עיקר תוי"ט על ערכין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ערכין א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ונראה שצ"ל בן י"ב ויום אחד. וכן הוא בתוס'. וכדתנן במ"ו פ"ה דנדה. והתם בגמרא דרשינן לה במופלא הסמוך לאיש:

(ב) (על הברטנורא) נפשות כל דהו. גמרא:

(ג) (על הברטנורא) ותני והדר מפרש. גמרא. והוא הדין נמי דמצי למנקט טומטום כו' חרש שוטה וקטן ונכרי, אלא חדא מתרתי ותלת נקט כו'. רש"י. וע"ע:

(ד) (על המשנה) מעריכין כו'. והערכין כולן והדמים, הכל סתמן לבדק הבית, ויפלו הכל ללשכה שהיתה במקדש מוכנת לקדשי בדק הבית. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) האי קרא במעריך כתיב, ולפיכך היה נראה לי להגיה לאשמעינן דמעריכין. וי"ל דלישנא דמשנה ג' דלקמן נקט. וע"ש:

(ו) (על הברטנורא) א"נ כגון שנתנו להם ע"מ שאין לרב או לבעל רשות בהן. תוס':

(ז) (על המשנה) ועבדים. אע"ג דגבי מצות יש לו דין אשה, לפי ערך זכר הוא נערך, דלא אשתמיט תנא דלימא אם היה נערך באשה. תוס':

(ב)

(ח) (על הברטנורא) ואע"ג דאיש במעריך כתיב אם אינו ענין למעריך תנהו ענין לנערך. תוס':

(ט) (על הברטנורא) ותמיהני דבמשנה ה' פרק קמא דשקלים תנן סתמא, ואין מקבלין מנכרי לבדק הבית, שכן מפורש על ידי עזרא לא לכם ו, לנו לבנות את בית ה'. ובגטרא, דהכא אמרינן דה. לכתא כר' מאיר מסתברא, דכתיב לא לכם ולנו. ובנוסחת ארץ ישראל שבפירוש הר"מ מצאתי, והלכה כר' מאיר. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) שנודרים. כתבו התוס', וצ"ע דהא לר"מ אין נכרים מתנדבין. לבדק הבית כו'. ושמא הדר ביה רבא מהא דאמר דהלכה כר"מ מקרא דלא לכם וגו'. אבל הר"מ כתב, נכרי שאמר דמי כו' נותן כפי נדרו ואינו נופל ללשכה, שאין מקבלין [מן הנכרי נדבה או נדר] לחזק את בדק הבית או בדק ירושלים. שנאמר לא לכם וגו'. ומה יעשה בהן, יבדוק הנכרי על דעת מי נדר, אם נדר על דעת ישראל יוציאוהו [בית דין] במה שיראה להן חוץ מבדק הבית וירושלים, ואם אמר לשמים נדרתי, יגנזו:

(ג)

(יא) (על המשנה) הגוסס. ידוע. והוא שקול גרונו נשמע בשעת המיתה. הר"מ. ונ"ל, שהוא מלשון מגיסה בקדירה, שהליחה מתהפך בגרונו, כמו המגיס בקדירה שמהפך מה שבקדרה. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) וצ"ע מנלן לומר מקרא דכתיב גבי מעריך שלא יהא נערך. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) אע"ג דאמר בסנהדרין פ"ו שהיה אחד רוכב על סוס וסודרין בידו מצאו לו זכ, ית היה הלה מניף בסודרין, מ"מ לא שכיח. תוס':

(יד) (על הברטנורא) דהיוצא ליהרג ע"פ ב"ד הוא ענין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו, אבל המלך לפעמים מתמלא רחמים ומוחל. הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) אבל בגוסס מודה ר"ח. רש"י:

(יז) (על הברטנורא) ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדיש חל ההקדש, ולא דמיא למלוה. אבל יש להקשות אמאי לא פליגי באם נדר והעריך. ושמא, בנודר ומעריך יחול מיד. תוספ':

(יח) (על הברטנורא) תמיהני מאי תקנה איכא הא קיי"ל כר"מ ור"י במ"ג פ"ח דבכורות דמלוה ע"פ גובה מן היורשים, וא"כ הוה ליה למימר אבל האידנא קיי"ל הלכה כו'. ועתוי"ט:

(ד)

(יט) (על המשנה) ישבה כו'. פירש"י, קודם שנגמר דינה. וליתא, דאיוצא ליהרג קאי, וכל היוצא ליהרג לאחר גמר דין. והיינו טעטא דרישא דאין ממתינין משום עינוי הדין, דליכא עינוי הדין אלא לאחר גמר דין. תוספ'. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) גמרא. ופירש"י מת אסור בהנאה, דכתיב ותמת שם מרים, וגמר שם שם מעגלה ערופה. וכיון שהמת אסור בהנאה, כל נויו מיתסרי נמי בהנאה. והא דתנן שנהרגה, רבותא קמ"ל דגמר דינה אוסרתה קודם שתמות. עתוי"ט:

(כא) (על המשנה) אסורה כו'. כדקיי"ל ובעל השור נקי כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהן הנייה של כלום. רש"י:

(כב) (על הברטנורא) ותימה, מאי אפילו, דהא באשה נמי שערה מיתסר. והר"מ לא סיים אפילו שערה. ועתוי"ט: