עיקר תוי"ט על כלים טז

משנה כלים, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) טהור. בשבירתו, אם נטמא. ואם נשברו כשהן טהורין, שבריהן אינן מקבלין טומאה. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ומשמע דמיהו עכ"פ צריך שישוף. לשון מהר"מ, פירוש, גמר בלבו להשתמש בו בלא שיפה טמאה מיד. נראה לי, משום דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. אי נמי יש לומר, גמר השיפה שא"צ לשוף עוד. עכ"ל:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) אשר תחבר האריגה כולה, ותמנענה מלהפסד ולהתפרד. והוא מענין לא תחסום שור. הר"מ:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) מלשון ויכוננך. והר"מ העתיק וכף:

(ה) (על המשנה) לרוחב כו'. אע"פ שלא גמר גביהן, מקבלים טומאה, שהרי נראו למה שנעשו וצורת הכלים עליהן. הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) והוא מענין אמרו באה הצפירה. רוצה לומר, הגעת סיבוב האדנות לאלה הפקידים. הר"מ:

(ז) (על הברטנורא) מצאתי מוגה בהר"מ, דומה לארון המתים:

(ד)

(ח) (על המשנה) משיחסום. ענין יחסום בכלי העור, כשיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי. ויקנב, שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ, והן קצוות קטנות דומות לשער. הר"מ:

(ט) (על הברטנורא) כמו ולאסורים פקח קוח. הר"ם:

(י) (על הברטנורא) ובסוף פרק ג' דשקלים כתב שהוא עור שלוק:

(יא) (על הברטנורא) ויש מקומות שפירש בהיפך:

(ה)

(יב) (על הברטנורא) תרגום ונהרסו ממגורות, ואתפגרו חוסניא. הר"ש. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) טהורה. שאין תורת כלי עליה. הר"מ. והר"א כתב מפני שאינה עשויה ליטלטל כלל:

(יד) (על הברטנורא) והוא מלשון והחתל לא חותלת. הר"מ:

(ו)

(טו) (על ה) נראה לי שעשוי ג"כ לאחוז בידו יפה את המקל אשר נשען עליו בהלוכו. אי נמי, לפעמים הולך בטקום ברקנים וקוצים וצריך שידחה אותם מן הדרך, שלא ישרטו בגדיו ופניו, ונמצא שהקסיה מועיל לו שלא יתחב לו קוץ בידו. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) לקבלה. פירוש, לקבל האבק שלא יזיקנו, חשוב כלי. מפני הזיעה, כגון צבעים נפחים וגרוסות שיש להן טורח גדול ומזיעין מן המלאכה ומשימים אותם בראשם להקר, טהור. מהר"מ:

(ז)

(יז) (על הברטנורא) והר"מ פירש, כלי מעור ילקטו בו רפתי הבקר כדי שלא יפסיד החטה בעת הדישה:

(יח) (על הברטנורא) ובנוסחת ארץ ישראל, הוא לוח פשוט משימים בו אש כו':

(יט) (על המשנה) טהורים. שכל אלו אין עליהם צורת כלי. הר"מ:

(כ) (על המשנה) טמא. שהוא משמש את הכלי בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. הר"מ:

(כא) (על הברטנורא) טהורים. מפני שהן משמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד. הר"מ. ועתוי"ט:

(כב) (על המשנה) שש עגלות צב אמרו בספרי קמורות. ר"ל קערורות. הר"מ:

(ח)

(כג) (על המשנה) וסקורטיא. הוא שעושין בעלי חכמת התכונה ממתכות ובה שרטוטין ורשמין שבהן מכירין מהלך החמה והכובבים בגלגל המזלות כו', ופעמים עושין אותה מעץ וסוקרין בסקרא ורושמין השריטות על הסקרא. ולרוב חשיבות זאת הטבלא עושין לה תיק. ויהיה פירוש המשנה כך, תיק טבלא, של מתכות. וסקורטיא, או של עץ סקורה ושרוטה. כף נחת:

(כד) (על הברטנורא) הר"ש. וכתב, וי"א הפוגיות. ומחי קבלו, תרגום ומחת פגזוהי. וכן הוא בתרגום שלנו. וכן העתיק הר"מ בחיבורו הפגוזות:

(כה) (על המשנה) טמאים שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. הר"מ:

(כו) (על המשנה) מצדו. ומשמע דלת"ק טמא ואע"פ שהוא נותן מצדו. שא"א שיחלוקו במציאות. וצ"ע, טעמא מאי: