משנה כלים טז ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טז · משנה ח | >>
תיק הסיף[1] והסכין והפגיון, תיק מספרת ומספריים והתער, תיק מכחול, ובית הכחול, תיק מכתב, ותרונתק, תיק טבלא וסקורטיאכג, בית החיצים, בית הפגושות, הרי אלו טמאיםכה.
תיק סימפוניא, בזמן שהוא נותן מלמעלה, טמא.
מצידו, טהור.
תיק חלילין, רבי יהודה מטהר, מפני שהוא נותנו מצידוכו.
חיפוי האלה, הקשת, והרומח, הרי אלו טהורין.
זה הכלל: העשוי לתיק, טמא.
לחיפוי, טהור.
תִּיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן,
- תִּיק מִסְפֶּרֶת וּמִסְפָּרַיִם וְהַתַּעַר,
- תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכְּחוֹל,
- תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרֻנְתֵּק,
- תִּיק טַבְלָא וּסְקֻרְטְיָא,
- בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
- תִּיק סִמְפוֹנְיָא,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא;
- מִצִּדּוֹ, טָהוֹר.
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא;
- תִּיק חֲלִילִין,
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,
- חִפּוּי הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת, וְהָרֹמַח,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.
- זֶה הַכְּלָל:
- הֶעָשׂוּי לְתִיק, טָמֵא;
- לְחִפּוּי, טָהוֹר:
תיק הסיף, והסכין, והפגיון,
- תיק מספרת, ומספרים, והתער,
- תיק מכחול, ובית הכוחל,
- תיק מכתב, ותרונתק,
- תיק טבלה, וסקורטיה,
- בית החיצים, ובית הפגוזות - הרי אלו טמאין.
- תיק סימפוניה -
- בזמן שהוא נותנה מלמעלה - טמא,
- ומצידו - טהור.
- תיק חלילין -
- רבי יהודה - מטהר, מפני שהוא נותנו מצידו.
- חיפוי האלה, והקשת, והרומח - הרי אלו טהורין.
- זה הכלל -
- העשוי לתיק - טמא,
- לחיפוי - טהור.
תיק - הוא נרתיק.
וכבר קדם לנו שפגיון - סכין מעוות.
ומספרת - רוצה לומר מה שיגלחו בו.
ותער, ומספרים - ידועים.
ובית הכוחל - הכלים שמשימין בו הכחול.
ומכתב - קולמוס ברזל או נחושת, וכבר קדם ביאורו.
ותרונתק - הוא שיעשו מעור בסיסים מקובצים לגשם אחד, ובו מקומות לקולמוס ולסכין ולמספרים, והוא שאנו קורים "פינארו". ורוצה לומר שלכך נקרא "תרונתק" "תרין תיק", ושמו מפורסם אצלנו.
ובית החיצים - בני אשפה.
ובית הפגוזות - תיק מעור ישימו בו החצים הרחבים. תרגום "ומחי קבלו"(יחזקאל כו, ט) "ומחת פגוזוהי".
וסמפוניא וחליל - מיני זמר כמו שכבר ביארנו.
ואמרו חפוי טהור, לפי שהחפויין כולן, כמו שמחפין בסיס של זהב או כמו מהחפויין של מתכת, וכן כלים רבים יחופו בעור. וכל החפויין לא יטמאו לשורש אשר קדם זכרו, והוא אמרו "יכול שאני מרבה חפוי הכלים, תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחפוי כלים":
תרונתק תיק ההימנק שצריך שני תיקין:
סקורטיא. פירשתי לעיל
פגושות. חצים רחבים וי"א הפוגיות ומחי קבלו תרגום ומחת פגשוהי (יחזקאל כו):
סמפוניא. כלי זמר של מתכת כדתנן לעיל פי"א:
אלה. מצא בלע"ז:
העשוי לחפוי. תשמיש עראי וטהור וכל שמכניסו מן הצד אינו אלא מכסה בעלמא. תניא בתוספתא לעיל בפרק טבעת היה משוקע עד חציו ועד שלישו טמא מפני שהוא ככסוי קסיא. פחות מכן טהור מפני שהוא ככסוי קמטרא:
הפגיון - סכין שיש לו שתי פיות:
תיק מכחול - תיק הכלי שבו כוחלין העין:
ובית הכחול - הכלי ששומרים בו את הכחול:
מכתב - קולמוס של נחושת וברזל:
תרונתיק - תרין תיק. והוא כלי אחד ובו תיקין הרבה חלוקים, לקולמוס ולסכין ולמספריים. ורופאי החבורות משתמשים בכלי זה הרבה. ובלע"ז פינארו"ל:
פגושות - חצים רחבים כד. ומחי קבלו, מתרגמינן ומחת פגושוהי:
סמפוניא - כלי זמר של מתכת:
מצדו טהור - שכל שמכניסו מן הצד אינו חשוב נרתיק, אלא מכסה בעלמא:
האלה - שבט של ברזל ובראשו עיגול כמו כדור, ויוצאים בו יתדות שדומות לשקדים, בערבי קורין לו דבו"ס, ובלע"ז מאצ"א:
העשוי לחיפוי - למכסה. תרגום מכסה, חופאה:
טהור - דתניא, יכול שאני מרבה חיפוי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא יא) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחיפוי כלים:
[*הסיף. הוא הסייף דבריש פרק יג. וכן העתיק הרמב"ם בריש פ"ד מה"כ. אבל מפני שלא ראיתי כן בשום נוסח משניות לא שלחתי בו יד להגיהו]:
מספרת. מפורש רפי"ג:
תיק טבלא וסקורטיא. בערוך ערך סקורטיא מפרש כמו סקורטיא דלעיל מ"ד. וכ' בעל כף נחת וז"ל וא"א לפרש כן לפי שהתיק נעשה לשלא יפסד או יתלכלך הכלי החשוב שבתוכו ולא שייך תיק לדבר מאוס ומוסרח כסקורטיא לפי פירושו. אבל מה שנראה לפרש שזאת הטבלא היא שעושין בעלי חכמת התכונה ממתכות. ובה שרטוטין ורשמים שבהם מכירים מהלך החמה והכוכבים בגלגל המזלות. ונקראת היום אצל בעלי המלאכה אסטורל"ב(ג). ופעמים עושין אותה *)עץ וסוקרין בסיקרא ורושמין השריטות על הסיקרא ולרוב חשיבות זאת הטבלא עושין לה תיק. ויהיה פי' המשנה כך. תיק טבלא של מתכות. וסקורטיא או של עץ סקורה ושרוטה. עכ"ל. ואני מביא סעד לפירושו ממ"ח פ"ב דר"ה דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא:
בית הפגושות. פי' הר"ב חצים רחבים. ומחי קבלו [יחזקאל כו] מתרגמי' ומחת פגושוהי. וכ"ה בפי' הרמב"ם. אבל בתרגום שלנו פגוזהי. ובחבורו פ"ד מהל' כלים העתיק ובית הפגוזות. [*והר"ש כתב וז"ל פגושות חצים רחבים. וי"א הפוגיות. ומחי קבלו תרגום ומחת פגזוהי עכ"ל. והוא מהערוך]:
הרי אלו טמאים. שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה [*כדתנן במתני' דלעיל]. הרמב"ם שם:
תיק תלילין ר' יהודה מטהר. מפני שהוא נותן מצדו. ומשמע דלת"ק טמא ואע"פ שהוא נותן מצדו שא"א שיחלקו במציאות. וגם הרמב"ם העתיק בחבורו שם. תיק תלילין בין הטמאין. וצ"ע מאי שנא תיק חלילין שיהא טמא לת"ק. והרי ת"ק נמי מטהר בנותנו מצדו:
האלה. פי' הר"ש שבט של ברזל כו'. ובמ"ד פ"ו דשבת מפרש עוד פירוש אחר:
לחפוי טהור. עיין במשנה ו פכ"ו:
(כג) (על המשנה) וסקורטיא. הוא שעושין בעלי חכמת התכונה ממתכות ובה שרטוטין ורשמין שבהן מכירין מהלך החמה והכובבים בגלגל המזלות כו', ופעמים עושין אותה מעץ וסוקרין בסקרא ורושמין השריטות על הסקרא. ולרוב חשיבות זאת הטבלא עושין לה תיק. ויהיה פירוש המשנה כך, תיק טבלא, של מתכות. וסקורטיא, או של עץ סקורה ושרוטה. כף נחת:
(כד) (על הברטנורא) הר"ש. וכתב, וי"א הפוגיות. ומחי קבלו, תרגום ומחת פגזוהי. וכן הוא בתרגום שלנו. וכן העתיק הר"מ בחיבורו הפגוזות:
(כה) (על המשנה) טמאים שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. הר"מ:
(כו) (על המשנה) מצדו. ומשמע דלת"ק טמא ואע"פ שהוא נותן מצדו. שא"א שיחלוקו במציאות. וצ"ע, טעמא מאי:
וסקורטיא: פירשה כבר ר"ע ז"ל לעיל בפירקין. ומ"מ אותו הפירוש דוחק הוא לפרשו כאן:
בית הפגוזות: בזי"ן הגיהו רב"א ז"ל וגם בפי' הרמב"ם ז"ל כן הגיהו וכן הוא ג"כ ברמב"ם פ"ד בזי"ן:
תיק סומפוניא בזמן שהוא נותנה מלמעלה טמא וכו': כ' ה"ר יהוסף ז"ל פי' בזמן שהוא נותנה לסומפוניא לתוכו של תיק מלמעלן טמא התיק בזמן שהוא נותנה לתוכו של תיק מצדו כגון שהתיק פתוח מצדו אז טהור דאין התיק אלא חפוי. תיק חלילין וכו'. מפני שהוא נותנו מצדו פי' מפני שהוא נותנו לחליל תוך התיק מצדו ועל כן קאמר גבי סומפוניא לשון נקבה וגבי חליל לשון זכר עכ"ל ז"ל:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. פרט לחפוי כלים. אמר המלקט פי' הרמב"ם ז"ל כגון הצפויים של כסאות מכסף וזהב וכן כלים רבים שמחפים בעור ע"כ:
לחפוי טהור: מסתברא אתיא כר' יוסי בר' יהודה משום אביו דלקמן פכ"ו סי' ז' אם לא שנחלק בין שאר כלים להנהו דהתם מה"ר שמשון ז"ל. וע"ש בפי' ר"ע ז"ל שחילק. והילך פי' תוספת יום טוב תיק טבלא וסקורטיא בערוך ערך דמות סקורטיא כו'. ואני מביא סעד לפירושו ממשנה ח' פ' שני דר"ה צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא עכ"ל [הגה"ה גדול כחן לפרש נגד הגאון הרב ר' נתן בעל הערוך ז"ל. וודאי שגם הרמב"ם ז"ל וגם ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל מדלא פירשו פה מאומה הסכימו לפירוש שפירשו במלת סקורטיא דלעיל פי' ד' אלא שהאמת יורה דרכו שהוא דחוק:]
יכין
והפיגיון: דאלך בל"א והוא כעין חנית קצר וקטן שלהבו משולש. רחב למטה ומחודד בראשו. ובעל פיפיות:
: או של וכו':
ומספריים: מספרת הוא מחתיכה א' כפופה באמצע. כאותה שגוזזין בה הצמר מהכבשים. אבל מספריים. הוא עשוי מב' סכינים מונחים זה על זה. ואדוקות יחד באמצען עם יתד קטן [ועמ"ש לעיל רפי"ג]:
תיק מכחול: תיק לכרוך בתוכו הכף הקטן שכוחל בו עיניו לרפואה או ליפותן:
ובית הכוחל: נ"ל דא"א לפרש שהוא הכלי בעצמו שמניח לתוכו צבע הכחול. דא"כ פשיטא דמק"ט. אלא ר"ל תיק של אותו כלי. ותיק דרישא גם אהא קאי:
תיק מכתב: שמניח לתוכו הקולמס:
ותרונתק: עטאווי בל"א. שיש בתוכו תיקין הרבה לכמה מיני כלים נפרדים. והוא נוטריקון. תרין תיק. דהיינו תיקין רבים:
וסקורטיא: ר"ל תיק של טבלא משורטטת ומצויירת שמשתמשין בה חוזי הכוכבים:
בית הפגושות: היינו נרתק לחיצים רחבים:
הרי אלו טמאים: נ"ל דהנך כולהו מק"ט. מדיש לכל א' מהן ב"ק. ולהכי אין דינן כחפוי. וכדכלל להו בסיפא דמשנתינו:
תיק סמפונייא: תיק לכלי זמר:
בזמן שהוא נותן מלמעלה: שפה התיק עשוי למעלה. ומכניס לתוכה הסימפוניא מלמעלה למטה:
מצדו טהור: שכל שפה התיק הוא מן הצד אין להתיק ב"ק. ולא מחשב רק ככסוי בעלמא:
מפני שהוא נותנו מצדו: לפעמים. ולרבנן אזלינן בתר רוב פעמים שתוחב החליל לתוכו מלמעלה למטה. ונ"ל דהתיק ההוא יש לו ב' פיות א' מלמעלה וא' מן הצד. א"נ נ"ל דטעמייהו דרבנן דמחשבו לי' ב"ק. היינו משום דבשעה שמכניס החליל לתוך התיק. מכניסו דרך פיו שלמעלה. והיינו מלמעלה למטה. ור"י ס"ל משום דהחליל דהיינו פלעטע בל"א הוא כלי ארוך ודק. לכן לאחר שהכניס החליל להתיק. מניחו לארכו במקום המשתמר. ונמצא שברוב פעמים פה התיק הוא מן הצד. והיינו פלוגתתם. דלרבנן אזלינן בתר שעת הכנסת הכלי אל התיק. דאז פתח התיק למעלה. ולר"י אזלינן בתר רוב הזמן. דהיינו כשהחליל מונח בתיק. יהיה פתח התיק מן הצד:
חפוי האלה: הוא כלי זיין כעין חנית קטן. או תיק של וכו':
זה הכלל העשוי לתיק: דהיינו להכניס בו מלמעלה למטה. והיינו כשהכלי ארוך:
לחפוי: ר"ל שעשוי רק לכסות בו עיקר הכלי. והרי כל המשמש על עיקר הכלי חפוי או כפוי לא מחשב כאילו יש לו ב"ק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ ראה בתוי"ט דהיינו "סייף", אלא מכיון שבכל הדפוסים כאן חסר, "לא שלחתי בו יד להגיהו".