משנה כלים טז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טז · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

קסייה של זורי גרנות, של הולכי דרכים, של עושי פשתן, טמאה.

אבל של צבעין ושל נפחין, טהורה.

רבי יוסי אומר: אף של גרוסות כיוצא בהן.

זה הכלל: העשוי לקבלהטז, טמא.

מפני הזיעה, טהור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

קסיה של זורי גרנות ושל הולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה אבל של צבעים ושל נפחים טהורה רבי יוסי אומר אף של גרוסות כיוצא בהן זה הכלל העשוי לקבלה טמא מפני הזיעה טהור.

פירוש הרמב"ם

קסייה. עור תפור יכנס בו היד והוא על דמיון כף האדם ואם היה הכונה בו שיביא לו בו הידים כדי שלא יכנס בידו הקוץ או העצים וינגעהו טמא ואם הכונה בו שלא יזיע ויפסיד מה שבידו מפני הזיעה או יציקהו הזיעה מהחזיק הכלי אשר יתעסק בו הנה לא תטמא לפי שהוא דמיון פשוטי כלי עור ואע"פ שהוא חלול לא נעשה לקבול:

פירוש רבינו שמשון

במסכת מכשירין פ"ה [מ"ח] קסייא של שולחנות ופי' בערוך קערות של שולחנות ויש מדמים לוקשותיו ומנקיותיו ואע"ג דגרסינן במנחות (דף צז.) קשותיו אלו הסניפים והיא צלוחית של יין והוא כמו (במדבר ד) קשות הנסך:

של גרוסות. טוחני פולין ברחיים:

מפני הזיעה. לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קסייה - בית יד של עור: של זורי גרנות והולכי דרכים! (טו)

ושל עושי פשתן טמאה - דכיון דהיא עשויה כדי לאחוז הדבר בידו יפה שלא ישמט ממנו, או כדי שלא יתחוב לו קוץ בידו, מקרי עשוי לקבלה, כיון שהדבר שהוא אוחז בו נשען על הבית יד ומקבלו:

של גרוסות - העושים גריסות של פול בריחיים:

מפני הזיעה - לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע. אי נמי, שלא תטנף זיעת ידיו הדבר שהוא אוחז בו:

טהור - דתשמיש עראי חשוב:

פירוש תוספות יום טוב

קסיה. פי' הר"ב בית יד של עור וכו' כדי לאחוז כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ז מה"כ (הלכה ה). ואיכא למידק של הולכי דרכים למאי עבידתיה לקבלה. ויתכן בעיני לומר שעשוי ג"כ לאחוז בידו יפה את המקל אשר נשען עליו בהלוכו. א"נ לפעמים הולך במקום ברקנים וקוצים. וצריך שידחה אותם מן הדרך שלא ישרטו בגדיו ופניו. ונמצא שהקסייה מועיל לו שלא יתחוב לו קוץ בידו. ושוב מצאתי להראב"ד בפי"ג מהל' טומאת אוכלים [הלכה יא] שמפרש קסייה. שהוא עור שהזורה הגורן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסים והקסמין והמוץ שבגורן והולכי דרכים מפני האבק. ועושי פשתן בשביל הקסמים והרקתא [*מה שמנערים מן הפשתן. כך פירש"י בפ' לא יחפור דף כ"ו] וכל אלו עושין לקבלה שהם מקבלים הפסולת [ומבלאי] הבגדים. אבל של צבעים של נפחים שהם מזיעים תמיד והם מקנחים בהם הזיעה טהורה. ע"כ ואי הכי לא קשיא נמי בפרק כד משנה טו ע"ש. ופרק כו מ"ג. ומהר"ם כתב. וז"ל ול"נ שהוא כובע של קליפי עצים כעין אותן של כפריים וקסיא מלשון תרי קיסי רטיבי דפרק חלק. שמשימים זורי גרנות בראשן מפני שלא יזיק האבק לעינים. כן הולכי דרכים ועושי פשתן שלא תזיק להם הרקתא. וכן קסיא של שולחנות [*במשנה ח פרק ה דמכשירין] כשאדם מיסב על השלחן יש לו כובע של קש בראשו להנאתו. אבל של צבעים ונפחים אינו עשוי לכך וטהור וכדמפ' בסיפא בזה הכלל. עוד נ"ל קסיא שולחנות יש לו בראשו שלא יכאב לו לעינים מה שמונה מעות תדיר. העשוי לקבלה. פי' לקבל האבק שלא יזיקנו חשוב כלי. מפני זיעה. כגון של צבעים ושל נפחים ושל גרוסות שיש להן טורח נדול. ומזיעים מן המלאכה. ומשימים אותו בראשם להקר טהור. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על ה) נראה לי שעשוי ג"כ לאחוז בידו יפה את המקל אשר נשען עליו בהלוכו. אי נמי, לפעמים הולך בטקום ברקנים וקוצים וצריך שידחה אותם מן הדרך, שלא ישרטו בגדיו ופניו, ונמצא שהקסיה מועיל לו שלא יתחב לו קוץ בידו. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) לקבלה. פירוש, לקבל האבק שלא יזיקנו, חשוב כלי. מפני הזיעה, כגון צבעים נפחים וגרוסות שיש להן טורח גדול ומזיעין מן המלאכה ומשימים אותם בראשם להקר, טהור. מהר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קסיא וכו':    ובספר אגודה כתוב קשיא בשי"ן כמו קשותיו ומנקיותיו. ויש להסתפק אם הרמב"ם ז"ל היה גורס זורעי גנות במקום זור גרנות שכך הוא שם בפ"ז דה"כ:


פירושים נוספים