משנה כלים טז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טז · משנה ד | >>

כלי עור מאימתי מקבלין טומאה?

התורמל, משיחסום ח ויקנב ויעשה קיחותיו.

רבי יהודה אומר: משיעשה את אזניו.

סקורטיא, משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה.

רבי יהודה אומר: משיעשה את טבעותיה.

קטבוליא, משיחסום ויקנב.

רבי יהודה אומר: משיעשה את קיחותיה.

הכר והכסת של עור, משיחסום ויקנב.

רבי יהודה אומר: משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים.

משנה מנוקדת

כְּלֵי עוֹר,

מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?
הַתּוּרְמֵל,
מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב
וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת אָזְנָיו.
סְקֻרְטְיָא,
מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב
וְיַעֲשֶׂה אֶת צִיצָתָהּ;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת טַבְּעוֹתֶיהָ.
קְטָבוּלְיָא,
מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתֶיהָ.
הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר,
מִשֶּׁיַּחְסוֹם וִיקַנֵּב;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מִשֶּׁיִּתְפְּרֵם,
וִישַׁיֵּר בָּהֶם פָּחוּת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים:

נוסח הרמב"ם

כלי עור, מאמתי מקבלין טומאה?

התורמל - משיחסום, ויקנב, ויעשה את קיחותיו.
רבי יהודה אומר: משיעשה אוזניו.
סקורטיה - משיחסום, ויקנב, ויעשה את ציצתה.
רבי יהודה אומר: משיעשה את טבעותיה.
קטבוליה - משיחסום, ויקנב.
רבי יהודה אומר: משיעשה את קיחותיה.
הכר, והכסת של עור - משיחסום, ויקנב.
רבי יהודה אומר: משיתפרם, וישייר בהם פחות מחמישה טפחים.

פירוש הרמב"ם

תורמל - הוא כלי מעור יתלו אותו הרועים בצוואריהם ישימו בו מזונות, ובתלמוד "ולא הרועה בתרמילו".

ועניין יחסום בכלי העור, שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי.

ויקנב שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ והן קצוות קטנות דומות לשיער.

וקיחותיו - שנצים אשר יקבצו בו פי הכלי כמו שהוא מפורסם.

סקורטיה - הוא כלי מעור אשר יאכלו עליו.

וציציתה - היא העגולה מהעור אשר יעשו באמצעה, ותופרן אותה עמה לנוי, והיא מקשית כמו שהוא מפורסם, מלשון "ציץ נזר הקדש"(שמות לט, ל).

טבעותיה - טבעת נחושת או ברזל אשר יהיה בקצה הסקורטיה.

וקטבוליה - הנטע אשר יציעו בעיגול לרקום עליו.

והיותו מגביל אלו הכלים אשר הן פשוטי כלי עור, ויאמר שהן מקבלין טומאה, ואנחנו כבר קדם לנו שכלי עור פשוטיהם טהורים, אפשר בזה שני פנים:

  • האחד מהם, שיהיו פשוטי כלי עור יקבלו טומאה מדרבנן גם כן כמו פשוטי כלי עץ, שדין הכל אחד, ויהיה אמרו בתלמוד "מדרבנן", ירצה בו כלי עץ ושאר המנויים עמו, שלא יקבלו פשוטיהם טומאה מדאורייתא.
  • והפנים האחרים, שתהיה זאת הטומאה המשכב ומושב לבד, לא לשאר טומאות. וזה האופן יותר חזק אצלי.

וכבר יפרשו קצת המפרשים, "פקח קוח"(ישעיה סא, ב) העדי רוצה לומר הסרת העיגול, וישימוהו שתי מילות "פקח קוח", ויהיה "קוח" עניין עדי מאמרו "קיחותיו" ו"קיחותיה".

וכר של עור - היא כסא של העור העגול. וכסת הארוך. וצורתם מפורסמת.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

תורמל. פי' גאון וכן ערוך ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא ובפ' במה מדליקין (דף לא.) גר שבא במקלו ובתרמילו ובסוף יבמות (דף קכב.) זה מקלו וזה תרמילו כלי של עור ומוליכין בו מיני מזונות וכל דבר:

קיהותיו. פירש גאון וכן ערוך אית דגרסי קיחותיו והן מסגרותיו כמו (ישעיה סא) ולאסירים פקח קוח כמו אזנים קטנות סביבות התורמל כאזנים של דיסקיאות ונותן זו לתוך זו ומכניסין באותן האזנים סבלין ומסרגלין אותם:

סקורטיא. בפרק הנודר מן הירק (דף נה:) מאי איסקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין אותו העבדנים בשעת מלאכתן:

צוציתא. מלשון (יחזקאל ח) ויקחני בציצית ראשי כגון ציצית של טלית עושין לה לקושרו בהן:

קטבליא. בפ' הפועלים (דף צ:) פירש קטבליא על גבי (צ"ל דישא) רישא ובפ"ג דשקלים תרם בראשונה וחיפה בקטבלאות עור שמותח על גבי מטה:

פחות מחמשה טפחים. פתח העשוי להכניס בו המוך והנוצה לכר ולכסת ובתוספתא קורא אותו טיבור ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דתנא יהיב חד שיעורא לכר ולכסת ובתוספתא מחלק.

תני"א בתוספ' [שם] עור העריסה שהוא עתיד לעשות לה [ב] טבור רבי יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות מג':

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תורמל - כיס של עור גדול, שהרועה נותן בו מזונות וכל דבר. ודומה לו, ולא הרועה בתרמילו:

קיחותיו - מסגרותיו ט, כמין אזנים קטנות סביבות התורמל, ומכניסים באותן אזנים חבלים שסוגרים אותו:

סקורטיא - עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

ציצתה - כעין ציצית של טלית, כך עושין לה פתילים על כנפים לקשרם בהן. ורמב"ם פירש, סקורטיא עור שאוכלים עליו, וציציתה. הוא אמצע העור שנותנים בו טס של מתכת לנוי, לשון ציץ הזהב, שהוא טס של זהב:

טבעותיה - טבעת נחשת או ברזל שנותנים בקצה הסקורטיא:

קטבוליא - עור שמציעים על גבי מטה י. וקורים לו בערבי נט"ע, ופשוטי כלי עור מקבלים טומאה מדרבנן בלבד, כפשוטי כלי עץ, ודינן בזה שוה שאין מקבלים טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן בכל שאר טומאות, חוץ ממשכב ומושב שהן נעשים משכב ומושב מדאורייתא כשהן מיוחדים לכך:

הכר והכסת - כר קטן מכסת יא, ועשוי להניח תחת מראשותיו. וכסת תחת כל גופו:

פחות מחמשה טפחים - משיירים משום פתח להכניס משם המוך למלאות הכר והכסת:

פירוש תוספות יום טוב

התורמל. פי' הר"ב כיס של עור כו' ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא. הר"ש:

משיחסום. ענין יחסום בכלי העור שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי ויקנב שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ. והן קצוות קטנות דומות לשער. הרמב"ם:

קיחותיו. פי' הר"ב מסגרותיו. כמו ולאסורים פקח קוח [ישעיה סא]. הר"ש:

קטבליא. פי' הר"ב עור שמציעים כו'. ובספ"ג דשקלים כתב שהוא עור שלוק. ומ"ש בשם הרמב"ם. כך כתוב בפירושו דהכא. אבל ברפ"ח דאהלות לא פירש כן כמ"ש שס בס"ד. וכן *)בסקורטיא:

הכר והכסת. פירש הר"ב כר קטן מכסת כו' וביש מקומות שפירש בהפך. ואכתבם במסכת מקואות פ"י מ"ב [ד"ה הכר]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) משיחסום. ענין יחסום בכלי העור, כשיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי. ויקנב, שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ, והן קצוות קטנות דומות לשער. הר"מ:

(ט) (על הברטנורא) כמו ולאסורים פקח קוח. הר"ם:

(י) (על הברטנורא) ובסוף פרק ג' דשקלים כתב שהוא עור שלוק:

(יא) (על הברטנורא) ויש מקומות שפירש בהיפך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

התורמיל:    ובילקוט מתרגמי' ובתורמילא:

משיחסום:    חסימה בכלי עור הוא שיכפול השפה ויתפרנה הרמב"ם והרא"ש ז"ל:

קיהותיו:    אית דגרסי קיחותיו בחי"ת ובערוך מנין שזה קיהותיו לשון סגירה שנאמר ולאסורים פקח קוח וכן בפי' הרמב"ם ז"ל:

הכר והכסת:    כר קטן מכסת עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט ממתני' דלקמן פכ"ח סי' ה' הוכיחו תוס' ז"ל דכר גדול מכסת דקתני כר שעשאו סדין וכו' ועוד נלע"ד אני הדיוט דיש להוכיח ג"כ מן התוספתא דמתני' דקתני עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טבור דהיינו פתח להכניס ולהוציא בו המוך ר' יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות משלשה הרי שנתן שיעור גדול לגדול ושיעור קטן לקטן. ותרי תנאי אליבא דר' יהודה דבמתני' יהיב חד שיעורא לכר ולכסת ובתוספתא מחלק. ועוד אשכחן בתוספתא דאהלות פי"ב הביאה הר"ש ז"ל בפי"א דאהלות דקתני כר מלא תבן כסת מלאה מוכין כסת מלאה מטפחות הרי ששם משל לכסת שהוא תחת הראש בדבר יותר רך מן התבן:

תפארת ישראל

יכין

התורמל:    כיס הרועה:

משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו:    נ"ל דקיחותיו היינו עניבות קטנות שעושין סביב לשפתו. שמכניס באותן העניבות חבל כדי שכשימשוך בו יוכל לסגור עי"ז פה התורמל. אולם במלת קיחותיו כולל נמי הב' אזנים שיש להכיס מזה ומזה בהשפה כדי לאחוז שמה כשירצה לפתוח הכיס. והעניבות והאזניים יחד. נקראו קחותיו. משום שלוקח ומטלטל הכיס על ידן:

משיעשה את אזניו:    הם האזניים שאוחז בהן מזה ומזה הכיס כשירצה לפתחו. דס"ל דסגי בזה וא"צ שיעשה בו העניבות להכנסת החבל לסגרו. דבלא"ה יכול לסגרו כשיכרוך עליו משיחה:

סקורטיא:    שירצע של עבדנין:

משיחסום:    משיסגור לו סביב תפירה בשפה:

ויקנב:    שיחתוך ג"כ ציציות העור שבולטת משפתו. כדי להשוות השפה:

ויעשה את ציצתה:    חוטין בב' זויות שבראש הסקורטיא. כדי לקשרו בהם סביב לגוף האדם. והחוטין קשורים בטבעות שקבועות בב' הזויות שבשירצע. ולרמב"ם סקורטיא הוא עור שאוכלין עליו. וציצתה הוא טס שבאמצעיתו לנוי. [ותמהני הרי גם בכ"מ גם בכ"ע כל שהוא לנוי כגון צחצוח של גופו אינו מעכב [כספי"ב. וכ"כ בפרקן סי' ז'] וכ"ש הך שהוא קשוט שחוץ מגופו. ומ"ש כלי עור מהנך וצ"ע]:

רבי יהודה אומר משיעשה את טבעותיה:    דס"ל דסגי בב' הטבעות שבזויות השירצע. וא"צ שיקשור החוטין בטבעות. דמדיש בה טבעות. לוקח משיחה או חוט שימצא לו וקושר ע"י הסקורטיא סביב לגופו:

קטבוליא:    עור למכסה השולחן. ופשוטי כלי עור מק"ט מד"ס במיוחדין להניח עליהן שום דבר כמו בכלי עץ. ובמיוחדין למשכב או מושב. אפי' בלא"ה מק"ט מדרס מדאורייתא. וכל המק"ט מדרס. מקבל נמי גם שאר טומאות [כנדה פ"ו מ"ג]:

משיעשה את קיחותיה:    ר"ל משיתפור בה החבלים שיש להמכסה הזאת. שכשיסירוה מהשולחן. יכרכוה עם החוטין הללו ויטלטלוה להניחה במקום המשתמר:

הכר והכסת:    כר הוא הארוך דעקקע בל"א וכסת הוא הקטן קיססען בל"א [ועמ"ש רפ"כ]:

משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים:    כדי להכניס דרך שם המוך. וזה נעשה קודם שיחסום ויקנב. דלאחר שהכניס המוך תוך הכר והכסת. תופר וסוגר פה הכר והכסת ואח"כ חותך דלדולי העור מהשפה סביב. כדי לישר השפה סביב להתפירה [והיינו דקאמר משיתפרס וכו' ועי' לעיל סי' כ"ט]:

בועז

פירושים נוספים