תפארת ישראל על פסחים ט

משנה פסחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון: פסח ראשון:

אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה: דלכתוב רחמנא איש אשר לא יכול לעשות פסח ראשון יעשה השני, והכל בכלל:

שאלו: טמא ודרך רחוקה:

פטורין מהכרת: בהזידו ולא עשו השני, פטורין, דהרי הכתוב פטרן מראשון:

ואלו: שאר אנוסים:

חייבין בהכרת: בהזידו ולא עשו השני:

משנה ב

מן המודיעים ולחוץ: מודיעים היא עיר שרחוקה מירושלים ט"ו מיל, דכך שיעור מהלך אדם בינוני מהנץ החמה עד זמן שחיטת הפסח בין הערביים:

ר' אליעזר אומר מאיסקופת: [שוועללע]:

אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה': שבמלת רחוקה שכתוב בפרשה זו:

אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ: דכל ניקוד למעט בא, כלומר סמי מכאן האי תיבה. וי"א מדכתב רבה על הנקודה דרשינן הכתב, כאילו כתיב "רחוק" דר"ל איש רחוק ואין דרך רחוק, ר"ל שמרוחק ע"י טרדותיו או ע"י חולשתו שא"י לרוץ לבוא לשם קודם שקיעת החמה, אמרה תורה שא"צ שישלח אחר לשם ע"י סוס להקדים לשחוט הפסח בעבורו:

משנה ג

והשני אינו טעון הלל באכילתו: תנא ושייר ביקור, שיהיה מוכן ד' ימים קודם יום שחיטה, ושנשחט בג' כתות, דשניהן אינן רק בראשון ורק ראשון דוחה טומאה:

ודוחין את השבת: אבל טומאה אינה נדחה מהשני, דמפני טומאה דחיתו ואיך יחזר ויעשהו בטומאה מיהו שייר גם בבבא זו שבירת עצם ונותר, דשייך בתרווייהו:

משנה ד

הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות: דבזיבה אפילו צבור נדחין לפסח שני. [וכתב אאמ"ו ע"ר הגאון זצוק"ל דנשמט במשנתינו מצורע, מדבל"ז אי אפשר שיאכל, דהרי פסח נאכל רק לפנים, ומצורע אסור לכנס]:

רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש: בנכנסו זבין וזבות וכו' למקדש בשעת הקרבת פסח הבא בטומאה פטורין:

משנה ה

פסח מצרים מקחו מבעשור: בי' לחודש. ואף דפסח דורות נמי טעון בקור ד' ימים, עכ"פ א"צ ללקחו ד' ימים קודם שחיטה, ובבקרו מוכר סגי:

ופסח דורות נוהג כל שבעה: ה"ק וחמוצו אינו נוהג רק יום א', ופסח דורות אסור בחמץ כל ז'. והא דנקט כולהו בפסח מצרים, ורק לעניין חמץ נקט פסח דורות, ולמה לא נקט כולהו בפסח מצרים, או כולהו בפסח דורות. נ"ל דנקט בכל חד מה שכתוב בו בפירוש ודו"ק:

משנה ו

ותמורת הפסח אינה קריבה: ר"ל שמעתי מרבותי, שיש תמורת הפסח שנקרבת היא עצמה שלמים, ויש תמורת פסח שאינה קריבה, רק תרעה עד שתומם, ויביא אז בדמיה שלמים. וה"ה דהוה מצי למימר יש פסח קרב שלמים ויש פסח וכו', רק קמ"ל דאפי' תמורה איכא דלא קרבה, ולא אמרינן תמורה מתחלתה שלמים היתה:

ואין לי לפרש: שכחתי איזה שאמרו שדינו כך ואיזה כך:

הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח: שאבד הפסח, והפריש אחר תחתיו, ונמצא הראשון קודם שחיטת השני:

ויקח בדמיו שלמים: דמדעומדין שניהן לפניו בשעת שחיטה, הו"ל אותו שלא שחטו, כדחהו בידים, ולהכי לא יקריבנו עוד:

וכן תמורתו: בהמיר בפסח זה אח"כ גם כך דינו:

אחר שחיטת הפסח: ר"ל אם נמצא הנאבד אחר שחיטת השני:

קרב שלמים: דהרי לא נדחה בידים:

משנה ז

או זכר בן שתי שנים: והתורה אמרה זכר ובן שנה:

ויפלו דמיו לנדבה: שיטילו דמיו לתיבה שהיה בעזרה, להקריב מעות שבתוכו עולות נדבה, כשהמזבח, פנוי:

המפריש פסחו ומת: ונשאר פסח בלי בעלים:

משנה ח

הפסח שנתערב בזבחים: ר"ל שנתערב עם אשם ועולה יחד:

ובדמי היפה שבהן ממין זה: דשמא היפה עולה היה, או פסח, או אשם [ולהכי לא הזכירה המשנה שיביא כדמי היפה, רק ב' פעמים, משום דא' מהג' שהיה וודאי יפה, פשיטא שצריך להביאו יפה כבתחילה, ולא שייך גביה הא דתני בסיפא שיפסיד המותר מביתו]:

נתערב: הפסח:

בבכורות: דמתן דם פסח ובכור שוין, ושניהן א"צ תנופת חזה ושוק, וסמיכה ונסכים:

רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו: כל התערובות בליל פסח, ואעפ"י שממעט זמן אכילת בכור שנאכל לב' ימים ולילה א', ועכשו נפסל מחצות. ר"ש ס"ל מביאין קדשים לפסול. מיהו לרבנן דינו כפסח שנתערב בזבחים לעיל שירעו ושכשיוממו מביא כדמי היפה שבהן ב' בהמות לשלמים, והבהמות שהוממו גופויהו, אוכלן בתורת בכור בעל מום. ונ"ל דכ"ש במעשר רק נקט בכור לרבותא דל"ג בכהנים אטו ישראל. ענ"ל דלר"ש צריך לשחוט כולם. קודם לתמיד וימרס בדמן עד אח"כ [כפ"ח מ"ג] דאל"כ הרי עובר על עשה דהשלמ':

משנה ט

ואמרה לאחר צא ובקש ושחוט עלינו: את האבוד כשתמצאנו:

והם אוכלים עמו משלו: מדעשוהו שליח, ושלהן ישרף מדנשאר בלי בעלים:

הם אוכלין משלהן: דהרי חזרו מהשליחות קודם שחיטת האבוד:

והיא אוכל משלו: מדלא עשאן שלוחים לשחוט עליו:

ושלהן יצא לכית השריפה: דשמא נשחט אחר שחיטת האבוד:

ופטורין מלעשות פסח שני: דממ"נ באותו שנשחט ראשון יצאו, ואכילה לא מעכב:

אמר להן: אחד מבני החבורה אמר להחבורה בשעה שיצא לבקש, אם וכו', והם לא עשאוהו שליח:

הן אוכלין משלה: דהרי לא עשאוהו שליח שישחוט:

והוא אינו אוכל עמהן: דשמא שלו נשחט ראשון:דשמא שלהן נשחט ראשון:

אמר להן: אם אחרתי וכו':

ואמרו לו: כשתמצא האבוד שחטהו עלינו:

ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה: וממ"נ פטורים מפסח שני:

אינן אחראין זה לזה: אין משגיחין איזה נשחט ראשון, והוא אוכל משלו והן משלהן:

משנה י

שתי חבורות שנתערבו פסחיהן: קודם שחיטה, והרי אין פסח נאכל אלא למנוייו:

אלו מושכין להן אחד: מן ב' הפסחים:

אחד מאלו בא לו אצל אלו: ר"ל א' מחבורה זו בא אצל חבורה האחרת, משום שאסור להמשך כל החבורה מפסחם:

וכך הם אומרים: ר"ל כל חבורה אומרי' להיחיד שבא אצלם אם וכו':

אם שלנו הוא הפסח הזה: שמשכנו לנו:

ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה: שנתערבו פסחיהן, אז י' בני אדם שבכל חבורה וחבורה מתחלקין לי' הפסחים, ונעשו י' חבורו' חדשו', ובכה"ג כל פסח ופסח ישאר עכ"פ א' מבעליו הראשוני' עליו. אבל אם אנשי חבורה אחת פחותה ממניין הפסחים, כגון שנתערבו ה' פסחים, וחבורה אחת מהן של ד' בני אדם, אי אפשר להם בתקון זה, ואז צריכה אותה החבורה הקטנה להמנות עמם א' מהשוק, כדי שיהיו מספר אנשיה כמניין הפסחים:

וכן הם אומרים: כשמשכו כל חבורה חדשה פסח א', אומרי' ד' שבכל חבורה להחמישי, אם שלנו הוא הפסח הזה וכו', וחוזר היא וג' מהחבורה ואומרים להאחר כך, וכן לכל הה' וכן בכל חבורה וחבורה:

משנה יא

שנים שנתערבו פסחיהם: ראובן ושמעון:

זה מושך לו אחד: פסח א':

זה ממנה עמו אחד מן השוק: שאומר להאורח כל מקום שהוא פסח שלי תהא נמנה עליו, ולהכי צריך לאורח, כדי שכשימשוך ידיו מפסחו אח"כ, לא ישאר פסחו בלי בעלים:

זה בא אצל זה: ראובן נלווה על האורח שבירר לו שמעון:

נה*) ושמעון נלווה אל האורח שבירר לו ראובן:

וכך הם אומרים: ראובן ושמעון כל אחד להאורח שבא אצלו:

בועז

הלכתא גבירתא