עיקר תוי"ט על כלים ה

משנה כלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ויש שעושין על בסיס. וכדפירש הר"ב בריש פרק ב' דבבא בתרא. ועיין לקמן ריש פרק ז':

(ב) (על הברטנורא) וצ"ל שהקטן משונה בעשייתו יותר מן הגדול או בגובה או ברוחב או בכתלים דקים. דאי לא תימא הכי, גדול כשתחלתו ד' כשהוא פחות מד' יהא דין קטן עליו דתחלתו כל שהוא. הר"ש:

(ג) (על הברטנורא) וצירוף כבשן לא בעי. הר"ש. ועתוי"ט:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) וה"ה לענין שיעור גובה וחדא מתרתי נקט. וכ"ה בהר"מ:

(ה) (על המשנה) זה לזה. ואבן אחת מחברן. ונ"ל דאתאן לת"ק. מהר"מ. והת"ח כתב, דאתי כרבי יהודה, דאי לת"ק מאי קמ"ל, דהא אפילו בתנור אחד יותר מטפח טהור א"כ מבל שכן בין ב' תנורים, אלא ר' יהודה הא קמ"ל דהוי כבין תנור לכותל:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו, דכלי חרס הוא. הר"ש:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) טעמו כדכתב הר"ש, דקשה דא"כ הוי מעשה לסתור. עתוי"ט:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ח) (על הברטנורא) דשוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקו כו' ודפנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה, ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו. או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דפנותיו וניסוק, כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה, או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה, טמא. ואם לאו אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו, טהור. הר"ש. ומה שכתב דרך שוליו, רוצה לומר דרך מקום שוליו עולה לו האור לתוכו. דהא תנורים שלהם אין להם שולים:

(ט) (על הברטנורא) לא שצריך היסק שני, אלא כלומר לאחר היסק ראשון:

(ז)

(י) (על המשנה) לשלשה. דעבדיה גיסטרא, שחלקו לארכו בגובהו, ומשום הכי לא סגי להו לרבנן כשממעטו בפחות מד' כמו לר"מ, אלא בעינן דלא להוי רובא, דלא דמי לשייריו ד' דריש פרקין דהתם דצלקיה מצלק לרחבו. (פירוש שצלחו ומבקעו) גמרא:

(יא) (על הברטנורא) דבתנור שהוסק קיימינן, דהא תנן שנטמא, וכי הוסק יש בו גומות ואי אפשר לצמצם. הר"ש:

(יב) (על המשנה) וגורר. נראה לי שהגרסא וגורד בדל"ת. וכן לקמן לגרור צ"ל לגרוד. כמו ויקח לו חרש להתגרד בו. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) וניחא השתא הא דפליג ר"מ דאין צריך לגרר כו' ולא לחלק:

(יד) (על המשנה) אלא כו'. דלא חייש לחלים. פירוש, שהוא חזק ועומד. גמרא:

(ח)

(טו) (על המשנה) הרחיק כו'. פירוש, זה התנור שנעשה מחוליות ומרחו בטיט. וקאמר השתא שאם עשה זה המירוח טפילה מרוחקת כו'. וכן פירש הר"מ:

(טז) (על המשנה) חול כו'. קתני חול דומיא דצרור שהוא יבש. תוספ':

(ט)

(יז) (על הברטנורא) ולמודין, כמו עמודין. על שם שהם מעמידין הדבר. הר"א:

(י)

(יח) (על הברטנורא) פחות מארבעה טפחים. הר"ש:

(יט) (על הברטנורא) ולא הרחיק את הטפילה. הר"ש:

(כ) (על הברטנורא) והסכימו על הדין שנזכר בכאן. לזה יקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי, מיוחס אל דין. הר"מ:

(יא)

(כא) (על הברטנורא) כאשר נגעה בו כזית מן המת לפי מה שהתבאר בתוספתא. הר"מ:

(כב) (על הברטנורא) אבל עשה טפלה לשלם, טהור מדין כלי חרס. הר"ש:

(כג) (על הברטנורא) א"כ משונה כירה מהתנור, שהתנור אין לו שולים כדפירש הר"ב לעיל משנה ז'. והר"ש כתב דגרסינן ועשאה בטיט ועשה לו פטפוטין, והכי פירושו, עשה לה בטיט לתקנה, ועשה לו פטפוטין לאותו הטיט. ולשון טפילה שייך בתנור, ולשון עשאה בטיט שייך בכירה. ותרווייהו לתיקון התנור והכירה. והשתא כשניקבה ועשאה בטיט ועשה לה פטפוטין, טמאה נמי משום כלי חרס, והפטפוטין מטמאין מאויר. אבל טיט ופטפוטין בלא נקב, טהורה. ועתוי"ט:

(כד) (על הברטנורא) אולם מירוח התנור של מתכות ושל אבן והיא הטפלה, הנה יש תועלת לה בו לפי שהן יאפו מבפנים הלחם וזה המירוח ישאיר חומו וימנע ממנו האויר אשר יקרר גשם התנור. הר"מ. ולגירסת הר"ש דבסמוך מועיל נמי לכירה. וכתב הר"ש, דמרחה דהכא לאו אניקבה קאי, ופלוגתתן קאי גם אתנור ונטר לה עד לבסוף. ושכן הוא בתוספתא: