משנה שביעית ח א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ח · משנה א | >>

[עריכה]

כלל גדול^א אמרו בשביעית.

כל המיוחד למאכל אדם, אין עושין ממנו מלוגמא לאדם, ואין צורך לומר לבהמה.

וכל שאינו מיוחד למאכל אדם, עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה.

וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה.

חשב עליו לעצים, הרי הוא כעצים, כגון הסיאה והאזוב והקורנית.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית:

כָּל הַמְּיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לַבְּהֵמָה.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם, אֲבָל לֹא לַבְּהֵמָה.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא לְמַאֲכַל אָדָם וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה,

חִשַּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה, נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי אָדָם וְחֻמְרֵי בְהֵמָה;

חִשַּׁב עָלָיו לְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כְּעֵצִים.

כְּגוֹן הַסִּירָא וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כלל גדול אמרו בשביעית -

כל המיוחד לאוכל אדם -

אין עושין ממנו מלוגמה - לאדם,

ואין צורך לומר - לבהמה.

וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם -

עושין ממנו מלוגמה - לאדם,

אבל לא - לבהמה.

וכל שאינו מיוחד,

לא לאוכל אדם, ולא לאוכל בהמה -

חשב עליו לאוכל אדם, ולאוכל בהמה -

נותנין עליו חומרי אדם, וחומרי בהמה.

חשב עליו לעצים -

הרי הוא כעצים, כגון הסיאה, והאיזוב, והקורנית.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר הכתוב "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"(ויקרא כה, ו), רוצה לומר הדבר שהוא לכם למאכל אדם בלבד, יהיה [רק] לאכלה ולא למלוגמא, היא מלה מורכבת "מלוא לוגמא". ו"לוגמא" שם צד אחד משני צדדי הפה מבפנים, רוצה לומר לעיסת מאכל שאפשר שילעוס, מן החיטה או התאנים, לעיסה אחת לשום על פי מכה או שחין. והעניין המבורר מכל זה, ממה שאמר "ולא למלוגמא", הוא שלא יעשה מפירות שביעית לא תחבושת ולא רטיות ולא רפואות להקיא, ולא שום דבר מכל זה, אלא מה שהוא מיוחד למאכל אדם כמו שבארנו.

וכל שאינו מיוחד למאכל אדם, עושין ממנו מלוגמא לאדם - שנאמר "לכם לאכלה"(ויקרא כה, ו), המיוחד לכם הוא שיהיה לכם לאכלה בלבד, וזולתו לאכלה ולמלוגמא.

וחומרי אדם - הוא שלא יעשה ממנו מלוגמא, כמו שלא יעשו מן המיוחד למאכל אדם.

וחומרי בהמה - הוא שיהיו כמו מאכל בהמה, שאין בהמה אוכלת אותו, אלא כל זמן שהוא נמצא אותו המין בשדה לחיות השדה, כמו שיתבאר.

וסיאה - נקרא "פידרג" בלשון ערב.

ואזוב - נקרא "צעתר" בלשון ערב.

וקורנית - נקרא בערבי "האשה", ובלעז "שדרייה". והם עשבים ידועים אצל הרופאים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מלוגמא. רפואה וממעט לה בפ' לולב הגזול (דף מ.) לפי שאינה שוה בכל אדם.

ירושל' (פ"ח ה"א) בעי רבנן קומי רבי זעירא אוכלי אדם ואוכלי בהמה היו בפרשה מאי חמית מימר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא אוכלי בהמה עושין א"ל והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (ויקרא כה) מיעט אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ומיעט אוכלי בהמה אמר ר' בון בר חייא כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש ר' יוסי לא אמר כן אלא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעט לך ולעבדך מיעט אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אוכלי בהמה שעושה מלוגמא לאדם וריבה אוכלי אדם כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש אמר רבי מתניא כשמיעטת אוכלי אדם מיעטת וכשרבית אוכלי בהמה רבית. פי' מיעט אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא הא אוכלי בהמה עושין ופריך מיעט נמי אוכלי בהמה דבקרא נמי כתב לבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ולא למלוגמא ומשני ר' בון בר חייא מדרש זה שובר הראשון דמשמע דוקא דאדם ולאכול דבהמה לגופיה איצטריך אי נמי למימר ולא למלוגמא דבהמה אלא לרבות אוכלי בהמה דסמיך ליה ולבהמתך ופריך וריבה אוכלי אדם ומשני כבר תירץ ר' בון דאין לשבר מדרש ראשון ואם כן נמצאת משבר מדרש ראשון כמו שפירש רבי מתניא דמיעט אוכלי אדם ואם תחזור ותרבה אוכלי אדם למלוגמא נמצאת שובר מדרש ראשון ומסיק דאוכלי אדם ואוכלי בהמה עושין מהן צבעין לאדם וכ"ש מיני מלוגמא [שעושין מהן צבעים ואוכלי בהמה אין עושין מהם צבעים לבהמה כמו שאין עושין מהן מלוגמא] לבהמה דלא דמי לאוכלי אדם שעושין צבעין לאדם שכן צבעי אדם יש עליהן קדושה נעשה מאוכל בהמה צבעין לבהמה דצבעי בהמה אין עליהן קדושה:

חשב עליהם לבהמה ולאדם. בשעה שליקטן:

חומרי אדם. שאין עושין מהן מלוגמא:

וחומרי בהמה. שאסורין לשולקן:

הסיאה. אמרינן בפרק מפנין (דף קכח) בתרי:

אזוב. אברתא:

קירנית. חשיי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כלל גדול - מלוגמא. תחבושת ורטיה ופירוש מלוגמא מלא לוגמא שדרך אדם ללעוס מלא לוגמיו חטים או תאנים ונותן על גבי מכתו:

אין עושים ממנו מלוגמא - דכתיב (ויקרא כה) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, מה שהוא מיוחד לכם דהיינו למאכל אדם יהיה לאכלה ולא למלוגמא, אבל מה שאינו מיוחד לכם יהיה בין לאכלה בין למלוגמא, הלכך כל שאינו מאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם:

עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה - דכתיב (שם) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול, דבר הראוי לחיה ולבהמה תהיה לאכול לבהמה ולא לעשות לה מלוגמא: חומרי אדם שאין עושין מהם מלוגמא:

וחומרי בהמה - שאסור לשלקן ^ב:

הסיאה - עשב שקורין לו בערבי צידר"ג:

ואזוב - צעת"ר בערבי ובלע"ז איספ"ו:

וקורנית - בערבי חש"א ובלע"ז שדריא"ע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ככל גדול. עיין מה שכתבתי בר"פ דלעיל:

חשב עליו וכו'. בשעה שלקטן. הר"ש:

וחומרי בהמה. פירש הר"ב שאסור לשלקן. וכך כתב הר"ש והטעם כתב הרמב"ם בחבורו רפ"ה וז"ל לא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני דבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל וכו' לפי שאין שולקין אוכלי בהמה ע"כ. ועוד כתב בפרק הנזכר סי' י"א חומרי מאכל בהמ' שאין שולקין אותו. אע"ג דבפירושו מפ' בענין אחר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) כלל גדול. עיין בריש פרקין דלעיל:

(ב) (על הברטנורא) והטעם פי' הר"מ וז"ל לא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומ"ש דבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל כו' לפי שאין שולקין אוכלי בהמה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כלל גדול וכו':    כתבו תוס' ז"ל בשבת פ' כלל גדול (שבת דף ס"ח) אע"ג דלא קתני בתריה כלל אחר כיון דקתני כלל קטן קמיה בפרקין דלעיל שייך למתני בתריה הכא כלל גדול. ועיין במה שכתבתי ריש פרק דלעיל בשם החכם ה"ר משה פיזנטי ז"ל:

חומרי בהמה:    פי' הרמב"ם ז"ל חומרי בהמה הוא שיהיה כמו מאכל בהמה שאין בהמה אוכלת אותו אלא כל זמן שהוא נמצא אותו המין בשדה לחיות השדה ע"כ. אבל בחבורו כתב חומרי מאכל בהמה שאין שולקין אותו ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כלל גדול:    עיין ריש פ"ז:

אין עושין ממנו מלוגמא:    ערווייכענדעס פפלאסטער:

ואין צריך לומר לבהמה:    דכ' לאכלה ולא להפסד:

עושין ממנו מלוגמא לאדם:    דכ' לכם לאכלה דוקא המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא להפסד:

אבל לא לבהמה:    דכ' ולבהמתך וגו' תהיה תבואתה לאכל. הראוי לאכילתה לא יהיה למלוגמתה:

חשב עליו:    בשעת לקיטה:

למאכל אדם ולמאכל בהמה:    ר"ל לשניהן:

נותנין עליו חומרי אדם:    לאסור למלוגמא:

וחומרי בהמה:    דאסור לשנותן מברייתן ולשלקן. מדדרכו להאכל חי מבהמה:

ווילדער ראסמארין:

והאזוב:    איזאב וי"א מאיראן:

והקורנית:    ציטווערקרויט. אלו ג' אינן מיוחדין לשום דבר ואזלינן בתר מחשבתו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת