משנה כלים ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) תנור -

תחילתו ארבעה, ושיריו ארבעה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: במה דברים אמורים? - בגדול,

אבל בקטן - תחילתו כל שהוא, ושיריו רובו.

משתיגמר מלאכתו.

איזה הוא גמר מלאכתו?

משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.

רבי יהודה אומר:

משיסיק את החדש, כדי לאפות בישן סופגנין.

(ב) כירה -

תחילתה שלש, ושיריה שלש.

משתיגמר מלאכתה.

ואיזו היא גמר מלאכתה?

משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים, טרופה, ונתונה בלפס.

הכופח -

עשאו לאפייה - שעורו כתנור,

עשאו לבישול - שעורו ככירה.

האבן היוצא מן התנור טפח,

ומן הכירה שלש אצבעות - חיבור.

והיוצא מן הכופח -

עשאו לאפייה - שעורו כתנור,

עשאו לבישול - שעורו ככירה.

אמר רבי יהודה:

לא אמרו טפח - אלא בין התנור לכותל.

היו שני תנורין סמוכין זה לזה -

נותן לזה טפח ולזה טפח - והשאר טהור.

(ג) עטרת כירה - טהורה.

טירת התנור -

בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים - מיטמא במגע ובאוויר,

פחותה מכן - טהורה.

ואם חיברה לו, אפילו על שלש אבנים - טמאה.

בית הפך, ובית התבלין, ובית הנר שבכירה -

מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר - דברי רבי מאיר.

ורבי ישמעאל - מטהר.

(ד) תנור שהוסק מאחוריו,

או שהוסק שלא לדעתו,

או שהוסק בבית האומן - טמא.

מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה,

ובא מעשה ליבנה - וטימאן רבן גמליאל.

(ה) מוסף התנור -

של בעלי בתים - טהור.

ושל נחתומין - טמא,

מפני שהוא סומך עליו את השפוד.

רבי יוחנן הסנדלר אומר: מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק.

כיוצא בו מוסף היורה -

של שולקי זיתים - טמא,

ושל צבעים - טהור.

(ו) תנור שנתן בו עפר עד חציו -

מעפר ולמטן - מיטמא במגע,

מעפר ולמעלן - מיטמא באוויר.

נתנו על פי הבור, או על פי החדות, ונתן שם אבן -

רבי יהודה אומר: אם מסיק מלמטן, והוא ניסוק מלמעלן - טמא.

וחכמים אומרין: הואיל והוסק, מכל מקום - טמא.

(ז) תנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו?

חולקו לשלשה,

וגורר את הטפילה, עד שיהא בארץ.

רבי מאיר אומר: אינו צריך לגור את הטפילה, ולא עד שיהא בארץ,

אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים.

רבי שמעון אומר: וצריך להסיעו.

חלקו לשנים, אחד גדול ואחד קטן -

הגדול טמא, והקטן טהור.

חלקו לשלשה, אחד גדול כשנים -

הגדול טמא, ושנים הקטנים טהורין.

(ח) חתכו חוליות לרוחבו -

פחות מארבעה טפחים - טהור.

מירחו בטיט -

מקבל טומאה, משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.

הרחיק ממנו את הטפילה, ונתן חול או צרור בינתיים -

בזה אמרו: הנידה והטהורה אופות בו - והוא טהור.

(ט) תנור שבא מחותך מבית האומן -

עשה לו לימודין, נותנן עליו - והוא טהור.

נטמא -

סילק את הלימודין - טהור,

החזירן לו - טהור.

מירחו בטיט - מקבל טומאה,

ואינו צריך להסיקנו - שכבר הוסק.

(י) חתכו חוליות, ונתן חול בין חוליה לחוליה -

רבי אליעזר - מטהר,

וחכמים - מטמאין.

זה תנורו של עכנאי.

יורת הערביים, שהוא חופר בארץ, וטח בטיט -

אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו - טמא,

ואם לאו - טהור.

זה תנורו של בן דינאי.

(יא) תנור של אבן, ושל מתכת - טהור,

וטמא משום כלי מתכות.

ניקב, נפגם, נסדק -

עשה לו טפילה, או מוסף של טיט - טמא.

כמה יהא בנקב? - כדי שיצא בו האור.

וכן בכירה.

כירה של אבן, ושל מתכת - טהורה,

וטמאה משום כלי מתכות.

ניקבה, נפגמה, נסדקה -

עשה בה פטפוטין - טמאה.

מירחה בטיט, בין מבפנים בין מבחוץ - טהורה.

רבי יהודה אומר: מבפנים טמאה, ומבחוץ טהורה.

הדף הראשי של משנה כלים ה

משנה כלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב