משנה כלים ה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ה · משנה ח | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חתכו חוליות לרחבו, פחות מארבעה טפחים, טהור.

מירחו בטיט, מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין.

הרחיק ממנו את הטפילה טו ונתן חול או צרור טז בינתים, בזה אמרו: הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חִתְּכוֹ חֻלְיוֹת לְרָחְבּוֹ, פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים, טָהוֹר. מֵרְחוֹ בְּטִיט, מְקַבֵּל טֻמְאָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפות בּוֹ סֻפְגָּנִין. הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה וְנָתַן חוֹל אוֹ צְרוֹר בֵּינְתַיִם, בָּזֶה אָמְרוּ, הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ וְהוּא טָהוֹר:

נוסח הרמב"ם

חתכו חוליות לרוחבו פחות מארבעה טפחים טהור מירחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין הרחיק ממנו את הטפילה ונתן חול או צרור בינתיים בזה אמרו הנידה והטהורה אופות בו והוא טהור.

פירוש הרמב"ם

לרחבו. ששמהו חוליא חוליא יהיה גובה כל חוליא פחות מד' טפחים הנה כבר נטהרה החוליא כולה ואף על פי שהרכיב קצתה על קצתה עד שהשלים תמונת התנור כמו שהיה אחר טח אותו בטיט והוא אמרו מרחו בטיט ושב כמו מעשה התנור מתחלת הענין אשר נטמא בעתיד אבל אחר ההיסק אשר יהיה בו גמר מלאכתו לפי מה שקדם. הנה הוא אשר הרכיב זאת החוליא אחר בנה בנין עגול על זה התנור הנבדל רחוק ממנו ושם החול או האבן הדקה בין זה הבנין ובין התנור עד שנתקיים התנור ואפשר לאפות בו ואע"פ שהוא נבדל הנה זאת הצורה לא תטמא לעולם ושאין עליה הטיט ידבק חלקיו הנפרדים ולזה הנדה וטהורה אופות בו והוא טהור:

פירוש רבינו שמשון

לרחבו. כגון חותך שפופרת של קנה ואם יש בחוליא פחות מארבעה טפחים טהור בבאה מתנור גדול דליכא רובא. אבל איכא ד' טפחים טמא אע"ג דהוי מיעוט:

מרחו בטיט. בעי היסק כתנור חדש:

ונתן חול או צרור בנתים. אהרחיק ממנו את הטפילה קאי שהחול נתנו בין הטפילה לתנור ולא קאי אבין חוליא לחוליא דהיינו פלוגתא דר"א וחכמים לקמיה. ותני"א בתוספת"א (פ"ד) תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקים מגולה טמא נתן חול או צרורות בסדק טהור נתן טיט על גבי הסדק טמא חרס על גבי הסדק טהור. מרחו בטיט מלמעלה טמא או שעשה לו טפילה מבחוץ (צ"ל טמא והכי איתא בתוספתא שלפנינו) טהור מפני שהטפילה עושה את כולן אחד. נתן עליו טיט וחרסית אדמה סיד וגפסיס אפילו כל שהוא אפילו מבית האומן טמא. וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים וכל דבר שאין עושין בו טהור כללו של דבר שאין עושין ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין. פירוש סופגנים כדקתני מתני'. תניא בתוספתא (פ"ד) תנור של חוליות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים (צ"ל והיתה בהן אחד) (בהן אחר) שיש בה ארבעה טפחים היא מטמאה במגע [יא] (צ"ל ואינה מטמאה) אינה מטמא באויר והשאר טהורין. פירוש בשלא טפלו כלל איירי דאם טפלו אפילו בגללים תנן לעיל בפ' שלישי (מ"ד) כולה מטמאה במגע וכנגדו מטמא באויר. ומיהו כאן לא ידעתי טעם מאי שנא אויר ממגע כיון דיש בה כשיעור דלעיל ניחא דטומאתו משום יד. תני"א בתוספת"א (פ"ד) רשב"ג אומר הרוצה לעשות תנורו בטהרה מביא תנור של סדקין ומביא תנור חדש ומלבישו מבחוץ ונותן חול או צרורות בנתים אע"פ שעשה טפילה לחיצון טהור. פי' תנור חדש גדול (משל ר"ג) ומכניס של סדקים לתוכו ונעשה לו החדש כמלבוש ויש אויר בין החדש לשל הסדקים סביב כדי שיכניס חול בנתים שלא יחשב כאחד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חתכו חוליות לרחבו - כמו שחותך שפופרת של קנה:

פחות מארבעה טפחים - אם יש בחוליא פחות מארבעה טפחים ובאה מתנור גדול דליכא רובא, טהור. אבל איכא ארבעה טפחים, טמא, אע"ג דהוי מיעוט:

מרחו בטיט - בעי היסק כתנור חדש:

הרחיק ממנו את הטפלה - טפול של טיט שעשה, לא חיברו לתנור אלא רחוק ממנו:

ונתן חול או צרור - בין הטפילה לתנור, וע"י כך התנור מקיים חומו ואופים בו:

הנדה והטהורה אופות בו - דלא חשיבא הטפלה חיבור לתנור, כיון שהיא מרוחקת ממנו:

והוא טהור - שאינו מקבל טומאה:

פירוש תוספות יום טוב

הרחיק ממנו את הטפלה. פי' זה התנור שנעשה מחוליות ומרחו בטיט. וקאמר השתא שאם עשה זה המירוח טפילה מרוחקת כו'. וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפירושו. ובחבורו פט"ז מהל' כלים:

ונתן חול או צרור בינתים. קתני חול דומיא דצרור שהוא יבש. תוס' פ"ד דב"מ דף נ"ט:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) הרחיק כו'. פירוש, זה התנור שנעשה מחוליות ומרחו בטיט. וקאמר השתא שאם עשה זה המירוח טפילה מרוחקת כו'. וכן פירש הר"מ:

(טז) (על המשנה) חול כו'. קתני חול דומיא דצרור שהוא יבש. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חתכו חוליות כו' בינתים:    פי' בין טפלה לתנור וכשנתן חול או צרור בין חוליא לחוליא פלוגתא דר' אליעזר וחכמים בסמוך:

תפארת ישראל

יכין

פחות מארבעה טפחים:    דאין בכל חוליא גובה ד"ט. והיינו כריש פרקן דשיריו בד"ט:

טהור:    לרש"י לעיל [סי' ז] מיירי הכא בתנור קטן פחות מגובה ט' טפחים אבל בתנור גדול יותר מזה סגי כשלא נשאר רוב גבהו ואפי' הוא טפי מד' טפחים ואפ"ה טהור. ולרמב"ם שהבאנו שם מיירי הכא בתנור גדול *) יותר מט' טפחים. אבל בתנור קטן צריך שלא ישאר רוב גבהו. ואפי' הוא פחות מד' טפחים:

מרחו בטיט:    ר"ל שחתך התנור לג' חלקים לגבהו. או לחוליות לרחבו. וחזר ומרח טיט אפילו רק על החתוכין. דמירוח כזה מהני לחזור לשוויה כשאר תנור לקבל טומאה כשיחזור ויסיקנו. וכדמסיק [וכן מבואר בתוספתא [כלים ב"ק פ"ד] דקאמר זה הכלל כל דבר שעושין ממנו תנור מחבר סדקי תנור ע"ש. והא דתנינן [ספ"ה דפרה] עשאה בסיד ובגפסיס ולא קאמר עשאה בטיט. יש לומר זהו רק בשוקת דעשוי למים שמרכך הטיט מיד. להכי לא מחשב עי"ז סתימתו בטיט. ומה"ט נמי נקט לעיל [פ"ג מ"ג] חבית שעשאה בזפת משום דסתם חבית עשוי ליין ושמן. שג"כ אין הטיט סותם נקב שבו. משא"כ נקב שבתנור וכירה גם מרוח בטיט מהני וכן מוכח נמי מלקמן [פ"ז מ"א]] אבל אין לומר דה"ק שהדביק החלקים יחד בטיט דהיינו שמירח הטיט בתוך החיתוך עצמו. ליתא דא"כ הול"ל חזר והדביקן בטיט:

מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין:    כדי שיהיה ניסק גם הטיט שעל החתוכין:

הרחיק ממנו את הטפלה:    שאחר שחתך התנור לג' חלקים לארכו או לחוליות לרחבו כלעיל וטיהרו. העמיד אח"כ כמין כותל טיט קצת רחוק מסביב להתנור מבחוץ:

ונתן חול או צרור בינתיים:    שהריוח שבין התנור להטפילה מילאו בחול או בצרורות כדי לעבותו. וסד"א שעי"ז יהיה כמרחו בטיט לעיל. וכאילו מדובק הטיפול בהתנור קמ"ל. מיהו כ"ש בהניח הריוח ההוא פנוי. דאז אע"ג שהסיק הטיפול. עכ"פ מדמרוחק מהתנור. הרי התנור שכבר נחתך נשאר שבור כמעיקרא. מיהו כשמילא הריוח בחול וצרורות. צריך שיהיו יבישים. דאל"כ הן עצמן סותמין [תוספתא. והא דנקט לעיל מלת טהור. ולא כי הכא נדה וכו'. היינו משום דלעיל שנשארו הסדקים פתוחים. הרי החמימות יוצא מבין החתוכין ולא חזי לאפיה כל כך]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים