מהרש"ל על הש"ס/פסחים/פרק ו

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו חננאל | הרמב"ן | הריטב"א | תוספות רי"ד | מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סו עמוד א

גמרא הרכבתו והבאתו מחון כו' כן צריך להיות:

רש"י בד"ה אמר להן כו' את השבת והלא כו' שבעה טלאים בפסח כו' כצ"ל והד"א:

דף סז עמוד א

תוס' בד"ה הכתוב נתקו כו' איכא תרי עשה כו' נ"ב ומש"ה כתב זב כדי שיהיה כטמא מת ומצורע יהיה חמור משניהם ודו"ק:

דף סז עמוד ב

רש"י בד"ה זב עושה כו' יגע בו פי' ומה חלק כו' בטומאת הזב מבשאר טומאות כו' כצ"ל:

בד"ה וכל דכתב כו' מאי כל מרבי גבי דין מצורע כצ"ל והס"ד:

בד"ה ובעל קרי משתלח כו' והיינו כברייתא דהא איתקש לזב כצ"ל:

תוס' בד"ה שכן עושה כו' לא לטמא אדם ובגדים נ"ב לפירש"י שלנו לא משמע הכי ודו"ק:

בא"ד אינו משולח אפילו חוץ למחנה כו' כצ"ל:

בד"ה ואיתקש כו' הרואה קרי בקיסם כו'. נ"ב פירוש מכנים קיסם בפי האמה והוציא שכבת זרע כו':

בא"ד מדבעי חתימת פי האמה. נ"ב פי' וכך עומד לשם במסקנא:

בא"ד פליגא אדשמעתא ודהמפלת. נ"ב פירוש דהכא משמע דאף לרואה בעינן חתימת פי האמה ובפרק המפלת משמע דאף משום נוגע בעינן חתימת פי האמה והתם אמר לרואה במשהו ולנוגע בכעדשה וגם לשם משמע דאינו משום רואה כלל והתם אמר לרואה במשהו ודו"ק:

בד"ה מחילות כו' ועמד במקומו נ"ב פירוש הכהן:

דף סט עמוד א

רש"י בד"ה ופרכיה ואמר כו' או חילוף ומה כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה אם דחו כו' בין אפשר ללא אפשר כו' נ"ב אבל בק"ו דלעיל ומה שחיטה כו' אי אפשר לתוספות לתרץ הכי דהא אכתי לא פריך האי פירכא אם דחו מכשירי כו' ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה מדקמהדר כו' וד"ה שוחטין כו' שייכי בהפוך העמוד:

דף סט עמוד ב

גמ' עבדי בטומאה ומילתא דאיכא בציבור איתא ביחיד ומילתא דליתא בצינור כו' כצ"ל:

שם תנא הרכבתו כו' נ"ב גירסת רש"י תנא הרכבתו והבא תודלא דחי שבת וקאמר נמי בהך סיפא אימתי מביאים כו':

רש"י בד"ה אלא אמר כו' ולזריקה אכילת כו' בשבת שוחטין וזורקין כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה אכילת פסחים כו'. נ"ב והיינו כמסקנת שינויא דגמ' אבל לפירש"י מה דמשני תלמודא במסקנא אבל האי מיחזיא חזיא ותקוני הוא דלא מתקן היינו לתרץ מה ששוחטין הפסח לכתחלה עליו נהי דלא מעכב מ"מ לכתחלה בעינן לאכלו אבל אי הוה בעינן לאכלו אפילו לעכב לא הוה סגי במה דמשני מחזיא הוא דחזיא כו' דהא סוף סוף שלא לאוכליו הוא ודו"ק:

דף ע עמוד א

רש"י בד"ה על השובע שיהו נהנין באכילתו ותיחשב להן הס"ד:

בד"ה יוצא בה כו' יוצא בה משום כו' הד"א:

בא"ד ה"מ בחובות דעלמא נמחק:

בד"ה ש"מ כו' בחגיגה בההוא היקישא כצ"ל והס"ד:

בד"ה לאו כו' אסיפא ואפ"ה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לאו חובה כו' דריש תמיד נשחט נ"ב דף ס' עמוד ימין:

בד"ה והא מדקתני כו' שחל להיות בשבת נמחק:

דף ע עמוד ב

גמ' במרובה מנא ידעי כו' סוף סוף מנא ידעי כו' כצ"ל:

שם אבין תכלא לימא כו' כצ"ל ונ"ב פשוטו הוא דארבין קאי ושמו אבין כמו רבינא דשמו אבינא וכן הרבה אבל תימה שיאמר אביי על רבין שהיה קדמון לפניו שהיה בימי רבי יוחנן ויזכרנו בגנאי כי האי מילתא ולא יזכרנו נמי ר' אבין או רבין ונראה בעיני לפרש דבימי אביי היה אחד ששמו אבין והיה קובר את בניו ואמר אביי אותו אבין שקובר את בניו יאמר כאלו הדברים שאינם הגונים ולא רבי אבין ודו"ק:

רש"י בד"ה אבל קופיץ כו' בי"ד ולא בט"ו כו' נ"ב פי' אותן שנטמאו אבל לעולם מי שנשאר טהור שפיר מביא חגיגת ט"ו כדפירש"י גופיה לעיל:

בד"ה פירש כו' כצ"ל:

דף עא עמוד א

קשיא ליה ומי איכא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה והיית כו' אך שמח הס"ד:

תוס' בד"ה לאו משום כו' של יו"ט שיכול כו' כצ"ל:

דף עא עמוד ב

גמרא אמר מר או אינו כו' ביום הראשון הרי בקר כו' ולילה א' (אחר כך) [א"כ] מאם נדר או נדבה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הדר אמר כו' ע"כ לאו אחגיגת ט"ו כו' כצ"ל:

בד"ה שחטו בשבת כו' שכשר שלא כו' הד"א:

דף עב עמוד א

גמרא לשני ליה הכי כו'. נ"ב ויש לי תימא רבה מנלן דרבי יהושע אית ליה דשאני בין עוקר לטועה דילמא רבי יהושע נמי ס"ל כר"א דאין חילוק בין עוקר לטועה והא דקתני רישא בעוקר הוא הדין בטועה היה חייב אלא דלא אשכחת לגביה טועה משום דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה אבל אי היה עקירה בטעות עקירה ה"ה נמי דהוה חייב ומה בעי רבי יהושע לשנויי ליה שינויא אחריתי. (עיין במהרש"א):

שם והתניא רבי חייא מאבל ערב אמר ר"מ כו' כצ"ל ונ"ב רש"י פירש שם מקום:

רש"י בד"ה לרבי אליעזר דדאין האי ק"ו לא שאני כו' כצ"ל והד"א והשאר נמחק:

בא"ד רבי יהושע דשאני ליה כו' טעמא משום ששינה בדבר האסור כו' כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד [בפסח שאין] כו':

תוס' בד"ה לרבי יהושע כו' דפסל לעיל אחרים לשם פסח. נ"ב ותימה הא אפילו רבי אליעזר סבר דכשר מאחר דאוקמינא מתני' בעוקר משום דס"ל עקירה בטעות לא הוי עקירה א"כ סיפא דאיירי בטועה מדמחלק בין ראויה לשאינה ראויה א"כ לא הוי עקירה וכשר ולא קשה מידי דהכי מקשה רשב"א דהא עכ"פ לדבריו דר"א קאמר כלומר אפילו לא מוקמית מתני' בעוקר אלא בטועה וס"ל עקירה בטעות הוי עקירה א"כ יש חילוק לרבי יהושע בין עושה מצוה ללא עושה אלא לדבריו דר"א קאמר דס"ל אף בסיפא לא עשה מצוה עכשיו דמוקמת בעוקר נמי לדבריו דר"א קאמר ועל זה כתבו התוס' שפיר דהוה מצי למימר וליטעמיך ר"ל אפילו לדעתך דלא בעית למוקמא מתני' בעוקר אלא כו' בטועה מ"מ לדבריו דר"א קאמר כדפרישית וליכא לאקשויי לפי האמת דמוקמת מתני' בעוקר אמאי לא משני רבי יהושע משום דעשה מצוה כו' זה לא קשה דכי מוקמית מתני' בעוקר לא שייך לחלק בין טועה לדבר מצוה ועשה דהא רישא לא איירי כלל בטועה בדבר מצוה דהא עוקר מדעת:

בא"ד לדבר המותר פטור. נ"ב פי' אם היה שוחטו לשם אימורי צבור:

דף עג עמוד א

תוס' בד"ה תיקן להוציאו כו' ולא מיחייבי אהך טומאה כו'. נ"ב פי' ול"ל מאי נפקא מיניה בין טומאה דאורייתא לטומאה דרבנן ומאי תיקן מאחר שסוף סוף מטמא וצריך טבילה מ"מ איכא נפקא מינה לענין חיוב שאם נכנס במקדש דאינו מחויב אהך טומאה דרבנן וה"ה דהמ"ל אם אכל קדש ובתוס' פ' קמא דחולין דף י"ג קאמר נמי או אכל קדש ע"ש:

בד"ה אשם שניתק כו' הלכה דהכי גמרינו כו' כצ"ל:

בא"ד וראיה לפי' זה דבתמורה פ' אלו קדשים כו' כצ"ל. ונ"ב פי' לפירוש ר"ת ולאפוקי מפי' ר"י:

דף עג עמוד ב

גמ' בין הערבים עיבור צורה בעי דתניא זה הכלל כו' כצ"ל: