משנה פסחים ט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הפסח שבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבין וזבות נידות ויולדות.

ואם אכלו, פטורים מכרת.

רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְטֻמְאָה, לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. וְאִם אָכְלוּ, פְּטוּרִים מִכָּרֵת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר אַף עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ:

נוסח הרמב"ם

הפסח שבא בטומאה - לא יאכלו ממנו זבים, וזבות, נידות, ויולדות;

ואם אכלו - פטורין.
רבי אליעזר פוטר, אף על ביאת המקדש.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת כי כשהם רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרים שבא הפסח בטומאה, שאין אוכלים אותו אלא טמא מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שבארנו, אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבין כרת, כי כן קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה, שאין נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה.

ורבי אליעזר אומר, "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה, ב), בזמן שטמא מת משתלח זבין ומצורעין משתלחין, ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין.

ואין הלכה כרבי אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא יאכלו ממנו זבין - דגבי טמא לנפש כתיב איש, דדרשינן מיניה איש נדחה ואין צבור נדחין, (אבל גבי זיבה אף ציבור נידחין) ט:

ואם אכלו פטורים מכרת - דאוכל קדשים בטומאת הגוף דכתיב (ויקרא ז) כל טהור יאכל בשר, וסמיך ליה והנפש אשר תאכל בשר כו' וטומאתו עליו ונכרתה, בשר הנאכל לטהורים, טמאים חייבין עליו משום טומאה, ושאינו נאכל לטהורים כגון פסח הבא בטומאה, אין טמאין חייבין עליו משום טומאה:

אף על ביאת מקדש - פוטר הזבין והזבות אם נכנסו למקדש פטורים, כשהפסח נדחה מפני הטומאה, דכתיב (במדבר ח) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, בזמן שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעים משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעים משתלחין. ותנא קמא לא דריש לקרא להכי, דכולהו אצטריכו לחלקם ממחנותיהם. ואין הלכה כר"א:

פירוש תוספות יום טוב

לא יאכלו ממנו זבין. כתב הר"ב דגבי טמא לנפש כו' ואין צבור נדחין. [ומסיים רש"י אבל גבי זיבה אף צבור נדחין]. ואם תאמר אמאי תנן זבין כו' לאשמועינן טמאי מגע טומאות והיה נראה לי לומר דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנך דטומאה יוצא מגופן ואפילו הכי פטורין. אלא שהרמב"ם כתב בפ"ז מהק"פ דטמאי מגע טומאות הרי אלו אוכלין כמו טמאי מת והכ"מ הביא ראיה לדבריו:

אף על ביאת מקדש. לשון הר"ב כשפסח נדחה מפני הטומאה. כבר כתב ג"כ זה הלשון במשנה ו' פרק ז'. ולשון הברייתא בפסח שבא בטומאה. ומ"ש הר"ב ותנא קמא כו' איצטריכו לחלקם ממחנותיהם כדפירש במשנה ח' פרק קמא דכלים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא)} וא"ת לאשמעינן טמאי מגעי טומאות והיה נ"ל דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנך דטומאה יוצאה מגופן ואפ"ה פטורין, אלא שהר'מ כתב דטמאי מגעי טומאות הרי אלו אוכלין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הפסח שבא בטומאה:    פ' אלו דברים בפסח דף ס"ז ובבכורות פ' כל פסולי דף ל"ג ובכריתות פ' ארבע מחוסרי כפרה (כריתות דף י':)

לא יאכלו ממנו זבין:    דגבי זיבה קיימא לן דאף צבור נדחין בפ' אלו דברים עכ"ל רש"י ז"ל. ויש מי שהבין מרש"י ז"ל דאיתא התם פ' אלו דברים שר"ל דאף צבור נדחין מכל וכל ואין עושין לא ראשון ולא שני כיון שכולן או רובן זבין כדאיתא בגמ' בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ') דקאמ' כי הוו זבין מאי עבדת ליה לקרא דויעשו את הפסח במועדו אלא כיון דלא אפשר לא אפשר ולא היא אלא ה"פ דגבי זיבה קיימא לן דאף צבור נדחין בפ' אלו דברים ר"ל אע"ג דגבי טומאת מת קיימ' לן איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני אלא עושין בראשון הכל בטומאה גבי זיבה אפי' שרובן או כולן זבין נדחין כל הזבין לפסח שני אלא שכשכולן זבין נדחין הכל לפסח שני ועל זה אמרו היכא דלא אפשר לעשות פסח ראשון מפני שכולן זבין ומצורעין ובועלי נדות לא אפשר אבל לעולם עושין פסח כל הקהל הזבין וחבריו הנזכרין וכשרובן זבין ומיעוטן טהורין המיעוט הטהור עושין בפסח ראשון והרוב הזבין נדחין לפסח שני ואם רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים הזבין נדחין לפסח שני והטמאי מתים אינם עושין לא ראשון ילא שני כדאיתא התם בפ' כיצד צולין וכן נמי הא דאתמר התם היו שלישיתן טהורים ושלישיתן זבין ושלישיתן טמאי מתים דטמאי מת אינם עושין לא את הראשון ולא את השני כדאיתא התם ר"ל והשליש הטהורין עושין בראשון והזבין נדחין לפסח שני דלעולם אין הזבין נדחין לגמרי מלעשות אפי' פסח שני אלא כשהפסח בא בטומאה שרוב הצבור היו טמאי מתים בפסח ראשון אז אין שם פסח שני אפי לזבין ומצורעין ובועלי נדות המועטין ומפני שלא מצאתי גלוי לזה בשום מקום וגם שם ביד פ"ז דהלכו' ק"ס דבריו סתומין הוכרחתי להעלותן על ספר דודאי דמפני שהדבר פשוט וברור בעיני הרבנים הקודמיו ז"ל לא הוצרכו לפרשו והכי דייק לישנא דגמרא דבשתי המימרות אשר שם קאמר אותן טמאי מתים אינם עושין וכ' כלומ' אבל הטהורים כדינם והזבין כדינם כדכתיבנא והכי נמי יתפרש לשון נדחין דאיתא ברש"י ז"ל ישם פ' אלו דברים (פסחים דף ס"ז) דר"ל נדחין לפסח שני וכמשמעות פשט הלשון בכל המקומו' וכן נמצא בהדיא בספר לקח טוב להחכם החסיד הר"מ נאגר ז"ל על אותו הלשון של רש"י ז"ל אשר שם פ' אלו דברים נדחין לפסח שני בהדיא עיין עליו:

ואם אכלו פטורין מכרת:    יש מוחקין מלת מכרת: וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה: ירושלמי תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר:

ור' אליעזר פוטר:    בתורת כהנים פ' צו פליג עליה ר' יהושע. והתימה על ה"ר יהוסף ז"ל שהגיה אלעזר בלי יוד:

פוטר אף על ביאת מקדש:    פוטר הזבין והזבות אם נכנסו פטורין מכרת דביאת מקדש שהפסח בא בטומאה:

בסוף פי' רעז"ל דכולהו איצטריכו לחלקם למחנותיהם.

אמר המלקט הני מבואר בגמ' בפ' אלו דברים בפסח דף ס"ז והביאו רעז"ל בפ"א דמסכת כלים סי' ח' ונלע"ד דר' אליעז' ס"ל דתרתי שמעת מינה: וביד פ"ד דהלכות ביאת מקדש סי' י"ב ובפ"ז דהלכות ק"פ סי' ז' וכתב שם דטמאי מגע טומאות הרי אלו אוכלין כמו טמאי מת:

תפארת ישראל

יכין

הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות:    דבזיבה אפילו צבור נדחין לפסח שני. [וכתב אאמ"ו ע"ר הגאון זצוק"ל דנשמט במשנתינו מצורע, מדבל"ז אי אפשר שיאכל, דהרי פסח נאכל רק לפנים, ומצורע אסור לכנס]:

רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש:    בנכנסו זבין וזבות וכו' למקדש בשעת הקרבת פסח הבא בטומאה פטורין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים