משנה כלים ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ב | >>
כירה, תחילתה שלוש, ושייריה שלוש, משתיגמר מלאכתה.
איזהו גמר מלאכתה? משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באילפס.
הכופח, עשאו לאפיה, שיעורו כתנור.
עשאו לבישול, שיעורו ככירה.
האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלוש אצבעות, חיבור.
היוצא מן הכופח, עשאו לאפיה, שיעורו כתנור.
עשאו לבישול, שיעורו ככירה.
אמר רבי יהודה: לא אמרו טפח, אלא בין התנור ולכותל.
היו שני תנורין סמוכים זה לזהה, נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור.
כִּירָה,
- תְּחִלָּתָהּ שָׁלשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלשׁ,
- מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ.
- תְּחִלָּתָהּ שָׁלשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלשׁ,
- אֵיזֶהוּ גְּמָר מְלַאכְתָּהּ?
- מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה
- כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ
- בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים,
- טְרוּפָה וּנְתוּנָה בֶָּאִלְפָס.
- הַכֻּפָּח,
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר;
- עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל,
- שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה.
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח
- וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- חִבּוּר.
- וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- הַיּוֹצֵא מִן הַכֻּפָּח,
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר;
- עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל,
- שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה.
- עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- לֹא אָמְרוּ טֶפַח,
- אֶלָּא בֵּין הַתַּנּוּר וְלַכֹּתֶל.
- הָיוּ שְׁנֵי תַּנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה,
- נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח,
- וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:
- נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח,
כירה -
- תחילתה שלש, ושיריה שלש.
- משתיגמר מלאכתה.
- ואיזו היא גמר מלאכתה?
- משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה, ונתונה בלפס.
- הכופח -
- עשאו לאפייה - שעורו כתנור,
- עשאו לבישול - שעורו ככירה.
- האבן היוצא מן התנור טפח,
- ומן הכירה שלש אצבעות - חיבור.
- והיוצא מן הכופח -
- עשאו לאפייה - שעורו כתנור,
- עשאו לבישול - שעורו ככירה.
- אמר רבי יהודה:
- לא אמרו טפח - אלא בין התנור לכותל.
- היו שני תנורין סמוכין זה לזה -
- נותן לזה טפח ולזה טפח - והשאר טהור.
כירה - הוא מוקד נבנה לבשל עליה התבשיל, והוא מקום שפיתת שתי קדרות, כמו שבארו במסכת שבת.
וכופח - הוא מקום שפיתת קדרה אחת לבד, והוא קרוב מתמונת התנור, וכבר נעשה לבשל התבשיל ותעמוד הקדרה עליה ממעל וישימו האש מתחת כמו הכירה, והנה יסיקו אותה ויאפו בתוכה הלחם כמו התנור.
ואמרו שלש - ירצה בו גובה שלוש אצבעות.
וביצה קלה שבביצים - הממהרת הבישול, בארו אותה בתלמוד שהיא ביצת תרנגולת.
טרופה ונתונה באלפס - מוכה בשמן מושלכת באלפס שהוא התבשיל היותר נמהר, ובתנאי שיהיה האלפס כבר נתחמם חמום שווה, לא שלא הוסק אלא בכללו.
ואמר יתברך "תנור וכירים יותץ, טמאים הם, וטמאים יהיו לכם"(ויקרא יא, לה), ובא הקבלה "לכם, לכל צרכיכם, לרבות ידות הכלים", מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח, ומן הכירה שלוש אצבעות, חבור. וכוונת זה המאמר, שכל מה שיתוקן לכם ויעזור לכם בשימוש זה הכלי הנה יטמא בטומאתו, ואין ספק שהטפח היוצא מן התנור אם חסר יחלש התנור ויקורר אישו, ויהיה התנור צריך לו ולזה יטמא בטומאתו, וכאשר נטמא התנור נטמא הטפח הדבק בו, ומה שיוסיף על זה הנה הוא טהור. וכל מה שיפול בתלמוד מזו המסכתא בשעורים אשר יטמאו בהטמא הכלי ממה שנדבק בו, או התנור או שאר המוקדים, הנה אמנם העיקר מה שזכרתי לך והוא אמרם "לכם, לכל צרכיכם".
ואין הלכה כרבי יהודה:
כירה. עשויה כעין קדרה והאש בתוכה והקדרה נותנין בתוכה לבשל ופעמים על גבה. ומפרש בפרק כירה (דף לח.) כופח מקום שפיתת קדרה א'. כירה מקום שפיתת ב' קדרות:
ביצה. מפרש בפרק המוציא יין (דף פ:) ביצת תרנגולת. ואמאי קרי ליה ביצה קלה אין לביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת:
שיעורו כתנור. לבשל סופגנים:
שיעורו ככירה. לבשל ביצה קלה:
האבן היוצא. (מחבריו) אבן שבונים בתנור בטיט ובתוספתא נקרא טפילה דקתני טפילת התנור עד כמה חיבור לתנור עד כדי צורך וכמה הוא צורך בתנור טפח ובכירה שלש אצבעות וכתנור דמיא מפני שצריכה לתנור להיות לו יד. ואם נטמאת תנור פת שעליה טמאה שהתנור אע"פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו. ובריש פרק העור והרוטב (דף קיח.) אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות:
מן התנור ולכותל. מפני שמעכבת את התנור מליקרב לכותל ודוחק את הבית הלכך יותר מטפח עומדת לינטל אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה יד הוא לתנור:
והשאר טהור. בתורת כהנים תניא או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור תלמוד לומר הם:
כירה - מקום שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנים הקדירות לבשל בתוכה ופעמים על גבה:
תחלתה שלש - גובהה אין פחות משלש אצבעות:
משתגמר מלאכתה - מאימתי מיטמאה תחלתה, משתגמר מלאכתה:
ביצה קלה - ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה, שהיא קלה לבשל יותר מכל הביצים:
טרופה - כשהיא טרופה ושבורה בקערה:
ונתונה באלפס - שהוחם כבר, שהיא ממהרת להתבשל:
הכופח - שיעור שפיתת קדרה אחת. וחומו רב מחום הכירה ופעמים שאופין בו פת:
שיעורו כתנור - כדי לאפות סופגנים ד:
שיעורו ככירה - לבשל בו ביצה קלה:
האבן היוצא - רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה, וכתנור דמיא. ואם נטמא התנור נטמאת האבן, ונטמא הפת שנגע בה, מפני שהוא יד לתנור, וכתיב (ויקרא יא) תנור וכירים יותץ וגו' טמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות שהן צורך לכלי:
לא אמרו - דיותר מטפח בתנור ומשלש אצבעות בכירה לא הוי חיבור, אלא כשהאבן בין התנור ולכותל. מפני שמעכבת שאין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית, אפילו גדולה הרבה יד היא לתנור. ואין הלכה כרבי יהודה:
והשאר טהור - דתניא בתורת כהנים, יכול שאני מרבה יותר מכשיעור, תלמוד לומר טמאים הם:
כירה. עיין מה שכתבתי בסוף פרקין:
שבביצים. מהר"ם ל"ג לה. ועיין במשנה ה פ"ט דשבת:
שיעורו כתנור. פירש הר"ב כדי לאפות סופגנים. וכ"פ הר"ש. ויראה דה"ה לענין שיעור גובה. וחדא מתרתי נקטי ובהדיא פסק כן הרמב"ם ברפט"ו מהלכות כלים:
האבן היוצא מן התנור טפח כו' חבור. פי' הר"ב מפני שהוא יד לתנור. ועיין בפירוש הר"ב במשנה ד פ"ג:
היו שני תנורים סמוכי' זה לזה. ואבן אחת מחברן. נ"ל דאתאן לת"ק. מהר"ם:
(ד) (על הברטנורא) וה"ה לענין שיעור גובה וחדא מתרתי נקט. וכ"ה בהר"מ:
(ה) (על המשנה) זה לזה. ואבן אחת מחברן. ונ"ל דאתאן לת"ק. מהר"מ. והת"ח כתב, דאתי כרבי יהודה, דאי לת"ק מאי קמ"ל, דהא אפילו בתנור אחד יותר מטפח טהור א"כ מבל שכן בין ב' תנורים, אלא ר' יהודה הא קמ"ל דהוי כבין תנור לכותל:
כירה תחלתה שלש ושיריה שלש: גרסי' דאצבעות לשון נקבה:
הכופח: בערוך גריס כופה בה"א בכל מקום שהוא מוזכר:
עשאו לאפייה שיעורו כתנור: נ"ל בין לענין תתלתו ושיריו בין לענין גמר מלאכתו. וכן עשאו לבשול שיעורו ככירה בין לענין תחלתו ושיריו בין לעניין גמר מלאכתו. ועיין ברפט"ו בהלכות כלים ובסי' ב' ורפט"ז:
א"ר יהודה וכו': עיין במ"ש בפ"ק דעירובין סי' ג':
אלא בין התנור ולכותל: ס"א אלא מן התנור ולכותל:
יכין
כירה: כל תנור שנזכר במשנה א' רחב למטה וצר למעלה כדי לשמור חומו כפי הצריך לאפות פת. דצריך חמימות יתירה לאפות הפת שנדבק בכותלי התנור בפנים. אבל כירה שעשוי רק לבישול. א"צ חום רב. דהחמימות עובר מיד לתוך הלח שבקדירות שמושיבין אותן בב' הנקבים שבגג הכירה כדי שיתבשלו מהאש שתחתיהן תוך הכירה. להכי עושין אותו בדפנות זקופות בשוה ורוחב הכירה למעלה ולמטה בשוה:
תחלתה שלש: סגי בשכותליו גבוהין ג' אצבעות שיק"ט:
איזוהי גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים: היינו ביצת תרנגולת שנקראת כך מדקלה להתבשל מהר טפי. משאר ביצים:
טרופה ונתונה באלפס: ר"ל כששברוה לתוך אלפס שיושבת ע"ג כירה דע"י שטרפה באלפס מתמהרת להתבשל וא"צ היסק רב [והר"ב כתב דמיירי באלפס שהוחמה כבר. והוא מלשון הרמב"ם כאן בפירושו ולא ידעתי מנ"ל לרבינו הא. דצריך תרתי שהאלפס חמה. וגם היסק הכירה. וגם בחיבורו פט"ו מכלים לא הזכיר דבר מזה. אלא נ"ל דכוונת הרמב"ם דאם הוסקה כל כך עד שהאלפס שנתחממה ע"ג היא חמה כבר כל כך שיתבשל עליה ביצה אז נחשב הכירה נגמרה מלאכתו]:
הכופח: הוא ג"כ ככירה הנ"ל רק שאין בגגו רק חור למושב קדירה א':
עשאו לאפייה שיעורו כתנור: לענין שיעור גבהו. ולענין גמר מלאכתו:
האבן היוצא מן התנור: כדי לאחוז התנור כשירצה לטלטלו ממקום למקום:
טפח: ר"ל כל שבולט טפח מהתנור. אז הו"ל אבן זה יד וחיבור להתנור שיתטמא כשנטמא התנור. דמשום שמטלטל התנור גם בעוד הפת בתוכו. שאז התנור כבד. להכי צריך יד ארוכה. ואם נגע טומאה ביד לא עדיף מנגעה טומאה בגבו דכולו טהור. ורק בנגעו משקין טמאין שם נטמא רק גבו [עי' תוספות בכורות ל"ח א' ד"ה והרי]:
ומן הכירה שלש אצבעות: ר"ל סגי לי' ביד קצר מדאין רגיל לטלטל הכירה בעוד הקדירות עליו. מדחושש שישפכו:
אלא בין התנור ולכותל: ר"ל הא דמשערינן היד טפח ולא יותר. זהו דוקא בין תנור לכותל. דבבולט שם טפי עומד השאר לקצוץ. מדמתקצר ע"י רווח הבית. אבל בבולט האבן להצד הפונה לרווח הבית. אפילו ארוך יותר מטפח הו"ל יד [כך כתבו הר"ש והר"ב ולא הבנתי דאדרבא כשהוא בולט לחלל הבית הרי רגלי בני הבית שמצויין שם נכשלים בו טפי. ול"מ נ"ל דר"י לקולא קאמר דדוקא לצד הכותל הוה טפח חיבור. אבל לצד הבית כשהוא טפח אינו חיבור. דאין רגיל לעשותו שם ארוך כל כך שלא יכשלו שם בו בני הבית]:
: ואבן ארוך כמה טפחים מחברן:
נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור: ודמיא הכא לב' כירות ונטמאו ב' החיצוניות [לקמן פ"ו מ"ג] ואתאן הך בבא לת"ק דר"י. אבל לרמב"ם בהא מודה ר"י. מדהו"ל כבין תנור לכותל. דמדא"א לפסוע בין ב' תנורים מוסקין. להכי כשארוך טפי מב' טפחים מקצר לרגלי בני הבית ביותר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת