חידושי הרמב"ן על הש"ס/תענית/פרק ב

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף טו עמוד א

מה ששנינו במס' תענית ואומר לפניה' עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד ששה מסקינן בגמ' שאינן אלא בשבע אחרונות ואע"ג דרב אשי שהוא בתרא דייקא לי' מתנית' דבאמצעיות נמי איכא כ"ד אגמר' סמכי' דקאמר השתא דאתית להכא עשרין וארבע נמי לאו שיורא הוא כו'. ומתני' נמי דיקא דכיון דאסיקנא לקמן בתיבה דכי קתני סדר תעניות כיצד אשבע אחרונות קתני סיפא דמתני' עמדו בתפלה עלה קאי ולא מפסיקי' רישא וסיפא בתרי טעמי (ה).

ונראה בסדורא דהני מתני' דתנא איירי באיסורי מעיקרא ותנא בסיפא שבאלו מתריעין ואין התרעה אלא במקום עשרים וארבע והדר פריש דהתרעה זו מוציאין את התיבה לרחוב ומתפללין שם עשרים ארבע ברכות שעליהן מתריעין ולא קתני התם סדרא דהתרעה במתני' משום דתני לה לתרועה בפ"ק אלא במעשה דר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון משום פלוגתא דסידורא.

אבל בכולהו מתני' ובגמרא לא נתפרש בהדיא אם מתפללין אותן כ"ד בכל תפלה ותפלה משלש שהן שחרית ומנחה ונעילה שמתפללין בכל תענית צבור כדאמר בפרק מקום שנהגו תשעה באב אינו כתענית צבור לתפלת נעילה וכדמוכח בריש פ' בג' פרקים דמתמהינן בגמ' תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף ולא אמרינן מי אית בהו נעילה או שמא אינו אלא בתפלת נעילה בלבד כדאמרינן רביעית יומא מצלינן ובעינן רחמי ודברי רבינו חננאל מטין כן שכתב ותפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתוב ואלי יאספו כל חרד בדברי וגו', ש"מ תפלת תענית באחרית היום ברביעי האחרון. אבל מאחר שלא פירשו במשנתנו כך נראה לפי הדרך הישרה שבכל שלש תפלות מהן מתפללין כן וסמכתי לי על דברי הרב המחבר הר"מ במז"ל שכתב כן שמוסיפין ברכות אלו בתפלת שחרית ובתפלת מנחה.

ויש מי שאומר שהן מתפללין אותה כעין מוסף ולמד זה מן הירושלמי שאמרו בפ' מאימתי קורין ר' יוסא ור' אחא סלקין לתעניתא אתא צבורא בעו מקרי את שמע בתר תלת שעי ובעא ר' אחא ממחי בידון ואמר ליה ר' יוסא והלא כבר קראו אותה בעונתה כלו' קוראין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת. א"ל מפני ההדיוטות שלא יהיו אומרים בעונתה הן קורין אותה מכאן הביאו שיהו מתפללין כ"ד ברכות כעין מוסף וקורין לפניהם ק"ש כדרך שקורין תהלה לדוד קודם תפלה וזה אינו במשמע שאם היה להם תפלה נוספת נמצאו ארבעה תפלות בתעניות ובגמרא אמרו לקמן דליכא הכי ועוד שתפלה זו אינה אלא בחבר עיר כדתנן מורידין לפני התיבה ואומר לפניהם כו', וכיון שכן הצבור למה קורין את שמע כלום.

אלא כך נראה שבתעניות לפי שהיו צריכין להתקבץ לרחובה של עיר היו קורין ק"ש בעונתה ואין סומכין גאולה לתפלה, אלא כל אחד ואחד קורא ק"ש וברכותיה בעונתה ומפסיק עד שמתאספין הכל לרחוב וקורין אותה פעם אחרת בלא ברכות ומתפללין הצבור כיחידים ואח"כ מורידין לפני התיבה הזקן ואומר כ"ד ברכות, וקצרו של דבר שצורת השמועות יותר נוחה כן שכ"ז שעומדין לתפלה אומר לפניהם כ"ד ברכות הללו.

ועוד לא נתפרש אם מוסיפין ברכות הללו בבבל לפי שאמרו אין ת"צ בבבל וכיון שאין מתפללין אותה אלא בשבע אחרונות שאסורין בנעילת הסנדל וכל הדרכים הללו בהם ואין בבבל תענית במדות הללו שאין מתפללין אותן ושמא לא אמרו אין ת"צ בבבל אלא לומר שאין אסורין בנעילת הסנדל אבל בתפלות לא קא מיירי דהא קאמר אלא ט"ב בלבד ואין ט"ב כת"צ לתפלות (אלא) לענין תוספת שש ולא לנעילה וליכא למימר דהתם ה"ק אין ת"צ בבבל כלל אלא ט"ב דהוה כת"צ למקצת הדברים דהא דייקי' עלה בגמר' למימרא דט"ב בין השמשות שלו אסור אלמא ט"ב לשווייה ת"צ לגמרי קאמר אלא דלא איירי בתפלות תדע מדשקלו וטרו בגמרא בנעילת הסנדל איכא דסאיס ואיכא דלא סאיס דלא סבר לה כשמואל ואפ"ה לענין תפלות ל"פ.

ונראה שיש להם להתפלל תפלת נעילה שהרי אפי' בג' ראשונות מתפללין אותה מדתניא אין בין ג' ראשונות לג' אחרונות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה כו' ולא קתני שבאלו מתפללין נעילה ולא באלו ובגמ' נמי לא אמרינן דהא איכא בינייהו. אבל מה אעשה שכמה צרות עברו ברחמי המקום המרובין ולא ראינו מי שהתפלל תפלת נעילה ולא שמענו עליו.

ואם דעת הרבים לומר שאין נעילה אלא בת"צ ואין התענית צבור בבבל ואין ספק שאין מתפללין עשרים וארבע לעולם בבבל ולא נתברר אצלינו מפורש, אבל כל המרבה בתפלות נענה, ועוד אמרינן לקמן גבי רוב גשמים אמר ר"י א"ר ובגולה מתריעין ומייתי לה תניא נמי הכי שלא יהא בתיהם קבריהם, כלומר דהו"ל מפולת ובמפולת תנן מתריעין, אלמא בגולה נמי מתפללין כ"ד שאין התרעה לעולם אלא בכ"ד ברכות ועלייהו מתריעין בשופרות וכדתנן שבאלו מתריעין וע"כ לא נסתפק בגמ' אלא אי איכא כ"ד בלא התרעה באמצעיות אבל התרעה בלא כ"ד ליכא לעולם וליכא אלא באחרונות. וא"ת מתריעין בענינו קאמר שתי תשובות בדבר, חדא דר"י דהוא מאריה דשמעתא הא קאמר דעננו לא קרי ליה התרעה, ועוד למאן דקרי ליה הכי נמי ליתא אלא באחרונה והא קתני במתני' במה אלו יתרות דבבבל נמי איכא כ"ד והתרעות.

ובמסכת מגילה מבעיא להו בגמרא ת"צ בכמה משום דאית ביה מוסף תפלה כלומר שמתפללין בו נעילה דהיא כעין תפלת מוסף דר"ח ואתו למפשטיה מדרב דאיקלע לבבל קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה וא"ת שאין בבבל נעילה האיך קורין שם ד' והא ליכא מוסף תפלה בבבל ולא מסתבר דנימא כיון דאיכא בא"י אף בבבל קורין ד' אלא אדרבה (הכא) דאיכא מוסף תפלה מוסיפין רביעי כי ליכא לא נהיגי הכי אלא משמע דאיכא מוסף תפלה בבבל.

ובירושלמי גרסי' בני נינוה צריכין מעבד תענית בתר פסחא אתו שאלין לר' אמר לון לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפלה היכן אומרה בשש שהוא מוסיף עד כדון צבור שיש לו שש יחיד שאין לו שש א"ר חנינא לא כן א"ר זעירא יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו צרכיו הן וזהו מעשה של בני נינוה האמור בגמרתנו ובחו"ל היה מעשה שבא"י אין צורך לגשמים אחר הפסח ואעפ"כ מוסיפין שש.

וראיתי להראב"ד ז"ל שהוא מחייב להתפלל נעילה בכל ת"צ בזמה"ז ואפי' בבבל חוץ מט"ב וד' צומות שאינן כת"צ לנעילה כדאיתא בפ' מקום שנהגו.

ושוב חפשתי לדברים הללו ובדקתי למצוא להם מנהג בדברי הגאונים ז"ל. וראיתי תשובה שהשיב רבינו שרירא גאון ז"ל לראשי קהל פא"ס וזהו תורף שלה: ודשאלתון שנינו מעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר' חנניא בן תרדיון כו' עד שלא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית תקיעות לחודייהו הוא דאינן אלא בשערי מזרח או דילמא תקיעות וברכות ואין ברכות נוהגות בזמן הזה האיך מנהג בישיבה.

תשובה: הכין חזינא דתקיעות לחודייהו הוא דאמרו חכמים אינן נוהגות אלא בשערי מזרח אבל ברכות כ"ד אמורות במשנה שלפניה בסתם אומר לפניהם כ"ד ברכות ומנהג המקדש כבר מפורש בגמ' אבל מנהגא דעלמא השתא דתעני' בכלצרה שלא תבוא על הצבור מעצירת גשמים או יוקר השער או דבר או ארבה ומאי דדמיה להכי מתאמרן קדימן שבע ברכות כסידרא דמפורש במתני' ותוקעין כהנים בסוף כל חדא והכין רגילנא דמצלינא תפלת השחר גרידתא ובתרא קאים זקן ואומר דברי כבושין והדר נחית שליחתא דאית ביה מדות דמפרשן בהלכתא ומתחיל ברוך אתה דצלותא כד לביש שק וכד מחית שק על תיבותו וספרי וכהני דקיימין בשיפורי. וכד מטי לברכת גואל ישראל מתחיל בברכתא אריכא כו' ע"כ מן התשובה הזו בקיצור ובדילוג. ועוד היא ארוכ' במנהג הנהוג אצלם בישיבה והוא אצלם כמו שכתוב שם מנהג ברור ונהוג להם מימות אבות ראשונים ועד עכשיו, וכיון שנתברר לנו הענין בראיות שבגמרא והוחזה לנו ממנהגם של גאונים ז"ל לא נשאר בית מיחוש וספק בזה וראוי להתנהג בו.

ונראה לי שאין צבור מתפללין עננו של תעניות באחרונות שאין מוסיפין אלא שש דאי לא תימא הכי עשרים וארבעה ועשרים וחמש הויין והטעם לפי שהכל כלול באלו שש ברכות של תוספות והרי חותמין בהם העונה בעת צרה לפיכך לא הצריכו להוסיף אף באחרונות שיחתמו בה העונה בעת צרה אבל לפי שאמרו בגמרא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו' משמע שעננו של שאר תעניות אומרו בגואל ומעין ברכה הוא ונתנו חכמים רשות להאריך בהם שכל צרה שישראל ניצולין ממנה גאולה היא כענין שנאמר הוא יפדה את ישראל מכל צרותיו. וכן כתב רש"י ז"ל בפרק הקורא את המגילה גאולה דתפלה לאו דקבוץ גליות הוא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות לפעמים דהא ברכת קבוץ גליות ובונה ירושלים וצמח דוד לכל אחת ברכה בפני עצמה ע"כ.

ומזכיר נמי העקידה שעקר חתימה זו ביום זה עליה דגרסינן בירושלמי גואל ישראל ולא יצחק נגאל מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל ר' ביבי אמר רבי אבא אמר רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך רבש"ע שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני ע"ג המזבח היה לי להשיב ולומר אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר העלהו שם לעולה ח"ו לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך יהר"מ שבשעה שיהיו בניו של יצחק נכנסין לידי צרה ואין להם מי שילמד סניגוריא אתה תהא מלמד עליהן סנגוריא ה' יראה אתה שתהא זוכר להם עקידתו של יצחק אביהם ותתמלא עליהם רחמים וכן מצאתי נמי במנהג הישיבות בתשו' הנזכרת שהן אומרים פסוקים דעקידה מקודם חתימה בגואל ישראל. ולפי שלא ראיתי סדר ברכות הללו בסדורי הראשונים אכתוב הסדר הזה כפי מה שנראה והמלמד אדם דעת ילמדני האמת אמן:

ראה בענינו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך ופדנו מכל צרה עננו ה' עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו אל תעלם אזנך משמוע תפלתנו ואל תתעלם מבקשתנו היה נא קרוב לנו טרם נקרא עננו כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה גואל ופודה ומציל ועונה בכל עת צרה וצוקה וקיים לנו ה' אלקינו את הברית ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך העקדה שעקד את יצחק בנו ע"ג המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך. מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל והן עונין אמן. וכן על כל ברכה וברכה ואח"כ עומד חזן הכנסת (העובר שהוא חזן הכנסת) ואומר תקעו הכהנים תקעו ותוקעין תקיעה אחת וחוזר ש"צ ואומר אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו, ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך וגם את נח באהבה זכרת ותפקידהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם כו' ככתוב בתורתך ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה כו' ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. ונאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. ובדברי קדשך כתוב לאמר זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום הוא ונא' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. ונאמר ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ונאמר וזכרתי את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם. ונאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו' רחם ארחמנו נאום ה'. אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב לפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם ובעבור שמך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמך ומנחלתך וקיים לנו ה' אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך ע"י משה עבדך מפי כבודך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלהים אני ה' מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י זוכר הנשכחות. וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו ומריעין ג' שברים ותרועה מפני הספק שנסתפקו אבותינו בדבר כמו שמפורש במסכת ר"ה.

וחוזר ש"צ ואומר, אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר גם כל העולם כולו חל ממך ובריות בראשית חרדו מלפניך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך ישראל תורה ומצות ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתך ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר כו' ויהי קול השופר כו', ונאמר וכל העם רואים את הקולות כו' ובדברי קדשך כתוב לאמר עלה אלהים בתרועה כו' ונאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו כו' ונאמר כל יושבי תבל כו' ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופרות כו' ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעל כל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר ובתורתך ה' אלהינו כחוב לאמר והיה כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך מי שענה ליהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תרועה וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו ותוקעין תקיעה אחת וחוזר ש"צ ואומר שיר המעלות אל ה' בצרתה לי כו' כל המזמור וזכור ה' אלהינו זכותו של שמואל חוזך והמלא עלינו רחמים למען שמך מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע צעקה הריעו בנו אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.

וחוזר ש"צ ואומר שיר המעלות אשא עיני אל ההרים וגומר כל המזמור וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של אליהו הנביא והמלא עלינו רתמים למען שמך מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תפלה תקעו בני אהרן תקעו ותוקעים תקיעה אחת.

וחוזר ש"צ ואומר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' וגו' כל המזמור וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יונה עבדך והמלא עלינו רחמים למען שמך מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י העונה בעת צרה. הריעו בני אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.

וחוזר ש"צ ואומר תפלה לעני כי יעטוף וגומר כל המזמור וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של דוד משיחך ושל שלמה בנו מלכך והמלא עלינו רחמים למען שמך מי שענה את דודושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י מרחם על הארץ, תקעו בני אהרן תקעו תקיעה יתקעו.

וחוזר ש"צ ואומר רפאנו ה' וגו', ואם אין שם כהן תוקעין לויים וישראלים ואם אין שם כהן אלא הוא תוקע ואין אומר לו תקע אלא הוא מעצמו תוקע ומריע ותוקע על הסדר.

זה סדר תפלת התענית שמתענין הצבור על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן בגשמים בשבע אחרונות ובשאר הצרות באותן מקומות ששנו בהן חכמים ז"ל מתריעין כמו שמפורש במס' תענית. ואלהינו יפדנו מכל עוונותינו ויאר פניו אתנו אמן סלה: