רמב"ם על ערכין א
ראו גם נוסח המשנה ערכין א רמבם
ערכין פרק א[עריכה]
משנה א[עריכה]
ה"ערך" הוא שיאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי כשיש לאותו פלוני ערך. וכבר ידעת שהתורה פסקה:
- מבן חדש ועד בן חמש שנים, ערך הזכר חמישה שקלים וערך הנקבה שלושה שקלים.
- ומחמש ועד עשרים שנים, ערך הזכר עשרים שקלים וערך הנקבה עשרה שקלים.
- ומעשרים ועד ששים שנה, ערך הזכר חמישים שקלים וערך הנקבה שלושים שקלים.
- ומששים ומעלה עד סוף ימי האדם, הזכר חמשה עשר שקלים והנקבה עשרה שקלים.
אלו השיעורים, אין מוסיפין עליהן, ואין משגיחין בעניין הנערך אלא לשניו בלבד.
וה"נדר" הוא שיאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי, הרי זה נוטל מה ששווה אותו הנידר כאילו הוא עבד נמכר בשוק.
ומה שאמר הכל מעריכין - ואפילו לא הגיע לפרק אלא סמוך לפרקו, ואף על פי שאמרה רחמנא "איש כי יפליא נדר"(ויקרא כז, ב), כשיהא סמוך לפרקו איש קרינן ליה לעניין ערכים.
ומה שאמר גם כן נערכים - ואפילו היה מצורע או נתאכלו אבריו.
ומה שאמר גם כן הכל נידרים - ואפילו פחות מבן חודש כמו שיתבאר אחרי כן. והואיל ולמדנו ממה שאמר הכל תועלת לנערך ומעריך ונידר כמו שבארנו, אמר גם כן הכל נודרים ואף על פי שלא בא להודיענו בו שום תועלת.
ואמרו כהנים לוים - כדי שלא תחשוב שאינן חייבין בערכים הואיל ואינן חייבין בפדיון הבן, שנאמר "ופדויו מבן חדש תפדה בערכך"(במדבר יח, טז) שמא נאמר כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכים, הודיענו שאין הדבר כן לפי שאיש כתוב בפרשה איזה איש שיהיה:
משנה ב[עריכה]
אמר רחמנא בתחילת פרשת ערכים "דבר אל בני ישראל, איש כי יפליא"(ויקרא כז, ב), ומה שאמר בני ישראל למעט גוים, ומה שאמר איש הוא ריבוי אי זה איש שיהיה ואפילו גוים, שהכל מודים שהגוים לעניין ערכים נתרבו מצד אחד ונתמעטו מצד אחר.
רבי מאיר אומר, נערך ריבה, שהרי ריבה בנערכים יתר מן המעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכין ולא מעריכין.
ורבי יהודה אומר, מעריך ריבה, שהרי ריבה במעריכין יתר מן הנערכין, שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין.
והלכה כרבי יהודה:
משנה ג[עריכה]
גוסס - ידוע, והוא שקול גרונו נשמע בשעת המיתה.
והיוצא ליהרג - רוצה לומר מיתת בית דין, שהוא עניין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו. אבל אם היה יוצא ליהרג במצוות המלך מעריך ונערך לדברי הכל, שלפעמים חוזר המלך מדיבורו.
ומחלוקת רבי יוסי ותנא קמא בו אם הזיק. שרבי יוסי אומר, נוטלין ממונו כנגד מה שהזיק, לפי שמאחר שדין תורה שמי שהזיק ישלם הרי זה מלווה הכתובה בשטר וגובה מן היורשין. ותנא קמא סבר מלווה הכתובה בתורה לא ככתובה בשטר דמיא, ואינו גובה מן היורשין.
והלכה כתנא קמא.
וכל זה לדעת האומר מלווה על פה אינו גובה מן היורשין. וכבר ידעת שפסק ההלכה הוא המעשה בידינו היום שמלווה על פה גובה מן היורשין, ולפי זה אם הזיק נוטלין כנגד הנזק מעזבונו:
משנה ד[עריכה]
משבר - שם המקום שמכינין לאשה שתלד עליו.
וזה מה שאמרו נהנים בשערה - על מנת שתאמר בעודה בחיים תנו שער לפלונית, לפי שהוא מובדל ממנה כאילו אמרה לתת שום דבר ממה שיש לה, אבל אם נהרגה ולא אמרה כלום שערה אסור בהנייה.
וכן כל בהמה שתהרג במיתת בית דין הרי זו היא אסורה בהנאה כשור הנסקל:
משנה ערכין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב