ספר הרקמה/שער ד
שער ד
[עריכה]זכרון המעט בשרשי השמות והפעלים ומלות הטעם והרב שבהם
דע כי הרכבת אותיות אלפא ביתא תהיה כאשר זכרנו על שלשה חלקים לשמות ולפעלים ומלות הטעם, לא ימלט דבור מאחד מאלה החלקים ולא ימצא בו יותר מהם. והשמות מה שראוי להיותם פועלים או פעול בהם, ומהם נפרדים כמו אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, מִרְיָם, גָּמָל, חֲמוֹר, אֶבֶן, סֶלַע, בֶּגֶד, ומהם מורכבים כמו חֲצַרמָוֶת, יִשָּׂשכָר, אַבְרָהָם, בִּנְיָמִין, אֲבִיהוּא, אֲבִידָן, אֲבִיעֶזֶר, אֲחִימֶלֶךְ, אֲחִירַע, צַלְמָוֶת, עַבְטִיט, קִיקָלוֹן, בְּלִיַּעַל והדומה לו. והפעלים מה שיורה על זמן חולף או עתיד, כמו אָמַר, יֹאמַר, עָבַר, יַעֲבֹר, שָׁמַר, יִשְׁמֹר והדומה לזה. ואותיות הטעם הם מה שיורה על ענין בזולתו, כמו אֶל, עַל, כִּי, גַּם, רַק, אַךְ והדומה להם. והמעט שבשרשי השמות הנפרדים שתי אותיות, כמו יָד, עַי שם עיר, "יוּבַל שַׁי" (ישעיהו יח ז), גַּג, "וָוֵי הָעַמּוּדִים" (שמות לח י), פֶּה, שֶׂה והדומה להם. והרוב שבהם חמש אותיות כמו צְפַרְדֵּעַ, צְלָפְחָד, שַׁעַטְנֵז, ולא יעבור השם המספר הזה אלא אם יהיה בו תוספות. ויהיו עוד השמות הנפרדים על שלש אותיות, כמו אֶרֶץ, בֶּגֶד, צֶמֶר, גָּמָל. ויהיו על ארבע אותיות כמו פִּלְדָּשׁ, פִּתְגָּם, סִרְפַּד, סְפָרַד והדומה לזה. אבל השמות הנדבקים יהיו על אות אחת והם הכנוים כמו יו"ד עַבְדִּי ויָדִי ורַגְלִי ואָזְנִי, וא"ו עַבְדּוֹ ויָדוֹ ורַגְלוֹ ואָזְנוֹ, וכ"ף עַבְדֵּךְ ויָדֵךְ ורַגְלֵךְ ואָזְנֵךְ בדברך עם הנקבה האחת, וה"א עַבְדָּהּ ויָדָהּ ורַגְלָהּ בספרך על הנקבה האחת שאיננה נמצאת עמך, וכמו המ"ם אשר תספר בה על הרבים שאינם נמצאים עמך, כמו "תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת" (תהלים נה כד), "נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים" (משלי א יב). ופעמים יוסיפו עליה וא"ו, כמו שאמרו "הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ" (תהלים נט יב), "שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל" (תהלים פג יד). ויהיו על שתי אותיות כמו נו"ן וא"ו אָזְנֵנוּ ויָדֵנוּ ורַגְלֵנוּ, וכמו ה"א מ"ם אֲדוֹנֵיהֶם ורַגְלֵיהֶם ועַבְדֵּיהֶם. ויש שיוסיפו על הה"א והמ"ם האלה ה"א, כמו שאמרו "וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה" (יחזקאל מ טז). ואיננו רחוק אצלי שיתכן לומר גם כן אֲלֵיהֵמוֹ ורַגְלֵיהֵמוֹ ועֲבְדֵּיהֵמוֹ והדומה לזה, ואע"פ שאיננו נמצא במקרא הקשה מאמרו "וְאֶל אֵלֵיהֵמָה" (יחזקאל מ טז) אבל כאשר הם רוצים בזה יגרעו הה"א כמו שאמרו "עָלֵימוֹ" (דברים לב כג) "פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז) "אֵלֵימוֹ" (תהלים ב ה) "הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח ז) והעיקר שִׁנֵּיהֵמוֹ בְּפִיהֵמוֹ, עֲלֵיהֵמוֹ, פָנֵיהֵמוֹ, אֵלֵיהֵמוֹ, ואיננו נמנע שיושב הדבר אל עקרו. וכמו ה"א ואל"ף עָלֵיהָא ויָדֵיהָא ורַגְלֵיהָא – "אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ וְאַתִּיקֶיהָא" (יחזקאל מא טו) וכמו כ"ף וה"א "עִמְּכָה" (ש"א א כו) ו"יָדְכָה" (שמות יג טז) ורַגְלְכָה בדברך עם הזכר האחד. ותכלית מה שיגיע אליה השם השלשי בתוספת שבע אותיות, כמו הִשְׁתַּחֲוָיָה, רצוני לומר "בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן" (מ"ב ה יח). אבל הרבעי יגיע עד חמש אותיות, כמו "עַכְשׁוּב" (תהלים קמ ד) "שַׁרְבִיט" (אסתר ד יא) "זַרְזִיף אָרֶץ" (תהלים עב ו) <עמ' 9> "כַּרְכּוֹב הַמִּזְבֵּחַ" (ה), "כַּרְמִיל" (דה"ב ב יג), "פַּרְעוֹשׁ" (יד), "פִּילֶגֶשׁ" (בראשית לה כב). ויגיע עד שש אותיות כמו שְׁקַעֲרוּר מ"שְׁקַעֲרוּרֹת" (ויקרא יד לז), "פְּתִיגִיל" (ישעיהו ג כד). אך החמישי לא יגיע בתוספות יותר משש אותיות כמו "אַרְפַּכְשַׁד", מפני שהחמש אצלם תכלית השרשים ולא סבלו רוב התוספות כאשר סבלו השלש בעבור מעט מספרם, ועוד מפני שהגיעו אצלם השִלשים עד שבע אותיות בעבור שבאו על פעלים שסיים בתוספת כמו השתחוה. והמעט שבשרשי הפעלים שלש אותיות והרב בלי תוספת ארבע אותיות. והמעט בשרשי מלות הטעמים אות אחת ולא תהיה כי אם נדבקת כמו בי"ת הדבק ולמ"ד הקנין וכ"ף הדמיון, כאמרך "בַּייָ יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ" (ישעיהו מה כה), "לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד א), "כַּייָ אֱלֹהֵינוּ" (תהלים קיג ה), ותהיה על שתי אותיות כמו אֶל, עַל, ותהיה על שלש אותיות שרשיות כמו "יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי" (מ"א יא לג) ולא תעבר השלש אותיות כי אם בתוספת, וחסרוה אות אחת מתכלית בנין הפֹעל כאשר חסרו הפעל אות אחת מתכלית בנין השם, כי הפעל יותר חזק ממלת הטעם כאשר השם יותר חזק מהפועל כאשר התבאר קודם לזה. ומן הבא ממלות הטעם השלישים בתוספות אמרם לְמַעַן כי הלמ"ד בו תוספות, ואמרם בִּגְלַל, הבי"ת תוספות, ואמרם בְּיַעַן, הבי"ת בו נוספת על יַעַן, ואמרם לְעֻמַּת, הלמ"ד בו נוספת על "כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא" (קהלת ה טו), ו"כָּל עֻמַּת" פנים אחרים אני עתיד לזכרם במקום אחר. והלמ"ד עם הפנים אחרים גם כן נוספת בו. ואמרם בַּעֲבוּר, לְבַעֲבוּר, כי הוא"ו בהם למשך והלמ"ד והבי"ת נוספת. וכבר נהגו המשוררים לומר עֲבוּר במקום בַּעֲבוּר, כמו שאמר המשורר: "והצדק בקש, ואל תהיה עקש, עֲבוּר לא תוָקש, בלבות המורים" (דונש, בהשגות על מנחם). ויש אנשים מבעלי הדקדוק שתפשו עליו בזה, ואין לתפוש בהשבת הדבר אל עקרו לצרך השיר וגם כן עושים בעלי לשון אחרת. ומן הבא עוד ממלות הטעם בתוספות אמרו "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה" (דברים א לו), הוא"ו למשך והיו"ד תוספת. עוד בו יורה אותך על זה אמרם "זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" (מ"ב כד יד) מבלי יו"ד, ואמרם עוד "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ" (ישעיהו סד ג). ואני חושב כי היו"ד בבִּלְתִּי גם כן נוספת כאשר היא בזוּלָתִי, הלא תראה אותה נופלת גם כן באמרו "אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ" (ש"א ב ב), ונפלה יו"ד זוּלָתִי ויו"ד בִּלְתִּי מן "וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי" (הושע יג ד) בעבור התקבץ שני נחים נסתרים ואלה השני יו"דין הם למדבר והוא האלהים יתעלה, אבל "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים" (בראשית יד כד) אומר שהיא מלה מורכבת וטעמה התנאי, ופרושה 'חוץ מכך וכך' ו'זולת כך וכך' ו'אין כך וכך', כי טעם בַּל אין וטעם עַד התכלית, והיה ב"בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים" והדומה לו טעם תכלית המותנה בו והיו"ד בו תוספת ותפל בחבֵּר המדבר המלה לעצמו כמו שנאמר "הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי" (ישעיהו מד ח), "וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (ישעיהו מג יא), פרושם חוץ ממני. וכאשר יחבר בִּלְעָדַי עם שם נראה יאמר בִּלְעַדֵּי, "מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֵינוּ" (יהושע כב יט), "בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה" (איוב לד לב) כי שעורו 'בלעדי אשר אחזה'. וכן מַדּוּעַ אצלי מורכב מן מַה אשר היא לשאלה, ומן דּוּעַ, ואם <עמ' 10> לא ימצא דּוּעַ, ופרושו 'מה דעת בכך וכך'. ואיננו רחוק אצלי שיהיה מענינו "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק" (איוב לו ג), כלומר 'אשוט במחשבתי', ויהיה "דֵעִי" על משקל "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה" (שמות לב יז), וכאלו טעם מַדּוּעַ 'מה נראה לך בעשותך זה', כלומר מה דעתך בו. וכבר הרכיבו העבריים עַד והֵנָּה באמרם "אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה" (קהלת ד ב). וכבר חסרוהו יותר מהחסרון הזה באמרם "אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן" (קהלת ד ג). וכבר הרכיבו עוד אֵת עם אֵם ואם (צ"ל ועם) הֵן באמרם "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם" (שמות יח כ), "בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן" (ויקרא כ יד).