משנה שבת כב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כב · משנה ב | >>
כל שבא בחמין מערב שבת, שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחים קטנים) וקולייס האספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.
כל שבא בחמין - מלפני השבת,
- שורין אותו בחמין - בשבת.
- וכל שלא בא בחמין - מלפני השבת,
- מדיחין אותו בחמין - בשבת.
- חוץ מן -
- המליח הישן,
- וקולייס האספנן,
- שהדחתן - היא גמר מלאכתן.
- חוץ מן -
- מדיחין אותו בחמין - בשבת.
אמר, כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו, שמותר להשרותו במים חמין בשבת.
ומה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו, אלא מדיחין אותו בלבד.
חוץ מן הדג המליח, ומן דג דק הקליפה והוא הנקרא קוליס האספנין, לפי שאלו הדחתן מכשירתן לאכילה, ויהיה כמו שבישלן בשבת:
כל שבא בחמין - שנתבשל:
מדיחין - דהדחתו אינה בשולו אבל לא שורין:
חוץ מן המליח הישן - דג מליח שעברה עליו שנה משנמלח:
וקוליס האספנין - דג שקליפתו דקה והדחתו בחמין הוא גמר בשולו:
.אין פירוש למשנה זו
כל שבא בחמין מלפני השבת: ופירשו רש"י והר"ן ז"ל שנתבשל מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת כדי שיהא נימוח וכל שלא בא בחמין כגון בשר יבש שאוכלין אותו ע"י הדחק ע"כ. ובגמ' בעי כגון מאי הוי בא בחמין פי' שחוזרין ושורין אותו בחמין ומהדרינן כגון תרנגולתיה דר' אבא שהיה מבשלה ושורה אותה בחמין במים רבים להמחות מאליה ואוכלין אותה לרפואה. וכתב בב"י א"ח סי' שי"ח וז"ל והתוס' כתבו בפ' כירה כל שבא בחמין פי' שנתבשל לגמרי כדמפרש בפ' חבית כגון תרנגולת דר' אבא וכן כתב רבינו ירוחם בח"ג וז"ל כל שבא בחמין מערב שבת כלומר שנתבשל כל צרכו וכן בהגהות חדשות פ"ט אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ' כ"ב דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת אע"פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו בחמין בשבת ונראה מדבריו דאפי' לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי נמי כיון שנשרה במים רותחין חשוב מבושל לענין שלא יחשב כמבושל בשבת כששורה אותו בשבת בחמין ונ"ל דלישנא דמתני' קשיתיה דקתני שבא בחמין ולא קתני שנתבשל ומפני כך פירש"י ז"ל בפ' כירה כל שבא בחמין כל מלוח שבא בחמין מע"ש חוזרין ושורין אותו בחמין בשבת ואין בו משום תקון שהרי נתקן כבר קצת עכ"ל כלומר דבא בחמין דקתני קאי בין לדבר מליח בין לשאינו מליח בדבר מלוח הוא ביאה לבד ובדבר שאינו מליח הוא בשול ואטו דבר מליח נקט שבא ולא נקט שנתבשל ורמב"ם ז"ל לא נראה לו לידחק בכך ומש"ה סתם וכתב דבר שנתבשל או נשרה ולא חילק בין מליח לשאינו מלוח ע"כ. אבל הרב המגיד כתב דדעת הרמב"ם ז"ל דכל שלא נתבשל כל צרכו אפי' שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אם שורה אותו בחמין בשבת חייב חטאת כמבשל באור עצמה ע"כ בקיצור ובית יוסף עצמו הביא דברי הרב המגיד שם סי' שי"ח ולא חלק עליהם שם. עוד כתוב שם בב"י בשם רבינו ירוחם והר"ן ז"ל דהא דתנן שורין אותו בחמין בשבת אפי' בכלי ראשון שרי ע"כ: וכתב עוד שם והא דתנן כל שלא בא בחמין מדיחין אותו בחמין בשבת כתבו התוס' בפ' כירה (שבת ל"ט א)' לפי' רשב"א דערוי ככלי שני אתי שפיר הכא דאין שורין אותו בכלי ראשון אבל מדיחין אותו מכלי ראשון דרך עירוי אבל לפי' ר"ת דמפרש דערוי הוי ככלי ראשון ע"כ מדיחין אותו מכלי שני קאמר וא"כ מאי איריא מדיחין אפי' שורין נמי ואור"י דאפי' בכלי שני אין שורין דהואיל והמים חמין מיחזי כמבשל כו' א"נ הה"נ שורין אותו כיון דאיירי בכלי שני והא דנקט מדיחין לאשמעי' דאפי' הדחה הויא גמר מלאכה במלוח הישן וקולייס האספנין עכ"ל ז"ל:
מדיחין אותו: בשבא תחת המ"ם:
ודגים מלוחים קטנים: יש ספרים דלא גרסי לי' אבל בס' יראים סי' ק"ב משמע דגריס ליה וכתב עוד בסוף דבריו אלו וכל כיוצא בהן: אבל הטור א"ח סי' שי"ח נראה דלא גריס ליה וז"ל אבל מדיחין אותו בחמין חוץ ממליח הישן וקולייס האספנין. פי' דג קטן שאין צריכין אלא בשול מעט הדחתן הוא גמר מלאכתן ע"כ. אבל רש"י ז"ל פי' בפ' כירה שהוא דג שקורין טונינא ע"כ ולשון הר"מ דילונזאנו ז"ל קולייס האספנין פי' קוליוס של הספרדים הנקרא איספניולי וקוליוס הוא דג ידוע בקושטאנדינא ומביאין מהם משם לארץ ישראל ולשאר ארצות ובימים הראשונים היתה קושטאנדינא של מלך איספניא ע"כ. וכתוב בב"י א"ח סי' שי"ח שכתוב בשם ס' הפרדס שי"מ מליח הישן וקולייס האספנין שניהן טרית הן ולאו מילתא היא אלא מליח הישן בשר מלוח הרבה ודיקא נמי שאומר ישן שלא יאכל כלל אם לא ידיחנו בחמין אבל טרית אני אומר שמותר לרחוץ במים קרים בשבת כל דהו ואכיל ליה מידי דהוה ארחיצת כוסות וקערות שמותר לעשות כן בשבת וכו' ע"ש עוד. וגם מכאן משמע דל"ג ודגים מלוחים:
שהדחתן זו היא גמר מלאכתן: ומינה דייקינן בגמ' דאם הדיח חייב חטאת מדקרי ליה גמר מלאכתו ש"מ זהו בשולו וחייב: ותוס' פ' כל שעה (פסחים דף מ') כתבו דהאי מדיחין מיירי בכלי שני דבכלי ראשון אפי' הדחה אסורה והא דתנן בפ' כירה אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי דמשמע אפי' שורין אומר ר"י דהכא מיירי במידי דבר בישול וכששורין אותו אפילו בכלי שני מיחזי כמבשל אבל תבלין עשוי למתק הקדרה ולא מיחזי כמבשל ע"כ ואיתא נמי בתוס' בפ' דם חטאת (זבחים ד' צ"ו):
יכין
כל שבא בחמין מערב שבת: שנתבשל מע"ש כל צרכו וחזר ונתייבש:
שורין אותו בחמין בשבת: ואפי' בכלי ראשון דאין בישול אחר בישול (מג"א שי"ח סקי"ד):
וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת: מותר לערות עליו מכלי שני בשבת אבל אסור לשרותו אפי' בכלי שני (שם סקט"ו):
חוץ מן המליח הישן: (הערינג) שעבר שנה משנמלח:
וקולייס האיספני': מאקרעל [איינע ארט טהון פישע). והוא דג שעורו דק. דבהדחה מועטת מתבשל:
שהדחתן זו היא גמר מלאכתן: מיהו בצוננין מותר לשרותן (ט"ז שם סק"ה):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת