משנה פסחים ט יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה יא | >>

שנים שנתערבו פסחיהם, זה מושך לו אחד, וזה מושך לו אחד, זה ממנה עמו אחד מן השוק, וזה ממנה עמו אחד מן השוק, זה בא אצל זה, וזה בא אצל זה, וכך הם אומרים, אם שלי כז הוא פסח זה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי.

ואם שלך הוא פסח זה, ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך.

משנה מנוקדת

שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶם, זֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד, וְזֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד, זֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק, וְזֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק, זֶה בָא אֵצֶל זֶה, וְזֶה בָא אֵצֶל זֶה, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים, אִם שֶׁלִּי הוּא פֶּסַח זֶה, יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּךְ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלִּי. וְאִם שֶׁלָּךְ הוּא פֶּסַח זֶה, יָדַי מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלִּי וְנִמְנֵיתִי עַל שֶׁלָּךְ:

נוסח הרמב"ם

שנים - שנתערבו פסחיהם,

זה מושך לו - אחד,
וזה מושך לו - אחד.
זה ממנה עימו - אחד מן השוק,
וזה ממנה עימו - אחד מן השוק.
זה בא אצל זה,
וזה בא אצל זה.
וכך הוא אומר:
"אם שלי הוא - הפסח הזה,
ידיך משוכות משלך - ונמנית על שלי.
ואם שלך הוא - הפסח הזה,
ידי משוכות משלי - ונמניתי על שלך".

פירוש הרמב"ם

וכמו כן יאמר השני לחבירו.

והדבר כולו מבואר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שנים שנתערבו פסחיהן - ראובן ושמעון שנתערבו פסחיהן, ראובן מושך לו אחד ושמעון מושך לו אחד. ראובן הולך וממנה עמו אחד מן השוק, ואומר כל מקום שהוא פסח שלי הרי אתה נמנה עליו, וראובן בא לו אצל פסח שמשך לו שמעון, ושמעון בא לו אצל פסח שמשך לו ראובן, וכך אומר לו ראובן ליהודה הנשאר על פסח שמשך לו שמעון, אם שלך הוא פסח זה, שיפה בירר לו שמעון תחלה, הרי ידי משוכות משלי והריני נמנה עמך על זה, ואם שלי הוא פסח זה, שלא כוונתי מתחלה לברור יפה ואין זה פסח שנמנית עליו עם שמעון, הרי ידיך מסולקות משלך, והמנה עמי על זה. ולכך הוצרך כל אחד להמנות עמו אחד מן השוק, שאם באו להתנות כשהן יחידים ולומר אם שלי הוא פסח זה ושלך שלך הרי יפה בררנו, ואם לאו הרי אני מושך ידי משלי ונמנה על שלך. נמצא כשהוא מושך משלו הרי הוא מניח את פסחו בלא בעלים כו, שעדיין לא נמנה עליו אחר. והא ליכא למימר שימנה כל אחד על של חבירו קודם שימשוך ידו משלו, דאין נמנין על שני פסחים כאחד, ואין זה מנוייו:

פירוש תוספות יום טוב

זה ממנה עמו אחד מן השוק. פירש הר"ב שאם בא להתנות כשהן יחידים כו' הרי מניח את פסחו בלא בעלים אבל כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי יש כאן בעלים. ואע"ג דליכא אחד מבני חבורה הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא. משום דאין אחד מבני חבורה ולא אמרינן שימנו עמהן א' מן השוק קודם שיתנו, ויהיו גם כן של חמשה. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר"י דס"ל דבעינן דוקא אחד של בני חבורה יהא קיים עליו. ולהכי לא מהני לעיל, שימנו עליו אחד מן השוק. והא דמהני הכא משום דר"י לטעמיה דס"ל בפרק דלעיל משנה ז' דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי אחריני בהדיה קאי. וכאחד מבני חבורה דמי. ולא קשיא דמתניתין דהכא דלא כהלכתא דפסקינן לעיל כר' יוסי דלא כר' יהודה. דלר' יוסי נמי דינא הכי דמפורש בברייתא דאיהו ס"ל דאין צריך שיהא אחד מבני חבורה דוקא אלא שלא יהא בלא בעלים כלל. ולא עוד אלא דבמתני' דלעיל אפי' של ה' וד' איכא נמי תקנתא למנות אחד מן השוק. ומ"מ הרמב"ם בפ"ג מהק"פ העתיק מתני' דלעיל כלשונה משום דהך פלוגתא דבלא בעלים לא תניא בפלוגתא דפרק דלעיל כלל. והויא מחלוקת בברייתא וסתם במשנה דהלכה כסתם. ומ"ש הר"ב והא ליכא למימר שימנה וכו' קודם שימשוך. וכ"כ רש"י בכאן. וקאי נמי אמתניתין דלעיל ונטרו לה עד הכא. משום דהכא הוה אמינא דלא מטרחינן ליה שימנה אחד מן השוק:

אם שלי כו'. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על הברטנורא) אבל כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי יש כאן בעלים. ואע"ג דליכא אחד מבני תבורה הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא משום דאין א' מבני תבורה כו' ולא אמרינן שימנו אחד מן השוק קודם שיתנו ויהיו ג"כ של ה'. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר"י דס"ל דבעינן דוקא א' של בני חבורה יהיה קיים עליו כו' והא דמהני הכא משום דר"י לטעמיה דס"ל בפ"ח מ"ז דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי אחרים בהדיה קאי וכאחד מבני תבורה דמי ולדינא הלכה כמשניות אלו אף דפסקינן כרבי יוסי דלעיל. ועתוי"ט:

(כז) (על המשנה) אם שלי. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זה ממנה עמו אחר מן השוק:    ואומר כל מקום שהוא פסח שלי הרי אתה נמנה עליו ושמעון ג"כ ממנה עמו את יהודה מן השוק וראובן בא לו אצל פסח שמשך לו שמעון ושמעון בא לו וכו' כדפי' רעז"ל:

וכך הם אומרים:    פי' כל אחד לחברו. וכתב החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל בתוספתא מוכח דגרסי' מֵמְנֶה ול"ג מְמַנֶה וכך מצאתי בנכ"י ע"כ. ובגמ' לימא מתני' דקתני שנים שנתערבו פסחיהם דלא כר' יהודה דבעי שיהא אחד מבני חבורה ראשונה קיים עליו דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין דואם ימעט משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ממנו ובלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים עליו דאם ימעט משמע שיש שיור דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא כך בלא בעלים ואם רצו כולן לימשך ימנו עליו אחרים בתחלה אבל אבני חבורה ראשונה לא קפיד קרא ובמתני' אותם שנים שהביאו מן השוק ודאי אינם חשובין מבני חבורה הואיל ולא היו בשעת לקיחתו וא"כ מתני' דלא כר' יהודה א"ר יוחנן אפי' תימ' ר' יהודה כיון דא"ר יהודה בפירקין דלעיל אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאימנויי בהדיה קאי ואפי' אין שם תערובות הלכך זה הבא מן השוק ונמנה עליו בכל מקום שהוא ה"ל אחד מבני חבורה ראשונה אמ' רב אשי מתני' נמי דייקא דר' יהודה היא דקתני וכן חמש חבורות של חמשה חמשה של חמשה חמשה אין אבל של חמשה וארבעה לא פי' חמש חבורות שיש בהן אחת של ד' אנשים ואין בה כדי לתת חלק אחד לכל פסח ופסח לא שרי מתני' מ"ט לאו משו' דלא פש חד מבני חבורה גביה שאם נתחלפו פסחן של אלו לאותה חבורה שנתחדשה אח"כ שיש בה ד' מד' חבורות ומאותה של ד' לא היה בה דלר' יוסי דהוי טעמא משו' דצריך אחד מבעליו שימנה בו את אחר אבל אחבורה ראשונה לא קפיד אפי' איכא בהו חבורה של ד' נמי איכא תקנתא שימנו מן השוק אחד עמהן בכל מקום שהוא פסחן ונמצא עליו חמשה אנשים כדי לחלק אחד לכל פסח ופסח אלא שמעת מינה אבני חבורה קפיד ע"כ והכי נמי מוקי לה ר' יוחנן כר' יהודה בירושלמי:

תפארת ישראל

יכין

שנים שנתערבו פסחיהם:    ראובן ושמעון:

זה מושך לו אחד:    פסח א':

זה ממנה עמו אחד מן השוק:    שאומר להאורח כל מקום שהוא פסח שלי תהא נמנה עליו, ולהכי צריך לאורח, כדי שכשימשוך ידיו מפסחו אח"כ, לא ישאר פסחו בלי בעלים:

זה בא אצל זה:    ראובן נלווה על האורח שבירר לו שמעון:

נה*) ושמעון נלווה אל האורח שבירר לו ראובן:

וכך הם אומרים:    ראובן ושמעון כל אחד להאורח שבא אצלו:

בועז

פירושים נוספים