משנה כלים טז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טז · משנה ב | >>
הסלים של עץ, משיחסום ויקנב.
ושל תמרה, אף על פי שלא קינב מבפנים, טמא, שכן מקיימין.
כלכלה, משיחסום ויקנב ויגמור את התלויה.
בית הלגינין, ובית הכוסות, אף על פי שלא קינב מבפנים, טמא, שכן מקיימין.
משנה מנוקדת
הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ,
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב.
- וְשֶׁל תְּמָרָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין.
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- כַּלְכָּלָה,
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב
- וְיִגְמוֹר אֶת הַתְּלוֹיָה.
- מִשֶּׁיַּחֲסוֹם וִיקַנֵּב
- בֵּית הַלְּגִינִין, וּבֵית הַכּוֹסוֹת,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
- שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין:
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא,
נוסח הרמב"ם
הסלים -
- של עץ - משיחסום, ויקנב.
- ושל תמרה -
- אף על פי שלא קינב מבפנים - טמא, שכן מקיימין.
- כלכלה - משיחסום, ויקנב, ויגמור את התלויה.
- בית הלגינין, ובית הכוסות -
- אף על פי שלא קינב מבפנים - טמא, שכן מקיימין.
פירוש הרמב"ם
משיחסום - הוא מאשר יעשה השפה אשר תחבר האריגה כולה ותמנענה מלהפסיד ולהתפרד, והוא מעניין "לא תחסום שור"(דברים כה, ד) אשר הוא קשירת פיו.
ומדרך הכלים אשר יהיו מן גומא או תבן או גמי והדומה להן, כמו הקופות והשאר, ישאירו קצת זה הדבר אשר יארגו ממנו הכלי חוץ על שטחו מתוך הכלי או מחוץ, וכאשר השלים האומן לעשות זה הכלי יחתכו אלו הקצוות כלן בברזל. וחיתוך אלו הקצוות יקרא "קניבה", וכאשר אמר יקנב או קנב ומה שישתמשו מאלו הדמיונות, אמנם ירצה חיתוך קצוות הערבה והגומא אחר שלימות הכלי. ולא נצטרך להתעסק שנית בביאור עניין אלו המילות.
ודע שהסל וכלכלה וכוורת תמונת כולן אחד הן אשר נקראם אנחנו הסל, ואמנם יתחלפו בחילוף החומר אשר יעשה ממנו ובגודל ובקטנות.
ושל תמרה - ירצה בו אשר יעשה מכפות התמרים.
ועניין שכן מקיימין - שדרך האדם להניחן כן ואין מדרך האנשים שיחתכו אותן מאלו הקצוות.
ובית הלגינין - בסיס, והוא אשר יקראו במצרים הקנונים, ו"לגינין" קבוץ "לגין".
ובית הכוסות - בסיס כוסות:
פירוש רבינו שמשון
הסלין. בכל הני כלים מפרש מה היא גמר מלאכתן:
משיחסום. כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה:
ויקנב. לאחר שנגמר השפה נשתיירו קסמין קטנים ופוסקן וקוטמן שמה קניבה:
של תמרה. סלין שעושין מחריות של דקל. שכן מתקיימין בלא קניבה:
התלויה. שיגמור את החבל שתולה בה:
בית הלגינין. כלים שמניחין בו לגין לשמור:
בית הכוסות. כלים שמצניעים בו את הכוסות. ותניא בתוספתא (שם) בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ אע"פ שלא קינב מבפנים טמא שכן מתקיימין. עוד תניא בתוספ' (שם) הסלין של גמלים התירן טהורין קישרן טמאים ומיטמאים ומיטהרין אפילו י' פעמים ביום. כלי נצרים שלא קינבן ומשתמש בהן עראי טמאין. היה עתיד לחסום ולקנב אע"פ שמשתמש בהן עראי ומשליכם טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. חומר בכלי פאפיר מכלי נצרים שכלי נצרים אין מקבלים טומאה [עד] שתגמר מלאכתם וכלי פאפיר כיון שנעשו דור אחד ע"ג הרחב שלהן טמאים. פירוש פאפיר מין זמורות ועושין מהן סלים ומסרגין מהן על הקונדסים ומהן אפיפורין דתנן לעיל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הסלים של עץ - מאימתי גמר מלאכתן:
שיחסום - כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו ג זו היא חסימה:
ויקנב - לאחר שגומר השפה, ונשתיירו קסמין ראשי קרומיות הבולטין, פוסקן וקוטמן, וזו היא קניבה:
של תמרה - סלים העשויין מחריות של דקל:
שכן מקיימין - בלא קניבה:
כלכלה - סל של גמי:
התלויה - שיגמור החבל שתולה בה:
בית הלגינים - כלי שמניחין בו לגינין לשמור:
בית הכוסות - כלי שמצניעין בו כוסות:
פירוש תוספות יום טוב
משיחסום. פי' הר"ב כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו. אשר תחבר האריגה כולה ותמנענה מלהפסד ולהתפרד. והוא מענין לא תחסום שור (דברים כה). הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) אשר תחבר האריגה כולה, ותמנענה מלהפסד ולהתפרד. והוא מענין לא תחסום שור. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
משיחסום: גמר עשיית שפתו מלשון לא תחסום שור שהוא קשירת פיו:
ויגמור את התלויה: בחיר"ק התי"ו דתלויה וכדכתיבנא בפירקין דלעיל סי' ד':
בית הכוסות: כלי שמצניעין בו כוסות:
תפארת ישראל
יכין
משיחסום: הוא מלשון לא תחסום שור. ור"ל הכא משיסגור סוף אריגת הכלי כשגמרו. סותם קצה הקנה שארג ממנו הסל וסוגרו תוך השפה:
ויקנב: לשון חתיכה הוא. כמו האי מאן דקניב סילקא [שבת ד' ע"ד] ור"ל הכא שיקצץ מכותלי הכלי מבפנים ומבחוץ. ההוצין הקטנים הבולעין מהאריג אז נגמר לק"ט. [וא"ת גם בלי קינוב. הרי גולמי כלי עץ הוא ומק"ט (כספי"ב). י"ל דגולמי היינו בשלא חסר בהכלי רק השלמה יתירה. וכדאמרינן בתוספתא דמכילתין [ב"מ פ"ב] איזה גולמי כל שעתיד לשוף לגרר וכו'. אבל הכא כל שהוצין בולטין מכותלי כלי מסרט בהן ידיו וא"א להשתמש בו]:
ושל תמרה: ענפי תמרה:
טמא: מק"ט. דענפי תמרה רכים הן. וא"צ להן קנוב מבפנים רק מבחוץ כדי שלא יעכבו להאוחז אותו:
כלכלה: סל העשוי מגמי. והוא קטן מאותו ששמו סל. ורגילין לתלותו:
ויגמור את התלויה: הוא חבל של גמי שבו שנתלה על ידו עשא"כ סל מחמת גדלו אינו נתלה:
בית הלגינין: הוא כלי הנעשה מערבה קלועה שמניחין בתוכה לגינין קאננען בל"א. וגם כוסות זכוכית:
שכן מקיימין: אף שההוצין של ערבה הבולטין לתוכה הן קשין יותר מלולבי תמרה. עכ"פ מדמיוחדין לכוסות ולגינין מניח ההוצין בתוכה כדי להפסיק בין כלי לחברתה שלא ישתברו כשיניחום בתוכה זע"ז. ומשו"ה פלגינהו תנא מעלי תמרה בב' בבי. מדבכל א' טעמא לחוד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת