מהרש"ל על הש"ס/פסחים/פרק ט

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו חננאל | הרמב"ן | הריטב"א | תוספות רי"ד | מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צב עמוד ב

רש"י בד"ה אם כן למה כו' עביד וכמאן דאמר כו' כצ"ל:

דף צג עמוד א

רש"י בד"ה רבי עקיבא כו' על טמא שרץ ואע"ג דחזיא לאורתא והאי ספק דקאמר כו' כצ"ל והשאר נמחק ונ"ב בכל הספרים שראיתי ליתא וטעות הוא מיניה וביה כדאיתא בתוס':

בד"ה חייבין לעשות כו' ואפילו למאן דלא איחזי בראשון כצ"ל:

דף צג עמוד ב

גמרא לרב יהודה קשיא דאמר כל שאין כו' כצ"ל:

דף צד עמוד א

רש"י בד"ה ת"ש כו' מעלות השחר ועד הנץ החמה ד' מילין וכן משקיעתה ועד צאת הכוכבים ד' מילין פשו להו ב' מלין כו' כצ"ל:

דף צה עמוד א

רש"י בד"ה מצות ומרורים דכוותיה צלי אש שהוא מצות עשה כו' ת"ל ולא ישאירו ממנו עד בקר וכתיב כללא (הוא) כו' כצ"ל:

דף צה עמוד ב

רש"י בד"ה לילה המקודש כו' כגון פסח שני שאינו יו"ט כצ"ל:

דף צו עמוד א

רש"י בד"ה כדרבה א"ר יצחק בפ' הערל נאמר ממנו בפסח כו'. נ"ב לא דק דזהו דברי ר' יצחק אבל רבה א"ר יצחק אמר תלתא ממנו כתיבי בפסח אל תאכלו ממנו נא ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו באש תשרופו חד לגופיה וחד לגזירה שוה וחד למ"ד בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה כו' ואיידי דכתיב נותר כתיב נמי ממנו ופי' התוס' חד לגופיה אל תאכלו ממנו נא דאי לאו ממנו ה"א דאמצות ומרורים דלעיל קאי ע"כ ורש"י גופיה פי' בריש הערל דמסיק נמי ממנו לכדרבה אמר ר"י פי' דאמר לקמן בפירקין תלתא ממנו כתיבי והכא אגב רהיטא לא דק נ"ל. (עי' במהרש"א):

דף צו עמוד ב

רש"י בד"ה אם כשב כו' כשב הוא מקריב א"נ כשב קדריש דהא כתיב לעיל כו' אלא כשב כצ"ל והס"ד. ונ"ב כך נראה לי להגיה בפירש"י למעיין בו:

דף צז עמוד א

רש"י בד"ה ורבי יוחנן כו' קריבים שלמים הס"ד:

בד"ה דר"ל כו' דקתני ושעברה שנתה כו' ומתרץ כצ"ל. ונ"ב כך לשון המשנה ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ושעברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכפרו בעליה תמות כו':

בא"ד שעברה שנתה ואבדה או אבדה ונמצאת בעלת מום כצ"ל והס"ד. ונ"ב פי' דאיכא תרתי לריעותא שעברה שנתה וגם אבדה עד שנתכפרו בעלי' וכי אמר ר"ל בלא אבדה ונמצאת בעלת מום דאיכא תרתי לריעותא ומש"ה מתה אבל בחד ריעותא אינה מתה כן פרש"י ע"ש:

תוס' בד"ה אלא לאו כו' מאי מקשה אביי כו'. נ"ב אבל אינו קשה מאי פריך מסיפא לסייע מרישא איפכא כדדייק לעיל משום דהשתא מרישא ליכא לדיוקי דלעולם איירי שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה וליכא למפרך פשיטא למה לי קרא אסמכתא בעלמא הוא כו' וק"ל:

דף צח עמוד א

רש"י בד"ה ש"מ כו' תשובת רבינו ע"כ ותמיהא לי אמאי גרע כו' כדאמרינן בהאשה ונטרחו ונייתי במותר כצ"ל: