משנה פסחים ט י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה י | >>

שתי חבורות שנתערבו ^כג פסחיהן, אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד, אחד מאלו בא לו אצל אלו, ואחד מאלו בא לו אצל אלו, וכך הם אומרים: אם שלנו הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו, ואם שלך הוא הפסח הזה, ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך.

וכן חמש חבורות של חמשה חמשה, ושל עשרה עשרה, מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה, וכן הם אומרים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן, אֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד וְאֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד, אֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְאֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים: אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה, יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּךְ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ, וְאִם שֶׁלָּךְ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה, יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וְנִמְנִינוּ עַל שֶׁלָּךְ. וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁלּ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, וְשֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה, מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה, וְכֵן הֵם אוֹמְרִים:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שתי חבורות - שנתערבו פסחיהם,

אלו מושכין להם - אחד,

ואלו מושכין להם - אחד.

אחד מאלו - בא לו אצל אלו,

ואחד מאלו - בא לו אצל אלו.

וכך הן אומרין:

"אם שלנו הוא - הפסח הזה,

ידיך משוכות משלך - ונמנית על שלנו.

ואם שלך הוא - הפסח הזה,

ידינו משוכות משלנו - ונמנינו על שלך".

וכן חמש חבורות -

של חמישה חמישה,

ושל עשרה עשרה,

מושכין להן - אחד מכל חבורה וחבורה,

וכך היו אומרין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ברור הוא, כי זה תערובת לא נפל אלא קודם שישחט הפסח:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אלו מושכין להם אחד - מן הפסחים. ואלו מושכין להם אחד:

אחד - מבני חבורה זו בא לו אצל בני חבורה זו, ואחד מזו בא לו אצל זו:

וכר הם אומרים - לאותו יחיד הבא אצלם:

אם שלנו הוא - אותו הפסח שמשכנו אלינו יפה בררנו את שלנו, המשך ידך משלך והמנה עמנו על שלנו:

אם שלר הוא פסח זה - הרי אתה עליו וידינו משוכות משלנו ויהא לבני חבורה האחרת ונמנינו על זה שלך. נמצא אם החליפו הרי נמשכו כל החבורה משלהם ונמנו על אותו שבררו. וכך אומרים בני חבורה השניה ליחיד הבא אצלם. ועל כרחם צריך אחד מאלו לבא אצל אלו ולמנות עמהן, ולא אמרינן ימשכו אלו משלהן בכל מקום שהוא ואלו משלהן ויחזרו וימנו אלו על אחד ואלו על אחד, משום דאמרינן בברייתא בגמרא דאסור לימשך כל בני החבורה מן הפסח ולהניחו בלא בעלים ^כד, ושמא החליפו ורוצים למשוך מפסחם ולמנות על אחר, כשאמרו הרי ידינו משוכות משלנו הרי נותר פסח בלא בעלים מיד, וזה אסור. ועכשיו כשאחד מחבורה זו בא אצל האחרת ממה נפשך אין כאן פסח בלא בעלים, אם יפה בררו להם הרי כל בני חבורתו עליו חוץ מן האחד שפירש מהן ומשך ידו, ואם החליפו הרי הלך אחד מהם עם פסחו, וכשמשכו הנותרים ידיהם הימנו, נשאר הוא עליו:

וכן חמש חבורות של חמשה חמשה - בני אדם, שנתערבו פסחיהן. כל חבורה וחבורה מושכין להם אחד מן הפסחים, וחמשה אנשים שבכל חבורה וחבורה מתחלקין [לחמשה] פסחים, שאם החליפו לא יהא כאן פסח שאין אחד מבעליו הראשונים עליו ^כה:

וכר הם אומרים - כשנעשו עתה החבורות החדשים אומרים הארבעה לאחד, אם שלך הוא פסח זה הרי ידינו ארבעתנו מסולקות מד' פסחינו בכל מקום שהם ונמנינו עמך, וכן הוא וג' חוזרין ואומרין לשני, וכן הד' לכל אחד שבחבורה. וכל חבורה וחבורה כן:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שנתערבו פסחיהן. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הרמב"ם:

אחד מאלו בא לו אצל אלו. כתב הר"ב דאמרינן בברייתא בגמ' דאסור למשוך כל בני החבורה מן הפסח ולהניחו בלא בעלים. ויליף מדכתיב (שמות יב ד) ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין. ובלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור. ועיין לקמן:

של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה. פירש הר"ב שאם החליפו לא יהא כאן פסח שאין אחד מבעליו הראשונים עליו. לאפוקי אם חבורה אחת שבהן של ארבעה אפשר שיתחלף פסח שלהן לחבורה חדשה שנתחדשה מהארבעה שבאו מן ארבע חבורות של חמשה ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים. והא אמרן בלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים. ועיין לקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כג) (על המשנה) שנתערבו. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הר"מ:

(כד) (על הברטנורא) ויליף מדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני תבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:

(כה) (על הברטנורא) לאפוקי אם תבורה אחת שבהן של ד' אפשר שיתחלף. פסח שלהן לתבורה חדשה שנתחדשה מהד' שבאו מן הד' חבורות של ה'. ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ועיין לקמן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שתי חבורות שנתערבו פסחיהם: פי' קודם שחיטה וכולה מתניתין מבוארת יפה כבר בפירוש רעז"ל אלא שצריך להגיה שם וחמשה אנשים שבכל חבורה וחבורה מתחלקין לחמשה פסחים שאם החליפו וכו'. גם סמוך לסוף הדבור צריך להגיה הרי ידי ארבעתנו מסולקות מארבע פסחינו בכל מקום שהם וכו':

מושכין: נכ"י נמשכין:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

שתי חבורות שנתערבו פסחיהן: קודם שחיטה, והרי אין פסח נאכל אלא למנוייו:

אלו מושכין להן אחד: מן ב' הפסחים:

אחד מאלו בא לו אצל אלו: ר"ל א' מחבורה זו בא אצל חבורה האחרת, משום שאסור להמשך כל החבורה מפסחם:

וכך הם אומרים: ר"ל כל חבורה אומרי' להיחיד שבא אצלם אם וכו':

אם שלנו הוא הפסח הזה: שמשכנו לנו:

ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה: שנתערבו פסחיהן, אז י' בני אדם שבכל חבורה וחבורה מתחלקין לי' הפסחים, ונעשו י' חבורו' חדשו', ובכה"ג כל פסח ופסח ישאר עכ"פ א' מבעליו הראשוני' עליו. אבל אם אנשי חבורה אחת פחותה ממניין הפסחים, כגון שנתערבו ה' פסחים, וחבורה אחת מהן של ד' בני אדם, אי אפשר להם בתקון זה, ואז צריכה אותה החבורה הקטנה להמנות עמם א' מהשוק, כדי שיהיו מספר אנשיה כמניין הפסחים:

וכן הם אומרים: כשמשכו כל חבורה חדשה פסח א', אומרי' ד' שבכל חבורה להחמישי, אם שלנו הוא הפסח הזה וכו', וחוזר היא וג' מהחבורה ואומרים להאחר כך, וכן לכל הה' וכן בכל חבורה וחבורה:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי