עיקר תוי"ט על פסחים ט

משנה פסחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) שגג כו'. טמא לנפש כו' אנוסים או שוגגין מנין. ת"ל איש איש ריבה כו'. ולר"י דס"ל דברה תורה כלשון ב"א תני דר"י לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא כו' הצד השוה שבהן שלא עשו את האחד יעשו את השני אף אני מרבה אנוסין ושוגגין שלא עשו כו' יעשו את השני:

(ב) (על הברטנורא) ומיהו בפסח שני נמי כתיב חטאו ישא לרבי דיליף ממגדף דכתיב גביה ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן בריש כריתות:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) דבין הערבים כתיב ביה כתמיד. ותמיד אף על פי שנשחט משש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב והכי אמרי' ביומא רפ"ג:

(ד) (על הברטנורא) ובירושלמי ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה:

(ג)

(ה) (על המשנה) מה כו'. שייר דאין השני נשחט בג' כתות כדאיתא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאיתא בגמרא. תוספות:

(ו) (על הברטנורא) אע"ג דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני. ה"ק דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי, דדומיא דפרטא דעל מצות ומרורים כו':

(ז) (על המשנה) ודוחין פירש"י דשני כתיב ביה במועדו. ולמ"ד דהך במועדו אראשון קאי יליף מככל חקת הפסח. תוספות:

(ח) (על המשנה) השבת. בגמרא טומאה לא מ"ט. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה:

(ד)

(ט) (על הברטנורא)} וא"ת לאשמעינן טמאי מגעי טומאות והיה נ"ל דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנך דטומאה יוצאה מגופן ואפ"ה פטורין, אלא שהר'מ כתב דטמאי מגעי טומאות הרי אלו אוכלין:

(ה)

(י) (על המשנה) מקחו מבעשור כו'. דכתיב בעשור לחודש הזה זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מבעשור. מיהו לענין ביקור ילפינן בגמרא מדכתיב ועבדת כו' בחדש הזה שיהיו כל עבודות החדש זה כזה דהיינו שיבקר בעשור כמה טלאים ובערב פסח יקח איזה שירצה. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) ופסח דורות כו'. וא"ת שלש כתות היאך אתה מוצא בשל מצרים וראיתי בירושלמי ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום והיה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת כו' ואל תתמה, ומה אם אבק שאין דרכו להלוך נאמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלוך לא כ"ש:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) לאו דוקא, דה"ה במועד עצמו דהא שלמים קרבים במועד ואפילו בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה. ואין לפרש שר"ל שהמיר אחר שחיטת הפסח, דלא הר'ל לפרש כן בדר"י שמסופק היה:

(יג) (על הברטנורא) ואפילו למ"ד רפ"ו דיומא דאין בע"ח נדחים היינו דוקא כגון דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו ידיהם. תוספ':

(יד) (על הברטנורא) ובגמרא הא קמ"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה. ופירש"י ולא אמרינן מתחלתה שלמים היא. ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתם זמן השחיטה בשם פסח ואין בה דיחוי. אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחית:

(ז)

(טו) (על המשנה) המפריש כו'. ואינם ראוים לפסח דכתיב שה תמים זכר בן שנה:

(טז) (על המשנה) ירעה כו'. במ"ג פ"ג דתמורה מפרש הר"ב אמאי לא תמכר בלא מום דזהו מומו הואיל ולא חזיא למלתיה. והתוספ' כתבו הואיל והיא ראויה לשלמים והפסח אחר פסח קרב שלמים הלכך לא הוי מום ע"כ ואפ"ה אינו ק"ש אלא ירעה כדפירש"י דקבעתו ההפרשה והרי הוא כקבוע שנדחה שאין הוא עצמו קרב אלא דמיו:

(יז) (על הברטנורא) עיין במשנה י' וי, 'א והכא מיירי שלא נתמנה בנו עמו כדאיתא בגמרא:

(ח)

(יח) (על הברטנורא) רש"י יהיב טעמיה למלתיה דאל"ה הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:

(יט) (על הברטנורא) ואין טעונין תנופת חזה ושוק. ולא סמיכה ולא נסכים. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) והתערובת אוכל כולם בתורת בכור בעל מום:

(ט)

(כא) (על המשנה) הוא כו' והם אינם. אתאן כר"י בפ"ח מ"ז דס"ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו. וא"נ אפילו לר"י וכגון שהמנה עליו אחרים:

(כב) (על המשנה) אינן אחראין. כתב הר"מ אף על פי שהיה בלבם שישחוט כ"א מהן על חבירו שהיו שם רמיזות ודברים שאומדין הדעת בהן שכ"א שימצא ישחוט על חבירו. וכתב הכ"מ דמיתורא דמתניתין למד כן, דאם לא כן מאי קמ"ל פשיטא:

(י)

(כג) (על המשנה) שנתערבו. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הר"מ:

(כד) (על הברטנורא) ויליף מדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני תבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:

(כה) (על הברטנורא) לאפוקי אם תבורה אחת שבהן של ד' אפשר שיתחלף. פסח שלהן לתבורה חדשה שנתחדשה מהד' שבאו מן הד' חבורות של ה'. ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ועיין לקמן:

(יא)

(כו) (על הברטנורא) אבל כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי יש כאן בעלים. ואע"ג דליכא אחד מבני תבורה הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא משום דאין א' מבני תבורה כו' ולא אמרינן שימנו אחד מן השוק קודם שיתנו ויהיו ג"כ של ה'. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר"י דס"ל דבעינן דוקא א' של בני חבורה יהיה קיים עליו כו' והא דמהני הכא משום דר"י לטעמיה דס"ל בפ"ח מ"ז דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי אחרים בהדיה קאי וכאחד מבני תבורה דמי ולדינא הלכה כמשניות אלו אף דפסקינן כרבי יוסי דלעיל. ועתוי"ט:

(כז) (על המשנה) אם שלי. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הר"מ: