לדלג לתוכן

משנה כלים יז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה א | >>

כל כלי בעלי בתים, שיעורן ברימוניםא.

רבי אליעזר אומר, במה שהן.

קופות הגננים שיעורן באגודות של ירק.

של בעלי בתים, בתבן.

של בלנין, בגבבה.

רבי יהושע אומר, כולן ברימונים.

כָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים,

שִׁעוּרָן בְּרִמּוֹנִים;
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
בְּמַה שֶּׁהֵן.
קֻפּוֹת הַגַּנָּנִים,
שִׁעוּרָן בַּאֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק;
שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, בְּתֶבֶן;
שֶׁל בַּלָּנִין, בִּגְבָבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
כֻּלָּן בְּרִמּוֹנִים:

כל כלי בעלי בתים - שעורן ברימונים.

רבי אליעזר אומר: במה שהן.
קופות הגננים - שעורן באגודות של ירק,
ושל בעלי בתים - בתבן,
ושל בלנין - בגבבה.
רבי יהושע אומר: כולן - ברימונים.

שיעורן ברימונים - כאשר ניקבו במוציא רימון נטהרו, ולא יקבלו טומאה.

ועניין במה שהן - ישערו בדבר אשר ישתמשו בו, וכאשר ניקבו עד שלא יצלח לזה הדבר הנה הוא טהור, כמו שיהיה שימושו לתאנים שיעורו כאשר ניקב במוציא תאנה, ואם היה שימושו לזיתים נקובתו במוציא זית.

עוד אמר תנא קמא שקופות הגננים כאשר ינקבו נקב תצא ממנו אגודת ירק הנה הן טהורים, וקופות בעלי בתים כאשר ינקבו נקב עד שיצא ממנו התבן הנה הם טהורים, וקופות הבלנים כאשר ינקבו נקב תצא ממנו הגבבה טהורות.

והגבבה - הוא תבן מעורבב בזבל ישרפו אותה במרחץ, תרגום "לקושש קש"(שמות ה, יב) "לגבבה גילי".

וחלק רבי יהושע על זה ההבדל השני גם כן, ואמר שאלו הקופות כולן שעורן ברימונים, כמו שאר כלי בעלי בתים.

ואין הלכה לא כרבי אליעזר, ולא כרבי יהושע:

שיעורין כרימונים. בניקבו כמוציא רימון מיירי כדמוכח בפ' ואלו קשרים (דף קיב:):

במה שהן. כמו שמפרש והולך:

באגודות של ירק. אם לא יפול מן הנקב:

כולן כרימונים. אתא לאשמועי' דמאן תנא קמא ר' יהושע א"נ איכא בינייהו של גננים ושל בלנים דת"ק דוקא דבעלי בתים קאמר ומיהו משמע דר"א אתא לפלוגי אתנא קמא בכולהו דבכלי בעלי בתים הוא:

כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים - אם ניקבו במוציא רמון, טהורים ב:

ר' אליעזר אומר במה שהן - כל הכלים שיעורן כשאין ראויין להשתמש בהן מעין התשמיש שהיו משתמשים בהן תחלה, כגון כלים המיוחדים לתאנים שיעורן במוציא תאנה, והמיוחדים לזיתים שיעורן במדציא זית. ואין הלכה כרבי אליעזר:

קופות הגננים - קופות בעלי הגנות שעשויין ליתן בהם ירקות:

שיעורן במוציא אגודות ירק - בהא מודה תנא קמא לר' אליעזר דאין שיעורן במוציא רמון:

בתבן - במוציא תבן:

גבבא - תבן דק מעורב בזבל. תרגום לקושש קש (שמות ה), לגבבא גילא. והבלנים דהיינו בעלי המרחצאות שורפין אותו במרחצאות:

כולן ברמונים - בין של בעלי בתים בין של גננים. ואין הלכה כר' יהושע:

כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים. בעלי בתים חסין על כליהם. הלכך ניקב כמוציא קטנית מצניעו לזיתים. ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים. ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים. אבל של אומן העומד לימכר לא הוי שיעוריה בהכי רש"י פרק ו דברכות דף מא. ובפ"ק דסוכה ד"ו פירש דשל אומן טהור בנקב כל שהוא:

שעורן ברמונים. פי' הר"ב אם נקבו במוציא רמון טהורים אם היו טמאים נטהרו בנקיבה זו ואם הם טהורים אינם מקבלים טומאה. הרמב"ם רפ"ו מה"כ. ודייק הר"ב לכתוב כמוציא רמון אע"ג דרמונים תנן דלא בעינן אלא כמוציא רמון א'. כמ"ש בס"ד לקמן משנה ד:

קופות הגננים. כתב הר"ב ובהא מודה ת"ק כו'. ומסתברא דבשל בלנים נמי מודה. ובדברי ר' יהושע שהזכיר גם כן הר"ב של גננים. וה"ה לשל בלנים. והרמב"ם מפרש דקופות הגננים כו' דברי ת"ק הן. וכן העתיק בחבורו פ"ו מה"כ [הלכה ז]:

(א) (על המשנה) ברמונים. בעלי בתים הסין על כליהם, הלכך, ניקב כמוציא קטנית מצניעו לזיתים. ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים. ניקב [כמוציא, אגוז] משתמש בו רמונים. אבל של אומן העומד לימכר, לא הוי שיעורה בהכי. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) אם היו טמאים נטהרו בנקיבה זו, ואם הם טהורים אינם מקבלים טומאה. הר"מ:

שיעורן ברמונים:    קאי אכלי בעלי בתים דעץ אבל דכלי חרס שיעורן מפורש למעלה בפ"ג. וכן פירשו תוס' ז"ל בכולהו דוכתי וכן פי' רש"י ז"ל ג"כ בפ' אלו קשרים ותימה שבפ"ק דשבת דף ט"ו פי' הוא ז"ל דנקיבת כלי מתכות ליטהר במוציא רמון גם בפ' במה אשה (שבת דף נ"ט ע"א) פירש דה"ל ככלי עץ שניקב בפחות מוציא רמון והביאו לשונו כך שם תוס' ז"ל ולא חלקו עליו בזה אע"ג דלעיל במכילתין בר"פ י"ד המתחיל כלי מתכות כמה הוא שיעורו יהיב תנא שיעורי אחריני ואפשר לומר דרש"י ז"ל נקט התם גבי כלי מתכות במוציא רמון אע"ג דלא מתניא גבי כלי מתכות משום דהויא מילתא דפסיקא כלומר דאז ודאי כיון שנשבר או ניקב במוציא רמון ודאי שוב אינו יכול לעשות מעין מלאכתו אפי' האלפס ששיעור נקב שלו גדול יותר מכולם דהיינו כדי לקבל קיתונות קטנים כיון שניקב במוציא רמון ודאי ג"כ אינו יכול לקבל קיתונות ונטהר מטומאתו ולקצר נקט רש"י ז"ל הכי וגם לאשמועינן דאין קיתונות גדולות יותר ממוציא רמון א"נ דשיעורין דפירקין דלעיל פי"ד מיירי לענין שעדיין הם חשובים כלי לקבל טומאה מכאן ולהבא ומה שפי' רש"י ז"ל שם הוא לענין ליטהר מטומאתו הראשונה ופליג רש"י ז"ל אהרמב"ם שפי' דהנהו שיעירי בין ליטהר מטומאה ראשונה בין מלקבל טומאה מכאן ולהבא כמו שכתבתי לעיל שם רפי"ד וראשון נראה עיקר לע"ד ועיין במ"ש לעיל רפ"ג. אחרי כן מצאתי שכתב הראב"ד ז"ל בהשגות שם ספי"ד וז"ל ההפרש שבין כלי חרס לכלי שטף לענין קבולי טומאה הוא דבכלי חרס אזלינן למה שהוא מיוחד ובכלי עץ במוציא רמון מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון ולפיכך שנו במשנה כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים כלל לזה השיעור כולן שוין אבל יש שיעורין אחרים שאין כל הכלים שרן בהן שיש לכלי חרס שיעורין קטנים יותר מזה עכ"ל הצריך לעניינינו בשנוי לשונו קצת:

ר' אליעזר אומר במה שהן:    ר' אליעזר ביו"ד גרסי'. במה שהן כמו שמפ' והולך הר"ש ז"ל:

כולן ברמונים:    בבי"ת גרסי' לה. וכתב הר"ש ז"ל דאתא לאשמועינן דמאן ת"ק ר' יהושע א"נ איכא ביריהו של גננים ושל בלנים דת"ק דוקא דבעלי בתים קאמר ומיהו משמע דר' אליעזר אתא לפלוגי את"ק בכולהו דבכלי בעלי בתים [א"ה לפנינו הגי' בר"ש דבכלי בע"ב הוא. ומפ' בס' א"נ כלו' הקופות נמי בכלל כלי בע"ב הוא ועל כולן אמר ת"ק דשיעורן ברמונים וכפי' קמא דר"י היינו ת"ק אלא דאתא לאשמעינן דמאן ת"ק ר"י עכ"ל:] הר"ש ז"ל:

יכין

כל כלי בעלי בתים:    שחסין על כליהן ואינן זורקין אותם עבור נקב קטן שנתהווה בהן. ולאפוקי כלי בעלי מלאכה:

שיעורן ברמונים:    דדוקא בשניקב בכמוציא רימון נטהר מטומאה שבו מקודם וגם אמק"ט עוד. ונקט רמונים לשון רבים. מדבעי ג' אחוזין יחד [כמ"ד]. ודוקא ביכולים לקבל רמונים. אבל באין יכולים לקבל כן. שיעור נקיבתן בכזית [כמ"ד]. וכל זה דוקא בכלי עץ. עור. או עצם. אבל כ"מ. שיעור נקיבתן כפי תשמישן [כפי"ד מ"א ]. וכ"ח שיעור נקיבתן. אם עשוי לאוכלין בכמוציא זית. ובעשוי למשקין. בכונס משקין [כרפ"ג]:

ר"א אומר במה שהן:    ר"ל אם ע"י הנקב אין הכלי ראוי להתשמיש. שהיה מיוחד לו בתחלה. נטהר. וכגון קופת הגננים וכו':

קופות הגננים:    הוא כלי עץ שיש להגננים להניח בתוכו אגודות ירק:

שעורן באגודות של ירק:    בשמוציא הנקב האגודה:

של בעלי בתים בתבן:    בשמוציא הנקב אגודת תבן שגדול יותר מאגודת ירק:

של בלנין:    מחממי מרחצאות באגודות גבבא:

בגבבה:    בשמוציא הנקב אגודת גבבא. שגדול יותר מאגודת תבן. דבמקום שאין עצים מצויין. מחממין המרחץ עם אגודות גבבא. כך כתב הר"ש. ולרמב"ם מקופת הגננים ואילך דברי ת"ק הוא [וק"ל אם כן למה הפסיק עם דברי ר"א]:

רבי יהושע אומר כלן ברמונים:    ולא תקשה היינו ת"ק. י"ל דלת"ק דוקא כלי בעה"ב שיעורן ברמונים. אבל של בעלי מלאכה. במה שהן. ולר"א כולן במה שהן. ולר' יהושע. כולן ברמונים:

בועז

פירושים נוספים