משנה ערכין ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ה · משנה ה | >>
"שור זה עולה, בית זה קרבן", מת השור ונפל הבית, אינו חייב לשלם.
"[ דמי ] שור זה עלי יב עולה", או "[ דמי ] בית זה עלי קרבן", מת השור ונפל הבית, חייב לשלם.
משנה מנוקדת
שׁוֹר זֶה עוֹלָה,
- בַּיִת זֶה קָרְבָּן,
- מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת,
- אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם.
- (דְּמֵי) [במשנת הבבלי ל"ג] שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה,
- אוֹ (דְּמֵי) בַּיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן,
- מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת,
- חַיָּב לְשַׁלֵּם:
- מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת,
נוסח הרמב"ם
"שור זה עולה", "ובית זה קרבן" -
- מת השור, ונפל הבית - אינו חייב לשלם.
- "דמי שור זה עלי עולה", "ודמי הבית הזה עלי קרבן" -
- מת השור, ונפל הבית - חייב לשלם.
פירוש הרמב"ם
העניין הזה מבואר מאליו. ולא אמר אותו אלא כדי שלא תדמה שאם מת השור שאינו חייב כלום לפי שאין דמים למתים, לפיכך הודיעך שמשערין כמה הוא שווה כשהוא מת, שאין אנו אומרים אין דמים למתים אלא במין אדם בלבד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בית זה קרבן - לבדק הבית יא:
ונפל הבית - קודם שהחזיק בו גזבר יג:
מת השור וכו' חייב לשלם - ולא אמרינן אין דמים למתים אלא באדם בלבד:
פירוש תוספות יום טוב
שור זה עולה ובית זה קרבן. פי' הר"ב לבדק הבית. ותני קדשי מזבח ותני קדשי ב"ה:
דמי שור זה עלי עולה. בגמ' לא שנו. אלא דאמר דמי כו' אבל אמר שור זה כו' אע"ג דאמר עלי [ותנן בריש מסכת קינים איזהו נדר האומר הרי עלי] כיון דאמר זה ומת אינו חייב באחריותו עלי להביאו קאמר. פירש"י עלי להביאו לטרוח עד שיתקרב. אבל כי אמר דמי אם אבד השור הדמים לא אבדו. דהא לא אמר דמים הללו. ולא היו בעין. ע"כ. וכתבו התוס'. וא"ת א"כ רישא דקתני שור זה עולה מת השור פטור מלשלם. אפילו אמר עלי [וכו']. ואור"י דכולהו מתני' בין רישא בין סיפא מיירי דאמר דמי וה"פ דמתניתין דמי שור זה עולה דמי בית כו' פטור מלשלם. כיון דלא אמר עלי. אבל אמר דמי שור זה עלי עולה דמי בית זה עלי כו'. ע"כ. נראה מזה דל"ג במשנה בהדיא דמי. דאי גרסי' בסיפא. וברישא ל"ג. דוחק לפרש כן. ובמשנה שבגמ' ל"ג דמי כלל [וכן בסוגיא עצמה אמרינן דמוקמינן למתני' בדמי. ועוד בתוס' בד"ה והא מדסיפא וכו':
ונפל הבית כו'. פירש הר"ב קודם שהחזיק בו גזבר. אסיפא קאי. ובדין ה"ל להקדים הדבור שאחריו מת השור כו'. שהרי מת השור מוקדם במשנה לנפל הבית אלא שהעתיק תחלה מה שמצא בפירש"י. ועי"ל משום דבמת השור תפס ג"כ הא דתנן חייב לשלם דעלה קאי לפרש. ולא אמרו אין דמים כו'. וחייב לשלם נשנה אחר נפל הבית לכך איחר וכתב שם מת השור. ועיין עוד בפרק דלקמן במשנה א' מה שכתבתי שם בד"ה קנוניא]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על הברטנורא) ותני קדשי מזבח ותני קדשי בדק הבית:
(יב) (על המשנה) עלי. בגמרא לא שנו אלא דאמר רמי כו', אבל אמר שור זה כו', אע"ג דאמר עלי, כיון דאמר זה ומת, אינו חייב באחריותו, עלי להביאו קאמר, פירש"י, עלי להביאו, לטרוח עד שיתקרב. אבל כי אמר דמי, אם אבד השור הדמים לא אבדו, דהא לא אמר דמים הללו ולא היו בעין. ורישא נמי דאמר דמי. דאל"כ, אפילו אמר עלי. תוס'. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) אסיפא קאי. ובדין הוה ליה להקדים הדבור שאחריו מת השור כו'. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ובית זה קרבן: לבדק הבית שאף הם נקראים קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב וגומר וקדושת דמים הם רש"י ז"ל:
דמי שור זה עלי או דמי בית זה עלי עולה וכו': צריך להעביר הקולמות על מלות דמי. ואיתה בפ' שלוח הקן דף קנ"ט ותוס' פ' התקבל (גיטין דף ס"ו:)
חייב לשלם: גמ' אמר ר' חייא בר רב לא שנו דכי אמר עלי חייב לשלם אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה דאם אבד השור הדמים לא אבדו דהא לא אמר דמים הללו ולא היו בעין אבל אמר שור זה עלי עולה כיון דאמר זה אם מת אינו חייב באחריותו דעלי לטרוח ולהביאו קאמר. והקשו תוס' והרא"ש ז"ל וא"ת א"כ אדמפליג במתני' בין שאמר שור זה עולה ובין שור זה עלי עולה ליפלוג הכל בדאמר עלי ובין אמר דמי ובין לא אמר דמי דהוי רבותא טפי דאע"ג דאמר עלי לא מיחייב באחריותו וי"ל דודאי בהכי קא מפליג וכי היכי דמגיה בסיפא דמי ה"נ מגיה ברישא עלי וה"ק לא שנו אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה אבל ברישא דלא אמר דמי אפילו אמר נמי עלי אינו חייב באחריותו עכ"ל הרא"ש ז"ל. וביד פי"ד דהלכות מעשה הקרבנות סימן ו':
תפארת ישראל
יכין
בית זה קרבן: לבדק הבית. וקמ"ל קדשי מזבח, וקמ"ל קדשי בדק הבית:
ונפל הבית: קודם שהחזיק בו הגזבר. וה"ה בנגנב או נאבד השור, שישנו בעולם [עיין חולין קל"ט א']:
אינו חייב לשלם: מדלא הקדיש רק שור או בית זה:
דמי: בהמשנה שבגמרא ל"ג מלת דמי, ואעפ"כ הכי מיירי [ועש"ס]:
חייב לשלם: דמדקאמר עלי, כוונתו שיתחייב באחריותו כמאן דדרי אכתפיה. מיהו כולהו מתני' מיירי בהקדישן לדמיהן, אז כיון דאמר עלי, שהתחייב באחריותו אע"ג דאמר זה, א"א לומר שהתכוון במלת זה שיתחייב רק בגוף זה ולהפטר כשיאבד, ליתא, דהרי הקדישן לדמיהן, ולא הקדיש הגוף מעולם, אלא ע"כ התכוון במלת זה, להודיע כמה דמים הקדיש, אבל בהקדיש גוף השור בעצמו שיהיה עולה, דוקא בלא אמר מלת זה, רק הרי שור עלי עולה, והפרישו ונאבד, חייב באחריותו. הא אם אמר מלת זה אע"ג דאמר נמי מלת עלי, כגון שאמר שור זה עלי עולה, ונאבד השור, פטור, דמדאמר זה לא התחייב אלא ליתן גופו, אף על גב דהדר קאמר נמי עלי, אמרינן שהתכוון לקבל על עצמו טרחת הבאתו לעזרה [כך כ' רש"י. ול"מ נ"ל דאילו אמר שור זה עולה ולא אמר עלי, יוכל ליתנו לאחר שיקריבו בעבור מה שהתחייב האחר. ועיין ערכין פ"ח מ"ז. לפי זה מ"ש בש"ס הכא, עלי להביאו קאמר, ר"ל שהתחייב להקריבו בשביל עצמו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת