מלאכת שלמה על שבועות ב
<< · מלאכת שלמה · על שבועות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע: ביד פי"א דהלכות שגגות סי' ח':
נטמא וידע: פי' רש"י ז"ל שידע שנטמא מתוך פירושו ז"ל משמע שרוצה לפרש כולה מתני' בידיעה גמורה שפירש וידע שנטמא ואע"ג דמוקמי' מתני' כרבי דאמר דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ"מ נקטא לה במתני' סתם ידיעה אע"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפרש כולה בידיעת בית רבו תוס' ז"ל. ומילתיה דרבי כתבתיה ראש פירקין דלעיל. והקשה החכם ה"ר אליעזר ארחא נר"ו אמאי לא תני במתני' כיצד כיון שבא לפרש מה הם שתים שהן ד' והשבתי לו דהכי נמי לא תני לקמן רפ"ג גבי שבועות שתים שהן ד' ולא גבי מראות נגעים דריש מסכת ננעים משום דאית בהו פלוגתא הכא גבי ידיעות בין ר"ע ור' ישמעאל כדתנן בסוף פירקין גם גבי שבועות שתים שהן ד' פליגי בה נמי ר' ישמעאל ור' עקיבא כדתנן לקמן פ"ג סי' ה' גם גבי מראות נגעים איכא פלוגתא בין ר"מ וחכמים בריש מתני' דמסכת נגעים אע"ג דלא הויא לגמרי כי הני תרי דהכא מ"מ הא אית בה פלוגתא אבל גבי יציאות תני בדוכתה כיצד משום דלית בה פלוגתא. ועוד דבעי לפרושי כמה באבי דבפנים ובחוץ ודשנים שעשאוה למלאכה יחד כך נלע"ד. ועוד נלע"ד דאע"ג דסתם מתני' דהכא הויא כר' ישמעאל והלכתא כותיה אע"ג דנראה דהוי סתם ואח"כ מחלוקת בסוף פירקין משום דהא אוקימנא להו לידיעות כרבי דס"ל בידיעות כר' ישמעאל ועוד דתנא בעא לאסמוכי הלכתא אהלכתא כמו שאכתוב לקמן רפ"ג בס"ד. ובגמרא פריך הני תמני הויין ידיעות הטומאה תחלה וסוף בין לקדש בין למקדש וידיעות הקדש תחלה וסוף וכן ידיעות מקדש תחלה וסוף ומתרץ רב פפא בלישנא בתרא לעולם תמני הויין וארבעי קמייתא דליתנהו בכל התורה כולה קא חשיב פי' רש"י ז"ל ידיעות שבתחלה ליתנהו בכל התורה שהאוכל חלב בשוגג אפילו לא נודע לו על חתיכה זו מעולם שהיא חלב ולאחר אכילה נודע לו חייב וד' בתרייתא דאיתנהו בכל התורה כולה לא קחשיב ובפי' הרמב"ם ז"ל מבוארים המשנה דידיעות יפה והביא בתירוץ הקושיא התירוץ הראשון שנאמר בגמרא אלא שנראה דגריס היא ז"ל הגרסא שבטלו רש"י ותוס' ז"ל דוק ושם מפורש ג"כ בכלל דבריו ז"ל ג"כ הקושיא שהקשו בגמרא בתחלה שתים שהן שש הויין ע"ש. ולעיל ברפ"ק כתבתי בקיצור מה שפירש הוא ז"ל מה הן שתים ומה הן שהן ד' ע"ש:
אחד הנכנס לעזרה: פי' מעזרת ישראל ולפנים:
שאין מוסיפין. וכו': ר"פ עגלה ערופה ותוס' פ"ק דסנהדרין דף י"ד וד' י"ו:
וב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהם: מתרץ לה בגמרא דה"ק ב"ד מהלכין ושתים תודות מהלכות וב"ד אחריהם דלא מצית למימר דב"ד קמי תודה אזלי דהא כתיב וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה. והני שתי תודות איכא מאן דסבר זו כנגד זו מהלכות ואיכא מאן דסבר זו אחר זו מ"ד זו כנגד זו הפנימית הך דמקרבא לחומה מ"ד זו אחר זו הפנימית הך דמקרבא לב"ד ההולכת אחרונה. עוד גרסינן בגמרא תנא שתי תודות שאמרו בלחמן דהיינו החמץ בלבד של שתי התודות דהיינו עשרים עשרונות של חמץ אבל לא בבשרן כלל ולא במצה שבתודה ויליף לה רב חסדא מקרא דכתיב בנחמיה ואעמידה שתי תודות גדולות דמאי גדולות אילמא פרים נימא פרים ואי גדולות וחשובות ממין שהיו ליכא חשיבותא קמי שמיא דהתנן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים. וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דאמרינן האחד המיוחד שבעדרו וגבי פרה אדומה נמי אמירינן שאם מצא נאה הימנה מצוה לפדות הראשונה מכל מקום לא היה לו להתפאר בכך כיון שמצוה בזה כמו בזה כשמתכוין לשם שמים. ומסיק בגמרא אלא גדולות שבתודה ועל כרחך בלחם קאמר ואשמועינן דשל חמץ היו שהן גדולות שבלחמי תודה שיש במין של חמץ כנגד שלשה מינים שבמצה. ומפרש עוד בגמרא דדוקא בקדוש ירושלים הוא בלחמי תודה של חמץ אבל קדוש העזרה הוא בשירי מנחות הנאכל בתוכה חובה ואי אפשר אלא במצה דאין מנחה באה חמץ. וכתב הרמב"ם ז"ל שם פ' ששי דהלכות בית הבחירה דכשמגיעין לסוף המקום שמקדישין בחומת ירושלם אוכלין שם לחם תודה אחת משתי התודות וכן כשמגיעין לסוף המקום שקדשו בעזרה אוכלין שם שירי מנחות ע"כ בשנוי לשון לקצר הענין:
ובשיר: הוא מזמור שיר חנוכת הבית ולכך אומרים אותו בקדוש העיר והעזרות. ושיר תודה נמי היו אומרים והוא מזמור לתודה ושיר של פגעים נמי היו אומרים והוא יושב בסתר עליון לפי שאמרו משה בהקמת המשכן והיו אומרים ג"כ ה' מה רבו צרי לפי שנאמר בו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו שהיו מתלוצצין צרי יהודה ובנימין כשהיו בני הגולה בונים בחומה. וביד פ' ששי דהלכות בית הבחירה סי' י"א י"ב י"ג י"ד ובפ"ג דהלכות ביאת מקדש סי' י"ב:
הפנימית נאכלת: ירושלמי פ"ק דסנהדרין ד' י"ט. בכל אלו לרב הונא דוקא ובבית ראשון קאמר שהיה שם מלך ואורים ותומים ועזרא שבזמנו לא היה לא מלך ולא אורים ותומים זכר בעלמא הוא דעבד שהרי לא הוצרך לקדש כלום שהוא לא הוסיף כלום אלא בארך ולא ברחב דס"ל לרב הונא קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ורב נחמן ס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ועזרא קדושי קדיש ואע"ג דבזמנו לא הוה לא מלך ולא אורים ותומים ס"ל דלא בעינן כל הני דקתני במתני' דבאלו דקתני ר"ל באחת מכל אלו:
וכל ישראל: אחריהם מחקו הרי"א ז"ל וכתב כך מצאתי בכל הספרים:
נטמא בעזרה וכו': ביד פ"ג דהלכות ביאת מקדש סי' כ"א עד סוף הפרק ובפי"א דהלכות שגגות סי' ג'. בפירוש רעז"ל ושיעור השתחואה כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים וכו'. אמר המלקט ודלא כמ"ד הכא בגמרא מראש פסוק של ויכרעו דהיינו וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' מעל הבית ויכרעו וגו':
והשתחוה וכו': ירושלמי פ"ג דיומא ד' מ' ובפ' הוציאו לו דף מ"ב ובפ"ג דנזיר דף כ"ג והתם פ"ג דיומא איכא מ"ד דכדי ויכרעו אפים ארצה וישתחוו בלבד הוא דהוי שיעור שהייה ור' אבהו מוסיף עד והודות לה' כי טוב ור' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו ונראה דר' מנא ס"ל כסברא שהביא רעז"ל אבל סברא ראשונה דאיכא בגמרא כדכתיבנא ליתא בירושלמי והכי מוכח מכסף משנה פ"ג מהלכות ביאת מקדש:
או שבא לו בארוכה חייב: וראיתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל בא לו בארוכה אלעיל קאי וה"ק או שבא וכו' וכדומה לזה יש במסכת שבת פרק במה מדליקין המכבה את הנר וכו' אם בשביל החולה שישן שפירושו או בשביל החולה וכן במסכת גיטין פ"ג הביא גט ואבד ממנו מצאו בחפיסה אי בדלוסקמא אם הכירו שפירושו או שהכירו ע"כ. וק"ק אמאי לא תנא או שיצא לו בארוכה חייב ושמא אשמועינן אגב אורחיה דאפילו היתה יציאה דומיא דביאה כגון שפניו לפנים או שהיה מהלך עקב בצד גודל אפ"ה אם יצא דרך קצרה פטור ופי' רש"י ז"ל ושיעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה ע"כ. פי' לפירושו ז"ל דר"ל אבל מי שנכנס לעזרה וכבר הוא טמא אע"פ שלא שהה כלל חייב דהא אפי' הכניס ידו למקדש מיחייב מלקות לריש לקיש כדאיתא ברפ"ג דזבחים אלא שמ"מ הרמב"ם ז"ל לא פסק בפ"ג דהלכות ביאת מקדש אלא שמכין אותו מכת מרדות אבל שיעור נראה דודאי לא בעי כך נלע"ד:
ובקצרה פטור: אמר רבא קצרה שאמרו אפילו עקב בצד גודל ואפילו כל היום כולו:
זו היא מ"ע שבמקדש: בגמרא בעי היכא קאי תנא דקתני זו היא ומשני התם בפ' שני דהוריות קאי דקתני התם אין חייבים על עשה וכו' וכן נמי איזוהי מ"ע שבנדה התם קאי ולהכי נקט נדה משום דמשכחת לה עשה דומיא דנטמא בעזרה באונס שהוא מוזהר לצאת כוון שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי. וק"ק לע"ד דהתם נמי תני למ"ע וללא תעשה שבנדה:
היה משמש וכו': ירושלמי פ"ק דיומא דף ל"ח וביד פ"ד דהלכות איסורי ביאה סי' י"א ושם כתב כיצד יעשה נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה וכו' אמנם לשון הגמרא נועץ צפרניו סתם ופי' רש"י ז"ל נועץ צפרניו כלומר יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר ע"כ. ובגמרא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דלא ניפרוש מיד מנלן אמר חזקיה דאמר קרא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו הרי עשה [הגהה פי' תוס' ז"ל מעליו דריש דהא ותהי איצטריך למידרש בפ' החולץ דאפילו בשעת נדתה קדושין תופסין בה ע"כ]. ולא תעשה נמי אשכחן דאמר קרא לא תקרב ולא תקרב נמי לא תיפרוש הוא דכתיב קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך. וביד פ"ה דהלכות שגגות סי' ז' ובפי"ד. ובטור יו"ד סי' קפ"ה:
רבי אליעזר אומר וכו': פ' המפלת (נדה דף כ"ח.) ושנויה היא בת"כ פרשת ויקרא פי"ב בדבורא דחטאות. וביד שם פי"א סי' ב':
השרץ ונעלם: דאמר קרא או בנבלת שרץ טמא וכו' לשון רבינו עבדיה ז"ל עד אלא ללמדך וכו'. עיין מ"ש בתוי"ט ורעז"ל נמשך בפירושו אחר פירוש הרמב"ם ז"ל והכי אוקמוה בגמרא חזקיה ועולא. אבל ר' יוחנן ורב ששת אוקמו לפלוגתייהו דר"א ור' עקיבא במשמעות דורשין ורב ששת לא היה מקפיד כשהיה שונה משנתנו אם היה מחליף דברי זה לדברי זה לפי שאין ביניהם חיוב ופטור:
ר' ישמעאל אומר וכו': פרק ספק אכל ד' י"ט: