משנה כלים ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ג | >>
עטרת כירה, טהורה.
טירת התנור, בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים, מטמאה במגע ובאוויר.
פחותה מכאן, טהורה.
אם חיברה לו, אפילו על שלוש אבנים, טמאה.
בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה, מטמאין במגע ואינן מטמאין באוויר, דברי רבי מאיר.
רבי ישמעאל מטהר.
עֲטֶרֶת כִּירָה,
- טְהוֹרָה.
- טִירַת הַתַּנוּר,
- בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר;
- פְּחוּתָה מִכָּאן,
- טְהוֹרָה.
- אִם חֻבְּרָה לוֹ,
- אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים,
- טְמֵאָה.
- בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה,
- מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע
- וְאֵינָן מִּטַּמְּאִין בָּאֲוִיר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְטַהֵר:
עטרת כירה - טהורה.
- טירת התנור -
- בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים - מיטמא במגע ובאוויר,
- פחותה מכן - טהורה.
- ואם חיברה לו, אפילו על שלש אבנים - טמאה.
- בית הפך, ובית התבלין, ובית הנר שבכירה -
- מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר - דברי רבי מאיר.
- ורבי ישמעאל - מטהר.
עטרת הכירה - יעשה בניין עגול על ראש הכירה להניח בו הקדרה ולא יצא מחום האש כלל, וזה הבניין יקרא "עטרת הכירה" לפי שהוא עליו כמו עטרה על הראש. וכאשר נטמאת הכירה, לא יטמא זה הבניין הנוסף עליו ממעל.
ויעשה לפני התנור מקום מוקף בכתלים שיושם בו הלחם בעת יציאתו מהתנור, יקרא זה המקום טירת התנור, והוא כדמיון חצר נגזר מלשון "בחצריהם ובטירותם"(בראשית כה, טז).
ואמרו מטמא במגע ובאויר - רוצה לומר כי כאשר נטמא התנור, אם בהגעת השרץ לו מתוכו או בהגעתו באוירו בלתי שימששהו, הנה זאת הטירה תטמא לפי שהיא מצרכי התנור וחלק מחלקיו. ואם היתה פחותה בגובה מארבעה טפחים לא תטמא, לפי שהיא בלתי ראויה לקבץ הלחם בו. וכאשר חיברה לתנור, הנה כבר נראה בעשייתה שהיא נעשה לצורך ושהוא רצה לדבקה בתנור, ולזה תטמא בטומאתו באיזה שיעור שיהיה החיבור חלוש, כמו שאם סידר שלוש אבנים בצד התנור והרכיבו על אלו האבנים.
וכבר יעשה בצידי הכירה מקום יניחו בו פך השמן יקרא בית הפך. ומקום יניחו בו התבלין יקרא בית תבלין. ומקום יניחו בו הנר יקרא בית הנר.
וכאשר נטמא הכירה במגע שרץ שיגע לה בפנים, כבר נטמאו אלו המקומות כולן להתחברם בכירה. אולם אם נטמאה הכירה באויר לבד כשיגיע השרץ באוירה, הנה נטמאת הכירה ולא נטמאו אלו המקומות. וכבר התבאר בתלמוד שרבי מאיר שם אלו ההבדלין להיות מהכירה, שטומאת אלו המקומות הם מדרבנן והם חשובות מחוברים ואין שורפין עליהן את התרומה, לפי שאם היו מעצם הכירה מן התורה יטמאו בטומאת הכירה איך שתטמא בין במגע בין באויר.
והלכה כרבי מאיר:
עטרת הכירה. בנין שסביב הכירה שלא יצא החום ושל תנור מקרי טירה והכל אחד. ובתוספתא נמי קרי לשל כירה טירה דקתני טירת הכירה טהורה. כירה לאו אורחא בהני אבל תנור אורחיה בהני. והא דבעי גבוהה ארבעה היינו כשיעור גובהה של תנור שתחילתו ד' פחותה מכאן טהורה דלא חשיבא תנור ובשלא חיברה לתנור:
בית הפך. כירה זו מיטלטלת היא ומחוברים לה כלים קטנים בית הפך שמשיבין בתוכו פך שמן להפשירו:
מטמא במגע. אם נפלה טומאה לאוירו או לאויר הכירה ונגעה טומאה לשולי הכירה נטמאו גם אלו או אם נגעה לשוליהן של אלו נטמאת הכירה ואין מיטמאין מחמת הכירה בטומאת אויר שאם נפל השרץ באויר הכירה ולא נגע בדופניה היא טמאה דכלי חרס מיטמא באויר והן טהורין שאין החיבור לה אלא לענין מגע כמו שפירשתי כן מוכח בפרק במה טומנין (דף מח:) דמייתי לה אהא דאמרינן מאן תנא להא דאמור רבנן כל המחובר לו הרי הוא כמוהו. אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו דכלי חרס הוא:
ור"ש מטהר. אפילו במגע את מי שלא נגעה בו (את) הטומאה דכל חד וחד כלי באפי נפשיה הוא. והתם מקשינן בשלמא רבי שמעון קסבר הני לאו ככירה דמו אלא לרבי מאיר (צ"ל אי) יד ככירה דמו אפילו באויר נמי ליטמו אי לאו ככירה דמו אפילו במגע לא ליטמו. ומשנינן לעולם לאו ככירה דמו ורבנן הוא דגזרו בהו ועבדו היכרא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים: תני"א בתוספת"א [פ"ד] ג' אבנים שחיברן זו לזו ועשאן תנור ועשה להן טפילה בין מבפנים ובין מבחוץ מטמאות במגע ובאויר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מבפנים מטמאות במגע ובאויר מבחוץ מטמאות במגע ואין מטמאות באויר. חיברן לתנור ולא חיברן זו לזו מטמאות. חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה להן טירה טהורה. וטירת כירה טהורה. פי' קסבר רבי יהודה דבשלא מרח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מטמא באויר דעביד היכרא דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים ור' מאיר סבר דלעולם חשיבא תנור. הרי הן כטירה דבארבעה טמאה פחות מכן טהורה. חפר בארץ ועשה בהן טירה פי' גבוהה ארבעה טהורה:
עטרת כירה - בנין עגול עשוי על ראש הכירה כדי לשמור חומה:
טהורה - ואם נטמאת הכירה לא נטמאת העטרת, דלא חשיבא עטרת חיבור לכירה:
טירת התנור - חצר התנור, לשון בחצריהם ובטירותם. מקום לפני התנור מוקף מחיצות שנותנים בו הלחם כשרודין אותו מן התנור:
בזמן שהיא גבוהה ארבעה - כשיעור גבהו של תנור שתחילתו ארבעה:
אפילו על שלש אבנים - שלא היתה מחוברת חיבור יפה אלא מונחת על שלש אבנים בלבד ודבוקה לתנור, חשיבא חיבור:
בית הפך - מקום עשוי בצדי הכירה שמניחין בו פך שמן להפשיר:
בית התבלין - מקום שמניחין בו את התבלין:
בית הנר - מקום שמניחין בו הנר:
מיטמאין במגע - אם נגע שרץ בתוך הכירה נטמאו המקומות הללו בטומאת הכירה. וכן אם נטמא אחד מן המקומות הללו במגע שרץ נטמאת הכירה עמהם, דחשיבי ככירה והם דבר אחד לענין טומאת מגע:
ואין מיטמאין באויר - אם נתלה שרץ באויר כירה ו ולא נגע בה. אע"פ שהיא טמאה דכלי חרס מיטמא באויר, הן טהורין, שאינם חיבור לה אלא לענין מגע. משום דמן התורה אינם חבור לה, ורבנן הוא דגזור עלייהו טומאה, ועבדו רבנן הכירא דלא לטמאו באויר, כי היכי דלא לשרפו עלייהו. תרומה וקדשים:
ור' שמעון מטהר - אפילו במגע, כל מקום שלא נגעה בו טומאה, דכל חד וחד כלי באנפי נפשיה. הוא. והלכה כר' מאיר:
[*טירת התנור. פי' הר"ב חצר כו' וכ"כ הרמב"ם. וצריך לי עיון א"כ אמאי לא נשנו גם כאן חילוקי הדינין השנויין במ"ג וד פרק ז לענין חצר הכירה. ואף הרמב"ם בחבורו פי"ז מהלכות כלים לא כתב אלא כסדר המשנה. ומיהו הא ל"ק אמאי קרי הכא טירת. די"ל דטירה שם חשוב יותר מחצר. שהחצר שם לכל חצר. וטירה שם לחצר שלפני בית השרים וכיוצא בזה. וכן התנור גדול וחשוב מכירה. והר"ש מפרש טירת התנור שהוא כמו עטרת כירה. אלא דבתנור מקרי טירה. ושבתוספתא קרי נמי לשל כירה טירה]:
מטמאה במגע ובאויר. משום בית הפך ואינך דתני להו בסיפא דמחלק בהו בין טומאת מגע לטומאת אויר. קתני הכא ברישא דמטמא במגע ובאויר. אע"ג דלא אצטריך וה"מ למיתני סתמא מטמאה:
ואין מטמאין באויר. כתב הר"ב אם נתלה שרץ באויר כירה כו'. אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו. דכלי חרס הוא. הר"ש.
דברי ר"מ. כתב הר"ב והלכה כר"מ. וכ"כ הרמב"ם. וכתב הכ"מ בפי"ז מהל' כלים. ואע"ג דר"ש פליג עליה [כלומר ובפ"ד דערובין דף מ"ו קאי בתיקו היכא דפליגי ר"מ ור"ש] פסק כר"מ משום דבפ' במה טומנים (דף מח) אמרי' מאן תנא [הא מלתא דאמור רבנן] כל המחובר לו הרי הוא כמוהו [כדתנן במ"ב פי"ב] ר"מ היא דתנן בית הפך כו' ועוד דר"מ מחמיר. עד כאן:
רבי ישמעאל. נ"א רבי שמעון. וכן העתיק הר"ב והר"ש והכי מוכח במ"ה פרק ז והכי מייתי לה בגמ' דשבת שם:
(ו) (על הברטנורא) אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו, דכלי חרס הוא. הר"ש:
עטרת כירה וכו': ופי' בערוך עטרת כירה פירוש בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש ע"כ:
טירת התנור: חצר התנור לשון בחצריהם ובטירותם כן פירשו הרמב"ם והרא"ש ז"ל אבל ה"ר שמשון ז"ל פי' עטרה וטירה הכל אחד ובתוספתא קרי לשל כירה טירה דתניא טירת הכירה טהורה וטעמא הוי דכירה לאו אורחה בהכי אבל תנור אורחיה בהכי ע"כ:
פחותה מכאן טהורה: דלא חשיבא כתנור ובשלא חברה לתנור מיירי כדמוכח מסיפא:
מיטמאין במגע: בנקודת חירק והוא כמו מיתטמאין:
ור"ש מטהר: כך צ"ל והכי פליגי נמי לקמן בפ"ז:
יכין
עטרת כירה: ר"ל אם עשה שפה גבוה סביב הנקב שבגגו כדי לשמור חומו:
טהורה: ר"ל אמק"ט שם. וגם אינו מטמא לטהרות שיגעו שם כשנטמא הכירה. דלא מחשב יד וחבור להכירה. מדא"צ כ"כ שמירה לחמימות שבתוכו. כטפול התנור. ואפי' כגבו לא הוה מדאינו מחובר לו:
טירת התנור: הוא היקף מחיצות שבשפת גג התנור. ועושין כך כדי לתת תוך הרווח ההוא הלחם כשרודין אותו מהתנור. משא"כ חצר התנור [לקמן פ"ז מ"ג] הוא היקף מחיצות סביב כותלי התנור מבחוץ. שעשוי להניח שם עצים ושאר צרכי אפיה:
בזמן שהיא גבוהה ד' טפחים: הייני כשיעור גובה כותלי התנור כריש פרקן. וכן הוא שיעור גובה הלחם שאפו בו להכי צריך גובה הטיר' כך. כדי שיהיו יכולין להעמיד שם סמוך לכותליו הלחם על חודו כשיורידוהו מהתנור:
מטמאה במגע ובאויר: בנגע שם או נתלה תוך חללו שם שרץ נטמא גם התנור. ובנטמא התנור גם הטירה נטמא. דאע"ג דאין הטירה טוחה בתנור בטיט. רק יושבת עליו אפ"ה מדיושבת הטירה תמיד עליו וצריכין זה לזה ככלי א' חשובים כל זמן שהכירה יושבת עליו. וא"ת וכי עדיף הא מטבלא עם קערות לעיל [פ"ב מ"ז] דמחוברין באמת ואפ"ה בנטמא א' לא נטמא חבירו. וכ"ש הכא שאינן מחוברין בטיט. וכדמוכח בסיפא. יש לומר הכא שאני דתשמיש שניהן צריכין זל"ז משא"כ התם כל חד לתשמיש בפ"ע עביד:
טהורה: ר"ל אינו חיבור להתנור להטמא כשנטמא התנור. משום דלא חזי לתשמיש התנור. והוא מטולטל ויש לו תוך בלי ב"ק שאינו מק"ט [כסילון פ"ב מ"ג] [כך נ"ל כונת הרמב"ם [פי"ז דכלים] דמטהרו מדאינו חיבור להתנור]:
אם חברה לו אפילו על שלש אבנים: נ"ל דר"ל אפי' לא חיבר הטירה לגג התנור רק בג' אבנים שבג' צדדי התנור. ובצד הד' שבתנור לא חיברו:
טמאה: ר"ל הוה חיבור להתנור. ובנטמא א' במגע או באויר נטמא חבירו:
בית הפך: הוא ב"ק קטן שמחובר לדופן הכירה מבחוץ. ונותנין לתוכו פך השמן שצריך לתבל בו הקדירות שיבשלו בהכירה:
ובית התבלין: הוא ג"כ ב"ק שמחובר בהכירה כלעיל. שנותנין לתוכן בשמים ובצלים ושומין לתבל בהן התבשילין:
ובית הנר: ב"ק כלעיל לשמן לנר שצריך להמבשל. וכולן מחוברין לדופן הכירה מבחוץ:
מטמאין במגע: בנגע שרץ בחללן או בחלול הכירה נטמא גם חבירו:
ואינן מטמאין באויר: אפי' נתלה השרץ באויר הכירה שהוא העיקר. אפ"ה לא נטמאו הנך ב"ק. אבל אותו ב"ק שנתלה השרץ באוירו טמא וכקערות שבטבלא לעיל [פ"ב מ"ז]. ורק הכא מדצריכי פך וחביריו לתשמישי התנור גזרו בה רבנן שיחשבו חיבור זל"ז. ומדמחשבו חיבור רק מד"ס. עבדו בה הכירא שיחשבו חבור רק בטומאת מגע ולא בטומאת אויר. ואפי' כגבו לא הוה:
רבי ישמעאל מטהר: דס"ל דאף לענין מגע לא גזרו בה רבנן שיהיו חבור זל"ז וגם הנך אמק"ט כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת