משנה פאה ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ב · משנה ו | >>
מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל, ועלו ללשכת הגזית ושאלו.
אמר נחום הלבלר: מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא, שקיבל מן הזוגות, שקיבלו מן הנביאים, הלכה למשה מסיני, בזורע את שדהו שני מיני חיטין, אם עשאן גורן אחת י, נותן פאה אחת; שתי גרנות, נותן שתי פאות.
מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאֲלוּ.
- אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין:
- אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת; שְׁתֵּי גְּרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּאוֹת:
מעשה, שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל,
- ועלו ללשכת הגזית ושאלו, ואמר נחום הלבלר:
- מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא,
- שקיבל מן הזוגות, שקיבלו מן הנביאים -
- הלכה למשה מסיני -
- הזורע את שדהו שני מיני חיטים -
- אם עשאן גורן אחת - נותן פאה אחת;
- שתי גרנות - נותן שתי פאות.
הלבלר - הוא הסופר.
וזוגות הם שני המקבלים, כגון הלל ושמאי, שקיבלו משמעיה ואבטליון, המקבלים מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, כמו שהתבאר במסכת אבות:
(פירוש הר"ש מחבר משניות ה'-ו' יחד. ראו לעיל משנה ה')
הלבלר - הסופר:
הזוגות - הם כל אותן שנים שנים הנזכרים בפ"ק דמסכת אבות, שקבלו שנים מפי שנים [עד] מפי שמעון הצדיק:
לפני רבן גמליאל ועלו. כלומר ששאלו לרבן גמליאל ולא היה בידו ועלו שניהם:
(י) (על המשנה) גורן אחת. ולא אזלינן בתר מחשבתו לעשות גורן אחת או שתים אלא כאשר עשה כן יקום לעשות פאה אחת או שתים. ירושלמי. ומשמע נמי שעדיין לא נתן פאה וכי הא דתנן בספ"ק דלעולם הוא נותן משום פאה כו' עד שימרח:
מעשה שזרע ר"ש איש המצפה כו': פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל לפני ר"ג הזקן בן בנו של הלל הזקן כדתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה ע"כ. וי"ג ובא לפני ר"ג:
ועלו ללשכת הגזית: משמע שר"ג הזקן עצמו עלה עמו לשאול. ובנזיר דף נ"ו אמרי' דמדלא מני וחשיב במתני' שקבלו מיהושע וכלב שמעי' דקמאי ובתראי חשבי' ומציעאי לא חשבי'. ופי' רש"י ז"ל דמן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו מבית שני ואילך. ודכוותה נמי כתבינן התם פ"ז דנזיר. ובירושל' משמע דנחום הלבלר בא להעיד ולהוסיף דלאו דוקא היתה הקבלה בשני מיני חטים אלא ה"ה בשאר שני מינין דמין א' אם עשאן גרן א' נותן פאה כו':
יכין
מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל: כלומר בימיו שהיה ר"ג נשיא. ודקאמר עלו. לאו דר"ג עלה עמו לשאול. והרי הוא היה ראש סנהדרין. אלא פעל שלא נזכר שם פעלו. אלא ר"ל ב"ב של ר"ש עלו:
ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר: סופר:
מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות: שנזכרו במסכת אבות שקבלו זמ"ז:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- (ו) מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל,
- ועלו ללשכת הגזית ושאלו.
- ואמר נחום הלבלר:
- מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא,
- שקיבל מן הזוגות, שקבלו מן הנביאים,
- הלכה למשה מסיני בזורע את שדהו שני מיני חטין:
- אם עשאן גורן אחת – נותן פאה אחת;
- שתי גרנות – נותן שתי פאות.
משנה מנוקדת
נוסחאות ופירושים
נוסח הרמב"ם
- מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל,
- ועלו ללשכת הגזית ושאלו.
- ואמר נחום הלבלר:
- מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא,
- שקיבל מן הזוגות, שקיבלו מן הנביאים,
- הלכה למשה מסיני:
- הזורע את שדהו שני מיני חטים:
- אם עשאן גורן אחת – נותן פאה אחת;
- שתי גרנות – נותן שתי פאות.
פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)
פירוש הרע"ב
הלבלבר – הסופר.
הזוגות – הם כל אותן שנים שנים הנזכרים בפרק קמא דמסכת אבות, שקבלו שנים מפי שנים [עד] מפי שמעון הצדיק.