משנה פסחים ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון, יעשה את השני.

שגג או נאנס א ולא עשה את הראשון, יעשה את השני.

אם כן, למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה? שאלו פטורין מן ההיכרת, ואלו חייבין בהיכרת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה? שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת, וְאֵלּוּ חַיָּבִין בַּהִכָּרֵת:

נוסח הרמב"ם

מי שהיה טמא או בדרך רחוקה לא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס לא עשה את הראשון יעשה את השני אם כן למה נאמר טמא או בדרך רחוקה (במדבר ט י) שאלו פטורין מן ההיכרת ואלו חייבין בהיכרת.

פירוש הרמב"ם

מי שהיה טמא או בדרך רחוקה כו' . כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו' וזה ענין אמרם בכאן אלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שהיה טמא - שאלו פטורין מן הכרת. הטמא או שהיה בדרך רחוקה פטרן הכתוב מלעשות פסח ראשון, ועיקר כרת בפסח ראשון הוא ב, לפיכך אם לא עשו פסח שני פטורים מן הכרת:

ואלו חייבין בהכרת - השוגג או האנוס חייבין היו בפסח ראשון אלא שהשגגה והאונס עכבתן, וכשהזידו ולא עשו פסח שני חייבין בהכרת, כדכתיב (במדבר ט) והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה, משמע דעל כל שאר שגגות ואונסין שאירעו בראשון חוץ מטמא ודרך רחוקה חייבין כרת אם לא עשו פסח שני:

פירוש תוספות יום טוב

שגג וכו' יעשה את השני. נראה דיליף לה מאיש איש דכתיב בפסח שני כדיליף מיניה בברייתא לזבין ומצורעים ובועלי נדות [ושוב ראיתי בירושלמי טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש אנוסים או שוגגין מנין. ת"ל איש איש ריבה. עד כדון כרבי עקיבא [כלומר דדריש כפל לשון שבא לרבות]. דרבי ישמעאל [כלומר דסבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם] תני דבי רבי ישמעאל לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה. ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש. הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השני אף אני מרבה אנוסין או שוגגין שלא עשו את הראשון יעשו את השני]:

אם כן למה נאמר טמא. כתב רש"י בגמרא פריך הא איצטריך דאי בעי למיעבד בראשון לא מצי עביד. אלא [קאי א]דרך רחוקה דאנוס הוי דלא מצי עביד ואי בעי למיעבד על ידי שלוחו מצי עביד מיחס הוא דחס רחמנא עליו ואי עביד תבא עליו ברכה והילכך הואיל ושאר אונסים אדחו לשני אונס דדרך רחוקה למה לי דאדכרא רחמנא טפי מאונס אחרינא:

אלו פטורין מהכרת. כתב הר"ב דעיקר כרת בפסח ראשון. ומיהו בפסח שני נמי כתיב ביה (במדבר ט) חטאו ישא. לרבי דיליף ממגדף שהוא מברך ה' דכתיב גביה (ויקרא כד) ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן בריש מסכת כריתות. ודקדוק מלת מהכרת כתבתי במשנה ב' פרק קמא דחלה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) שגג כו'. טמא לנפש כו' אנוסים או שוגגין מנין. ת"ל איש איש ריבה כו'. ולר"י דס"ל דברה תורה כלשון ב"א תני דר"י לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא כו' הצד השוה שבהן שלא עשו את האחד יעשו את השני אף אני מרבה אנוסין ושוגגין שלא עשו כו' יעשו את השני:

(ב) (על הברטנורא) ומיהו בפסח שני נמי כתיב חטאו ישא לרבי דיליף ממגדף דכתיב גביה ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן בריש כריתות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהיה טמא וכו':    עד סוף סי' ב' ברפ"ה דהלכות ק"פ וסי' ב' ח' ט'. ופי' הוא ז"ל במתני' דבסמוך שר' אליעזר סובר שלא מיבעיא שאם היה יום י"ד חוץ למודיעית שהוא בדרך רחוקה אלא אפי' היה תוך ירושלם וחלה או נשתבש הילוכו ולא יכול ליכנס לעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ור"ע סובר כי מאחר שהיה לפנים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס ע"כ ונלע"ד דמשום דקתני בס"פ דלעיל דין אונן וכו' והכא לרב ששת דהלכתא כותיה באיסורי לגבי רב נחמן ועוד שרב אשי דייק ממתני' כותיה כמו שנכתוב בסמוך בס"ד וכמו כן שכן פסק שם הרמב"ם ז"ל איצטריכנן למימר דאונן קתני בהדייהו כדבעינן למימר קמן מש"ה סמך האי מתני' הכא לדין אונן דבגמ' אתמר היה בדרך רחוקה ושחטו עליו רב נחמן אמר הורצה ופטור מן השני מיחס הוא דחס רחמנא עליה ואי עביד תבוא עליו ברכה ומנא אמינא לה דתנן מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני מכלל דאי בעי עביד ורב ששת אמר לא הורצה מידחא דחייה רחמנא כטמא ולא עשה כלום וזקוק לשני ומנא אמינא לה דתניא וכו' ואי ס"ד כדקא דייקת ממתני' אימא סיפא שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני מכלל דאי בעי עביד בתמיה הרי שגג והרי נאנס אלא מאי אית לך למימר בלא עשה דסיפא דמזיד קתני בהדייהו ועליה קאי ולא עשה הכא נמי ברישא אונן קתני בהדייהו ועליה קאי דאי בעי עביד כדתנן לעיל האונן וכו' שוחטין אמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני אלן פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת אהייא אי לימא אשגג ונאנס שגג ונאנס בני כרת נינהו בתמיה אלא לאו אמזיד ואונן ורב נחמן אמר לעולם לא תנן אונן ברישא ולא עשה אדרך רחוקה קאי וסיפא ודאי מזיד מחסרא בה ועלה קאי ולא עשה דסיפא וחייבין בהכרת נמי עלה קאי והא דתני חייבין בלשון רבים איידי דתני פטורין תנא נמי חייבין, וכתב הר"ס ז"ל וצ"ע בפי' הרמב"ם ז"ל:

שאלו פטורין מִהִכַּרֵת ואלו חייבין בְּהִכַּרֵת:    בנקודת חירק תחת הה"א ובפתח תחת הכ"ף גרסינן ולישנא דקרא נקט הכרת תכרת וגו': וכתבו תוס' ז"ל נראה לר"י דמתני' קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ והשתא איירי מתני' בטמא מת בששי דלא חזי לאורתא דאי קסבר אין שוחטין א"כ טמא דמתני' אף בטמא שרץ או בטמא מת בשביעי שלו א"כ אמאי פטור מהכרת כיון דיכול לטבול דהתניא בפ' אלו דברים יכול וכו' ומ"מ לא קשה מכאן לרב דס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דכמה תנאי אשכחן דסברי כותיה דרב דאין שוחטין והא דפריך ליה לעיל ממתני' דזב שראה שתי ראיות היינו משום דרב עלה קאי ומוקי לה בשטבל ע"כ. והקשה רש"י ז"ל ותימה לי אמאי לא אמר רב נחמן מנא אמינא לה דקתני א"כ למה נאמר דרך רחוקה אלא שאלו פטורין וכו' דמדקאמר למה נאמר ש"מ דאי בעי למעבד עביד כרב נחמן דאי כרב ששת איצטריך דאי בעי למיעבד דלא ליעביד ע"כ. ובתוס' כתוב עוד ונראה לר"י דממתני' דקתני שאלו פטורין מן ההכרת ליכא למידק כרב נחמן מדקתני פטורין מכלל דאם זרק הורצה דאיכא למימר דה"ה דאם זרק לא הורצה אלא איידי דקתני סיפא חייבין תנא רישא פטורין ואתי שפיר דרב אשי מייתי ראיה ממתני' לרב ששת ע"כ בשנוי לשון קצת. ולפי פי' רש"י ז"ל ותוספות שאלו פטורין מן ההכרת קאי אכל הני ד' דתנן במתני' אמי שהיה טמא או בדרך רחוקה וגם אשגג או נאנס וחייבין כרת קאי אמזיד ואונן דמפ' בגמ' כדכתיבנא אכן להרמב"ם ז"ל וגם לרעז"ל שתפס דרכו ופירשו מתני' כפשטה דשגג או נאנס חייבין כרת אם לא עשו פסח שני וטמא ודרך רחוקה פטורין אפי' אם לא עשו פסח שני לפי זה הא דקאמר בגמרא אלא מזיד קתני בהדייהו צריך לימר דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל שר"ל הזיד ולא עשה פסח שני אחר ששגג או נאנס בראשון חייב כרת אבל הכא נמי גבי רישא דקאמר אונן קתני בהדייהו איני יודע ליישבו לדעתו ז"ל וגם שם ביד פסק כן ולא השיגו הראב"ד ז"ל על זה מכאן רק מדרך סברא ע"ש:


פירושים נוספים