נחמיאש על משלי ו כו
<< | נחמיאש על משלי • פרק ו' • פסוק כ"ו | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה
עַֽד־כִּכַּ֫ר־לָ֥חֶם
וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ
נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃
(כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד. כי הרודף אחר אשה זונה לסוף לא יסור הולך וחסר שמבזבז עליה כל ממונו עד שלא ישאר לו ככר לחם. והוא לשון רז״ל במס׳ סוטה: כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא. ובתנחומא פרשת נשא: "ונסתרה והיא נטמאה" (במדבר ה, יג), עדיין לא שמענו שיעור לסתירה. פלימו אומר: כדי לפשוט ידו על הסל ליטול ככר לחם. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וגו׳ ע״כ.
ואשת איש נפש יקרה תצוד. דרשו ז״ל (סוטה דף ד:): זו תורה שנאמר בה (לעיל ג׳ ט״ו): "יקרה היא מפנינים". אם הדיוט נתפש בעבירה, אומרים: הדיוט הוא, לא היה יודע עונשה; אבל חבר נתפש בעבירה – הוא מבזה את התורה, שאומרים: ראו חבר שנתפש בעבירה, ולמה לא שטרתו התורה ממנה? לכך נאמר: נפש יקרה תצוד, ע״כ.
ורבינו סעדיה ז״ל פירש: בעד אשה זונה עד ככר לחם, כי חושב הנואף כי הפיק תאותו בדבר קל, בככר לחם שנתן לה, ואינו כן, כי לא הפיק תאותו אלא בדבר יקר והוא נלכד ברשתה. דבר אחר: חושב המעשה אשר הוא עושה כאכילת ככר לחם לשבר רעבונו, ואינו כן, כי ככר לחם סועד לבו ונפשו, אבל המעשה הזה יצוד את נפשו להורידה לשאול תחתיה. דבר אחר: חושב שמתכפר לו החטא בככר לחם שנותן צדקה, ואינו כן, כי לא יתכפר ער שתקבל הנפש עונשה. וטעם נפש יקרה, כי בעשותה העבירה לא תקרא יקרה, וכתב ראב״ע ז״ל: יאמר יקרה, בעבור שהיא אצולה מאור השם: