נחמיאש על משלי ו יא
<< | נחמיאש על משלי • פרק ו' • פסוק י"א | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ
וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃
וזה טעם ובא כמהלך רישיך ומחסורך כאיש מגן. והוא כפול עניין במלות שונות, כי ראשך ומחסורך אחד, ומהלך ואיש מגן אחד. ויהיה ראשך מגזרת (להלן ל׳ ח׳) "רש ועושר". וטעם הפסוק, ובא ראשך פתע פתאום כמהלך, זהו האורח הבא אל בעל הבית קודם שירגיש בו. או יהיה טעם כמהלך, כאדם המהלך בדרך במהירות, כן יבא הרש והמחסור, כאיש מגן שאינו מפחד ללכת במהרה ממקומו בלי עיכוב.
ויש מפרשים מעט מבנין הקל, בפלס "שוב שכב", "שמע". ואז ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן; אפילו יבוא רישך ומחסורך, ימצאך מהלך לנגדו בזריזות לדחות פעמיו להסירו מעליך, ותלחם בו ותנצחהו כאיש מגן הנלחם ובא במגן לנצח כל הבא כנגדו.
דבר אחר: ובא מגזרת (ויקרא כ״ב ז׳) ובא השמש וטהר שיסור רישך ומחסורך ולא יעמוד במקומך כמו מהלך ואיש מגן ההולכים בדרך שאינם עומדים במקום אחד.