משנה כלים ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

תנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו?

חולקו לשלשהי, וגורר יב את הטפילה עד שיהא בארץ.

רבי מאיר אומר: אינו צריך לגרור את הטפילה, ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחיםיד.

רבי שמעון אומר: וצריך להסיעו.

חלקו לשנים, אחד גדול ואחד קטן, הגדול טמא והקטן טהור.

חלקו לשלשה, אחד גדול כשנים, הגדול טמא, ושנים הקטנים טהורין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא, כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ, חוֹלְקוֹ לִשְׁלשָׁה , וְגוֹרֵר אֶת הַטְפֵלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵלָה, וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָאָרֶץ, אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים אַרְבָּעָה טְפָחִים . רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, וְצָרִיךְ לְהַסִּיעוֹ. חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר. חֲלָקוֹ לִשְׁלשָׁה, אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם, הַגָּדוֹל טָמֵא, וּשְׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין:

נוסח הרמב"ם

תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ רבי מאיר אומר אינו צריך לגור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים רבי שמעון אומר וצריך להסיעו חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור חלקו לשלשה אחד גדול כשנים הגדול טמא ושנים הקטנים טהורין.

פירוש הרמב"ם

אמר יתברך (ויקרא יא) תנור וכירים יותץ טמאים הם ואמרו בספרא אם שלם טמא ואם חתכו טהור ואמר בתואר חתוכו שיקרע על ארכו עד שישוב ג' חתוכים אחר שיגרר הטיט הנוסף אשר על גב התנור עד שישארו הג' חתיכות מעצם התנור מורכבין על שטח הארץ כמו שהושב שם ולא יהיה שם בנין דבוקה בארץ ואמר ר"מ שלא יצטרך לדבר מזה אבל יעזוב ממנו ממה שימשך לארץ פחות מד' טפחים והוא ענין אמרו ממעטו. ויהיה ההכר מתוך התנור והוא אמרו מבפנים ויחתכהו מזה הגרר ויראה לפי מה שקדם ששיריו ד' אצל ר"מ וא"ר שמעון שמאמרו יתברך יותץ אי אפשר בלתי הסרתו מהארץ ואפילו אחר החתוך וגירור הטיט ואין הלכה כר"מ ולא כר"ש:

פירוש רבינו שמשון

תנור. תחלתו עשוי כקדרה ומטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ ומדבק טיט (צ"ל ומעבהו וכ"ה ברש"י חולין) ומעבירו כדפרישית לעיל וקרי לה טפילה שמטפלה ומחברה בו:

חולקו לשלשה. לכלי עצמו מבפנים דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא. ובפרק העור והרוטב (דף קכד.) מקשינן מהך משנה אההוא דלעיל דתחלתו ד' ומשנינן כדפרישית לעיל

וגורר את הטפילה. שדיבק עליו שגם היא מחברתו ואע"פ שעדיין הוא עומד טהור:

עד שיהא בארץ. עד הקרקע מפילה כולה. אי נמי אחולקו קאי דלא סגי בחלוק עד רובו משום דחלים (צ"ל אלא) חולק עד שיהא בארץ וניחא השתא הא דקא פליג ר"מ דאין צריך לגרר את הטפילה ולא לחלק את התנור עד שיהא בארץ אלא עד שלא ישאר ד' טפחים דלא חייש לחלים. ובפרק העור והרוטב (שם) מפרש במאי פליגי:

להסיעו. אע"פ שחלקו לא טהר עד שיפריד החלקים זה מזה. תני"א בתוספת"א בפרק מחט וטבעת אין טהרה לכלי חרס אלא שבירתה ואפילו חיבר בקרקע ואפילו קבע במסמר ומילא סיד וגפסיס טמא רשב"ג מטהר ת"ק חייש דילמא ממליך ומפני ליה:

הגדול טמא. משום דאיכא רוב כדקתני בתוספתא דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור טמא. תניא בתוספת"א (פ"ד) תנור שחלקו לשנים אפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן טמא לפי שאי אפשר לכוין ואם אפשר לכוון טהור. פירוש אפילו כל שהוא. [שיש] בו ארבעה ובתנורא בר ז' כדמפרש בריש פירקין דשיעורה ברובא לרבנן וטמאים שני החלקים דלא ידעינן בהי מינייהו איכא רוב וכדאמרי' בריש פ' שני דחולין (דף כח:) חלקו לשנים והם שוין שניהן טמאין לפי שאי אפשר לצמצם והא דקתני ואם אפשר לכוין טהור ובפ"ב דבכורות (דף יז:) אמרו דכלי חרס אי אפשר לצמצם משום דיש בו גומות הני מילי היכא דסלקו לאחר שהוסק אבל הכא בשלא הוסק כדקתני מבית האומן דאפשר לכוין בעוד שהוא רך ולח:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תנור שנטמא - התנור עשוי כקדירה גדולה שאין לה שולים ומיטלטל, וכשבא לקבעו מחברו בארץ ומדבק טיט מבחוץ ומעבהו כדי שישמור חומו, וקרי לה טפילה שמטפלה ומחברה לו:

כיצד מטהרים אותו - כמה תהא שבירתו ותהא מטהרתו:

חולקו לשלשה - לכלי עצמו מבפנים. דאי לשנים, הגדול טמא, דאיכא רובא יא:

וגורר את הטפילה - שדבק עליו, שגם היא מחברתו:

עד שיהא בארץ - כלומר מפילה עד הקרקע. אי נמי, אחולקו קאי, דלא סגי בחלוקה עד רובו, אלא חולק עד שיגיע לקרקע יג:

ולא עד שיהא בארץ - ולא לחלקו עד למטה סמוך לארץ:

אלא ממעטו מבפנים - עד שלא ישאר ארבעה טפחים שהוא שיעור תחלתו של תנור. ואין הלכה כר' מאיר:

צריך להסיעו - אע"פ שחלקו, לא טהר עד שיפריד החלקים זה מזה. ואין הלכה כר' שמעון:

הגדול טמא - משום דאיכא רובו של תנור:

פירוש תוספות יום טוב

תנור שנטמא. פי' הר"ב עשוי כקדירה גדולה כו'. עיין מ"ש בריש פרקין:

חולקו לשלשה. דעבדי' גיסטרא. שחולקו לארכו בגובהו ומש"ה לא סגי להו לרבנן כשממעטו בפחות מארבעה כמו לר"מ אלא בעינן דלא ליהוי רובא. דלא דמי לשיריו ד' דריש פרקין. דהתם דצלקיה מצליק לרחבו [פי' הערוך שצלחו ומבקעו] [גמרא] פ"ט דחולין דף קכד:

לשלשה. כתב הר"ב דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא. דבתנור שהוסק קיימי' דהא תנן שנטמא. וכי הוסק יש בו גומות. ואי אפשר לצמצם כמ"ש הר"ש. ועיין מ"ש במשנה ו פי"ב:

[*וגורר. היה נ"ל שהגירסא וגורד בדלית וכן לקמן לגרור. שצ"ל לגרוד. כמו *) ויקח חרש ויגרוד דאיוב [ב ח] אבל גורר ברי"ש. הוא כמו גוררין כסא וכו' דמס' שבת [דף כט:] ואינו כענין שבכאן. אלא שלא ראיתי כן בשום נוסח. ואף בפי' הר"ש והרמב"ם מועתק ברי"ש. וכן בחבורו פי"ז מהל' כלים. איתא ברי"ש. ועי' בכולה סוגיא דחולין שם]:

עד שיהא בארץ. אהא דכתב הר"ב אי נמי אחולקו קאי כו' מסיים הר"ש וניחא השתא הא דקא פליג ר"מ. דא"צ לגרר כו'. ולא לחלק כו':

ר"מ אומר א"צ כו'. אלא ממעטו כו'. דלא חייש לחלים. פי' שהוא חזק ועומד. כדאיתא התם בחולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) לשלשה. דעבדיה גיסטרא, שחלקו לארכו בגובהו, ומשום הכי לא סגי להו לרבנן כשממעטו בפחות מד' כמו לר"מ, אלא בעינן דלא להוי רובא, דלא דמי לשייריו ד' דריש פרקין דהתם דצלקיה מצלק לרחבו. (פירוש שצלחו ומבקעו) גמרא:

(יא) (על הברטנורא) דבתנור שהוסק קיימינן, דהא תנן שנטמא, וכי הוסק יש בו גומות ואי אפשר לצמצם. הר"ש:

(יב) (על המשנה) וגורר. נראה לי שהגרסא וגורד בדל"ת. וכן לקמן לגרור צ"ל לגרוד. כמו ויקח לו חרש להתגרד בו. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) וניחא השתא הא דפליג ר"מ דאין צריך לגרר כו' ולא לחלק:

(יד) (על המשנה) אלא כו'. דלא חייש לחלים. פירוש, שהוא חזק ועומד. גמרא:


פירושים נוספים