משנה כלים טז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טז · משנה א | >>

כל כלי עץ שנחלק לשנים, טהורא, חוץ משלחן הכפול, ותמחוי המזנון, והאפיפורין של בעל הבית.

רבי יהודה אומר: אף המגס וקוד הבבלי כיוצא בהן.

כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה? המטה והעריסה, משישופם בעור הדג.

גמר שלא לשוף, טמאה.

רבי מאיר אומר, המטה משיסרג בה שלשה בתים.

משנה מנוקדת

כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, טָהוֹר,

חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל,
וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן,
וְהָאֱפִיפוֹרִין שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַמָּגֵס וְקוֹד הַבַּבְלִי
כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
כְּלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?
הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה,
מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג.
גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף,
טְמֵאָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
הַמִּטָה,
מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים:

נוסח הרמב"ם

כל כלי עץ, שנחלק לשנים - טהור,

חוץ משולחן הכפול, והתמחוי, המזנון, והאפיפורין של בעל הבית.
רבי יהודה אומר: אף המגיס, וקוד הבבלי - כיוצא בהן.
כלי עץ, מאמתי מקבלין טומאה?
המיטה, והעריסה - משישופם בעור הדג.
גמר שלא לשוף - טמאה.
רבי מאיר אומר:
המיטה - משיסרג בה שלשה בתים.

פירוש הרמב"ם

שלחן הכפול - שלחן של פרקים, והוא שני חלקים ולו צירים יכפילו אותו ויפשטו אותו, ולזה כאשר נחלק לשנים טמאים, לפי שכל חלק ממנו כלי בפני עצמו, ולזה יסכימו בו בעת עשייתו.

ותעשה שלחן גדול מעץ, כמו זה אשר יקראהו במצרים "מעתצמי", ותוכו כלים קטנים מנוסרים מגוף הכלי הגדול, ישימו בו מין ממיני המאכל בכל כלי מאלו הכלים הקטנים, ושם זה הכלי תמחוי המזנון להיותן משימים בו מיני תבשילין רבים, תרגום "למינהו"(בראשית א, כה) "לזנוהי", וכאשר נחלק זה הכלי לשני חלקים ישאר בכל חלק ממנו כלים שלמים ולזה יקבלו טומאה.

ואפיפורין - כסא של פרקים.

ומגס - קערה, תרגום "קערה"(במדבר ז, יד) "מגיסתא", ותמונתה אשר יושב בה שכאשר נחלקה ישאר חציו ויהיה כלי, ולזה יקבל טומאה.

וכן קוד הבבלי היא קערה מעץ גם כן. אמר במאמר שלמה "וזה היה חלקי מכל עמלי"(קהלת ב, י), "רב ושמואל, חד אמר מקלו, ירצה בו המקל אשר ילך בו, וחד אמר קודו, ירמוז בו אל כלי עץ אשר יאכל בו", בעת שנגרש ממלכותו לפי מה שהתפרסם.

ורוצה לומר משישופם - משיכסכסם בעור הדג, והוא עור דג ידוע החביב יקרא "אל-ספן", ימרקו בו הכלים וימרקם ויבהיקם.

גמר שלא לשוף - רוצה לומר גמר בלבו שלא לשוף, שיהא מוסכם בעת עשיית הכלים שלא ימרקנו בו, הנה הוא יקבל טומאה כאשר נשלם.

ומיטה - הוא "אל-סריד".

ועריסה - "אל-מהר".

ועשייתן לפי מה שאגיד, וזה כשיעמידו ארבעה עמודים מעץ וירכיבו עליהן קורות מעץ ויארגו בהן החבלים, ורוב מה שיעשה אצלנו כסא לטוחנים ולמוכרי הקמח כן, ולזאת המיטה יאמר רבי מאיר משיארגו בו שלושה בתים תטמא, ואף על פי שלא תשלם אריגתה.

ואין הלכה לא כרבי יהודה, ולא כרבי מאיר:

פירוש רבינו שמשון

תמחוי המזנון. פי' גאון קערה גדולה שיש בה מגורות כעין קערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון. מינים תרגום זני מלשון (ד"ה ב טז) בשמים וזנים וכתיב למינהו (בראשית א) ומתרגם לזנוהי:

אפיפורין. פי' גאון כגון כסא שמניחין עליו הספרים ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ובערוך פי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד) תרגום ירושל' אפיפורין דרגלוי ואמרי' בב"ר למלך שעשה כסאו ואח"כ אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה (בראשית ג) עשה לו מנעול ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב:

מגס. קערה תרגומו מגיסתא:

קוד הבבלי. כלי העשוי כמין מקדה של חרס כדאמר גבי שלמה בריש פ' מי שאחזו (דף סח:) חד אמר קודו (ע"ש רש"י ד"ה גונדי):

מאימתי מקבלין טומאה. אע"ג דגולמי כלי עץ טמאין כדאמרי' בפ"ק דחולין (כה.) היינו כדמפרש התם והא דקאמרי' התם כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרד טמא והכא תנן משישופם תרין שיפי הוו הכא מיירי בשיפה בעור הדג כדי להסיר הקסמים שלא יסרטו בבשרו ולא חשיב נגמרה מלאכתן עדיין עד שישופם אבל התם בשיפה כדי לצחצחו דלא קפיד עלה:

גמר שלא לשוף. שנמלך בלבו להשתמש אע"פ שלא ישוף עוד:

ג' בתים. מטה שמסרגלין אותה בחבלים בין חבל לחבל נקראת בית. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ה] הקוד והקערה והאנפול והתמחוי שנחלקו אע"ג שמקבלים דופנותיהם כלפסין טהורין הכסא והספסל והקתדרא והעריסה שנתפרקו טהורין מטה שנתפרקה כל אבר ואבר טמא בפני עצמו ומודים חכמים לר"מ שאין חבלים חבור לטומאה עד שיסרג בה שלשה בתים לכל רוח. עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה ואם עתיד לעשות לה עגלה עד שיעשה לה עגלה. פירוש קוד דברייתא אין זה הבבלי דרבי יהודה אי נמי הברייתא פליגא ועוד יש קוד אחד של חרס דתניא לעיל בפרק המביא שברי כלי חרס וכדברי רבי נתן הבוז והקוד הבבלי שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה אע"פ שאין יכולין לישב שלא מסומכים טמאין שלכך נעשו מתחילתן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל כלי עץ - שלחן הכפול. עשוי חוליות או פרקים, ולאחר שמסירים אותו כופלים חוליותיו או פרקיו זו על זו, וכל חוליא הויא כלי בפני עצמה:

ותמחוי המזנון - קערה גדולה מאוד ובתוכה קערות קטנות, ונותנים בכל קערה מן הקטנות מין אחד של תבשיל. ולפי שיש בתוכה מינים הרבה, נקרא תמחוי המזנון. תרגום למינו לזנוהי:

אפיפורין - כסא של פרקים:

המגס - תרגום קערה מגיסתא:

וקוד הבבלי - כמין קערה של עץ. ולשון חכמים הוא. במקדה בזויה, פירוש קערה בזויה. וכל הכלים הללו, אע"פ שנחלקו, נשאר לכל חלק מהם צורת כלי. ואין הלכה כר' יהודה:

משישופם בעור הדג - להסיר קסמין שבהם, דקודם לכן לא חזו למלאכתן, שמשרטים את הבשר. אבל אם אינן מחוסרין אלא שיפה של צחצוח ומריקה, הא קיימא לן [חולין כ"ה] דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ ולשוף טמאין:

גמר שלא לשוף - שגמר בלבו להשתמש בהם אע"פ שלא ישוף עוד ב:

שלשה בתים - כשמסרגים המטה בחבלים, בין כל חבל לחבל קרוי בית. ואין הלכה כר' מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

טהור. בשבירתו אם נטמא. ואם נשברו כשהן טהורין. שבריהן אינן מקבלין טומאה. הרמב"ם רפ"ו מה"כ:

והאפיפורין. פי' הר"ב כסא של פרקין. ועיין בלשון הרמב"ם שכתבתי במשנה ז פרק כד:

והעריסה. עריסת תינוקות. בריי"ץ. רש"י פ"ב דסנהדרין דף כ':

משישופם בעור הדג. כתב הר"ב דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ כו'. עיין מ"ש במשנה ג פי"א:

גמר שלא לשוף. פי' הר"ב גמר בלבו כו' שלא ישוף עוד. וכ"פ הר"ש. ומשמע דמיהו עכ"פ צריך שישוף. אבל למהר"ם פי' גמר בלבו להשתמש בו בלא שיפה טמאה מיד. נ"ל משום דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. א"נ י"ל גמר השיפה שא"צ עוד לשוף. עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) טהור. בשבירתו, אם נטמא. ואם נשברו כשהן טהורין, שבריהן אינן מקבלין טומאה. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ומשמע דמיהו עכ"פ צריך שישוף. לשון מהר"מ, פירוש, גמר בלבו להשתמש בו בלא שיפה טמאה מיד. נראה לי, משום דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. אי נמי יש לומר, גמר השיפה שא"צ לשוף עוד. עכ"ל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל כלי עץ וכו':    כלי הלמ"ד בחיר"ק גרסינן לה שהוא לשון יחיד:

והאפיפורין:    הרי"ש בנקודת חיר"ק אי גרסי' לה ביו"ד ואי גרסי' לה בלא יו"ד הרי"ש בסגו"ל:

קוד:    בפ' מי שאחזו גבי שלמה חד אמר קודו היה חלקו מכל עמלו וחד אמר מקלו:

קוד הבבלי:    בברייתא קחני הקוד טהור ואינו קוד הבבלי דר' יהודה אי נמי הברייתא פליגא הר"ש ז"ל. ועוד יש קוד אחר של חרס דטמא אע"פ שאינו יכול לישב בלתי סמיכה:

משישופם בעור הדג:    מין דג ידוע שיש בו כמין גרגרים והוא נקרא אלספן ושפין בו הכלים והוא לוטשן ומבהיקן הרמב"ם ז"ל. ובפ"ק דחולין דף כ"ה אשכחן בברייתא להטיח בטונס והוא מן דג כדאיתא באלו טרפית:

ר' מאיר אומר המטה וכו':    נראה דר"מ מקיל דאע"פ שכבר שפשף עדיין אינה מקבלת טומאה עד שיסרג בה ג' בתים וכן משמע שם בגמ' פ' הנודר מן הירק דסירוג אחר שפשוף:

תפארת ישראל

יכין

טהור:    דבהיה טמא ונשבר נטהר. וגם אמק"ט עד שיתוקן. ואע"ג שבעודו שבור מקבל עדיין תוך הבטן שבדפנותיו אפ"ה כיון דהשתא אינו מקבל בדרך קבלתו שבתחלה אינו מקבל טומאה [רמב"ם פ"ו מכלים ה"ט. ושבת קכ"ה א']:

חוץ משלחן הכפול:    העשוי מב' חלקים שמחוברין יחד בצירין. שכשירצה יפשיטו כפילתו ויאריכהו להשתמש על שניהן ביחד. וכשא"צ לתשמיש שניהן. ואעפ"כ רוצה להניחן מחוברין ישכיב ב' החלקים זע"ז:

ותמחוי המזנון:    קערה גדולה של עץ. ועשויין מגופה הרבה קערות קטנות בתוך חללה כדי לשום בכל א' מין מאכל אחר. ולהכי גם אם תחלק הקערה הגדולה לשנים. עדיין ראויות הקערות הקטנות שנשאר בכל חלק לתשמיש:

והאפיפורין:    היטשע והוא הדום רגלים. שלפעמים מחובר הוא להכסא ורגיל נמי להפרידן זמ"ז לפעמים ולהשתמש בו בלבד. ונ"ל דנקט של בעה"ב מדיש נמי מין פיפיורן אחר של סופר [כלקמן פכ"ד מ"ז] שהסופר יושב עליו וכותב על הקלף שמונח על הכסא. והרי זה אפיפיורן שנחלק מהכסא תו לא חזי למלתא קמייתא ואמק"ט:

רבי יהודה אומר אף המגס:    קערה:

וקוד הבבלי:    כלי עץ של שתיה. ושניהן עשויין באופן שגם כשנתחלקו לא יתבטל שם כלי מהם. ונ"ל דמלת בבלי על מגס וקוד קאי. ששניהן יחד הם כלי א' שבו ב' ב"ק. מיגס למאכל. וקוד לשתיה ומחוברין יחד. וקאמר ר"י שכשהפרידן זמ"ז. כל חדא מינייהו חזי למלתיה ומק"ט. ולרבנן הואיל ועשוי רק לבבליים הולכי דרך שא"א להם לזה בל"ז. א"כ כשנחלקו תו לא חזו למלתא דמעיקרא ואמק"ט. א"נ טעמייהו דרבנן מדנתקלקל הכלי במקצת במקום שנפרדו זמ"ז:

המטה והעריסה משישופם בעור הדג:    משישפשף פניהן להחליקן בעור הדג. שיש מין דג. שיש בעורו כמין מחטין דקין קטנים. ובו מחליקין גם בזמנינו החרשין כלי עץ שעשו. אבל קודם שישופן לא חזי לתשמיש. מדמסרט היד בקסמין דקין שנשארו בהכלי גם אחר שהחליקו ברהיטני האבעל בל"א. מיהו צחצוח אינו מעכב. ונ"ל דדוקא נקט תנא מטה ועריסה. דמשום שאדם ישן בהן חיישינן טפי שיסרט בהן גופו בשעת שינה. אבל שאר כלים הרי תנינן גולמי כ"ע מק"ט. וא"צ שפשוף כלל [כלעיל ספי"ב]:

גמר:    ר"ל החליט בדעתו:

רבי מאיר אומר המטה משיסרג בה שלשה בתים:    כל ריוח שבסירוג בין חבל לחבל נקרא בית:

בועז

פירושים נוספים