משנה קידושין א ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק א · משנה ח | >>

הסמיכות והתנופות עז וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות וההזאות עח והקבלות, נוהגות באנשים ולא בנשים, חוץ ממנחת סוטה עט ונזירה שהן מניפות.

משנה מנוקדת

הַסְּמִיכוֹת וְהַתְּנוּפוֹת,

וְהַהַגָּשׁוֹת וְהַקְּמִיצוֹת,
וְהַהַקְטָרוֹת וְהַמְּלִיקוֹת,
וְהַהַזָּאוֹת וְהַקַּבָּלוֹת,
נוֹהֲגוֹת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים;
חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה,
שֶׁהֵן מְנִיפוֹת:

נוסח הרמב"ם

הסמיכות, והתנופות,

וההגשות, והקמיצות, וההקטרות,
והמליקות, והקבלות, וההזיות,
נוהגות באנשים, ואינן נוהגות בנשים,
חוץ ממנחת סוטה, והנזירה - שהן מניפות.

פירוש הרמב"ם

כל אלו המנויות באו בלשון זכר, אמר "וסמך ידו"(ויקרא א, ד), "והניף"(ויקרא כג, יא), "והגיש", "וקמץ"(ויקרא ב, ב), "והקטיר"(ויקרא ב, ח), "ומלק"(ויקרא א, טו), ואמר "והקריבו בני אהרן"(ויקרא א, ה), ואמר בתורת כהנים "והקריבו" זה קבלת הדם, ואמר "והזה מן הדם"(ויקרא ד, ו).

ואמר במנחת סוטה "ולקח הכהן מיד האשה"(במדבר ה, כה), ואמר במי שמביא קרבן שלמים "ידיו תביאנה את אשי"(ויקרא ז, ל), מה שלמים תנופה בבעלים אף סוטה תנופה בבעלים. ומעשה תנופה בבעלים כמו שזכרנו, כהן מכניס ידו תחת יד הבעלים ומניף.

ולמדנו הנזיר מסוטה, לפי שנאמר בסוטה "ונתן על כפיה את מנחת הזכרון"(במדבר ה, יח), ונאמר בנזיר "ונתן על כפי הנזיר"(במדבר ו, יט), ודין הנזירה והנזיר בעניין הקרבן שווה למה שנאמר בתחילת הפרשה "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר"(במדבר ו, ב), והוא מה שאמר אתיא כף כף מסוטה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הסמיכות והתנופות - אינה סומכת, ואינה מניפה, ואינה מגשת מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה אם היא כהנת, ואינה קומצת ולא מקטרת, ואינה מולקת עוף, ואינה מקבלת דם במזרק, ואינה מזה דם:

חו - ן מסומה ונזירה. שהן מניפות. מנחתן בעצמן, שמנחתן טעונה תנופה בבעלים:

פירוש תוספות יום טוב

הסמיכות וכו'. לשון התוס' נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים וכו'. אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל. ע"כ. ובגמ' סמיכות. דכתיב (ויקרא א') דבר אל בני ישראל וסמך. בני ישראל סומכין. ואין בנות ישראל סומכות. תנופות. דבר אל בני ישראל והניף (שם כ"ג) בני כו'. הגשות. זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן (שם ו') בני כו'. קמיצות והביאה אל בני אהרן. וקמץ (שם ב'). הקטרות. והקטירו אותו בני אהרן (שם ג'). הקבלות. והקריבו אותו בני אהרן (שם א') ואמר מר והקריבו. זו קבלת הדם. המליקות. דכתיב (שם) ומלק והקטיר. אתקש מליקה להקטרה. כמ"ש במ"ה פ"ו דזבחים. ואע"ג דלא אתקש אלא עולה. בני אהרן גלוי מלתא בעלמא הוא תוס' שם דס"ה. והזאות. אי דפרה אלעזר כתיב בהאי דפנים [שלא על מזבח החיצון] משוח כתיב בה. אלא הזאה דבן עוף [חטאת דכתיב בה והזה] אתיא בק"ו. ומה בן צאן שלא קבע לו כהן בשחיטתו. [שהשחיטה כשרה בזר כדתנן ריש פ"ג דזבחים] קבע לו כהן בהזאתו. בן עוף שקבע לו כהן למליקתו. אינו דין שיקבע לו להזאתו. פירשו התוספות שהרי בכל מקום טעון כהן בסוף יותר מבתחלה. דעיקר עבודה דקרבן הויא בסוף. והשתא הוי ק"ו מיניה וביה. ואין להביא בהאי ק"ו שום פירכא. ע"כ. וכתבו עוד דליכא למעוטי נשים מכל הני משום דאינן כשרים אלא ביום [כדתנן במשנה ה' פ"ב דמגילה] והוו מצות עשה שהזמן גרמא דהנשים פטורות. דמ"מ איצטריך למעוטינהו ולמיפסל הקרבן. וסמיכה. אע"ג דודאי לא מפסל קרבן בסמיכתה. איצטריך למעוטי משום דכתיב וסמך ושחט וסד"א אתקש סמיכה לשחיטה וכי היכי דשחיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים (רפ"ג) אף סמיכה כשרה בנשים. ותנופה נמי איצטריך למעוטי כיון דאשכחן סוטה ונזירה דמניפות. וא"ת תיפוק ליה דכל הני אינן כשרות בנשים לפי שהם מחוסרי בגדים דפסולים לעבודה [כדתנן ברפ"ב דזבחים] וי"ל דמיירי שלבשו הבגדים אי נמי י"ל כיון שלא נצטוו בבגדים לא הוו מחוסרי בגדים. ע"כ:

הקבלות וההזאות. והולכה וזריקה [דעבודות הן כדתנן ספ"ק דזבחים] לא קתני דהולכה בכלל קבלה. שהרי מן והקריבו הכהן נפקא כמו קבלה [כדלעיל] וזריקה בכלל הזאה. תוס'. ומלשונם מוכח דגרסי קבלות קודם הזאות. וכן ראוי. וכך הוא בירושלמי:

חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות. סוטה מפורש רפ"ג דמסכת סוטה [דף י"ט]. ונזירה מפרש בגמ' אתיא כף כף מסוטה. וז"ל הרמב"ם לפי שנאמר בסוטה (במדבר ה') ונתן על כפיה את מנחת הזכרון ונאמר בנזיר (שם ו') ונתן על כפי הנזיר. ודין הנזירה והנזיר בענין הקרבן שוה למה שנאמר בתחלת הפרשה (שם) איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(עז) (על המשנה) סמיכות. נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים, אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל. תוספ'. ובגמרא ילפינן לכולהו, מהן מקראי ומהן בהיקש, ובק"ו. וכתבו התוספ' ואע"ג דאינן כשרים אלא ביום והוו מצות עשה שהזמן גרמא איצטריכי קרא למיפסל הקרבן. וסמיכה דלא מיפסל הקרבן בסמיכתה, איצטריך, דה"א דאיתקש לשחיטה דכשרה בנשים משום דכתיב וסמך ושחט. ותנופה, ה"א דנילף מסוטה כו'. וכתבו עוד, ומחוסרי בגדים. לא היו, כיון דלא נצטוו בהם. ועתוי"ט:

(עח) (על המשנה) וההזאות. והולכה וזריקה לא קתני, דהולכה בכלל קבלה, שהרי מן והקריבו הבהן נפקא נמי קבלה וזריקה בכלל הזאה. תוספ':

(עט) (על המשנה) סוטה. מפורש ריש פ"ג דסוטה. ונזירה, אתיא כף כף מסוטה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות:    כולהו טעמייהו משום דכתיב בכל חדא מינייהו בני ולא בנות ומליקות יליף מומלק והקטיר איתקש מליקה להקטרה דכתיב בה והקטירו אותו בני אהרן. והזאות בגמרא פריך אי דפרה אדומה אלעזר כתיב בה אי דפנים הזאות הפרכת ומזבח הזהב משוח כתיב בהו ומשני אלא הזאה דבן עוף דכתיב והזה מדם החטאת ואיצטריך לאשמועינן נשים פסולות ונפקא ליה בקל וחומר ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו שהשחיטה כשרה בזר קבע לו כהן לזריקתו וזרקו בני אהרן בן עוף שקבע לו כהן למליקתו דכתיב והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו אינו דין שיקבע לו כהן להזאתו:

הקבלות וההזאות:    והולכה וזריקה לא קתני דהולכה בכלל קבלה שהרי מן והקריבו הכהן נפקא כמו קבלה וזריקה בכלל הזאה וא"ת אמאי איצטריך קראי בגמרא למעוטי נשים תיפוק לי דכולהו הוו מ"ע שהזמן גרמה שהרי אינם נוהגות אלא ביום כדכתיב ביום צוותו להקריב את קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי ולמיפסל קרבן בנשים לאשמועינן דמחללי עבודה. מיהו מסמיכה קשה דהא אם לא עשה סמיכה לא מתחלל קרבן בהכי וא"כ אם נעשית סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן בכך וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט ואיתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים וכדתנן רפ"ג דזבחים שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים אף סמיכה כשרה בנשים. ותנופה נמי איצטריך למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים כדמפ' לקמן:

חוץ ממנחת סוטה:    וכו' וא"ת תיפוק לי דכל הני אינם כשרים בנשים לפי שהן מחוסרי בגדים דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וי"ל דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים עכ"ל ז"ל. והקשה בתוס' רי"ד אמאי לא תני כל סדר המערכה הרמת הדשן שני גזרי עצים הטבת הנרות והדלקתם וקטורת שחרית וערבית ע"כ. ופי' הריטב"א ז"ל והא דלא קתני במתני' יציקות ובלילות ופתיתות ומליחות מפני שכשרות בזר וכיון שכן כשרות בנשים ע"כ. ועיין במ"ש בפ' שתי מדות סימן ח':

והקבלות וההזאות:    גרסינן וכן היא בירושלמי וגם בתוספות שהעתקתי. חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות סוטה ילפי' לה יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה ובשלמים כתיב ידיו תביאנה ובתנופת בעלים משתעי ומה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף ונזירה אתיא כף כף מסוטה ביד פ"ט דהל' מעשה הקרבנות סי' ט"ז:

תפארת ישראל

יכין

הסמיכות:    לסמוך ידיו על הקרבן קודם שחיטה:

והתנופות:    להניף הקרבן או המנחה:

וההגשות:    להגיש המנחה לקרן המזבח:

והקמיצות:    לקמוץ המנחה:

וההקטרות:    להקטיר האימורין או הקמיצה:

והמליקות:    לקרבן עוף:

וההזאות:    הזאות של חטאת עוף. ונכלל בזה זריקת דם של כל הקרבנות. [מיהו גם הזאת מי חטאת על טמא מת, והזאת דם צפור ומים חיים שעל מצורע נוהגות רק באנשים [כ(רמב"ם פ"י מהל' פרה אדומה ה"ו), ו(רמב"ם פי"א מהל' טומאת צרעת ה"ה)]. ונ"ל דלהכי נקט הזאה קודם קבלה, לגלויי דגם על חטא עוף קאי, מדאסמכה למליקה והקדימו לקבלה:

והקבלות:    קבלת הדם והולכתו למזבח:

ולא בנשים:    דלכולהו יש מיעוט מקרא. ואף דבל"ז פטורים מדהו"ל עשה שהזמן גרמא, דהרי אין כשרות רק ביום. עכ"פ סד"א מדשחיטת קרבנות כשרות בנשים, ה"נ כולהו מדהוקשו אהדדי, קמ"ל. ואף דבל"ז עבודתן פסולה מדמחוסרי בגדים. י"ל דסד"א מדלא נצטוו על בגדי כהונה, לא מפסל בהכי. או דקמ"ל אפילו לבשו בגדי כהונה, פסולה:

בועז

פירושים נוספים