נחמיאש על משלי ו ט
<< | נחמיאש על משלי • פרק ו' • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב
מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. לעשות מלאכה?
ואמר: מתי עצל תשכב, והוסיף ביאור: מתי תקום משנתך, כי אולי ישכב על מטתו ולא יישן. וכמוהו (יונה א, ה) "וישכב וירדם"; "אשכבה ואישן" (תהלים ד, ט); "שכבתי ואישנה" (תהלים ג, ו). וה' שמות הם: תנומה, וגדולה ממנה שינה, [וגדולה] משתיהם תרדמה. ולינה על זמן השינה, ושכיבה על סדר השינה.
ויש מפרשים: עד מתי עצל תשכב ושני הפסוקים אחריו עד אחרת, שהוא מדבר על העצל ואומר לו: אם היית ישן כל ימיך אז טוב לך, שאתה מתעצל לבקש מזונך. אבל עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך? אי איפשר שתשכב לעולם; אם כן, משתקום משנתך מה תאכל? התאכל בשרך, על דרך "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" (קהלת ד, ה)? שטעמו שהוא מרבה בשינה, כמא דאת אמר: חיבוק ידים לשכב, ושוב מקיץ משנתו, ולא ימצא מה יאכל כי אם בשרו. על כן היה ממעט בשינה והרבה בהשתדלות, וזה טעם "מעט שינות מעט תנומות" וגו׳.