משנה ערכין א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק א · משנה א | >>
הכל מעריכיןד, ונערכין, נודרים, ונידרים; כהנים ולוים וישראלים, נשים ועבדיםז.
טומטום ואנדרוגינוס, נודרים ונידרים ומעריכין, אבל לא נערכין, שאינו נערך אלא זכר ודאי ונקבה ודאית.
חרש שוטה וקטן, נידרין ונערכין, אבל לא נודרין ולא מעריכין, מפני שאין בהם דעת.
פחות מבן חדש, נידר אבל לא נערך.
הַכֹּל מַעֲרִיכִין וְנֶעֱרָכִין,
- נוֹדְרִים, וְנִדָּרִים,
- כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים,
- נָשִׁים וַעֲבָדִים.
- טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,
- נוֹדְרִים וְנִדָּרִים,
- וּמַעֲרִיכִין,
- אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין;
- שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא זָכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית.
- חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,
- נִדָּרִין וְנֶעֱרָכִין,
- אֲבָל לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת.
- פָּחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ,
- נִדָּר,
- אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ:
- נִדָּר,
הכל מעריכין ונערכין, נודרין ונידרין -
- כהנים ולויים, וישראל, נשים, ועבדים.
- וטומטום, ואנדרוגינוס - נודרין ונידרין,
- ומעריכין - אבל לא נערכין,
- שאינו נערך - אלא זכר ודאי, ונקבה ודאית.
- חירש שוטה וקטן - נידרין ונערכין,
- אבל לא נודרין, ולא מעריכין - מפני שאין בהן דעת.
- פחות מבן חודש -
- נידר - אבל לא נערך.
ה"ערך" הוא שיאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי כשיש לאותו פלוני ערך. וכבר ידעת שהתורה פסקה:
- מבן חדש ועד בן חמש שנים, ערך הזכר חמישה שקלים וערך הנקבה שלושה שקלים.
- ומחמש ועד עשרים שנים, ערך הזכר עשרים שקלים וערך הנקבה עשרה שקלים.
- ומעשרים ועד ששים שנה, ערך הזכר חמישים שקלים וערך הנקבה שלושים שקלים.
- ומששים ומעלה עד סוף ימי האדם, הזכר חמשה עשר שקלים והנקבה עשרה שקלים.
אלו השיעורים, אין מוסיפין עליהן, ואין משגיחין בעניין הנערך אלא לשניו בלבד.
וה"נדר" הוא שיאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי, הרי זה נוטל מה ששווה אותו הנידר כאילו הוא עבד נמכר בשוק.
ומה שאמר הכל מעריכין - ואפילו לא הגיע לפרק אלא סמוך לפרקו, ואף על פי שאמרה רחמנא "איש כי יפליא נדר"(ויקרא כז, ב), כשיהא סמוך לפרקו איש קרינן ליה לעניין ערכים.
ומה שאמר גם כן נערכים - ואפילו היה מצורע או נתאכלו אבריו.
ומה שאמר גם כן הכל נידרים - ואפילו פחות מבן חודש כמו שיתבאר אחרי כן. והואיל ולמדנו ממה שאמר הכל תועלת לנערך ומעריך ונידר כמו שבארנו, אמר גם כן הכל נודרים ואף על פי שלא בא להודיענו בו שום תועלת.
ואמרו כהנים לוים - כדי שלא תחשוב שאינן חייבין בערכים הואיל ואינן חייבין בפדיון הבן, שנאמר "ופדויו מבן חדש תפדה בערכך"(במדבר יח, טז) שמא נאמר כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכים, הודיענו שאין הדבר כן לפי שאיש כתוב בפרשה איזה איש שיהיה:
הכל מעריכין - הכל לאתויי בן שלש עשרה שנה ויום אחד א ולא הביא שתי שערות, שהוא מעריך. והוא מופלא הסמוך לאיש. ומופלא אקרי ליה לפי שבודקים אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש. אע"ג דאיש כי יפליא כתיב (ויקרא כז), כשהוא סמוך לפרקו קרוי איש לענין זה. והכל דקאי נמי על נערכים, לאתויי מנוול ומוכה שחין, שאין שוין דמים. דסלקא דעתך אמינא נדר בערכך כתיב (שם), כל שישנו בדמים ישנו בערכין, וכל שאינו בדמים אינו בערכין, קמשמע לן ב. והכל דקאי על נודרים, משום נידרים נקט ליה. ונידרים גופיה אצטריך, לאתויי פחות מבן חודש שהוא נידר אע"פ שאינו נערך ג:
מעריכין - אם אמר על אחד, ערך פלוני עלי, נותן ערך אותו פלוני כפי שניו כמו שקצוב בפרשת ערכין, שהערך נותן לפי שנים של נערכין:
ונערכין - אם אמר אחר עליו ערך פלוני זה עלי, או אמר הוא עצמו ערכי עלי:
נודרים - אמר דמי פלוני עלי, צריך שיתן כמו שהוא יפה לימכר בשוק:
ונידרין - אמר אחר עליו דמי פלוני עלי, או אמר הוא עצמו דמי עלי:
כהנים ולוים - כהנים אצטריכא ליה לאשמעינן דנערכין, דסלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (שם) והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן ה, ישראל לפני כהן ולא כהן לפני כהן, הלכך כהן ליתיה בערכין, דאי עני הוא לא קרינא ביה והעמידו לפני הכהן, קמשמע לן דכהנים איתנהו בתורת ערכין. ואיידי דתנן כהנים, תנן לויים וישראלים:
נשים ועבדים - והאשה משלמת כשתתאלמן או תתגרש, והעבד כשישתחרר ו:
טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים - שהרי יש להם דמים:
ומעריכין - את אחרים, אם אמרו ערך פלוני עלי, נותנים ערך אותו פלוני:
אבל, לא נערכין - אם אמר ערכי עלי, או אמר אחר עליהם ערך פלוני עלי, לא אמר כלום. דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכין, עד שיהיה זכר ודאי או נקבה ודאית:
פחות מבן חודש נידר - אם אמר דמיו עלי. שהרי שוה דמים כל שהן:
אבל, לא נערך - שלא נאמר ערך בפרשה אלא מבן חודש ומעלה:
כשהשלים לדבר בעניני הקדשות סדר דמי הערכין. שהם כמו כן קדש. והביא אחר בכורות ערכין. הרמב"ם:
הכל מעריכין. בנזיר ובנדרים הזכיר כנויים ושמא בערכין לא היו כינויים. והתוס' מתרצים בענין אחר אליבא טעמא דכינויי נדרים ונזיר שלא [להזכיר שם שמים שלא] הזכירו הר"ב שם:
הכל. כתב הר"ב לאתויי בן י"ג שנים ויום אחד וכן הוא בפרש"י ונראה שצ"ל בן י"ב ויום אחד. וכן הוא בתוס'. וכדתנן במ"ו פ"ה דנדה. והתם בגמ' דרשינן לה במופלא הסמוך לאיש. וה"נ כתב הר"ב ברפ"י דנדרים ובפ"ק דתרומות מ"ב דבן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין. ומ"ש עוד הר"ב והכל דקאי נמי על נערכין לאתויי מנוול ומוכה שחין כו'. דסד"א כו' כל שישנו בדמים ישנו בערכין [כלומר כל אדם שישנו בדמים. תוס'] קמ"ל נפשות כל דהו גמ'. ומ"ש הר"ב והכל דקאי על נודרים כו'. לאתויי פחות מבן חודש ותני והדר מפרש גמ'. וכתב רש"י דהה"נ דמצי למנקט טומטום ואנדרוגינוס חש"ו ונכרי אלא חד מתרתי תלת נקט. ל"א להכי נקט האי משום דפליגי רבנן ור"מ בהאי פירקא [בגמ'] המעריך פחות מבן חדש רמ"א נותן דמיו אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים וחכ"א לא אמר כלום ולהכי סתמה ברישא לאשמעינן ממשנה יתירה דאפי' לרבנן היכא דאמר דמיו עלי יש לו דמים ונותן דמיו. מפי מורינו. ע"כ:
מעריכין ונערכין נודרין ונידרין. והערכין כולן והדמים הכל סתמן לבדק הבית ויפלו הכל ללשכה שהיתה במקדש מוכנת לקדשי בדק הבית. הרמב"ם פ"א מה"ע:
כהנים ולוים. כתב הר"ב כהנים אצטריכא ליה לאשמעינן דנערכין דסד"א הואיל דכתיב והעמידו כו' קרא במעריך כתיב ולפיכך היה נ"ל להגיה לאשמעינן דמעריכין אלא דבתתני' דתנן הגוסס לא נערך ילפינן לה מוהעמידו כדפי' הר"ב שם לכך י"ל דנקט לישנא דמתני' דלקמן:
נשים ועבדים. כתב הר"ב והאשה משלמת כשתתאלמן כו' והעבד כשישתחרר. וכ"כ רש"י ומסיימי התוס' א"נ כגון שנתנו להם ע"מ שאין לרב או לבעל רשות בהן. ועמ"ש במ"ח פ' בתרא דנדרים:
ועבדים. אע"ג דגבי מצות יש לו דין אשה. לפי ערך זכר הוא נערך דלא אשתמיט תנא דלימא אם היה נערך כאשה. תוס':
אבל לא נערכין. כתב הר"ב זכר ונקבה אמורים בפרשת ערכין עד שיהא זכר ודאי כו' עמ"ש בכיוצא בזה בריש פ"ב דזבים:
(א) (על הברטנורא) ונראה שצ"ל בן י"ב ויום אחד. וכן הוא בתוס'. וכדתנן במ"ו פ"ה דנדה. והתם בגמרא דרשינן לה במופלא הסמוך לאיש:
(ב) (על הברטנורא) נפשות כל דהו. גמרא:
(ג) (על הברטנורא) ותני והדר מפרש. גמרא. והוא הדין נמי דמצי למנקט טומטום כו' חרש שוטה וקטן ונכרי, אלא חדא מתרתי ותלת נקט כו'. רש"י. וע"ע:
(ד) (על המשנה) מעריכין כו'. והערכין כולן והדמים, הכל סתמן לבדק הבית, ויפלו הכל ללשכה שהיתה במקדש מוכנת לקדשי בדק הבית. הר"מ:
(ה) (על הברטנורא) האי קרא במעריך כתיב, ולפיכך היה נראה לי להגיה לאשמעינן דמעריכין. וי"ל דלישנא דמשנה ג' דלקמן נקט. וע"ש:
(ו) (על הברטנורא) א"נ כגון שנתנו להם ע"מ שאין לרב או לבעל רשות בהן. תוס':
(ז) (על המשנה) ועבדים. אע"ג דגבי מצות יש לו דין אשה, לפי ערך זכר הוא נערך, דלא אשתמיט תנא דלימא אם היה נערך באשה. תוס':
בעזה"י המציץ מן החרכים. נתחיל מסכת ערכין
הכל מעריכין וכו': עד סוף סי' ג' ביד כי"א דהל' ערכין וחרמין סי' ג'. ובתו"כ פ"ג דפ' בחיקותי. בנזיר ובנדרים הזכיר כנויים שלא להזכיר שם שמים לבטלה כדאי' התם ובכאן לא חשש להזכיר שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין אלא או ערכי עלי או ערך פלוני עלי תוס' והרא"ש ז"ל. הכל לאתויי מופלא סמוך לאיש בן שתים עשרה שנה ויום אחד שהוא סמוך לאיש ואינו איש אלא עד י"ג שנה כך מצאתי מוגה בפי' רש"י ז"ל וכן הוא בתוס' בדפוס. בסוף פי' רעז"ל בדבור הראשון ונידרים גופיה אצטריך כו' שהוא נידר אע"פ שאינו נערך והרא"ש ז"ל תירץ דלרבותא נקטיה דסד"א דהוי כנפל ואפילו דמים אין לו קמ"ל. בפי' רעז"ל כהנים ולוים כהנים איצטריכא ליה לאשמועי' וכו' אמר המלקט זו היא הצריכותא שאמר רבא במסקנא אבל הרמב"ם ז"ל שבחר בפירושו בצריכותא שאמר אביי אע"פ שנשאר דחוי בגמרא איני יודע טעם נכון למה וז"ל ז"ל ואמרו' כהנים ולוים כדי שלא תחשוב שאינם חייבין ערכין הואיל ואינם חייבין בפדיון הבן כמו שנתבאר בבכירות ופדויו מבן חודש תפדה בערכך שמא נאמר כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכין הודיענו שאין הדבר כן לפי שאיש כתוב בפרשה איזה איש שיהיה ע"כ. ומ"מ מלשונו שמענו דסד"א שאינם חייבין בערכין ר"ל לא מעריכין ולא נערכין ותימא מנא ליה לרבינו עובדיה ז"ל לכתוב כהנים ולוים איצטריך ליה לאשמועינן דנערכין וכו' דמשמע דמעריכין ליכא למיטעי:
חש"ו: משמע דאית ליה דמים לחרש והא דאמרי' בפ' החובל חרשו נותן לו דמי כולו בחרש שאינו יכול להתרפאות א"נ פי' ר"ת דחרש בידי שמים אית ליה דמים תוס' ז"ל. והר"ן ז"ל תירץ התם ויש אומרים שאינו הר"ן אלא נמקי יוסף תירץ דהכא מיירי בחרש שהוא בעל מלאכה והתם מיירי כשאין לו אומניות וכשנתחרש אינו שוה כלום ע"כ וכן תרצו תוס' ז"ל בשם ריז"ל שם פ' החובל (בבא קמא דף פ"ה ע"ב):
יכין
הכל מעריכין: באמר ערכי עלי, או שאמר ערך פלוני עלי. ומלת הכל, לאתויי בן י"ב שנים ויום א' שהביא ב' שערות, אע"ג דבכה"ג נתשבין רק כשומא [ווארצע בל"א]. וכ"כ בן י"ג שנים ויום א' שלא הביא ב' שערות*), דאע"ג דשניהן אינן נחשבין גדולים, עכ"פ מדיודעין להפלא ולפרש לשם מי העריך ולשם מי אמר דמי עלי, לפיכך שניהן נקראין מיפלא הסמוך לאיש, ויכולין שפיר להעריך:
ונערכין: הכל דנערכין, לאתויי מנוול ומוכה שחין, אף שאינו שוה פרוטה, אפ"ה יכול אדם להעריכן:
נודרים: באמר דמי עלי, או שאמר דמי פלוני עלי. והכל דנודרין, משום נדרין נקט לה:
ונידרים: הכל דבנדרין, לאתויי פחות מבן חודש, אע"פ שאין בו ערך:
כהנים ולוים וישראלים: כהנים אצטרכי לאשמעינן, מדכתיב בערכין והעמידו לפני הכהן, וסד"א דהיינו ישראל לפני הכהן, ולא כהן לפני כהן, קמ"ל. ואגב כהן נקט נמי לוי וישראל:
נשים ועבדים: ואשה כשהעריכה, משלמת כשתתאלמן או תתגרש. והעבד משלם כשישתחרר. או כשיתן להם אדם אחד מעות על מנת שאין להבעל או להאדון רשות בהמעות. אמנם עבד כנעני שנערך, דינו כשאר זכר שנערך, אף דבמצות דינו כאשה:
טומטום ואנררוגינוס נודרים ונידרים: באמר דמי טומטום ואנדרוגינוס זה עלי:
ומעריכין: את אחרים, אם אמרו הם ערך פלוני עלי:
אבל לא נערכין: בהעריכו את עצמן, או שהעריכום אחרים, אין ערך לטומטום ואנדרוגינוס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת