עיקר תוי"ט על תענית ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה תענית ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) ואותו אפר הוי מעצם אדם דומיא דעקידה כו':

(ג) (על המשנה) ובראש כו' דחשיבותא הוא דיהבינן ברישיהו דנשיא ואב"ד ברישא. דאמרי להון אתון חשביתו למבעי לן רחמי אכולי עלמא. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) דאיכא עגמת נפש ומפני חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל בני אדם דלא חשיבי לא מתביישים בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן. רש"י:

(ה) (על המשנה) הזקן. והוא חכם לא היה שם זקן חכם מעמידין חכם כו'. גמרא:

(ו) (על המשנה) כבושין. לשון עצור כמו מכבש:

(ז) (על המשנה) ובקבלה. כ"מ שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל. קרי להו קבלה ובכ"מ דלא אתפקיד נביא כי האי וירא אלהים שהוא כמספר והולך דיליף אגב אורחא מלתא. לא קרינן ליה קבלה. רש"י:

(ב)

(ח) (על הברטנורא) לשון רש"י רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו:

(ט) (על הברטנורא) ולשון ביתו אינו מדוקדק. והר"מ כתב ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו. ועתוי"ט:

(ג)

(י) (על המשנה) זכרונות ושופרות. ומלכיות לא. והא דפירש הר"ב בפ"ד דר"ה מ"ה. כ"מ שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהן. י"ל לא בא ללמד אלא ר"ה ויוהכ"פ של יובל. דאין למדין מן הכללות והאי קרא דמיניה דריש כתיב ביה וביום שמחתכם ור"ה נקרא יום שמחה ויו"כ של יובל שהוא ודאי שמחת לב:

(יא) (על המשנה) לא כו' שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בר"ה וביובלות ובשעת מלחמה. גמרא. וכי תימא דצריך לאומרן דאם לא כן בציר להו ממש לכן נקט לישנא דלא היה צריך. הר"נ:

(ד)

(יב) (על המשנה) אברהם. לפי שהיה ראשון לניצולים שנצול מנמרוד. תוספ':

(יג) (על המשנה) גואל ישראל. בירושלמי פריך ולא יצחק נגאל שענייתו של א"א בהר המוריה על הצלתו של יצחק הוא השיבו שמכיון שנגאל יצחק הרי הוא כמי שנגאלו כל ישראל. הר"נ:

(יד) (על המשנה) ים סוף. לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה חכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי. רש"י:

(טו) (על המשנה) יהושע כו'. לפי שנענה בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדים בגלגל. רש"י:

(טז) (על המשנה) שמואל כו'. מעין אל ה' בצרתה לי דכתיב ויזעק שמואל אל ה'. רש"י:

(יז) (על המשנה) אליהו כו' מעין אשא עיני אל ההרים דכתיב באליהו ענני ה' ענני דהיינו תפלה. רש"י:

(יח) (על המשנה) יונה כו'. מעין ממעמקים קראתיך ה' שכן כתיב קראתי מצרה לי. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) בירושלמי פריך אאליהו ואיונה ומתרץ להו כך:

(ה)

(כ) (על המשנה) ורחב"ת. בסיכני. גמרא:

(כא) (על הברטנורא) והוא השמש ולא שליח צבור. רש"י. ומפרש בגמרא שהיו תוקעין תר"ת:

(כב) (על המשנה) בני אהרן. וי"ג בני אהרן. וי"ג בתרוייהו הכהנים בני אהרן. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) וכפרש"י. שבגבולין נמי היו תוקעין ומריעין כסדר השנוי במשנה זו. ועתוי"ט:

(כד) (על הברטנורא) ורש"י כתב חדא מלתא היא בשער מזרח בהר הבית. וי"א בשערי מזרח בעזרת נשים:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(כה) (על הברטנורא) א"נ לא גמרו ביום גומרין בלילה:

(ח)

(כו) (על המשנה) במגילת תענית. מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע"פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב כו' כאלו היה מקרא. רש"י:

(כז) (על הברטנורא) ובגמרא דראש השנה דף י"ח שבזמן שבית המקדש קיים אסורים מפני ששמחה היא להם, אין בית המקדש קיים מותרים מפני שאבל היא להם אבל חנוכה מפרסם ניסא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצוה והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו ופורים קיימו וקבלו היהודים כדכתיב באסתר:

(ט)

(כח) (על הברטנורא) ובטור איתא ד' סעודות דג' לשבת. וכתב הר"ן ואע"ג דבלא תענית צריך פת לסעודת היום ג"כ מ"מ מפני התענית מרבין לקנות דברים שחיי נפש בהם:

(כט) (על הברטנורא) יש לומר דחיישינן שמא בעלי החניות לא ישימו לבם לכך שמפני התענית והשבת הם קונים:

(ל) (על הברטנורא) שאין ביכולת דלת העם לקנות ב' סעודות גדולות ביחד אלא ודאי שצורך גדול למטר הוא:[לא] להפקיע. מבטל שעור מדה הראשונה וממעטה. רש"י:

(לב) (על המשנה) ולא אחרונות. פירוש התחלת האחרונות, אבל כך סדרן בה"ב הבה"ב. ועתוי"ט:

(י)

(לג) (על המשנה) בראש חודש. דאיקרי מועד. רש"י:

(לד) (על המשנה) אין כו' דאע"ג דאיקרי מועד לא כתיב יום משתה ושמחה. רש"י. אבל פורים אע"ג דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד לא חשיב ליה אף על גב דאיקרי יום טוב לא זהו לשון מועד שנקראים המועדות בתורה: