משנה תענית ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ב · משנה ח | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל הכתוב במגילת תענית כו דלא למספד – לפניו אסור, לאחריו מותר.

רבי יוסי אומר: לפניו ולאחריו אסור.

דלא להתענאה בהון – לפניו ולאחריו מותר.

רבי יוסי אומר: לפניו אסור, לאחריו מותר.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כל הכתוב במגילת תענית דילא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור דילא להתענאה לפניו ולאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד כו': היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות והיו משבחים אותן הימים מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית ולפניהם ולאחריהם מותר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל הכתוב במגילת תענית - ימים שנעשו בהם ניסים לישראל בבית שני וקבעו ימים טובים. אית יומא דלא להתענאה בהון בלב ; ואית יומי דחמייי טפי דלא למספד בהון. ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד. לפניו אסור בהספד, דלמא אתי למעבד הכי ביו"ט גופיה. לאחריו מותר דכיון דעבר יום טוב לא חיישינן. ואנן קיי"ל דבטלה מגילת תענית כז, וכל אותן הימים הכתובים שם דלא להתענאה ודלא למספד, כולן מותרין בהספד ותענית, חוץ מחנוכה ופורים שאסורין בהספד ותענית. וימים שלפניהם ואחריהם מותר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

כל הכתוב במגילת תענית. כתב רש"י מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אף על פי שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב במגילת תענית כאילו היה מקרא. וכתב הר"ב דאנן קי"ל דבטלה מגילת תענית. בגמ' פ"ק דר"ה דף י"ח וי"ט שבזמן שבית המקדש קיים אסורים מפני ששמחה היא להם אין ב"ה קיים מותרים מפני שאבל היא להם אבל חנוכה מפרסם ניסא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצוה והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו. ופורים. קיימו וקבלו היהודים כדכתיב באסתר.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כו) (על המשנה) במגילת תענית. מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע"פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב כו' כאלו היה מקרא. רש"י:

(כז) (על הברטנורא) ובגמרא דראש השנה דף י"ח שבזמן שבית המקדש קיים אסורים מפני ששמחה היא להם, אין בית המקדש קיים מותרים מפני שאבל היא להם אבל חנוכה מפרסם ניסא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצוה והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו ופורים קיימו וקבלו היהודים כדכתיב באסתר:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

סט) כל הכתוב במגילת תענית ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי"ל דבזה"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע"ג]:

ע) לפניו ביום שלפניו:

בועז

[עריכה]


הלכתא גבירתא

[עריכה]

קיימא לן דבטלה בזה׳׳ז מגלת תענית חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם מותר, וכן בשבתות וימים טובים ור״ח. ואף על פי שמי שיש לו נשואין בחנוכה אינו מתענה ביום החופה, בניסן מתענה ואפילו בר״ח שהוא אחד מהימים שמתענים בהם כא״ח ס״ס תק״פ, ולענין כ״ח בכסלו יש פלוגתא בין ב״ח למג"א עססי׳ תקע״ג.

פירושים נוספים

בבלי יז ב