משנה כלים ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כירה, תחילתה שלוש, ושייריה שלוש, משתיגמר מלאכתה.

איזהו גמר מלאכתה? משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באילפס.

הכופח, עשאו לאפיה, שיעורו כתנור.

עשאו לבישול, שיעורו ככירה.

האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלוש אצבעות, חיבור.

היוצא מן הכופח, עשאו לאפיה, שיעורו כתנור.

עשאו לבישול, שיעורו ככירה.

אמר רבי יהודה: לא אמרו טפח, אלא בין התנור ולכותל.

היו שני תנורין סמוכים זה לזהה, נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כִּירָה, תְּחִלָּתָהּ שָׁלשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלשׁ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ. אֵיזֶהוּ גְמָר מְלַאכְתָּהּ, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָס. הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה, שִׁעוּרוֹ כַתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל, שִׁעוּרוֹ כַכִּירָה. הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח וּמִן הַכִּירָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, חִבּוּר. הַיּוֹצֵא מִן הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה, שִׁעוּרוֹ כַתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל, שִׁעוּרוֹ כַכִּירָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ טֶפַח, אֶלָּא בֵין הַתַּנּוּר וְלַכֹּתֶל. הָיוּ שְׁנֵי תַנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה , נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:

נוסח הרמב"ם

כירה תחילתה שלש ושיריה שלש משתיגמר מלאכתה ואיזו היא גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה בלפס הכופח עשאו לאפייה שעורו כתנור עשאו לבישול שעורו ככירה האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות חיבור והיוצא מן הכופח עשאו לאפייה שעורו כתנור עשאו לבישול שעורו ככירה אמר רבי יהודה לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל היו שני תנורין סמוכין זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור.

פירוש הרמב"ם

כירה. הוא מוקד נבנה לבשל עליה התבשיל והוא מקום שפיתת ב' קדרות כמו שבארו במס' שבת (דף לח:) וכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת לבד והוא קרוב מתמונת התנור וכבר נעשה לבשל התבשיל ותעמוד הקדרה עליה ממעל וישימו האש מתחת כמו הכירה והנה יסיקו אותה ויאפו בתוכה הלחם כמו התנור ואמרו שלש ירצה בו גובה ג' אצבעות. וביצה קלה שבביצים הממהרת הבשול בארו אותה בש"ס (שם דף פ:) שהיא ביצת תרנגולת טרופה ונתונה באלפס מוכה בשמן מושלכת באלפס שהוא התבשיל היותר נמהר ובתנאי שיהיה האלפס כבר נתחמם חמום שוה לא שלא הוסק אלא בכללו. ואמר יתברך תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם ובא הקבלה (חולין דף קיח.) לכם לכל צרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה ג' אצבעות חבור וכוונת זה המאמר שכל מה שיתוקן לכם ויעזור לכם בשמוש זה הכלי הנה יטמא בטומאתו ואין ספק שהטפח היוצא מן התנור אם חסר יחלש התנור ויקורר אשו ויהיה התנור צריך לו ולזה יטמא בטומאתו וכאשר נטמא התנור נטמא הטפח הדבק בו ומה שיוסיף על זה הנה הוא טהור וכל מה שיפול בש"ס (שבת דף מח:) מזו המסכתא בשעורים אשר יטמאו בהטמא הכלי ממה שנדבק בו או התנור או שאר המוקדים הנה אמנם העיקר מה שזכרתי לך והוא אמרם לכם לכל צרכיכם ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

כירה. עשויה כעין קדרה והאש בתוכה והקדרה נותנין בתוכה לבשל ופעמים על גבה. ומפרש בפרק כירה (דף לח.) כופח מקום שפיתת קדרה א'. כירה מקום שפיתת ב' קדרות:

ביצה. מפרש בפרק המוציא יין (דף פ:) ביצת תרנגולת. ואמאי קרי ליה ביצה קלה אין לביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת:

שיעורו כתנור. לבשל סופגנים:

שיעורו ככירה. לבשל ביצה קלה:

האבן היוצא. (מחבריו) אבן שבונים בתנור בטיט ובתוספתא נקרא טפילה דקתני טפילת התנור עד כמה חיבור לתנור עד כדי צורך וכמה הוא צורך בתנור טפח ובכירה שלש אצבעות וכתנור דמיא מפני שצריכה לתנור להיות לו יד. ואם נטמאת תנור פת שעליה טמאה שהתנור אע"פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו. ובריש פרק העור והרוטב (דף קיח.) אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות:

מן התנור ולכותל. מפני שמעכבת את התנור מליקרב לכותל ודוחק את הבית הלכך יותר מטפח עומדת לינטל אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה יד הוא לתנור:

והשאר טהור. בתורת כהנים תניא או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור תלמוד לומר הם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כירה - מקום שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנים הקדירות לבשל בתוכה ופעמים על גבה:

תחלתה שלש - גובהה אין פחות משלש אצבעות:

משתגמר מלאכתה - מאימתי מיטמאה תחלתה, משתגמר מלאכתה:

ביצה קלה - ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה, שהיא קלה לבשל יותר מכל הביצים:

טרופה - כשהיא טרופה ושבורה בקערה:

ונתונה באלפס - שהוחם כבר, שהיא ממהרת להתבשל:

הכופח - שיעור שפיתת קדרה אחת. וחומו רב מחום הכירה ופעמים שאופין בו פת:

שיעורו כתנור - כדי לאפות סופגנים ד:

שיעורו ככירה - לבשל בו ביצה קלה:

האבן היוצא - רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה, וכתנור דמיא. ואם נטמא התנור נטמאת האבן, ונטמא הפת שנגע בה, מפני שהוא יד לתנור, וכתיב (ויקרא יא) תנור וכירים יותץ וגו' טמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות שהן צורך לכלי:

לא אמרו - דיותר מטפח בתנור ומשלש אצבעות בכירה לא הוי חיבור, אלא כשהאבן בין התנור ולכותל. מפני שמעכבת שאין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית, אפילו גדולה הרבה יד היא לתנור. ואין הלכה כרבי יהודה:

והשאר טהור - דתניא בתורת כהנים, יכול שאני מרבה יותר מכשיעור, תלמוד לומר טמאים הם:

פירוש תוספות יום טוב

כירה. עיין מה שכתבתי בסוף פרקין:

שבביצים. מהר"ם ל"ג לה. ועיין במשנה ה פ"ט דשבת:

שיעורו כתנור. פירש הר"ב כדי לאפות סופגנים. וכ"פ הר"ש. ויראה דה"ה לענין שיעור גובה. וחדא מתרתי נקטי ובהדיא פסק כן הרמב"ם ברפט"ו מהלכות כלים:

האבן היוצא מן התנור טפח כו' חבור. פי' הר"ב מפני שהוא יד לתנור. ועיין בפירוש הר"ב במשנה ד פ"ג:

היו שני תנורים סמוכי' זה לזה. ואבן אחת מחברן. נ"ל דאתאן לת"ק. מהר"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) וה"ה לענין שיעור גובה וחדא מתרתי נקט. וכ"ה בהר"מ:

(ה) (על המשנה) זה לזה. ואבן אחת מחברן. ונ"ל דאתאן לת"ק. מהר"מ. והת"ח כתב, דאתי כרבי יהודה, דאי לת"ק מאי קמ"ל, דהא אפילו בתנור אחד יותר מטפח טהור א"כ מבל שכן בין ב' תנורים, אלא ר' יהודה הא קמ"ל דהוי כבין תנור לכותל:


פירושים נוספים