משנה שבועות ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ב · משנה ד | >>
ואיזו היא מצות עשה שבנדה כ שחייבין עליה, היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד, חייב, מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו.
משנה מנוקדת
וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ?
- הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה,
- וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי,
- וּפֵרֵשׁ מִיָּד,
- חַיָּב,
- מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ:
נוסח הרמב"ם
איזו היא מצות עשה שבנידה, שחייבין עליה?
- היה משמש עם הטהורה,
- ואמרה לו: נטמאתי,
- פירש מיד - חייב,
- שיציאתו - הניה לו כביאתו.
פירוש הרמב"ם
ראוי שיעמוד כמו שהוא, ויבטל התנועה ונועץ צפרניו בקרקע עד שימות האבר ואחר כך יפרוש. ופרישתו ממנה היא מצות עשה.
ופירוש אמרו גם כן חייבין עליה - שיהיו בית דין חייבין כשהורו בה והתירו הפרישה והוא אסור. וכמו כן חייב האיש עצמו קרבן כל זה במצות עשה, ואינו חייב בעשה שבמקדש כמו שנבאר בהוריות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואיזו הוא מצות עשה שבנדה - שדומה לזו שבמקדש, שאירע לו הטומאה משבא בהיתר לידי כניסה אם שגגו ב"ד בהוראה זו חייבים עליה פר העלם דבר:
היה משמש עם הטהורה - שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו, ופירש מיד בקושי האבר, חייב. אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי. וזהו העשה שבנדה:
פירוש תוספות יום טוב
מצות עשה שבנדה. דאמר קרא (ויקרא ט"ו) ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו. גמ' ופי' התוס' מעליו דריש דהא ותהי איצטריך למדרש בפ' החולץ [כמו שכתבתי שם בסופו] דאפילו בשעת נדתה קדושין תוספין בה:
שחייבין עליה. פירש הר"ב אם שגגו ב"ד וכו' כמפורש במשנה ד' פרק ב' דהוריות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כ) (על המשנה) שבנדה. דאמר קרא ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא עליו. גמרא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
היה משמש וכו': ירושלמי פ"ק דיומא דף ל"ח וביד פ"ד דהלכות איסורי ביאה סי' י"א ושם כתב כיצד יעשה נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה וכו' אמנם לשון הגמרא נועץ צפרניו סתם ופי' רש"י ז"ל נועץ צפרניו כלומר יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר ע"כ. ובגמרא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דלא ניפרוש מיד מנלן אמר חזקיה דאמר קרא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו הרי עשה [הגהה פי' תוס' ז"ל מעליו דריש דהא ותהי איצטריך למידרש בפ' החולץ דאפילו בשעת נדתה קדושין תופסין בה ע"כ]. ולא תעשה נמי אשכחן דאמר קרא לא תקרב ולא תקרב נמי לא תיפרוש הוא דכתיב קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך. וביד פ"ה דהלכות שגגות סי' ז' ובפי"ד. ובטור יו"ד סי' קפ"ה:
תפארת ישראל
יכין
ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה: שדומה להך דלעיל, שאירע לו טומאה אחר שנכנס בהיתר, ואפ"ה כששגגו ב"ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר:
ופירש מיד: בקושי אבר:
חייב: כרת כשאר בועל נדה:
מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו: אלא יסמוך א"ע על ידיו ורגליו, שלא יגע בגוף האשה, ויעמוד כך בלי דישה, עד שימות האבר, ואז יפרוש ממנה בלא קשוי. וזהו העשה שבנדה, שצותה תורה ותהי נדתה עליו, ר"ל אע"ג שהיא נדה, תהיה עליו וסמוכה לו, שלא יפרוש ממנה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת