משנה כלים ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ד | >>
תנור שהוסק מאחוריו, או שהוסק שלא לדעתו, או שהוסק בבית האומן, טמא.
מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה, ובא מעשה ליבנה, וטימאן רבן גמליאל.
תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו,
- אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ,
- אוֹ שֶׁהֻסַּק בְּבֵית הָאֻמָּן,
- טָמֵא.
- מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּרֵי כְפָר סִגְנָּה,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה,
- וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה,
תנור שהוסק מאחוריו,
- או שהוסק שלא לדעתו,
- או שהוסק בבית האומן - טמא.
- מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה,
- ובא מעשה ליבנה - וטימאן רבן גמליאל.
כבר קדם המאמר שהתנור לא יטמא עד שיוסק וזהו גמר מלאכתו.
ואמרו כי כאשר הוסק מחוץ, או בזולת כוונה, או שהסיקו האומן אשר עשאו ואף על פי שלא הסיק אותו לאפות בו, הנה הוא יטמא הואיל והוסק מכל מקום.
והבאת המעשה מורה כי אם הוסק שלא לדעת טמא.
וזה מאמר אמיתי:
מאחוריו. שלא הסיקו מבפנים אלא עשה אש מבחוץ אצל התנור לצלות בשר או לשאר צורך וממילא הוסק התנור שלא נתכוון לכך או שהוסק שלא לדעתו אפילו מבפנים או שהוסק בבית האומן קודם שנגמרה מלאכת עשייתו. אי גרסינן טמא ניחא דמייתי עובדא ראיה לדבריו אבל אי גרסינן טהור קשה דהיינו מעשה לסתור וי"ל דהכי מייתי וטימאן ר"ג מכלל דרבנן פליגי עליה מדלא קתני ובא מעשה לפני ר"ג ליבנה וטימאן. וכל הני גווני דנקיט בית האומן ומאחוריו לא היו אלא לפרש כיצד שלא לדעת. וכן משמע בתוספתא דלא קתני שלא לדעת. ומייתי עלה עובדא דכפר סיגנה וכי האי גוונא אשכחן בכמה דוכתי כי ההיא דתנן בפרק שני דחולין (דף לב.) נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף. ואי לאו משום דההיא תוספתא הייתי מפרש שלשה עניינים מאחוריו משום דלא חשיב היסק אלא א"כ מסיק מבפנים ושלא לדעתו משום דבעינן לדעת. ובית האומן אפילו לדעת משום דלא נגמרה מלאכת עשייתן. ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דעל כרחיך מהני הסיק מאחוריו כדתנן בסמוך נתנו על פי הבור ולא נתברר לי מנא לן הא דבעינן לדעת. תני"א בתוספת"א (פ"ד) תנור שהסיק להיות צולה בו טמא להיות טומן בו אונין של פשתן טהור שאינו עושה מלאכה בגופו תנור שהסיקו עד שלא נגמרה מלאכתו טמא ור' יהודה מטהר. א"ר יהודה זו היה מעשה בתנור בכפר סיגנה והיה רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין. פי' תנור שהסיקו בפנים כדרך שעושין אם לצלות לתוכו בשר עשאו חשוב תנור כאילו הסיקו לאפות בו את הפת אבל אם מתחלתו לא הוסק אלא לטמון בו אונין של פשתן אין בו דין תנור כיון דאינו עושה מלאכה בגופו ואית דלא גרסי טמא בהסיקו להיות צולה ואתרוייהו קאי טהור דלא חשיב מעשה בגופו אלא לצורך פת שמדבקין אותו בכתליו וצריך רדייה:
תנור שהוסק מאחוריו - שאין התנור מקבל טומאה עד שיסיקנו, ואם לא הוסק מבפנים אלא מבחוץ חשיב היסק:
או שהוסק שלא לדעתו - [אפילו מבפנים]:
או שהוסק בבית האומן - קודם שנגמר מלאכת עשייתו:
טמא - גרסינן. ויש ספרים שגורסין טהור, ושיבוש הוא ז:
טמא. לשון הר"ב יש ספרים שגורסין טהור ושבוש הוא. טעמו כדכתב הר"ש דקשה דהוי מעשה לסתור. ומיהו כתב די"ל דהכי מייתי וטימאן ר"ג מכלל דרבנן פליגי עליה מדלא קתני ובא מעשה לפני ר"ג ליבנה וטמאן. וכל הני גוונא דנקט בית האומן ומאחוריו [*דהיינו שעשה אש מבחוץ לצלות בשר. או לשאר צורך. וממילא הוסק התנור שלא נתכוין לכך] לא הוי אלא לפרש כיצד שלא לדעת. *)דהא היסק מאחוריו ע"כ מהני כדתנן בסמוך נתנו על פי הבור [*וכה"ג אשכחן פ"ב דחולין (סוף משנה ג)] ולא נתברר לי מנא לן הא דבעינן לדעת. ע"כ:
(ז) (על הברטנורא) טעמו כדכתב הר"ש, דקשה דא"כ הוי מעשה לסתור. עתוי"ט:
או שהוסק מבית האומן טמא: וי"ס שגורסין טהור ושבוש דהוי מעשה לסתור. והר"ש ז"ל תירץ די"ל דהכי מייתי וטמאן רבן גמליאל מכלל דרבנן פליגי עליה מדלא קתני ובא מעשה לפני ר"ג ליבנה וטמאם. ויש בתוספתא מעשה דומה לזה דפליגי בהדיא רבנן עליה דרבן גמליאל וכל הני גווני דנקיט בית האומן ומאחוריו לא היו אלא לפרש כיצד שלא לדעת וכן משמע בתוספתא דלא קתני שלא לדעת ומייתי עלה עובדא דכפר סגנא וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי כי ההיא דתנן בפ' שני דחולין נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף ואי לאו משום דההיא תוספתא הייתי מפ' שלשה עניינים מאחוריו משום דלא חשיב היסק אא"כ מסיק מבפנים ושלא לדעתו משום דבעינן לדעת ובית האומן אפי' לדעת משום דלא נגמרה מלאכת עשייתו ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דעל כרחך מהני היסק מאחוריו כדתנן בסמוך נתנו על פי הבור ולא נתברר לי מנלן הא דבעי' לדעת עכ"ל ז"ל. גם ה"ר יהוסף ז"ל ראיתי שכתב נ"ל שראיה שלו שאומר שגירסת טהור שבוש היא מן המעשה שאומר שטמאן ר"ג וזו אינה קושיא כי בכמה מקומות מצינו כזה שמקשה מעשה לסתור ומשני לה וכן נ"ל ג"כ לפרש הכא חסורי מחסרא והכי קא תני תנור שהוסק וכו'. טהור ור"ג מטמא ומעשה שנפלה דליקה וכו'. וכן הביא ר"ש ז"ל תוספתא שאומרת בפירוש מחלוקת בין ר"ג ורבנן עד כאן. והרא"ש ז"ל כתב ובתוספתא פליגי בתנור שהוסק קודם שנגמרה מלאכתו. והביא ר' יהודה מעשה בתנורי כפר סגנא וטמאן ר"ג וחכמים מטהרין ומעשה אחר היה ע"כ:
יכין
תנור שהוסק מאחוריו: ר"ל אותו היסק שצריך כדי שיהיה ראוי לק"ט כלעיל סי' ט'. לא הוסק בפנימיותו רק בחוץ:
או שהוסק שלא לדעתו: אפי' רק בפנים. וסד"א מדאיכא תרתי לטיבותא. שהוסק שלא לדעתו. וגם רק מבפנים. ודאי לא הוסק כפי הראוי לסופגנין:
או שהוסק בבית האומן: דהיינו קודם שנתקן תוארו כראוי:
טמא: ר"ל אפ"ה מק"ט:
וטימאן רבן גמליאל: אף דהוו ג' לטיבותא מאחוריו. ושלא בכונה. ובבית האומן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת