ברטנורא על כלים טז

משנה כלים, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כל כלי עץ - שלחן הכפול. עשוי חוליות או פרקים, ולאחר שמסירים אותו כופלים חוליותיו או פרקיו זו על זו, וכל חוליא הויא כלי בפני עצמה:

ותמחוי המזנון - קערה גדולה מאוד ובתוכה קערות קטנות, ונותנים בכל קערה מן הקטנות מין אחד של תבשיל. ולפי שיש בתוכה מינים הרבה, נקרא תמחוי המזנון. תרגום למינו לזנוהי:

אפיפורין - כסא של פרקים:

המגס - תרגום קערה מגיסתא:

וקוד הבבלי - כמין קערה של עץ. ולשון חכמים הוא. במקדה בזויה, פירוש קערה בזויה. וכל הכלים הללו, אע"פ שנחלקו, נשאר לכל חלק מהם צורת כלי. ואין הלכה כר' יהודה:

משישופם בעור הדג - להסיר קסמין שבהם, דקודם לכן לא חזו למלאכתן, שמשרטים את הבשר. אבל אם אינן מחוסרין אלא שיפה של צחצוח ומריקה, הא קיימא לן [חולין כ"ה] דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ ולשוף טמאין:

גמר שלא לשוף - שגמר בלבו להשתמש בהם אע"פ שלא ישוף עוד :

שלשה בתים - כשמסרגים המטה בחבלים, בין כל חבל לחבל קרוי בית. ואין הלכה כר' מאיר:

(ב)

הסלים של עץ - מאימתי גמר מלאכתן:

שיחסום - כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה:

ויקנב - לאחר שגומר השפה, ונשתיירו קסמין ראשי קרומיות הבולטין, פוסקן וקוטמן, וזו היא קניבה:

של תמרה - סלים העשויין מחריות של דקל:

שכן מקיימין - בלא קניבה:

כלכלה - סל של גמי:

התלויה - שיגמור החבל שתולה בה:

בית הלגינים - כלי שמניחין בו לגינין לשמור:

בית הכוסות - כלי שמצניעין בו כוסות:

(ג)

הקנונין - קנון שבוררים בו קטנית. והוא נעשה מחריות של דקל:

קלתות - קופות קטנות:

סוגים - קופות גדולות:

שני דורים לרוחב שלהן - לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עיגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים:

וכן של מאזנים - הבסיס שנותנים עליו המאזנים :

דור אחד - משיגביה על שפתו עיגול אחד:

שתי צפירות - שתי סיבובים :

והערק - שאין שפתו גבוהה כשפת הקופה:

משיעשה צפירה אחת טמא - וערק עשוי משעם וארכו יותר מרחבו, כתיבה של רצענים . וקרוי ערק. ועד שרוך נעל (בראשית יד), תרגום ועד ערקת מסאנא. ומשום דכלי גמי ושעם דין כלי עץ יש להם, הלכך תנינהו גבי הדדי עם כלי עץ:

(ד)

תורמל - כיס של עור גדול, שהרועה נותן בו מזונות וכל דבר. ודומה לו, ולא הרועה בתרמילו:

קיחותיו - מסגרותיו , כמין אזנים קטנות סביבות התורמל, ומכניסים באותן אזנים חבלים שסוגרים אותו:

סקורטיא - עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

ציצתה - כעין ציצית של טלית, כך עושין לה פתילים על כנפים לקשרם בהן. ורמב"ם פירש, סקורטיא עור שאוכלים עליו, וציציתה. הוא אמצע העור שנותנים בו טס של מתכת לנוי, לשון ציץ הזהב, שהוא טס של זהב:

טבעותיה - טבעת נחשת או ברזל שנותנים בקצה הסקורטיא:

קטבוליא - עור שמציעים על גבי מטה . וקורים לו בערבי נט"ע, ופשוטי כלי עור מקבלים טומאה מדרבנן בלבד, כפשוטי כלי עץ, ודינן בזה שוה שאין מקבלים טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן בכל שאר טומאות, חוץ ממשכב ומושב שהן נעשים משכב ומושב מדאורייתא כשהן מיוחדים לכך:

הכר והכסת - כר קטן מכסת , ועשוי להניח תחת מראשותיו. וכסת תחת כל גופו:

פחות מחמשה טפחים - משיירים משום פתח להכניס משם המוך למלאות הכר והכסת:

(ה)

פטיליא - קופה עשויה ממינים של ערבה, ואוצרים בה גרוגרות:

וחסינה - כמין קופה עשויה מקוצים, ומשימין בה טיט:

סוגניות - לשון סוגה בשושנים, עושין כמין כפיפה קטנה מן העלים ומכסים בה פירות, ואינה אלא מלאכת עראי:

נצרים - מצורי הדקל:

חותל - כלי שעושים מחריות של דקל, ומניחין בו תמרים לחים והן מתבשלים בתוכו :

נותן לתוכו ונוטל מתוכו - אבל אם אינו יכול להוציא התמרים אלא א"כ יקרענו או יתיר החריות שלו, טהור. דכיון דקורעו או מתירו משליכו לאשפה והוי לתשמיש עראי:

(ו)

קסייה - בית יד של עור: של זורי גרנות והולכי דרכים! (טו)

ושל עושי פשתן טמאה - דכיון דהיא עשויה כדי לאחוז הדבר בידו יפה שלא ישמט ממנו, או כדי שלא יתחוב לו קוץ בידו, מקרי עשוי לקבלה, כיון שהדבר שהוא אוחז בו נשען על הבית יד ומקבלו:

של גרוסות - העושים גריסות של פול בריחיים:

מפני הזיעה - לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע. אי נמי, שלא תטנף זיעת ידיו הדבר שהוא אוחז בו:

טהור - דתשמיש עראי חשוב:

(ז)

מלקוט - עור שמשימין בעיני הפרה כדי שתסבב ותדוש :

החסום - כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמים בה פי הפרה שלא תאכל:

מדף של דבורים - כלי שמשימים בו אש וגללי בקר ומעשנים כדי שיברחו הנחילים של דבורים מן הכוורת ויקח הדבש. מלשון אשר תדפנו רוח (תהלים א):

והמנפה - כלי שמניפין בו בימות החמה להביא הרוח:

קופסא - כמין ארגז קטן שהאשה נותנת בו תכשיטיה ונותנת עליו כסות מלמעלה:

קמטרא - תיבה ששומרים בה הבגדים. על המלתחה (מלכים ב י), מתרגמינן על קומטרה:

והמכבש - [כל חרש עצים] לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצר העץ כשהוא מעוות ועקום עד שמישרו:

והקמרון - המכסה שעל התיבה העשוי כעין קובה :

אנגילין - נרתיק של עור שעושין לספר ומכניסים אותו בתוכו:

בית הנגר - נרתיק של עור שנותנים בתוכו הנגר, הוא היתד שמשימים אחורי הדלת:

ובית המנעול - נרתיק של עור שנותנים בו המנעול שנועלים בו הדלת:

ובית המזוזה - קנה של מתכות שנותנים בו המזוזה:

והאמום של גודלי מצנפת - דפוס כעין ראש של אדם שמתקנים עליו המצנפת:

והמרכוף - כמין סוס של עץ שהליצנים משחקים בו. ואית דמפרשי, כלי של עץ ארז העשוי לזמר:

ורביעית של אליית - ובמנענעים ובמצלצלין, מתרגמינן וברביעין ובצלצלין:

של אליית - של המקוננת. כמו (יואל א, ח,) אלי כבתולה חגורת שק:

גנוגנת העני - תרמילו של עני:

וסמוכות המטה - קורות שסומכין בהן המטה שלא תפול:

טפוס של תפילין - כמו דפוס של תפילין:

אמום של עושי סאגוס - דפוס של עושי שלשלאות. שעושין אותן על גבי אימום היינו [על גבי] דפוס. ורמב"ם גריס, עושי סותות, לשון ובדם ענבים סותו (בראשית מט), והוא הדפוס של עץ שאורגין עליו הבגדים:

משמשי משמשיו של אדם - כגון כיסויי כלים ונרתיקי כלים, שהם נעשו לשמש הכלים המשמשים את האדם:

בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה - בזמן שהכיסוי משמש את הכלי לשמור מה שבתוכו, והיינו שעת מלאכה דידיה, וכשאין כלום בכלי שאינו צריך לכיסוי קרי ליה שלא בשעת מלאכה. ויש כלים שמניחים עליהן הכיסוי תמיד בין כשהוא מלא בין כשהוא ריקן, אע"פ שאין הכיסוי מחובר בו, חשיב ככלי גופיה לקבל טומאה אפילו בזמן שאינו מחובר בו, כיון שרגיל להיות תמיד עליו. והאי כללא דר, יוסי, אפשוטי כלי עץ המשמשין את הכלים קאי. אבל כלי קיבול, מיטמאין בכל ענין. והלכה כר' יהודה:

(ח)

הפגיון - סכין שיש לו שתי פיות:

תיק מכחול - תיק הכלי שבו כוחלין העין:

ובית הכחול - הכלי ששומרים בו את הכחול:

מכתב - קולמוס של נחושת וברזל:

תרונתיק - תרין תיק. והוא כלי אחד ובו תיקין הרבה חלוקים, לקולמוס ולסכין ולמספריים. ורופאי החבורות משתמשים בכלי זה הרבה. ובלע"ז פינארו"ל:

פגושות - חצים רחבים . ומחי קבלו, מתרגמינן ומחת פגושוהי:

סמפוניא - כלי זמר של מתכת:

מצדו טהור - שכל שמכניסו מן הצד אינו חשוב נרתיק, אלא מכסה בעלמא:

האלה - שבט של ברזל ובראשו עיגול כמו כדור, ויוצאים בו יתדות שדומות לשקדים, בערבי קורין לו דבו"ס, ובלע"ז מאצ"א:

העשוי לחיפוי - למכסה. תרגום מכסה, חופאה:

טהור - דתניא, יכול שאני מרבה חיפוי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא יא) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחיפוי כלים: