוי שבדיקת קיומן של הוראות הנגישות תיעשה על סמך חוות דעת של מורשה לנגישות השירות ומורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, שהם עובדים של רשות הרישוי או שרשות הרישוי התקשרה עמם לעניין זה; ביקש המבקש כאמור, תבדוק רשות הרישוי את קיומן של הוראות הנגישות על סמך חוות דעת של מורשים מטעמה כאמור, בתוך תקופה שיקבע שר הפנים, והמבקש ישלם לרשות הרישוי אגרה בעד ביצוע הבדיקה בשיעור שיקבע שר הפנים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
(ד)
על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג), לעניין בקשה לרישיון לגבי עסק שהוא מקום ציבורי או שירות ציבורי, הנכלל בצו כאמור בסעיף 6א3, מבקש הרישיון יהיה רשאי להמציא לצורך מתן הרישיון תצהיר מאומת כדין לפי סעיף קטן (ג)(1)(ב), אלא אם כן העסק הוא מסוג ששר המשפטים, בהסכמת שר הפנים, לאחר התייעצות עם נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, קבע, בצו, שיש להמציא לגביו חוות דעת כאמור בסעיף קטן (ב) או (ג)(1)(א).
(ה)
רשות הרישוי רשאית להשתמש בסמכויותיה לפי חוק זה גם כדי להבטיח בעסק את קיום הוראות הנגישות.
(ו)
לנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות או למי שהוא הסמיך לעניין זה, תהיה נתונה הסמכות הנתונה לנותן אישור לביטול רישיון או היתר לפי הוראות סעיף 7ג.
היתר זמני בלא נגישות [תיקון: תשס״ה]
על אף האמור בסעיף 8ב, רשות הרישוי רשאית ליתן היתר זמני לעסק, שלא התקיימו בו הוראות פרק ה׳1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, לתקופה שלא תעלה על שנה; בסעיף זה, ”עסק“ – עסק טעון רישוי שהוא מקום ציבורי או שירות ציבורי, שהיה קיים ערב תחילתו של פרק ה׳1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; רשות הרישוי רשאית להאריך את ההיתר הזמני האמור לתקופה נוספת, שלא תעלה על 6 חודשים נוספים.
קיום ביקורת בעסק ומתן דרישה לתיקון ליקויים [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
ערכו רשות הרישוי או נותן אישור, או מי שהם הסמיכו לכך מבין עובדי רשות הרישוי או נותן האישור, לפי העניין (בסעיף זה – עורכי הביקורת), ביקורת בעסק לקביעת תנאים למתן רישיון או היתר לעסק, לשם בדיקת עמידתו בתנאים הנדרשים למתן רישיון או היתר לפי חוק זה, או לשם פיקוח על הוראות לפי חוק זה, ומצאו כי לא מתקיימים לגבי העסק תנאי או הוראה כאמור, ימסרו לבעל העסק, בתוך 30 ימים מהמועד הראשון שבו ביקרו בעסק לשם עריכת הביקורת, הודעה בכתב לפי הוראות סעיף קטן (ג) (בסעיף זה – דוח ליקויים); דוח הליקויים יימסר בתוך התקופה האמורה אף אם עורכי הביקורת נדרשו לבקר בעסק כמה פעמים לשם עריכת הביקורת.
(ב)
(1)
על אף האמור בסעיף קטן (א), השר נותן האישור, רשאי לקבוע סוגי עסקים טעוני רישוי שבשל מורכבותם לא ניתן למסור לבעל העסק דוח ליקויים לגביהם בתוך התקופה האמורה באותו סעיף קטן, ועורכי הביקורת יהיו רשאים למסור את דוח הליקויים לגביהם לבעל העסק בתוך תקופה ארוכה יותר, כפי שיקבע אותו שר; ואולם לגבי עסק שנקבע שיש לפרסם לגביו מפרט אחיד כאמור בסעיף 7ג1, לא תעלה התקופה שיקבע השר כאמור על 90 ימים; נקבע כאמור בפסקה זו, תפורסם על כך הודעה באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(2)
לא קבע השר תקופה ארוכה יותר למסירת דוח הליקויים כאמור בפסקה (1), רשאים עורכי הביקורת להאריך את המועד למסירת הדוח האמור בסעיף קטן (א) ב־15 ימים לכל היותר, אם מצאו כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
(ג)
בדוח ליקויים יפורטו כל אלה:
(1)
התנאים או ההוראות לפי חוק זה שהעסק אינו עומד בהם (בסעיף זה – הליקויים);
(2)
המועד האחרון לתיקון הליקויים המפורטים בדוח הליקויים; מצאו עורכי הביקורת כי יש בליקוי כדי לגרום פגיעה ממשית בבריאות הציבור, בטיחותו או ביטחונו, למטרד ממשי לפלוני או לציבור או לנזק ממשי לסביבה, רשאים הם לקבוע בדוח הליקויים כי על בעל העסק לתקנו באופן מיידי, וכן להורות על אמצעים שיש לנקוט בהפעלת העסק עד לתיקון הליקוי, ובלבד שאין במתן הוראה כאמור כדי לגרום להפסקה ממשית של העיסוק בעסק;
(3)
האופן שבו על בעל העסק להוכיח כי תיקן את הליקויים עד המועד האמור בפסקה (2), ורשאים עורכי הביקורת להורות כי הוכחה כאמור תיעשה בין השאר בהסתמך על אחד מאלה:
(א)
הגשת מסמכים להוכחת תיקון הליקויים, ובכלל זה הצהרה מאת בעל העסק על התיקון כאמור;
(ב)
עריכת ביקורת חוזרת בעסק על ידי עורכי הביקורת, בתוך 30 ימים מיום שהודיע להם בעל העסק על תיקון הליקויים; לא ערכו עורכי הביקורת ביקורת חוזרת בעסק בתוך התקופה האמורה, יגיש בעל העסק הצהרה כאמור בפסקת משנה (א), ויראו את העסק כעסק שתוקנו בו הליקויים.
(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (ג)(3)(ב), השר נותן האישור, רשאי לקבוע סוגי עסקים טעוני רישוי שבשל מורכבותם לא ניתן לקיים בהם ביקורת חוזרת בתוך התקופה האמורה באותו סעיף קטן, ועורכי הביקורת יהיו רשאים לערוך ביקורת חוזרת לגביהם בתוך תקופה ארוכה יותר, כפי שיקבע אותו שר, וכן רשאי הוא לקבוע סוגי עסקים שבשל מורכבותם לא יהיה אפשר להסתמך על הצהרה במקום עריכת ביקורת חוזרת כאמור באותו סעיף קטן; נקבע כאמור בסעיף קטן זה, תפורסם על כך הודעה באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(ה)
נמסר לבעל עסק דוח ליקויים, לא ידרשו עורכי הביקורת מבעל העסק לעמוד בתנאי או לקיים הוראה לפי חוק זה, או להוכיח את עמידת העסק בתנאי או בהוראה כאמור, אם הדבר לא פורט בדוח הליקויים, אלא בהתקיים אחד מאלה:
(1)
עמידה בתנאי או בהוראה כאמור או אופן הוכחת עמידת העסק בתנאי או הוראה כאמור נדרשים באופן מפורש בדין, במפרט אחיד או במפרט רשותי, לפי העניין;
(2)
חל שינוי בעסק המחייב את התניית הרישיון או ההיתר בעמידה בתנאי או בהוראה כאמור או את שינוי אופן הוכחת עמידת העסק בתנאי או בהוראה כאמור;
(3)
חלו נסיבות חריגות אחרות המחייבות זאת, ובלבד שניתן אישור לכך מאת גורם מוסמך מחוזי, ולעניין רשות רישוי – מאת גורם מוסמך ארצי; אישור כאמור יינתן מטעמים מיוחדים שיירשמו; לעניין זה, ”גורם מוסמך מחוזי“ – העובד הבכיר ביותר בתחום המחוז שבו נמצא העסק שגורם מוסמך ארצי הסמיך לעניין מתן אישור כאמור ונושא הביקורת הוא בתחום אחריותו.
(ו)
אין בתקופות הקבועות בסעיף זה כדי לאפשר הארכה של תקופות שנקבעו לפי חוק זה לעניין מתן החלטה על ידי נותן האישור או רשות הרישוי בבקשה לקבלת רישיון או היתר.
(ז)
נמסר דוח ליקויים לעסק שכבר ניתן לו רישיון או היתר והוא פועל מכוחם, יודיעו עורכי הביקורת לבעל העסק כי הדוח מהווה דרישה לתיקון ליקויים, שאם לא תקוים ניתן יהיה לנקוט נגדו או נגד העסק הליכים לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – דרישה לתיקון ליקויים); בהודעה כאמור יצוין גם כי בעל העסק רשאי להגיש בקשה לביטול הדרישה לתיקון ליקויים לפי הוראות סעיף קטן (ח).
(ח)
בעל עסק שנמסרה לו דרישה לתיקון ליקויים רשאי לפנות לגורם מוסמך מחוזי כהגדרתו בסעיף קטן (ה)(3), ולגבי דרישה שנתנה רשות הרישוי – לגורם מוסמך ארצי, בתוך 14 ימים מהמועד שבו נמסרה לו הדרישה, או בתוך תקופה ארוכה יותר שקבעו עורכי הביקורת בדרישה כאמור, בבקשה לבטל את הדרישה או לשנות את תנאיה בשל אחד מאלה:
(1)
הליקוי שתיקונו נדרש בהודעה אינו מהווה הפרה של תנאי או הוראה כאמור בסעיף זה;
(2)
קיימות נסיבות שבשלהן בעל העסק אינו יכול לקיים את הדרישה במועדה או אינו יכול לקיימה באופן שנקבע בה.
(ט)
ההוראות לפי סעיף 7ג5(ב) ו־(ד) יחולו לגבי בקשה לפי סעיף קטן (ח), בשינויים המחויבים.
(י)
אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכות למסור הודעת תשלום קנס או הודעה על הטלת קנס מינהלי גם אם לא נמסר דוח ליקויים כאמור בסעיף זה.
(יא)
על פי דרישת הוועדה לאסדרה, יעבירו גורם מוסמך ארצי וגורם מוסמך מחוזי דיווח בדבר בקשות שהוגשו אליהם לפי סעיף קטן (ח), וההחלטות שקיבלו בעניין אותן בקשות.
תקנות למניעת דליקות [תיקון: תשע״ב־2, תשע״ח, תשפ״ב]
(א)
השר לביטחון הפנים, באישור ועדת ביטחון הפנים של הכנסת, ואם לא הוקמה – ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי להתקין לעסקים טעוני רישוי או לסוגים מהם, תקנות להבטיח סידורים נאותים למניעת דליקות בחצרי העסק ובסביבותיהם ולכיבויין, לרבות הטלת חובה להחזיק ציוד, מיתקנים וחמרים לכיבוי דליקות.
(ב)
בטרם התקנת תקנות לפי סעיף זה, יבחן נציב כבאות והצלה את עלות יישומן.
(ג)
מצא נציב כבאות והצלה כי לתקנות יש השלכה כלכלית, יחולו הוראות סעיף קטן (ו).
(ד)
מצא נציב כבאות והצלה כי לתקנות אין השלכה כלכלית, יפנה לעובד משרד ראש הממשלה שהמנהל הכללי של משרד ראש הממשלה הסמיך לעניין זה (בסעיף זה – עובד משרד ראש הממשלה) לשם ביצוע בחינת עלות יישומן;
(ה)
עובד משרד ראש הממשלה יודיע לנציב על עמדתו בעניין בחינת העלות בתוך 14 ימים מיום שהועברה לו.
(1)
הודיע עובד משרד ראש הממשלה לנציב כבאות והצלה כי לתקנות יש השלכה כלכלית, יחולו הוראות סעיף קטן (ו).
(2)
הודיע עובד משרד ראש הממשלה לנציב כבאות והצלה כי לתקנות אין השלכה כלכלית, או לא הודיע לנציב על עמדתו כאמור בסעיף קטן (ד) בתוך 14 ימים, רשאי השר לביטחון הפנים להתקין את התקנות.
(ו)
מצא נציב כבאות והצלה או הודיע עובד משרד ראש הממשלה לנציב כי לתקנות יש השלכה כלכלית כאמור בסעיף קטן (ג) או (ה)(1), לפי העניין, יעביר הנציב את התקנות לבחינת הוועדה המייעצת לאסדרה ויודיע לשר לביטחון הפנים על העברתן; הוועדה המייעצת תמסור לנציב את חוות דעתה בנוגע לתקנות בתוך 60 ימים מיום שהועברו לה והנציב יעבירה לשר לביטחון הפנים.
(ז)
חוות הדעת של הוועדה המייעצת לאסדרה תצורף לתקנות עם הבאתן לאישור ועדת ביטחון הפנים של הכנסת, ואם לא הוקמה – ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
(ח)
בסעיף זה, ”הוועדה המייעצת לאסדרה“ ו”השלכה כלכלית“ – כהגדרתן בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע״ב–2012.
תקנות בריאות הציבור [תיקון: תשנ״ד־2, תשנ״ה־3, תשנ״ח־2, תשע״ח־2]
(א)
(1)
שר הבריאות, בהתייעצות עם השר לאיכות הסביבה, רשאי להתקין לכלל העסקים טעוני הרישוי או לסוגים מהם, תקנות להגנה על בריאות הציבור, לרבות הבטחת תנאי תברואה נאותים ולרבות תקנות שענינן הוראות בנוגע להדרכת מועסקים לצורך הבטחת המטרות האמורות.
(2)
בתקנות כאמור בפסקה (1), רשאי שר הבריאות לקבוע חובה על בעל עסק להעסיק בעל הכשרה בתחום התברואה והבריאות (בסעיף קטן זה – מתאם בריאות), ובכלל זה לקבוע הוראות לעניין תנאי כשירות והכשרה של מתאם בריאות, לרבות לעניין הכשרתו המעשית, חובת בחינות וחובת השתתפות בהשתלמויות מעת לעת, ורשאי שר הבריאות לקבוע בתקנות לפי פסקה זו הוראות שונות לסוגי עסקים שונים בהתאם לרמת הסיכון שבהם; תקנות לפי פסקה זו אינן טעונות התייעצות עם השר להגנת הסביבה, ואולם הן טעונות אישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
(ב)
שר הבריאות רשאי לאסור בתקנות לכלל העסקים הטעונים רישוי שימוש בשם עסק שיש בו משום מתן עידוד או הכשר לשימוש בסם מסוכן.
לענין סעיף זה –
”שימוש בשם עסק“ – לרבות פרסום עסק או ציון שמו על גבי שלט;
”סם מסוכן“ – כמשמעותו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973.
תקנות איכות הסביבה [תיקון: תשנ״ד־2, תשנ״ח־2]
השר לאיכות הסביבה, בהתייעצות עם שר הבריאות, רשאי להתקין, לכלל העסקים טעוני הרישוי או לסוגים מהם, תקנות להבטחת איכות נאותה של הסביבה ולמניעת מפגעים ומטרדים ולרבות תקנות שענינן הוראות בנוגע להדרכת מועסקים לצורך הבטחת המטרות האמורות.
תקנות לשמירת שלום הציבור [תיקון: תשל״ב, תשנ״ח, תשנ״ח־2, תשס״ד, תשס״ו, תשע״ב, תשע״ב־2, תשפ״ב־5]
(א)
השר לביטחון הפנים, באישור ועדת הפנים של הכנסת, רשאי להתקין תקנות למניעת סכנות לשלום הציבור או להבטחה מפני שוד והתפרצות, לרבות הבטחה בעת הובלת כספים, יהלומים, ניירות ערך וחפצי ערך אחרים ולרבות תקנות שענינן הוראות בנוגע להדרכת מועסקים לצורך הבטחת המטרות האמורות.
(ב)
התקנות יכול שיחולו על עסק פלוני הטעון רישוי או על סוגים של עסקים טעוני רישוי וכן על בנק או מוסד בנקאי כמשמעותם בפקודת הבנקאות, 1941 (להלן – בנק), ועל סניפי החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ״ו–1986, שבהם ניתנים שירותים לפי הוראות סעיף 88א האמור, בין שהם עסק טעון רישוי ובין אם לאו; ורשאי השר לקבוע בתקנות הוראות מיוחדות לסוגים של עסקים טעוני רישוי ושל בנקים, על פי מקום הימצאם או היקף עסקיהם.
(החל מהיום הקובע לתחילתו של חוק הדואר (תיקון מס׳ 11), התשע״ב–2012, ביום 31.12.2026): התקנות יכול שיחולו על עסק פלוני הטעון רישוי או על סוגים של עסקים טעוני רישוי וכן על בנק או מוסד בנקאי כמשמעותם בפקודת הבנקאות, 1941 (להלן – בנק), ועל החברה הבת כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ״ו–1986, בין שהם עסק טעון רישוי ובין אם לאו; ורשאי השר לקבוע בתקנות הוראות מיוחדות לסוגים של עסקים טעוני רישוי ושל בנקים, על פי מקום הימצאם או היקף עסקיהם.
(ג)
(1)
תקנות לענין בנק יותקנו לאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל.
(2)
תקנות לענין סניפי החברה, כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ״ו–1986, שבהם ניתנים שירותים לפי הוראות סעיף 88א לחוק האמור, יותקנו בהסכמת שר התקשורת.
(החל מהיום הקובע לתחילתו של חוק הדואר (תיקון מס׳ 11), התשע״ב–2012, ביום 31.12.2026): תקנות לענין החברה הבת, כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ״ו–1986, יותקנו בהסכמת שר התקשורת.
תקנות בדבר בטיחות [תיקון: תשל״ד, תשנ״ח־2, תשס״ח]
(א)
שר העבודה רשאי להתקין לעסקים טעוני רישוי כאמור בסעיף 1(א)(3), או לסוגים מהם, תקנות בענין בטיחותם של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו ולרבות תקנות שענינן הוראות בנוגע להדרכת מועסקים לצורך הבטחת המטרה האמורה.
(ב)
תקנות לפי סעיף קטן (א) שעניינן הוראות בנוגע למיתקני ספורט יותקנו לאחר התייעצות עם שר המדע התרבות והספורט, וייקבעו בהן, בין השאר, הוראות בעניין אירועי ספורט שנדרש למנות בהם מנהל בטיחות, תנאי כשירות והכשרה למנהל בטיחות, ופעולות ובדיקות שחובה על ממונה בטיחות לערוך לשם הבטחת בטיחותו של אירוע ספורט; בסעיף זה, ”אירוע ספורט“, ”ממונה בטיחות“, ”מנהל בטיחות“ – כהגדרתם בחוק לאיסור אלימות בספורט, התשס״ח–2008.
תקנות למכוני כושר [תיקון: תשפ״ב־2]
קבע שר הפנים בצו, כאמור בסעיף 1, כי מכון כושר הוא עסק טעון רישוי, רשאי שר התרבות והספורט, בהסכמת שר הפנים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, להתקין תקנות בעניין רישוי מכוני כושר, ורשאי הוא לקבוע כי רישיון או היתר זמני למכון כושר לפי חוק זה יינתן לפי טופס בדיקה שיקבע.
תקנות בדבר מניעת מחלות בעלי־
שר החקלאות רשאי להתקין לעסקים טעוני רישוי כאמור בסעיף 1(א)(4), או לסוגים מהם, תקנות בענין מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות ולרבות תקנות שענינן הוראות בנוגע להדרכת מועסקים לצורך הבטחת המטרות האמורות.
עדיפות תקנות רישוי עסקים [תיקון: תשפ״ב־2]
תקנות שהותקנו מכוח סעיפים 6ג ו־9 עד 11ב יגברו על הוראות מפרט אחיד.
חוקי עזר לעסקי רוכלות [תיקון: תשל״ח]
(א)
רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר הוראות בדבר –
(1)
רישוים של רוכלים ודרכי הפיקוח עליהם וכל הוראה העשויה לקדם לגבי עסקי רוכלות מטרה ממטרות הרישוי האמורות בסעיף 1(א);
(2)
צורת דוכנו, עגלתו או מכוניתו של רוכל או צורת כל כלי אחר המשמש להחסנת מרכלתו, הובלתה או הצגתה לראוה;
(3)
פטור סוגי רוכלות מסויימים מחובת רישוי לפי חוק זה;
(4)
איסור רוכלות או איסור סוגי רוכלות בימים או בשעות מסויימים, בתחום הרשות המקומית כולו או באזורים מסויימים בו.
(ב)
על חוקי עזר לפי סעיף קטן (א) יחולו בעיריה הוראות פרק שלושה־עשר לפקודת העיריות, ובמועצה מקומית הוראות סימן ג׳ בפרק ב׳ לפקודת המועצות המקומיות, אולם חוק עזר הפוטר סוגי רוכלות מחובת רישוי טעון אישור גם מאת שר הבריאות.
שמירת סמכות [תיקון: תשל״ד, תשל״ח, תשע״ב־3]
אין בתקנות או בחוקי עזר לפי סעיפים 9 עד 11ג כדי לגרוע מהסמכות לקבוע לפי סעיף 7 תנאים מיוחדים לעסק פלוני שיש בהם משום הטלת חיוב נוסף על החיובים שבתקנות או בחוקי העזר.
עידוד הפעילות הכלכלית [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
התקנת תקנות או צווים, פרסום מפרטים אחידים, מפרטים רשותיים או או קביעת הנחיות, לפי חוק זה, ייעשו בהתבסס על ניהול סיכונים ובהתחשב, נוסף על כל שיקול אחר, בשיקולים של עידוד הפעילות הכלכלית, ובכלל זה העלויות הכרוכות ביישום התקנות, הצווים, המפרטים האחידים, המפרטים הרשותיים או ההנחיות, לפי העניין, והעלות המשקית שעלולה להיגרם עקב העדר תקנות, צווים, מפרטים אחידים או הנחיות כאמור; הוראות סעיף זה יחולו רק על תקנות, צווים או הנחיות שעניינם סיווג עסקים להליכי רישוי, קביעת תנאים לרישיון או להיתר או קביעת חובות לפי חוק זה החלות על עסק טעון רישוי.
הוועדה לאסדרת רישוי עסקים [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב־2, תשפ״ב־4]
(א)
בסעיף זה –
”אסדרה“ – קביעת תקנות או צווים, פרסום מפרטים אחידים או שינוים, או קביעת הנחיות או נהלים שעניינם קביעת תנאים לרישיון או להיתר או קביעת חובות לפי חוק זה החלות על עסק טעון רישוי, והכול לפי הוראות חוק זה;
”השלכה כלכלית“, לעניין אסדרה – עלות יישום לכלל הגורמים הנדרשים לבצע את האסדרה, העולה על 200 מיליון שקלים חדשים בשנה מסוימת.
(ב)
(1)
תוקם ועדה לאסדרת רישוי עסקים (בחוק זה – הוועדה לאסדרה) שתפקידיה לגבש הצעות לפרסום מפרטים אחידים ולשינוים לפי סעיף 7ג1, שיובאו לפני השר הממונה על רשות האסדרה, וכן לייעץ לנותני האישור בעניינים הנוגעים לאסדרה לפי חוק זה ולסייע להם בבחינת עלות יישומה של אסדרה טרם קביעתה, לפי הוראות סעיף זה.
(2)
הרכבה של הוועדה לאסדרה יהיה:
(א)
שני עובדי רשות האסדרה, שימנה יושב ראש מליאת הרשות, בעלי ידע וניסיון בהערכת השפעת אסדרה, ואחד מהם יהיה היושב ראש;
(ב)
עובד משרד האוצר שימנה שר האוצר, שהוא כלכלן;
(ג)
עובד משרד הפנים שימנה שר הפנים;
(ד)
שני עובדי משרד נותן האישור המוסמך לקבוע את האסדרה הנדונה באותו דיון, שימנה השר האחראי לאותו משרד, ולעניין מינוי כאמור בידי השר לביטחון הפנים – שני נציגים שהם עובדי משרדו או שוטרים במשטרת ישראל לעניין האסדרה הנוגעת למטרה המנויה בסעיף 1(א)(2) ושני נציגים שהם עובדי משרדו או עובדי הרשות הארצית לכבאות והצלה לעניין האסדרה הנוגעת למטרה המנויה בסעיף 1(א)(7), והכול לפי העניין;
(ה)
עובד משרד הכלכלה והתעשייה שימנה שר הכלכלה והתעשייה;
(ו)
עובד משרד המשפטים שימנה שר המשפטים;
(ז)
נציג הרשויות המקומיות שימנה העומד בראש הארגון המייצג את המספר הרב ביותר של רשויות מקומיות;
(ח)
נציג ציבור שימנה השר הממונה על רשות האסדרה לאחר התייעצות עם השרים נותני האישור.
(2א)
בדיון הוועדה לאסדרה לעניין גיבוש הצעות לפרסום מפרטים אחידים או לשינוים, שנדון בו חלק או נושא במפרט אחיד שנוגע לכמה נותני אישור, יצורף להרכב הוועדה לאסדרה, לדיון בעניין אותו חלק או נושא במפרט, נציג אחד מטעם כל שר שהוא השר נותן האישור, מבין הנציגים שמונו לפי פסקה (2)(ד), ובלבד שאותו נציג הודיע ליושב ראש הוועדה לאסדרה, בהודעה מנומקת בכתב ובאישור גורם מוסמך ארצי, כי אותו חלק או נושא במפרט נוגע לשר נותן האישור שאותו הוא מייצג.
(2ב)
בדיון הוועדה לאסדרה בנושא שאינו נוגע לנותן אישור מסוים, יכלול הרכב הוועדה נציג אחד מטעם כל שר נותן אישור, מבין הנציגים שמונו לפי פסקה (2)(ד).
(3)
אלה ישמשו משקיפים בוועדה לאסדרה ויוזמנו להשתתף בדיוניה:
(א)
המנהל הכללי של כל משרד ממשלתי שלדעת הוועדה תחום פעילות העסק היא באחריותו, או נציג מטעמו של המנהל הכללי;
(ב)
המנהל הכללי של כל משרד נותן אישור שקביעת העסק כטעון רישוי נעשתה בהתייעצות עמו, ואשר האסדרה המבוקשת אינה מטעמו, או נציג מטעמו של המנהל הכללי האמור;
(ג)
נציג ציבור שימנה יושב ראש הוועדה לאסדרה, לאחר התייעצות עם גופים המייצגים לדעתו את המגזר העסקי בישראל;
(ג1)
נציג ציבור שימנה יושב ראש הוועדה לאסדרה, המייצג את הענף שבעניינו מתקיים דיון בוועדה, ושישמש משקיף באותו דיון בלבד; מינוי נציג כאמור ייעשה לאחר התייעצות עם הגופים האמורים בפסקת משנה (ג);
(ד)
(נמחקה).
(4)
מי שמוסמך למנות חבר בוועדה, ימנה לו ממלא מקום קבוע, אחד או יותר; המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה יפרסם ברשומות הודעה על מינוי חברי הוועדה לאסדרה וממלאי מקומם.
(5)
המניין החוקי לישיבות הוועדה לאסדרה הוא חמישה חברים ובהם היושב ראש; הוועדה תקבל את החלטותיה ברוב דעות הנוכחים בישיבה; נחלקו דעות חברי הוועדה, יכריע בדבר היושב ראש.
(6)
קיום הוועדה לאסדרה, סמכויותיה, תוקף החלטותיה ופעולותיה לא ייפגעו בשל הפסקת כהונתו של חבר מחברי הוועדה או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שמכהן בה הרכב החברים הדרוש למניין החוקי בישיבותיה לפי פסקה (5).
(7)
הוועדה לאסדרה תקבע בנוהל את דרכי עבודתה וסדרי דיוניה, לרבות מעקב אחר השגת יעדיה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה; נוהל עבודת הוועדה יפורסם באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(8)
החלטות הוועדה לאסדרה יהיו מנומקות ויירשמו בפרוטוקול; הפרוטוקול יפורסם באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(ב1)
בסיום הדיון הנוגע לחלק או נושא של כל נותן אישור במפרט האחיד, תקיים הוועדה לאסדרה הצבעה לגבי אותו חלק או נושא.
(ב2)
לשם גיבוש הצעתה לפרסום מפרט אחיד או לשינויו וכן לבחינת דיווחים שמוגשים אליה או לשם עריכת בדיקות יזומות מטעמה, רשאית הוועדה לאסדרה להתקשר עם יועצים מקצועיים, בין השאר בתחומים של בטיחות מזון, הגנת הסביבה, כיבוי אש, בטיחות בעבודה והנגשה דיגיטלית, כפי שיחליט יושב ראש הוועדה; התקשרות עם יועץ מקצועי בתחום של הנגשה דיגיטלית תיעשה לפי המלצת ראש מערך הדיגיטל הלאומי; הוועדה לאסדרה רשאית להקצות את שירותיו של יועץ מקצועי שהיא התקשרה עימו כאמור, לנותן אישור לשם גיבוש הצעתו לחלקו במפרט האחיד; לעניין זה, ”מערך הדיגיטל הלאומי“ – מערך הדיגיטל הלאומי שהוקם על פי החלטת הממשלה ופועל בהתאם להחלטותיה.
(ב3)
בכפוף לכל דין, רשאית הוועדה לאסדרה לבקש חוות דעת מכל גורם, כפי שתמצא לנכון.
(ב4)
הוועדה לאסדרה רשאית ליזום בדיקה בעניינים המפורטים להלן:
(1)
מסמך או תנאי שדרשו רשות רישוי או נותן אישור שלא בהתאם להוראות מפרט אחיד, מפרט רשותי או כמתחייב לפי חיקוק;
(2)
מסמך או תנאי שדרש גורם מוסמך ארצי לפי סעיף 7(א1) עד (א4) שלא בהתאם להוראות הסעיפים הקטנים האמורים;
(3)
עריכת ביקורת בעסק לפי הוראות סעיף 8ד.
(ב5)
בבדיקה יזומה לפי סעיף קטן (ב4)(1) ו־(2) יחולו הוראות אלה:
(1)
הוועדה לאסדרה תפנה לרשות הרישוי, לנותן האישור או לגורם מוסמך ארצי, לפי העניין, שדרשו את המסמך או התנאי שבעניינו התבצעה הבדיקה (בסעיף קטן זה – המסמך או התנאי), בבקשה שינמקו את דרישתם;
(2)
הוועדה לאסדרה רשאית להודיע לרשות הרישוי, לנותן האישור או לגורם מוסמך ארצי, לפי העניין, כי דרישת המסמך או התנאי תבוטל; הודעה כאמור תינתן בכתב ותהיה מנומקת; הודעת הוועדה על ביטול דרישת המסמך או התנאי תיכנס לתוקף בתום 30 ימים מיום שניתנה, או במועד מאוחר יותר, כפי שתקבע הוועדה בהודעתה;
(3)
אין בהחלטת הוועדה כאמור בפסקה (2) כדי לפגוע בתוקפה של דרישת רשות רישוי, נותן אישור או גורם מוסמך ארצי, עד למועד שקבעה הוועדה לאסדרה כאמור באותה פסקה ולפי הודעת רשות הרישוי על הביטול לפי פסקה (4);
(4)
קיבלה רשות הרישוי הודעה לפי פסקה (2) בדבר ביטול דרישת המסמך או התנאי, תבטל את הדרישה ברישיונות או בהיתרים שבהם נקבעה; לעניין ביטול דרישה כאמור של נותן אישור, ימסור נותן האישור לרשות הרישוי מידע שיש בידו על אודות אותם רישיונות או היתרים.
(ג)
בטרם קביעת אסדרה חדשה שיש או שעשויה להיות ליישומה עלות הכרוכה בהגדלת ההוצאה של הגורמים הנדרשים לבצעה, יבחן נותן האישור המוסמך לקביעת האסדרה את העלות ליישומה.
(ד)
(1)
מצא נותן האישור כאמור בסעיף קטן (ג) כי לאסדרה שבכוונתו לקבוע יש השלכה כלכלית, יודיע על כך לשר שהסמיכו כנותן אישור ולוועדה לאסדרה ויעביר לוועדה את פרטי האסדרה ואת ממצאי בחינת העלות שערך לשם בחינת האסדרה.
(2)
מצא נותן האישור כאמור בסעיף קטן (ג) כי לאסדרה שבכוונתו לקבוע אין השלכה כלכלית, יביא לידיעת הוועדה המייעצת את פרטי האסדרה ואת ממצאי בחינת העלות שערך; סבר חבר מחברי הוועדה לאסדרה כי לאסדרה עשויה להיות השלכה כלכלית, רשאי הוא לבקש לכנס את הוועדה לשם בחינת האסדרה, והוועדה תתכנס בתוך 14 ימים מיום שהתבקשה לכך כאמור.
(ה)
פנה נותן האישור או חבר מחברי הוועדה לאסדרה לוועדה לאסדרה, לשם בחינת האסדרה, לפי הוראות סעיף קטן (ד), תבחן הוועדה לאסדרה את האסדרה ותמסור את חוות דעתה לגביה לשר נותן האישור שבכוונתו לקבוע את אותה אסדרה, בתוך 60 ימים מיום שהועברו אליה פרטי האסדרה וממצאי בחינת עלותה; חוות הדעת של הוועדה לאסדרה תפורסם באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(ו)
דחה השר נותן האישור כאמור בסעיף קטן (ה) את המלצות הוועדה לאסדרה שניתנו בחוות הדעת שנמסרה לו כאמור באותו סעיף קטן, יפרסם באתר האינטרנט האמור בסעיף קטן (ה) את הטעמים לכך.
(ז)
על אף האמור בסעיף זה, נותן אישור כאמור בסעיף קטן (ג) רשאי, בהחלטה מנומקת, לקבוע אסדרה שיש לה השלכה כלכלית, אף בטרם פנה לוועדה לאסדרה לשם בחינתה כאמור בסעיף קטן (ד), אם סבר כי יש דחיפות בקביעתה של האסדרה; קבע נותן אישור אסדרה כאמור, יחולו הוראות סעיף זה, בשינויים המחויבים, ואולם האסדרה תעמוד בתוקפה כל עוד לא בוטלה או שונתה על ידי השר נותן האישור כאמור.
(ח)
הוועדה לאסדרה רשאית לבחון אסדרה גם לאחר שנקבעה על ידי נותן האישור האמור בסעיף קטן (ג) ואם עשתה כן תמסור את חוות דעתה לשר נותן האישור ותפרסם אותה באינטרנט, בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(ט)
הוראות סעיפים קטנים (ג) עד (ח) לא יחולו על –
(1)
(נמחקה);
(2)
תקנות או צווים הטעונים אישורה של ועדה מוועדות הכנסת;
(3)
אסדרה שבכוונת נותן אישור לקבוע לשם הבטחת המטרה האמורה בסעיף 1(א)(7), שחלות עליה הוראות סעיף 9 או סעיפים 126ב עד 126ד לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע״ב–2012;
(4)
אסדרה הנוגעת לעסקים או לסוגי עסקים שיש בעיסוק בהם מורכבות מיוחדת או שפעילותם יוצרת רמת סיכון גבוהה לפגיעה בסביבה, ומתקיים בהם אחד מאלה:
(א)
(ב)
הם מנויים ברשימה שפרסם המנהל הכללי של המשרד להגנת הסביבה ברשומות; רשימה כאמור טעונה אישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת;
(5)
אסדרה הנוגעת לעסקים או לסוגי עסקים שקבע השר המוסמך לקבוע את אותה אסדרה, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ויש בעיסוק בהם מורכבות מיוחדת או שפעילותם יוצרת רמת סיכון גבוהה לפגיעה בקיום המטרות לפי סעיף 1(א).
(י)
השר הממונה על רשות האסדרה ידווח לממשלה ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, מדי שנה, עד יום 31 במרס, על פעילות הוועדה לאסדרה בשנה שקדמה לדיווח, ובין השאר על עניינים אלה:
(1)
מספר סוגי העסקים שלגביהם פורסם מפרט אחיד, ומספר העסקים שאותו מפרט משפיע על פעילותם;
(2)
עמידת הוועדה לאסדרה ביעדי תכנית העבודה השנתית שפורסמה לפי הוראות סעיף 7ג1(ד)(1);
(3)
תנאים אחידים המחייבים שינוי במבנה שבו פועל העסק, שהוועדה לאסדרה דנה בהם כאמור בסעיף 7(א4), והנסיבות והשיקולים שבשלהם אישרה הוועדה את התנאים או סירבה לאשרם כאמור באותו סעיף;
(4)
בדיקות יזומות שערכה הוועדה לפי סעיף קטן (ב4);
(5)
החלטות הוועדה בדבר ביטול דרישת מסמך או תנאי לפי סעיף קטן (ב5)(2).
סייג למינוי חבר בוועדה לאסדרה [תיקון: תשפ״ב־2]
לא ימונה לחבר הוועדה לאסדרה מי שהורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר הוועדה לאסדרה, או שהוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה משמעתית בעבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו.
גמול והחזר הוצאות [תיקון: תשפ״ב־2]
חבר הוועדה לאסדרה שאינו עובד המדינה, עובד גוף מתוקצב או עובד גוף נתמך, יהיה זכאי לתשלום מאת אוצר המדינה בעד השתתפות בישיבות הוועדה לאסדרה, בהתאם להוראות של החשב הכללי במשרד האוצר החלות לעניין חברי ועדות ציבוריות; לעניין זה, ”עובד המדינה“, ”עובד גוף מתוקצב“ ו”עובד גוף נתמך“ – כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985.
החלת דינים [תיקון: תשפ״ב־2]
חברי הוועדה לאסדרה שאינם עובדי המדינה, דינם, בפעולתם כחברי הוועדה לאסדרה ולעניין פעולותיהם בה, כדין עובדי המדינה לעניין חיקוקים אלה:
(1)
(2)
חוק העונשין, התשל״ז–1977 – ההוראות הנוגעות לעובדי הציבור;
(3)
(4)
חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי״ט–1959 – ההוראות הנוגעות לכלל עובדי המדינה;
(5)
פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971 – ההוראות הנוגעות לתעודת עובד הציבור;
(6)
ניגוד עניינים [תיקון: תשפ״ב־2, תשפ״ב־4]
(א)
בסעיף זה –
”בן משפחה“ – בן זוג, הורה, הורה הורה, בן או בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד או דודה וילדיהם, חם, חמות, נכד או נכדה, לרבות קרוב כאמור שהוא שלוב;
”בעל עניין“ – כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;
”טיפול“ – לרבות קבלת החלטה, העלאת נושא לדיון, נוכחות בדיון, השתתפות בדיון או בהצבעה, או עיסוק בנושא מחוץ לדיון;
”ניגוד עניינים“, של חבר הוועדה לאסדרה – ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בוועדה לאסדרה ובין עניין אישי או תפקיד אחר, שלו או של קרובו;
”קרוב“, של חבר הוועדה לאסדרה – כל אחד מאלה:
(1)
בן משפחה של חבר הוועדה לאסדרה;
(2)
אדם שלחבר הוועדה לאסדרה יש עניין במצבו הכלכלי;
(3)
תאגיד שחבר הוועדה לאסדרה, בן משפחתו או אדם כאמור בפסקה (2) הם בעלי עניין בו;
(4)
גוף שחבר הוועדה לאסדרה, בן משפחתו או אדם כאמור בפסקה (2) הם מנהלים או עובדים אחראים בו.
(ב)
לא ימונה לחבר הוועדה לאסדרה ולא יכהן כחבר כאמור מי שבשל כהונתו יימצא, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים אשר ימנע ממנו למלא את עיקר תפקידו בוועדה לאסדרה.
(ג)
חבר הוועדה לאסדרה לא יטפל במסגרת תפקידו בנושא שהטיפול בו יגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים.
(ד)
נודע לחבר הוועדה לאסדרה כי הוא עלול להימצא במצב של ניגוד עניינים כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), יודיע על כך בהקדם האפשרי ליושב ראש הוועדה לאסדרה; היה חבר הוועדה לאסדרה האמור יושב הראש – יודיע על כך לשר הממונה על רשות האסדרה.
(ה)
על אף האמור בסעיף זה, רשאי חבר הוועדה לאסדרה שמונה לפי סעיף 12ב(2)(ז) ו־(ח) להביא בחשבון גם את ענייניו של הגוף שהוא נציגו, ככל שהם קשורים לחוק זה, ולא יראו אותו כמצוי במצב של ניגוד עניינים בשל כך בלבד.
תקנות לענין רשיונות, היתרים זמניים, היתרים מזורזים וחוות דעת מקדמיות [תיקון: תשל״ד, תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ח־2]
(א)
דרכי חידושם של רישיונות, היתרים זמניים והיתרים מזורזים שפקע תקפם או שבוטלו, לרבות חידושם על יסוד תצהיר מאומת כדין שהגיש בעל העסק, והאגרות המשתלמות בעד בקשות לרשיון, להיתר זמני, להיתר מזורז או לחידושם, וכן האגרות בעד חוות דעת מקדמית והפטור מהן – ייקבעו בתקנות; תקנות אלה יכולות להיות כלליות או לסוגים של עסקים.
(ב)
בתקנות לפי סעיף קטן (א), ניתן לקבוע כי משחלפה התקופה שנקבעה לפי חוק זה למתן החלטה לגבי חידושם של רישיונות, היתרים זמניים או היתרים מזורזים שפקע תוקפם, ולא ניתנה החלטה כאמור, יהיה ניתן לראות את בעל העסק כמי שחודש הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז של העסק שבבעלותו, לפי חוק זה.
עיסוק בלא רישיון או היתר או בניגוד לתנאיהם, אי־
(א)
העושה אחד מאלה, דינו – מאסר 18 חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בחוק זה – חוק העונשין), ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור:
(1)
עסק בעסק טעון רישוי בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בניגוד לתנאי הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז, בניגוד להוראות סעיף 4;
(2)
לא קיים הוראות שנקבעו בתקנות לפי סעיפים 9 עד 11ב;
(3)
לא קיים דרישה לתיקון ליקויים שנמסרה לו לפי סעיף 8ד.
(א1)
מי שלא קיים תנאי כאמור בסעיף 2ז(א) או (ג), דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור.
(א2)
היתה העבירה עבירה נמשכת, שלגביה ניתנה התראה, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכה העבירה; לעניין סעיף קטן זה, ”התראה“ – לרבות דרישה לתיקון ליקויים.
(ב)
לענין סעיף זה אין נפקא מינה –
(1)
אם האדם עסק בעצמו או על־ידי עובדו או מורשהו;
(2)
אם עסק בעסק של עצמו או של אחר;
(3)
אם היה אחראי לניהול עסקו של אחר, בין בשכר ובין ללא שכר, ולענין זה מי שניהל בפועל עסקו של אחר, רואים אותו כאחראי לניהול העסק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר;
(4)
אם היה העיסוק מוגבל מראש בזמן או חד־פעמי.
(ג)
לא יאשם בעבירה לפי סעיף זה מי שעסק כשותף רדום או ללא נטילת חלק ברווחיו של העסק.
(ד)
עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
(ה)
על אף האמור בסעיף קטן (א)(2), השרים האמורים בסעיפים 9 עד 11ב, רשאים לקבוע בתקנות לפי אותם סעיפים, כי הפרת הוראה שנקבעה בהן לא תהווה עבירה או כי עונשו של מי שהפר הוראה הקבועה בהן יהיה מאסר עד שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.
עבירה מתוך רכב או באמצעות רכב [תיקון: תשנ״ח־2]
נעברה עבירה לפי סעיף 14 מתוך רכב או באמצעות רכב, רואים את בעל הרכב או את המחזיק בו, כאילו הוא עסק בעסק בעצמו, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של האדם שהרכב היה ברשותו בעת שנעברה העבירה, או שהוכיח כי הרכב נלקח בלא הסכמתו.
עבירות קנס [תיקון: תשע״א, תשע״ז־2, תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
שר הפנים, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי להכריז, בצו שיפורסם ברשומות, על עבירה לפי חוק זה כעל עבירת קנס; הוראות סעיף 221(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982 (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי), לא יחולו לעניין הכרזה על עבירת קנס לפי סעיף קטן זה.
(א1)
על אף האמור בסעיף קטן (א), צו כאמור באותו סעיף קטן הנוגע לעבירה הנוגעת למטרה מהמטרות המפורטות בסעיף 1(א) יהיה טעון גם הסכמה של השר נותן האישור, לפי סעיף 1(ב).
(ב)
על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי שר הפנים, בהסכמת שר המשפטים, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נוספת או נמשכת שעבר אותו אדם, או בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה.
(ג)
בלי לגרוע מהאמור בסעיף 228(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי השר נותן האישור, להסמיך עובד מעובדי משרדו בסמכות הקבועה בסעיף האמור לעניין עבירות שהוכרזו כעבירות קנס לפי סעיף קטן (א).
(ד)
נקבעה עבירת קנס בשל עבירה של אי–קיום דרישה לתיקון ליקויים, לא יוטל הקנס לפיה בשל אי–קיום הדרישה כאמור, אם הדרישה ניתנה בשל עבירה אחרת, והקנס שיוטל יהיה הקנס שנקבע לעבירה האחרת; לעניין זה, ”עבירה אחרת“ – עבירה לפי חוק זה או לפי דין אחר, המהווה הפרה של תנאי ברישיון או בהיתר ושנקבעה כעבירת קנס.
מסירת פרטים לא נכונים במסמך, בתצהיר או בהצהרה [תיקון: תשע״ח־2]
מי שמסר פרטים לא נכונים בתצהיר, במסמך או בהצהרה כמפורט להלן, דינו – מאסר 18 חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור:
(1)
תצהיר לפי סעיף 6(ג)(1);
(2)
תצהיר לפי סעיף 6א(א1)(1);
(3)
תצהיר, מסמך או הצהרה לפי סעיף 6א1;
(4)
תצהיר, מסמך או הצהרה לפי סעיף 6א3;
(5)
מסמך לפי סעיף 6ב(א) המצורף לבקשה להיתר מזורז לפי סעיף 6א1 או לבקשה לרישיון על יסוד תצהיר לפי סעיף 6א3;
(6)
מסמכים נוספים לפי סעיף 6ג(ב)(1) או (ג), המצורפים לבקשה להיתר מזורז לפי סעיף 6א1 או לבקשה לרישיון על יסוד תצהיר לפי סעיף 6א3;
(7)
תצהיר לפי סעיף 8ב(ג)(1)(ב) או (ד);
(8)
מסמך או הצהרה לפי סעיף 8ד(ג)(3).
[תיקון: תש״ע, תשע״א, תשע״ג, תשע״ג־2]
(בוטל).
אחריות נושא משרה בתאגיד [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״ח־2]
(א)
נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה.
(ב)
נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוא הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
(ג)
בסעיף זה, ”נושא משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
אמצעים נוספים [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ח־2, תשע״א]
הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, רשאי בית־המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל –
(1)
לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, לחלוטין או לתקופה שיקבע, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק;
(2)
לצוות על הנשפט להימנע באותו עסק מכל פעולה שיפרט בצו;
(3)
לצוות כי לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין לניהול עסק זה.
סמכות בית המשפט אחרי הגשת כתב אישום
אי־
מי שאינו מקיים צו של בית המשפט לפי הסעיפים 16, 17 22א או 22ב, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס כאמור, וכן קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכת העבירה אחרי המצאת הצו; הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה, יהיו לבית־המשפט כל הסמכויות הנוספות שלפי סעיף 16.
בזיון בית המשפט
שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו בא לגרוע מסמכותו של בית המשפט לפי פקודת בזיון בית המשפט, ובצווים של בית־המשפט העירוני יהיו לבית־משפט השלום כל הסמכויות לפי הפקודה האמורה כאילו ניתנו צווים אלה על־ידי בית־משפט השלום; אך לא ישא אדם באחריות גם לפי חוק זה וגם לפי פקודת בזיון בית־המשפט.
הוראות לעניין תיאום פעולות אכיפה ופיקוח בין נותני האישור ורשות הרישוי [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
בסעיף זה ובסעיף 19ב –
”אכיפה“ – פתיחה בחקירה, הגשת כתב אישום, הטלת קנס, קנס מינהלי או עיצום כספי וכן מסירת דרישה לתיקון ליקויים, לפי העניין, לגבי הפרה או עבירה לפי חוק זה;
”גורם אכיפה מוסמך“ – עובד בכיר ששר שהוא נותן אישור הסמיך לשם ביצוע הוראות סעיף זה וסעיף 19ב, והוא אחד מאלה, לפי העניין:
(1)
עובד מבין עובדי משרדו של השר האמור;
(2)
לעניין משטרת ישראל – שוטר;
(3)
לעניין הרשות הארצית לכבאות והצלה – עובד הרשות האמורה.
(ב)
גורם אכיפה מוסמך רשאי להורות כי אכיפה של תנאי מתנאי רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או הוראה מההוראות לפי חוק זה, תיעשה רק בידי עובד מעובדי משרדו, ולעניין גורם אכיפה מוסמך כהגדרתו בפסקה (2) או (3) – רק בידי שוטר במשטרת ישראל או עובד הרשות הארצית לכבאות והצלה, לפי העניין (בסעיף זה – עובד המשרד); הוראה כאמור תפורסם ברשומות ובאינטרנט בפורטל השירותים והמידע של ממשלת ישראל ”ממשל זמין“.
(ג)
רשות הרישוי תודיע לנותן האישור הנוגע בדבר על קנס שהטילה, בתוך 14 ימים מיום שהוטל הקנס.
(ד)
נותן אישור יודיע לרשות הרישוי הנוגעת בדבר, ככל האפשר, על קנס, קנס מינהלי או עיצום כספי שהטיל.
(ה)
הוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו –
(1)
לגבי עניינים שגורם אכיפה מוסמך הורה כי אכיפתם תיעשה על ידי עובד המשרד בלבד, כאמור בסעיף קטן (ב);
(2)
לגבי עניינים שגורם אכיפה מוסמך הודיע, לכלל רשויות הרישוי או לרשות רישוי מסוימת, כי לא נדרש לדווח לו על אכיפתם כאמור באותו סעיף קטן, שנוגעים להפרת תנאים מהסוג שיפרט גורם האכיפה המוסמך בהודעתו.
(ו)
השרים שהם נותני אישור רשאים להורות בנוהל על מתכונת ההודעות לפי סעיף זה, ועל הפרטים שייכללו בהן.
(ז)
נעשתה פעולת אכיפה על ידי נותן אישור או רשות רישוי, לפי העניין, לפי חוק זה או לפי דין אחר, בקשר להפרת תנאי מתנאי רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בקשר לעיסוק בעסק טעון רישוי בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה, לא יבוצעו פעולות אכיפה נוספות על ידי גורם אכיפה אחר נגד אותו עסק או אותו אדם, לגבי העניין שבשלו נעשתה פעולת האכיפה כאמור; בסעיף קטן זה, ”אכיפה“ – למעט מסירת דרישה לתיקון ליקויים.
חקירה וכתב אישום על ידי גורם אחר [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
גורם אכיפה מוסמך הנוגע בדבר רשאי להורות –
(1)
לרשות רישוי שלא תפתח בחקירה לגבי עניין מסוים או לגבי עסק מסוים;
(2)
על הפסקתה של חקירה שרשות הרישוי פתחה בה בעניין מסוים, והעברתה לידי גורם אחר מטעמו, המוסמך לחקור בעבירה, כפי שיורה, ובלבד שראה כי נסיבות העניין מצדיקות זאת.
(ב)
קצין משטרה בכיר כהגדרתו בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל״א–1971, שהסמיך לעניין זה המפקח הכללי של המשטרה (בסעיף קטן זה – קצין מוסמך), רשאי להודיע לרשות רישוי כי עניין מסוים או סוג עניינים שפירט בהודעתו, נחקר או מטופל על ידי המשטרה; הודיע קצין מוסמך כאמור, לא תפתח רשות הרישוי בחקירה באותו עניין או סוג עניינים שפורטו בהודעה, ואם נפתחה חקירה כאמור – תופסק החקירה.
(ג)
היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לעניין זה רשאי להורות על העברת הטיפול בכתב אישום שהגישה רשות רישוי בעבירות לפי חוק זה, לתובע אחר כמשמעותו בחוק סדר הדין הפלילי; לעניין זה, ”כתב אישום“ – למעט הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.
צו הפסקה מינהלי [תיקון: תשנ״ד־2, תשע״ב־2, תשע״ח־2, תשע״ט]
(א)
ראה גורם מהגורמים המנויים בסעיף קטן (ג) על יסוד דוח שהגיש לו מפקח, כי יש יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד מאלה, רשאי הוא לצוות בכתב על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (בחוק זה – צו הפסקה מינהלי):
(1)
עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, ובלבד שבמועד הדוח לפי סעיף קטן (א) לא חלפו יותר מ־18 חודשים מיום שהחל העיסוק בעסק;
(2)
עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, והדבר מקים סכנה ממשית או חשש משמעותי לפגיעה בציבור בשים לב למטרות המפורטות בסעיף 1(א).
(ב)
על צו הפסקה מינהלי לפי סעיף קטן (א)(1) יחולו כל אלה:
(1)
הצו לא יינתן אם הוגש לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 22ב בעניין אותו עסק;
(2)
הצו לא יינתן אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, דוח בחתימתו, שבו ציין את פרטי העיסוק בעסק וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת הדין וחשבון לא חלפו יותר מ־18 חודשים מיום שהחל העיסוק בעסק.
(ג)
המנויים להלן רשאים לתת צו הפסקה מינהלי לפי סעיף זה:
(1)
ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק;
(2)
לעניין עסק הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית – עובד בכיר של משרד הפנים במשרד הראשי או במחוז, ששר הפנים הסמיכו לפי סעיף 5(א)(2);
(3)
מפקד משטרת המחוז;
(4)
מפקד מחוז כהגדרתו בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע״ב–2012;
(5)
עובד בכיר של המשרד להגנת הסביבה, במשרד הראשי או במחוז שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לכך;
(6)
מנהל שירות המזון הארצי במשרד הבריאות, ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות ורופא מחוזי כהגדרתו בפקודת בריאות העם, 1940, או סגנו;
(7)
מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר;
(8)
מפקח עבודה ראשי כמשמעותו בסעיף 2 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי״ד–1954, במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים.
(ד)
צו הפסקה מינהלי יכלול את כל אלה:
(1)
פרטים בדבר מיקום המקרקעין שבהם חל הצו, ככל שהדבר נדרש בנסיבות העניין;
(2)
תיאור העובדות שעל פיהן הוחלט לתת את הצו;
(3)
אישור בדבר קיום חובת היוועצות לפי סעיף קטן (ה);
(4)
פרטים בדבר הזכות לבקש את ביטול הצו;
(5)
פרטים בדבר אופן ההתקשרות עם נותן הצו.
(ה)
לא יינתן צו הפסקה מינהלי אלא לאחר שנותן הצו התייעץ עם תובע או עם יועץ משפטי, מטעם רשות הרישוי או מטעם נותן האישור שמטעמו פועל נותן הצו; ואולם מצא נותן הצו כי מתקיימות נסיבות דחופות, ויש לתת צו הפסקה מינהלי בלא דיחוי, רשאי הוא לתתו, והצו יובא לעיון התובע או היועץ המשפטי כאמור, להבעת עמדתו סמוך לאחר שניתן, ולא יאוחר משלושה ימים לאחר מכן.
(ו)
צו הפסקה מינהלי יומצא למי שהצו ניתן כלפיו בדרך שבה מומצא כתב בית דין בהליך אזרחי.
(ז)
(1)
ניתן צו הפסקה מינהלי לפי סעיף קטן (א)(1), יופסק העיסוק בעסק בתוך 15 ימים מיום מתן הצו, ואולם נותן הצו רשאי לצוות על הפסקת העיסוק בעסק באופן מיידי אם ראה שיש בעיסוק בעסק כאמור סכנה לבריאות הציבור בטיחותו או ביטחונו, מטרד ממשי לציבור או נזק ממשי לסביבה.
(2)
ניתן צו הפסקה מינהלי לפי סעיף קטן (א)(2), יופסק העיסוק בעסק באופן מיידי, או במועד אחר שקבע נותן הצו בצו, ובלבד שלא יעלה על 15 ימים מיום מתן הצו.
(ח)
ניתן צו הפסקה מינהלי לפי סעיף זה, יודיע נותן הצו לרשות הרישוי שבתחומה נמצא העסק שלגביו ניתן הצו, על מתן הצו, מיד לאחר שניתן, ורשות הרישוי תודיע על מתן הצו לנותני האישור שאישורם נדרש לצורך מתן רישיון או היתר לאותו עסק.
תקופת תוקף של צו הפסקה [תיקון: תשע״ח־2]
צו הפסקה מינהלי יעמוד בתקפו שלושים יום מיום נתינתו, אם לא בוטל לפני כן על־ידי מי שהוציא אותו או על ידי בית המשפט; בתום התקופה של שלושים יום רשאי מי שנתן את צו ההפסקה המינהלי לבקש את הארכת תוקפו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק שלגביו ניתן הצו; הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת תוקפו של צו הפסקה מינהלי, יעמוד הצו בתוקפו למשך שבעה ימים נוספים, כל עוד לא החליט בית המשפט החלטה אחרת; הוראות סעיף זה לא יגרעו מסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 17.
בקורת צו הפסקה על ידי בית המשפט [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״ח־2]
(א)
הרואה את עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מינהלי רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום או בבית המשפט לענינים מקומיים, שבתחום שיפוטו נמצא העסק שעליו ניתן הצו; לא יבטל בית המשפט צו הפסקה מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעסק פעל כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו לפי חוק זה, או אם התקיימה אחת מעילות המשפט המינהלי שמצדיקה את ביטול הצו; הגשת הבקשה לא תעכב את ביצועו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט החלטה אחרת.
(ב)
בקשה לפי סעיף קטן (א) תידון במעמד שני הצדדים בתוך שבעה ימים מיום הגשת הבקשה.
צו מניעת פעולות [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לניהול עסק או לפתיחתו, או לשימוש במבנים, בחצרים או במקרקעין לצורך ניהול עסק טעון רישוי, בלי שניתן רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בסטייה מרישיון או מהיתר כאמור, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לענינים מקומיים, ליתן צו ולפיו על המנויים בסעיף 14 או על בעל זכות בנכס או מי מטעמם, להימנע מפעולה באותו מקום במבנים, בחצרים או במקרקעין (בחוק זה – צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות הענין.
צו הפסקה שיפוטי [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (בחוק זה – צו הפסקה שיפוטי).
(ב)
בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) לא יצווה כאמור באותו סעיף קטן אלא אם כן נוכח שיש בידי מבקש הצו ראיות לכאורה כי התקיימו התנאים למתן הצו לפי אותו סעיף קטן.
(ג)
מתן צו הפסקה שיפוטי אינו מותנה בנקיטת הליכים נוספים לפי חוק זה.
סגירת עסק של מכירת משקאות משכרים [תיקון: תש״ע, תשע״ג]
(א)
קצין משטרה בדרגת רב־פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום.
(א1)
בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), קצין משטרה בדרגת רב־פקד ומעלה, שהוסמך לעניין זה בהתאם לנוהלי משטרת ישראל, רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים כאמור בסעיף קטן (א), לתקופה שיורה, ובלבד שלא תעלה על 15 ימים, אם מצא כי התקיימו שניים אלה:
(1)
קיים חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה לפי סעיף 14 בשל הפרת חובה לפי סעיף 2(א1), או שנעברה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין (בסעיף זה – עבירה);
(2)
למחזיק החצרים או לבעל העסק, אם הוא ידוע וניתן לאתרו בשקידה סבירה, ניתנה התראה בכתב במהלך השנתיים שקדמו למועד ביצוע העבירה; התראה כאמור תימסר לאחר שהתעורר חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה, ובה יידרש מחזיק החצרים או בעל העסק לנקוט צעדים למניעת הישנות העבירה, וכן תובא לידיעתו אפשרות סגירת החצרים לפי הוראות סעיף זה במקרה של הישנות העבירה.
(א2)
ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1), ובתוך שלוש שנים מיום פקיעת הצו התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה כאמור באותו סעיף קטן, לצוות על סגירת החצרים לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף בלא מסירת התראה כאמור בסעיף קטן (א1)(2).
(א3)
לצורך ביצוע צו סגירה שניתן לפי סעיף זה רשאית המשטרה להשתמש בכוח סביר.
(א4)
על צו סגירה שניתן לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 22 כאילו היה צו הפסקה מינהלי.
(ב)
סמכות לפי סעיף זה אינה גורעת מסמכויות אחרות לפי חוק זה.
ביצוע צו [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״ח־2]
אי־
מי שאינו מקיים צו הפסקה מינהלי, צו לפי סעיף 23 או הוראה מהוראותיהם, דינו – מאסר שמונה עשר חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור; היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכה העבירה.
הודעה לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות על מתן צו הפסקה לעוסק במזון [תיקון: תשע״ו]
(א)
ניתן צו הפסקה מינהלי לעוסק במזון, יודיע על כך נותן הצו לאלתר לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות.
(ב)
ניתן צו הפסקה לעוסק במזון לפי סעיפים 16 או 17 או צו מניעת פעולות לפי סעיף 22א, יודיע על כך מבקש הצו לאלתר לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות.
(ג)
בסעיף זה, ”עוסק במזון“ – כהגדרתו בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015.
חפץ העלול להתקלקל
ניתן צו לפי חוק זה לסגירת חצרים של עסק שיש בו בעל חיים או שיש בו מצרך העלול להתקלקל אם לא יימכר מיד, רשאי מי שהוסמך לבצע את הצו לפי סעיף 24 או מי שהוא הסמיכו לכך –
(1)
למכור אותם במכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום, ובלבד שנתן תחילה למי שהחזיק בחצרים בסמוך לפני סגירתם הזדמנות סבירה להוציאם מן החצרים;
(2)
להשתמש במצרכי מזון שבמלאי העסק להזנת בעל החיים.
דמי המכר של חפץ העלול להתקלקל
(א)
בית המשפט יחליט, על פי בקשת אדם התובע טובת הנאה בחפץ שנמכר לפי סעיף 26, למי מגיעים דמי המכר, והוא גם רשאי לפסוק מתוכם סכום כסף לכיסוי הוצאותיו של מי שביצע את המכירה.
(ב)
לענין זה, בית המשפט –
(1)
במכירה בעקבות צו סגירה שניתן לפי סעיף 16 – בית המשפט שנתן את הצו;
(2)
בכל מקרה אחר – בית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים החצרים הנדונים.
אמצעים להפסקת עבירות של רוכל [תיקון: תשל״ח]
(א)
היה לרשות רישוי, או למי שהיא הסמיכה לכך, יסוד סביר להניח כי רוכל עבר עבירה לפי סעיף 14 או שלא קיים הוראת חוק עזר לפי סעיף 11ג, רשאית היא או מי שהסמיכה לכך –
(1)
אם הרוכל אינו מזדהה בתעודת זהות כאמור בחוק מרשם האוכלוסין, תשכ״ה–1965 – לעצרו ולהביאו לתחנת המשטרה לשם זיהויו;
(2)
לתפוס את המרכולת שבידי הרוכל וכן כל כלי ואבזר המשמש את הרוכל בעיסוקו, לרבות כל כלי ואמצעי המשמש להובלת המרכולת, לנשיאתה, להצגתה לראוה או להחסנתה (להלן – חפצי רוכל); נתפסו חפצי רוכל כאמור, ימסור לרוכל מי שביצע את התפיסה הודעה בכתב, חתומה בידו, על התפיסה, המציינת את מהות העבירה שעבר הרוכל לדעת מבצע התפיסה והמפרטת ככל האפשר בנסיבות הענין את החפצים שנתפסו.
(ב)
המפעיל את סמכותו לפי סעיף זה רשאי להשתמש לשם כך במידה סבירה של כוח אם הרוכל מתנגד למעצר או לתפיסת חפציו.
(ג)
המבקש להפעיל את סמכותו לפי סעיף זה מכוח הסמכה לפי סעיף קטן (א), לא יעשה כן אלא לאחר שהציג את כתב הסמכתו אם נדרש לכך.
מועד לאישום רוכל שחפציו נתפסו [תיקון: תשל״ח]
לא הגישה רשות הרישוי לבית המשפט, תוך 30 יום מיום שנתפסו חפצי רוכל, כתב אישום נגד הרוכל על העבירה ששימשה עילה לתפיסה, תחזיר לרוכל את חפציו שתפסה.
בקשה לביטול תפיסה [תיקון: תשל״ח]
רוכל הרואה עצמו נפגע בתפיסת חפציו וטרם הוגש נגדו כתב אישום, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה שבשלה נתפסו החפצים לבטל את התפיסה; הוגש כתב האישום, רשאי הרוכל לבקש את ביטול התפיסה מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום; בית המשפט רשאי לבטל את התפיסה או לאשרה, עם או בלי שינויים.
דין חפצי רוכל שנתפסו [תיקון: תשל״ח]
(א)
חפצי רוכל שנתפסו יישמרו בידי רשות הרישוי, על חשבון הרוכל, עד אשר יקבע בית המשפט מה ייעשה בהם; לרשות הרישוי זכות עכבון בחפצים כערובה לתשלום הוצאות התפיסה והשמירה, כשהיא זכאית להן על פי קביעתו של בית המשפט.
(ב)
הורשע הרוכל בעבירה שבשלה נתפסו החפצים, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש אחר שיטיל, לצוות על חילוט החפצים, כולם או חלקם; זוכה הרוכל בפסק דין שאין עליו עוד ערעור או בוטל כתב האישום, יוחזרו לו החפצים.
(ג)
נתפסו חפצים פסידים של רוכל, רשאית רשות הרישוי או מי שהיא הסמיכה לכך למכרם במכירה פומבית או במחיר המקובל ביום המכירה; דמי המכר, בניכוי הוצאות התפיסה, השמירה והמכירה, יבואו, לכל ענין, במקום החפצים.
הסמכת מפקחים [תיקון: תשנ״ד, תשנ״ח־2, תשע״א, תשע״ב־2, תשע״ח־2, תשפ״ב־2]
(א)
השר נותן האישור, רשאי להסמיך מבין עובדי משרדו מפקחים לעניין חוק זה שיהיו נתונות להם הסמכויות לפי סעיף 28א, כולן או חלקן, וכן רשאי הוא להסמיך מפקחים בסמכויות כאמור מבין אלה:
(1)
עובד מעובדי המדינה שהוא עובד משרד אחר – בהסכמת השר הממונה על אותו משרד;
(2)
עובד מעובדי רשות מקומית – בהסכמת ראש הרשות המקומית שהוא עובד בה.
(ב)
(1)
ראש רשות מקומית רשאי להסמיך מבין עובדי הרשות המקומית מפקחים לעניין חוק זה שיהיו נתונות להם הסמכויות לפי סעיף 28א, כולן או חלקן, בתחומה של הרשות המקומית.
(2)
שר הפנים רשאי להסמיך מבין עובדי משרדו מפקחים לעניין חוק זה שיהיו נתונות להם הסמכויות לפי סעיף 28א, כולן או חלקן, בתחומה של רשות רישוי הנמצאת מחוץ לתחומה של רשות מקומית כאמור בסעיף 5(א)(2), ורשאי הוא להסמיך כמפקחים כאמור גם עובדים כאמור בסעיף קטן (א)(1), בדרך האמורה באותו סעיף קטן.
(ג)
נציב כבאות והצלה רשאי להסמיך מבין עובדי הרשות הארצית לכבאות והצלה, מפקחים לעניין חוק זה שיהיו נתונות להם הסמכויות לפי סעיף 28א, כולן או חלקן.
(ד)
לא יוסמך מפקח כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה:
(1)
הוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת הגורם המסמיך כאמור באותם סעיפים קטנים, לפי העניין, לשמש מפקח;
(2)
הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סעיף 28א, כפי שהורה –
(א)
השר נותן האישור שהסמיכו – לעניין מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (א);
(ב)
שר הפנים – לעניין מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (ב);
(ג)
השר לביטחון הפנים – לעניין מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (ג);
(3)
הוא עומד בתנאי כשירות נוספים כפי שהורו כל אחד מהשרים האמורים בפסקה (2), לפי העניין, ככל שהורו.
סמכויות מפקחים [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה רשאי מפקח –
(1)
לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;
(2)
לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח את ביצוען של הוראות לפי חוק זה או להקל את ביצוען; בפסקה זו, ”מסמך“ – לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995;
(3)
לבצע בדיקות, לערוך מדידות או ליטול דגימות של חומרים, וכן למסור את הבדיקות, המדידות והדגימות למעבדה, לשמור אותן או לנהוג בהן בדרך אחרת;
(4)
להיכנס למקום, לרבות לכלי תחבורה כשהוא נייח, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים בלבד, אלא על פי צו של בית משפט; לעניין זה, ”כלי תחבורה“ – לרבות כלי שיט וכלי טיס.
(ב)
הסמכויות לפי סעיף קטן (א) יהיו נתונות גם לשוטר, לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה; ואולם אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכויותיו של שוטר לפי כל דין.
(ג)
הסמכות לפי סעיף קטן (א)(4) תהיה נתונה גם לבעל מקצוע שהוסמך לפי סעיף 6ב או 6ג, כשהוא פועל מכוח הוראות סעיף 6ו ולצורך מילוי תפקידו לפי הסעיף האמור, לשם פיקוח על קיום תנאי הרישיון ודרישות לפי חוק זה, ובלבד שהוא ילווה בידי מפקח.
זיהוי מפקחים [תיקון: תשע״ח־2]
מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי חוק זה, אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שניים אלה:
(1)
הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו;
(2)
יש בידו תעודה החתומה בידי מי שהסמיכו, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יציג על פי דרישה.
כניסה למיתקן המוחזק על ידי גוף ביטחוני [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
בסעיף זה –
”גוף ביטחוני“ – אחד הגופים המנויים בהגדרה ”מערכת הביטחון“;
”התאמה ביטחונית“ – כמשמעותה בסעיף 15 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס״ב–2002;
”מערכת הביטחון“ – כל אחד מאלה:
(1)
משרד הביטחון ויחידות הסמך של משרד הביטחון;
(2)
צבא הגנה לישראל;
(3)
יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה, שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה;
(4)
מפעלי מערכת הביטחון כמשמעותם בסעיף 20 לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998, שאינם יחידות כאמור בפסקה (3), ושר הביטחון הודיע עליהם לגורם המוסמך להסמיך מפקחים לפי חוק זה;
(5)
משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר והרשות להגנה על עדים;
”קצין בכיר“ ו”קצין מוסמך“ – כהגדרתם בסעיף 10 לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011.
(ב)
בלי לגרוע מהוראות פרק ב׳, לא ייכנס מפקח למיתקן המוחזק על ידי גוף ביטחוני, אלא אם כן נקבעה לו התאמה ביטחונית מתאימה לכך ובהתאם לכללי אבטחת המידע של הגוף הביטחוני; גוף ביטחוני יביא לידיעת המנהל הכללי של כל גורם המוסמך להסמיך מפקחים לפי חוק זה את כללי אבטחת המידע האמורים.
(ג)
בלי לגרוע מהוראות פרק ב׳, ועל אף האמור בסעיף 28א(א)(4), קצין בכיר או קצין מוסמך רשאי לעכב את כניסתו המיידית של מפקח למיתקן המוחזק בידי גוף ביטחוני, אם מצא כי התקיים אחד מאלה:
(1)
כניסתו באותה העת תשבש פעילות מבצעית או מודיעינית, חקירה פלילית, או תרגיל או אימון רחבי היקף או שנעשה בהם שימוש באמצעי לחימה;
(2)
מתרחשת במקום פעילות עוינת;
(3)
מתקיימת במיתקן פעילות שמפקח אינו רשאי להיחשף לה מטעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ של מדינת ישראל.
הפרעה [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
(א)
המפריע לאדם שהוענקה לו סמכות לפי חוק זה והתקנות על פיו, לרבות תנאי רשיון על פיו, או שהוטל עליו תפקיד על פי אלה, להשתמש בסמכות או למלא את התפקיד או המונע זאת ממנו, דינו – מאסר שנה אחת.
(ב)
המסרב להראות את הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז של העסק למי שנכנס לחצרים מכוח סעיף 28, דינו – מאסר שלושה חדשים.
[תיקון: תשנ״ה]
פרק ב׳ – רישוי מפעלים בטחוניים
הכרזה על מפעל בטחוני [תיקון: תשנ״ה]
(א)
שר הבטחון רשאי, מטעמים שבבטחון המדינה, לקבוע כי עסק טעון רישוי שבו עוסקים בפיתוח, בייצור, בעיבוד, באריזה, באחזקה או באחסנה של חומרי נפץ, חומרי הדף או ציוד לחימה או בתיקון ציוד לחימה – הוא מפעל בטחוני.
(ב)
(1)
קביעה לפי סעיף קטן (א) אינה טעונה פרסום ברשומות; הודעה עליה תימסר לבעל העסק או למנהלו, לראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק, כולו או מקצתו, ולמנהל היחידה לרישוי מפעלים בטחוניים כאמור בסעיף 29ב.
(2)
מנהל היחידה לרישוי מפעלים בטחוניים יודיע על קביעה כאמור בסעיף קטן (א) לחברי היחידה.
(ג)
הודעה על קביעה לגבי עסק המצוי, כולו או מקצתו, מחוץ לתחום רשות מקומית, תימסר גם למי ששר הפנים הסמיכו לפי סעיף 5(א)(2).
(ד)
קביעת עסק כמפעל בטחוני או ביטול קביעה כאמור ייכנסו לתוקף 30 ימים מיום שהודע עליהם לבעל העסק או למנהלו.
היחידה לרישוי מפעלים בטחוניים [תיקון: תשנ״ה, תשע״ב־2]
(א)
לענין פרק זה תוקם יחידה לרישוי מפעלים בטחוניים (להלן – היחידה), וזה הרכבה:
(1)
נציג שר הפנים – והוא יהיה מנהל היחידה;
(2)
נציג שר הבריאות;
(3)
נציג השר לאיכות הסביבה;
(4)
נציג השר לביטחון הפנים להבטחת מטרת הרישוי לפי סעיף 1(א)(2), ונציג השר לביטחון הפנים להבטחת מטרת הרישוי לפי סעיף 1(א)(7);
(5)
נציג שר העבודה והרווחה;
(6)
נציג שר הבטחון;
(7)
נציג הרשויות המקומיות שימנה שר הפנים מבין ראשי הרשויות המקומיות.
(ב)
רשות הרישוי למפעלים בטחוניים [תיקון: תשנ״ה]
על אף האמור בסעיף 5, מנהל היחידה הוא רשות הרישוי למפעלים בטחוניים.
סמכויות נציגי השרים ביחידה [תיקון: תשנ״ה]
לענין מפעל בטחוני –
(1)
יראו נציג שר ביחידה כמי שהוסמך באופן בלעדי על־ידי אותו שר לענין סעיפים 6, 7 ו־7א; נבצר מנציגי שר כאמור למלא את תפקידיו, רשאי השר למנות אחר כנציגו ביחידה;
(2)
שמיעת ראש הרשות המקומית [תיקון: תשנ״ה, תשנ״ח־2]
לא יינתן אישור מוקדם לפי סעיף 6 ולא יינתן רשיון או היתר זמני למפעל בטחוני, אלא אם כן ניתנה לראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא המפעל הבטחוני, כולו או מקצתו, או לנציגו, הזדמנות להשמיע דברם בפני היחידה במליאתה.
תוקף רשיון [תיקון: תשנ״ה]
(א)
רשיון שניתן לעסק שהיה בתוקף ערב כניסתה של הקביעה לפי סעיף 29א(א) לתוקף, יעמוד בתוקפו ויראוהו כאילו ניתן בידי מנהל היחידה.
(ב)
רשיון שניתן למפעל בטחוני, שהיה בתוקף ערב כניסתו לתוקף של ביטול הקביעה לפי סעיף 29א(א), יעמוד בתוקפו ויראוהו כאילו ניתן בידי רשות רישוי לפי סעיף 5.
התראה [תיקון: תשנ״ה]
על אף האמור בסעיף 14, הסמכות ליתן התראה לפי חוק זה תהיה בידי מנהל היחידה; התראה כאמור יכול שתינתן בין ביוזמת מנהל היחידה ובין על־פי דרישת נציג שר ביחידה.
צו הפסקה מינהלי [תיקון: תשנ״ה]
(א)
על אף האמור בסעיף 20, הסמכות ליתן צו הפסקה מינהלי תהיה בידי מנהל היחידה בלבד, בין ביוזמתו ובין על־פי בקשת נציג של שר ביחידה.
(ב)
סירב מנהל היחידה לבקשה של נציג שר ביחידה ליתן צו הפסקה מינהלי, יביא מנהל היחידה את הענין לפני שר הפנים, אשר יכריע בדבר לאחר התייעצות עם שר הבטחון ועם השר שנציגו ביקש את הוצאת הצו; מנהל היחידה יפעל על פי החלטת שר הפנים.
זכות כניסה [תיקון: תשנ״ה]
(א)
על אף האמור בסעיף 28, מנהל היחידה או מי שהסמיך לענין זה, וכן חברי היחידה, והם בלבד, רשאים להיכנס למפעל בטחוני, כדי לקבוע תנאים למתן רשיון לאותו מפעל או כדי לבדוק אם מתקיימים בו הוראות חוק זה והתקנות על פיו, לרבות תנאי רשיון שניתן על פיו.
(ב)
חברי היחידה רשאים להציע למנהל היחידה אנשים שהוא יסמיך לענין סעיף קטן (א).
סדרי עבודת היחידה [תיקון: תשנ״ה]
(א)
שר הפנים רשאי, בהתייעצות עם שר הבטחון, לקבוע כללים בדבר –
(1)
סדרי העבודה של היחידה המתייחסים לאבטחת רשומות ומידע;
(2)
הדרכים לקביעת התאמתם הבטחונית של חברי היחידה ושל הפועלים במסגרתה או מטעמה;
(3)
סדרי הכניסה למפעל בטחוני.
(ב)
כללים לפי סעיף קטן (א) אינם טעונים פרסום ברשומות.
תקנות לגבי מפעלים בטחוניים [תיקון: תשנ״ה]
לא יותקנו תקנות לפי חוק זה לגבי מפעלים בטחוניים אלא לאחר התייעצות עם שר הבטחון.
תחולת הוראות בשינויים [תיקון: תשפ״ב־2]
הוראות החוק המפורטות להלן יחולו לגבי מפעל ביטחוני בשינויים אלה:
(1)
סעיף 7(א2)(2), (א4) ו־(א5) – לא ייקרא;
(2)
סעיף 7ג3 – לא ייקרא;
(3)
בסעיף 7ג4, יקראו את סעיף קטן (א) כך שבמקום ”מתום חמש שנים ממועד השינוי“ יבוא ”מתום תקופת הרישיון או ההיתר כאמור או מתום שלוש שנים ממועד השינוי לפי המוקדם“ וסעיף קטן (ג) לא ייקרא;
(4)
סעיף 7ג5(א1) – לא ייקרא;
(5)
סעיף 8ד(יא) – לא ייקרא;
(6)
בסעיף 12ב, סעיפים קטנים (ב4) ו־(ב5) – לא ייקראו.
[תיקון: תשע״ח־2]
פרק ב׳1: עיצום כספי
הגדרות – פרק ב׳1 [תיקון: תשע״ח־2]
בפרק זה, ”הממונה“ – כל אחד מאלה:
(1)
במשרד הבריאות – לעניין כל תחום שלגביו פועל המשרד כנותן אישור – עובד בכיר במשרד הראשי האחראי מטעם המשרד על אותו התחום, ששר הבריאות הסמיכו לעניין פרק זה.
(2)
במשרד להגנת הסביבה – עובד המשרד להגנת הסביבה הכפוף במישרין למנהל הכללי של המשרד, שהשר להגנת הסביבה הסמיכו לעניין פרק זה.
(א)
הממונה כאמור בפסקה (1) להגדרה ”הממונה“ רשאי להטיל על בעל עסק טעון רישוי המנוי בטור א׳ בתוספת השנייה, שהפר תנאי מתנאי רישיון או היתר או הוראה שנקבעה בתקנות לפי חוק זה, המנויים בטור ב׳ בתוספת האמורה, עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום הנקוב בטור ג׳ באותה תוספת.
(ב)
הממונה כאמור בפסקה (2) להגדרה ”הממונה“ רשאי להטיל על בעל עסק טעון רישוי המנוי בטור א׳ בתוספת השלישית, שהפר תנאי מתנאי רישיון או היתר או הוראה שנקבעה בתקנות לפי חוק זה, המנויים בטור ב׳ בתוספת האמורה, עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום הנקוב בטור ג׳ באותה תוספת.
(ג)
לא יוטל עיצום כספי בשל הפרה כאמור בסעיף זה, אלא לאחר שנמסרה לבעל העסק לגבי אותה הפרה, דרישה לתיקון ליקויים לפי סעיף 8ד, למעט בהתקיים טעמים המצדיקים הטלת עיצום כספי לפי הוראות סעיף זה אף בלי שנמסרה דרישה כאמור, כפי שיקבע שר הבריאות או השר להגנת הסביבה, לפי העניין, בנוהל, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיכו לכך.
עיצום כספי בשל אי־
(א)
לא קיים בעל עסק טעון רישוי דרישה לתיקון ליקויים שנמסרה לו על ידי עורך ביקורת כמשמעותו בסעיף 8ד, ששר הבריאות או השר להגנת הסביבה הסמיכו כנותן אישור, לפי העניין, (בפרק זה – עורך ביקורת), רשאי הממונה כאמור בפסקה (1) או (2) להגדרה ”הממונה“, לפי העניין, להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 1,000 שקלים חדשים.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), לא קוימה דרישה לתיקון ליקויים שניתנה בשל הפרה אשר בשלה ניתן להטיל עיצום כספי גם לפי סעיף 29יג או לפי דין אחר, יוטל העיצום הכספי בהתאם להוראות הסעיף האמור או הדין האחר.
הודעה על כוונת חיוב [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
היה לממונה יסוד סביר להניח כי בעל עסק טעון רישוי הפר תנאי או הוראה כאמור בסעיף 29יג או לא קיים דרישה לתיקון ליקויים כאמור בסעיף 29יד (בפרק זה – המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותם סעיפים, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב).
(ב)
בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה, בין השאר, את אלה:
(1)
המעשה או המחדל (בפרק זה – המעשה), המהווה את ההפרה, ומועד ביצועו;
(2)
סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;
(3)
זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות סעיף 29טז;
(4)
הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת לפי הוראות סעיף 29יח, והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת לעניין הסעיף האמור;
(5)
לעניין מפר שהוא יחיד – את הכוונה לפרסם את שמו לשם אזהרת הציבור, אם יש כזו.
זכות טיעון [תיקון: תשע״ח־2]
מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 29טו רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי הממונה להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 45 ימים.
החלטת הממונה ודרישת תשלום [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי סעיף 29טז, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 29יט.
(ב)
החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) –
(1)
להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;
(2)
שלא להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו הודעה על כך, בכתב.
(ג)
בדרישת התשלום או בהודעה, לפי סעיף קטן (ב), יפרט הממונה את נימוקי החלטתו.
(ד)
לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 29טז, בתוך התקופה האמורה באותו סעיף, יראו את ההודעה על כוונת חיוב, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.
הפרה נמשכת והפרה חוזרת [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
(ב)
בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת תנאי או הוראה כאמור בסעיף 29יג בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותו תנאי או הוראה שבשלהם הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלהם הורשע, או אי־קיום דרישה לתיקון ליקויים כאמור בסעיף 29יד בתוך שנתיים מהפרה קודמת של דרישה כאמור שניתנה בידי אותו עורך ביקורת, ושבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.
סכומים מופחתים [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בטור ג׳ בתוספת השנייה או בתוספת השלישית, לפי העניין, או בסעיף 29יד, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
(ב)
נותן אישור, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בטור ג׳ בתוספת השנייה או בתוספת השלישית או בסעיף 29יד, ובשיעורים שיקבע.
סכום מעודכן של העיצום הכספי [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו לפני הממונה כאמור בסעיף 29יז(ד) – ביום מסירת ההודעה על כוונת חיוב; הוגש ערעור לבית משפט לפי סעיף 29כה, ועוכב תשלומו של העיצום הכספי בידי הממונה או בית המשפט – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.
(ב)
סכומי העיצום הכספי הקבועים בטור ג׳ בתוספת השנייה ובתוספת השלישית ובסעיפים 29יד ו־29כח(ג) יתעדכנו ב־1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור שינוי המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב־1 בינואר של השנה הקודמת; הסכומים האמורים יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ג)
הממונה יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב).
המועד לתשלום העיצום הכספי [תיקון: תשע״ח־2]
המפר ישלם את העיצום הכספי בתוך 45 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 29יז.
הפרשי הצמדה וריבית [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ד]
לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961 (בפרק זה – הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.
ריבית שקלית ודמי פיגורים [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ד]
(החל מיום 1.1.2025): לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, בשינויים המחויבים; בפרק זה –
”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה;
”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961.
גבייה [תיקון: תשע״ח־2]
עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995.
עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר [תיקון: תשע״ח־2]
על מעשה אחד המהווה הפרה של תנאי או הוראה כאמור בסעיף 29יג או של דרישה כאמור בסעיף 29יד, ושל הוראה מהוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.
ערעור [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ד]
(א)
על החלטה סופית של הממונה לפי פרק זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום; ערעור כאמור יוגש בתוך 45 ימים מיום שנמסרה למפר הודעה על ההחלטה.
(ב)
אין בהגשת ערעור לפי סעיף קטן (א) כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך.
(ג)
החליט בית המשפט לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), לאחר ששולם העיצום הכספי לפי הוראות פרק זה והורה בית המשפט על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו, עד יום החזרתו.
(החל מיום 1.1.2025): החליט בית המשפט לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), לאחר ששולם העיצום הכספי לפי הוראות פרק זה והורה בית המשפט על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת, בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו, עד יום החזרתו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים.
פרסום [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
הטיל הממונה עיצום כספי לפי פרק זה, יפרסם באתר האינטרנט של המשרד שהוא עובדו, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:
(1)
דבר הטלת העיצום הכספי;
(2)
מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;
(3)
סכום העיצום הכספי שהוטל;
(4)
אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה;
(5)
פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין;
(6)
שמו של המפר – אם הוא תאגיד.
(ב)
הוגש ערעור לפי סעיף 29כה, יפרסם הממונה, בפרסום לפי סעיף קטן (א), גם את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), הממונה רשאי לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור.
(ד)
על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם הממונה פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ״ח–1998, וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.
(ה)
פרסום לפי סעיף זה בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובעניין עיצום כספי שהוטל על יחיד – לתקופה של שנתיים.
(ו)
נותן אישור רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף זה.
שמירת אחריות פלילית [תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ד]
(א)
תשלום עיצום כספי לפי פרק זה, לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת תנאי או הוראה כאמור בסעיף 29יג או אי־קיום דרישה לתיקון ליקויים כאמור בסעיף 29יד, המהווה עבירה.
(ב)
שלח הממונה למפר הודעה על כוונת חיוב, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות זאת.
(ג)
הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום עד יום החזרתו.
(החל מיום 1.1.2025): הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם, בתוספת ריבית שקלית מיום תשלום הסכום עד יום החזרתו, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים.
(א)
שר הבריאות, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת רשאי, בצו, לשנות את התוספת השנייה.
(ב)
השר להגנת הסביבה, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת רשאי, בצו, לשנות את התוספת השלישית.
(ג)
סכום העיצום הכספי שיקבעו כל אחד מהשרים בתוספת השנייה או בתוספת השלישית לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), לא יעלה על –
(1)
17,690 שקלים חדשים, ואם העסק הוא תאגיד – 35,380 שקלים חדשים;
(2)
לעניין הפרת הוראה שנקבעה בתקנות לפי חוק זה, שעלולה לגרום לפגיעה ממשית בבריאות הציבור, בטיחותו או ביטחונו או לנזק ממשי לסביבה – 75,000 שקלים חדשים, ואם העסק הוא תאגיד – 150,000 שקלים חדשים.
(ד)
בקביעת סכומי העיצום הכספי בתוספת השנייה או בתוספת השלישית, יתחשבו השרים, בין השאר, בחומרת ההפרה, בעסקים טעוני הרישוי שהיא חלה לגביהם וברווח או החיסכון שהמפר יכול היה להשיג באמצעות ההפרה.
[תיקון: תשנ״ה]
פרק ג׳ – הוראות שונות
חובת הראיה [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
הטוען שבידיו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה – עליו הראיה.
תשלום אגרות וקנסות [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״א]
(א)
אגרה בעד רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה, שניתן על ידי רשות הרישוי המקומית, תשולם לקופת אותה רשות מקומית; ניתן הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז על ידי אחר, תשולם האגרה לאוצר המדינה. אגרה בעד חוות דעת מקדמית שנתן נותן אישור או שנתנה רשות רישוי לגבי עסק מחוץ לתחומה של רשות מקומית, או שנתן מנהל היחידה למפעלים בטחוניים, תשולם לאוצר המדינה; אגרה בעד חוות דעת מקדמית שנתנה רשות רישוי לגבי עסק שבתחום הרשות המקומית, תשולם לקופת אותה רשות מקומית.
(ב)
קנס ששולם בקשר לעבירה לפי חוק זה שנעברה בתחומי רשות מקומית פלונית, יועבר לקופתה של אותה רשות מקומית.
עיסוק של חבר־
לענין חוק זה יראו כעסק גם כל עיסוק של חבר־בני־אדם, בין מואגד ובין לא מואגד, אף שאיננו לשם הפקת רווחים אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הנהנים היחידים ממנו הם חבריו שהצטרפותם מותנית למעשה בתשלום דמי חבר בלבד;
(2)
אילו היה מקום העיסוק פתוח לקהל הרחב – היה נחשב כעסק.
התעסקות בחלק מהעסק העיקרי
לענין חוק זה רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי; אין נפקא מינה אם העסק העיקרי טעון רישוי אם לאו.
מסמכים בכתב
מינויים, הסמכות ואישורים לפי חוק זה יהיו בכתב.
[תיקון: תש״ע, תשע״ג]
(בוטל).
עיסוק של רשות מקומית [תיקון: תשל״ד]
(א)
רשות מקומית העוסקת בתחומה בעסק טעון רישוי, רשאי מי שהוסמך לאשר את הוצאת הרשיון לפי סעיף 6 לולא היה העוסק רשות מקומית, לקבוע אותם תנאים לעיסוקה שהיה מוסמך להטילם לפי סעיף 7 לולא היה העיסוק בידי רשות מקומית, והרשות המקומית חייבת לקיים תנאים אלה ואת התקנות שנקבעו לעסק כאמור לפי סעיפים 9 עד 11ב.
(ב)
בלי לגרוע מכל תוצאה שנקבעה בדין אחר לאי־קיום חובה המוטלת על רשות מקומית, דין אי־קיום תקנות או תנאים כאמור על ידי רשות מקומית כדין אי־קיום תקנות או תנאים לרשיון על ידי מי שעוסק בעסק טעון רישוי.
שמירת סמכויות וחיובים
סמכויות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות לפי חיקוק אחר וקיום חיובים לפי חוק זה אינו משחרר מקיום חיובים לפי חיקוק אחר.
שמירת סמכויות בתי המשפט העירוניים
שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו בא להוסיף על סמכויותיו של בית משפט עירוני להטיל קנס או מאסר לפי פקודת בתי המשפט העירוניים.
תקנות סדרי דין [תיקון: תשל״ד]
שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי דין בהליכים לפי חוק זה.
תקנות [תיקון: תשנ״ח־2, תשע״ח־2]
שר הפנים רשאי להתקין תקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, בדבר קביעת מועדים לטיפול בבקשות לרשיון ולהיתר זמני, ובכלל זה קביעת מועדים למתן החלטה של רשות רישוי לפי סעיף 5 ושל נותן אישור לפי סעיף 6, וכן בדבר קביעת מועדים למתן חוות דעת מקדמית; בתקנות לפי סעיף זה רשאי שר הפנים לקבוע כי משעבר המועד שקבע, יראו את האישור לפי סעיף 6 כאילו ניתן לצורך מתן רישיון, או את הבקשה לרשיון או להיתר זמני, כאילו אושר מתן רישיון.
ביצוע [תיקון: תשל״ד]
שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בכפוף לאמור בסעיפים 10 עד 11ב, להתקין תקנות לביצועו.
ביטולים
פקודות אלו (להלן – הפקודות הפוקעות) – בטלות:
(1)
פקודת המלאכות והתעשיות (הסדרתן);
(2)
פקודת מכירת המשקאות המשכרים, 1935;
(3)
פקודת השעשועים הציבוריים, 1935.
התאמת חיקוקים
בכל חיקוק שבו נאמר כי למונחים ”שעשוע ציבורי“ או ”עינוג ציבורי“ תהא המשמעות שיש להם בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935, תהא להם המשמעות שיש לעינוג ציבורי בסעיף 3.
מניין הימים לעניין מועדים הנוגעים לבדיקת בקשה לרישיון או להיתר [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
במניין הימים הקבועים לפי חוק זה, לעניין מועדים הנוגעים לבדיקת בקשות לרישיון או להיתר, לא יובאו בחשבון מועד ממועדי ישראל המפורטים בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948, וכן ימי חול המועד וימי שבתון שנקבעו בחיקוק.
(ב)
שר הפנים רשאי לקבוע ימים נוספים שלא יבואו במניין הימים כאמור בסעיף קטן (א), בין דרך כלל ובין לסוגים של רשויות רישוי.
הוראות מעבר [תיקון: תשע״ב־2]
(א)
המלאכות והעסקים המפורטים כסוג א׳ בתוספת לפקודת המלאכות והתעשיות (הסדרתן) כנוסחם ערב תחילתו של חוק זה, יראו כעסקים טעוני רישוי שנקבעו בצו לפי סעיף 1 בהתייעצות עם שר הבריאות, אלה המפורטים כסוג ב׳ בתוספת האמורה – יראו כעסקים טעוני רישוי שנקבעו בצו לפי סעיף 1 גם בהתיעצות עם השר לביטחון הפנים; ואלה המפורטים כסוג ג׳ בתוספת האמורה – יראו כעסקים טעוני רישוי שנקבעו בצו לפי סעיף 1 גם בהתייעצות עם שר החקלאות.
(ב)
רשיון שהיה תקף ערב תחילתו של חוק זה וניתן לפי אחת הפקודות הפוקעות לעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, יראו אותו מיום תחילתו של חוק זה כאילו ניתן על פי חוק זה, וכל תנאי של רשיון כאמור יראו אותו כתנאי לרשיון לפי חוק זה; אולם תקפו של רשיון כאמור יפקע לא יאוחר מאשר במועד שבו היה פוקע על פי הפקודות הפוקעות.
שמירת תקפם של תנאים מיוחדים
התנאים המיוחדים שנקבעו מכוח סעיף 7 לפקודת המלאכות והתעשיות (הסדרתן) ואשר העתקים מהם הונחו בלשכת המנהל הכללי של משרד הבריאות ובלשכות הבריאות המחוזיות, יעמדו בתקפם ויראו אותם כאילו נקבעו לענין סעיף 7 לחוק זה, והוא כל עוד לא הוחלפו או שונו לפי חוק זה.
הגשת בקשה לרישיון לגבי עסקים שטרם פורסמו לגביהם תנאים במפרט אחיד [תיקון: תשע״ח־2]
(א)
החל ביום התחילה של הוראות סעיפים 6א1 ו־6א3, כאמור בסעיף 44(ב)(2) לחוק רישוי עסקים (תיקון מס׳ 34), התשע״ח–2018, יחולו הוראות סעיפים 6(ה), 6א1(ט) ו־6א3(ו) רק לגבי עסקים שפורסמו לגביהם תנאים במפרט האחיד, החל במועד תחילתו של אותו מפרט אחיד, ולעניין סעיף 6(ה) – גם אם התנאים לגביהם פורסמו באינטרנט כאמור בסעיף 6(ג)(1)(א) ולא במפרט אחיד.
(ב)
לגבי עסקים שלא פורסמו לגביהם תנאים במפרט אחיד או באינטרנט, לפי העניין, כאמור בסעיף קטן (א), או פורסמו לגביהם תנאים כאמור אך טרם נכנסו לתוקפם – לא יהיה ניתן להגיש בקשה לרישיון או להיתר מזורז לפי הוראות סעיפים 6(ג), 6א1 או 6א3, ויחולו על הבקשה לרישיון שאר ההוראות החלות על בקשה לרישיון עסק לפי חוק זה.
תחילה
תחילתו של חוק זה היא ביום י״א בטבת תשכ״ט (1 בינואר 1969).
[תיקון: תש״ע, תשע״ג, תשע״ח־2]
תוספת ראשונה
(סעיף 2(א1)(2)(א))
עסקים טעוני רישוי כמפורט להלן:
מסעדה, בית קפה, הסעדה;
עסק למכירת משקאות משכרים אשר מוגשים לצורך צריכה במקום ההגשה;
בית מלון, פנסיון, אכסניה, ובלבד שאינם מיועדים בעיקרם למתן שירותי אירוח ולינה לקטינים;
מקום לעריכת מופעים וירידים, קולנוע, תאטרון, אמפיתאטרון, מקום אחר לעריכת אירועי תרבות בידור וספורט תחת כיפת השמים, דיסקוטק, יריד שלא במבנה של קבע וכלי שיט המשמש לעינוג ציבורי;
אולם שמחות וגן אירועים.
[תיקון: תשע״ח־2]
תוספת שנייה
(סעיף 29יג(א))
| טור א׳ | טור ב׳ | טור ג׳ |
|---|---|---|
| העסק טעון הרישוי | ההפרה | סכום העיצום הכספי |
[תיקון: תשע״ח־2]
תוספת שלישית
(סעיף 29יג(ב))
| טור א׳ | טור ב׳ | טור ג׳ |
|---|---|---|
| העסק טעון הרישוי | ההפרה | סכום העיצום הכספי |
נתקבל בכנסת ביום י״ב באב תשכ״ח (6 באוגוסט 1968).
- לוי אשכול
ראש הממשלה - חיים משה שפירא
שר הפנים - שניאור זלמן שזר
נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.