משנה ערכין ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האומר: "משקלי עלי" - נותן משקלו,

אם כסף - כסף,
ואם זהב - זהב.
מעשה באימה של ידמטיה,
שאמרה: "משקל בתי עלי",
ועלתה לירושלים, ושקלוה - ונתנה משקלה זהב.
"משקל ידי עלי" -
רבי יהודה אומר:
ממלא חבית מים, ומכניסה עד מרפקו,
ושוקל בשר חמור, וגידים ועצמות - ונותן לתוכה עד שתתמלא.
אמר רבי יוסי:
וכי היאך אפשר לכוון בשר כנגד בשר, ועצמות כנגד עצמות?
אלא שמין את היד - כמה היא ראויה לשקול.


(ב) "דמי ידי עלי" -

שמין אותו כמה הוא שווה ביד, וכמה הוא שווה בלא יד,
זה חומר בנדרים - מבערכים.
חומר בערכים מבנדרים - כיצד?
האומר: "ערכי עלי", ומת - יתנו הירושים.
"דמי עלי", ומת - לא יתנו הירושים, שאין דמים למתים.
"ערך ידי, וערך רגלי עלי" - לא אמר כלום.
"ערך ראשי, וערך כבדי עלי" - נותן ערך כולו.
זה הכלל -
דבר שהנשמה תלויה בו - נותן ערך כולו.


(ג) "חצי ערכי עלי" - נותן חצי ערכו.

"ערך חציי עלי" - נותן ערך כולו.
"חצי דמי עלי" - נותן חצי דמיו.
"דמי חציי עלי" - נותן דמי כולו.
זה הכלל -
דבר שהנשמה תלויה בו - נותן דמי כולו.


(ד) האומר: "ערכו של פלוני עלי" -

מת הנודר והנידר - יתנו היורשים.
"דמיו של פלוני עלי" -
מת הנודר - יתנו היורשים.
מת הנידר - לא יתנו היורשים, שאין דמים למתים.


(ה) "שור זה עולה", "ובית זה קרבן" -

מת השור, ונפל הבית - אינו חייב לשלם.
"דמי שור זה עלי עולה", "ודמי הבית הזה עלי קרבן" -
מת השור, ונפל הבית - חייב לשלם.


(ו) חייבי ערכין - ממשכנין אותן.

חייבי חטאות, ואשמות - אין ממשכנין אותן.
חייבי עולה, ושלמים - ממשכנין אותן.
אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה,
שנאמר: לרצונו (ויקרא א ג) -
כופין אותו - עד שיאמר "רוצה אני".
וכן אתה אומר בגיטי נשים -
כופין אותו - עד שיאמר "רוצה אני".


הדף הראשי של משנה ערכין ה